דִּינֵי הַתַּעֲנִית

הָאוֹכֵל אוֹ הַשּׁוֹתֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲפִלּוּ מְעַט – עוֹבֵר עַל אִסּוּר תּוֹרָה. הָעֹנֶשׁ הֶחָמוּר (כָּרֵת) הוּא עַל אֲכִילָה כְּ״כוֹתֶבֶת״ – תָּמָר גָּדוֹל – אוֹ שְׁתִיָּה כִּ״מְלֹא לֻגְמָיו״, כִּי כַּמּוּת כָּזוֹ מְיַשֶּׁבֶת אֶת הַדַּעַת.

חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה – כְּמוֹ שַׁפַּעַת אוֹ דַּלֶּקֶת גָּרוֹן – חַיָּב לָצוּם. עָדִיף שֶׁיִּשְׁכַּב בַּמִּטָּה כָּל הַיּוֹם וְלֹא יֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה אֲפִלּוּ מְעַט. אֲבָל חוֹלֶה שֶׁהַצּוֹם עָלוּל לְסַכֵּן אֶת חַיָּיו – מִצְוָה שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּפִי צָרְכּוֹ.

חוֹלֶה שֶׁמִּצְטַעֵר, בְּלִי סַכָּנָה, רַשַּׁאי לִבְלֹעַ כַּדּוּרִים שֶׁאֵין בָּהֶם טַעַם טוֹב – בְּלִי מַיִם. גַּם מִי שֶׁסּוֹבֵל מִכְּאֵב רֹאשׁ חָזָק בִּגְלַל הַצּוֹם – רַשַּׁאי לִבְלֹעַ כַּדּוּר.

פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַצּוֹם, כְּמוֹ אֶת כָּל הַמִּצְווֹת: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי... אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם״ – וָחַי בָּהֶם, וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. מִי שֶׁהָרוֹפֵא הוֹרָה לוֹ לֶאֱכֹל – אוֹכֵל בְּשִׂמְחָה.