כּוֹתֵב, מוֹחֵק וְצוֹבֵעַ

אָסוּר לִכְתֹּב אוֹתִיּוֹת וּמִסְפָּרִים אוֹ לְצַיֵּר צוּרוֹת בְּשַׁבָּת – בְּעֵט, בְּעִפָּרוֹן אוֹ בְּחוֹתֶמֶת – וְאָסוּר לִמְחֹק. גַּם הַקְלָדָה בַּמַּחְשֵׁב, צִלּוּם וְהַקְלָטָה – אֲסוּרִים. וְגַם לִכְתֹּב בָּאֶצְבַּע עַל אֵדִים בַּחַלּוֹן אוֹ בַּחוֹל – אָסוּר מִדִּבְרֵי חֲכָמִים.

בַּמִּשְׁכָּן כָּתְבוּ אוֹתִיּוֹת עַל הַקְּרָשִׁים, כְּדֵי לָדַעַת אֵיזֶה קֶרֶשׁ עוֹמֵד בְּכָל צַד וּבְאֵיזֶה מָקוֹם. כְּשֶׁטָּעוּ – מָחֲקוּ וְכָתְבוּ אוֹת אַחֶרֶת. בְּלִי כְּתִיבָה הָאָדָם הָיָה שׁוֹכֵחַ אֶת מָה שֶׁלָּמַד; בִּזְכוּתָהּ הוּא זוֹכֵר, מְדַיֵּק וּמִתְפַּתֵּחַ.

הַכְּתִיבָה שֶׁאָסְרָה הַתּוֹרָה הִיא בַּיָּד הָרְגִילָה, וּבִכְתָב שֶׁמִּתְקַיֵּם. מִי שֶׁכּוֹתֵב בְּשִׁנּוּי – בַּיָּד הַשְּׁנִיָּה, אוֹ בְּגַב הַיָּד – עוֹבֵר עַל אִסּוּר שֶׁל חֲכָמִים. לָכֵן מִי שֶׁצָּרִיךְ לִכְתֹּב לְצֹרֶךְ פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, כְּמוֹ רוֹפֵא אוֹ חַיָּל, וְהָעִכּוּב הַקָּצָר לֹא יְסַכֵּן – כּוֹתֵב בְּשִׁנּוּי, וְעָדִיף בְּ"עֵט שַׁבָּת" שֶׁהַכְּתָב שֶׁלּוֹ נִמְחָק מֵעַצְמוֹ.

מְלֶאכֶת צוֹבֵעַ נוֹעֲדָה לְיַפּוֹת. לָכֵן אָסוּר לִצְבֹּעַ קִירוֹת, כֵּלִים, בְּגָדִים אוֹ דַּפִּים – גַּם לֹא בְּצֶבַע שָׁקוּף שֶׁנּוֹתֵן בָּרָק. גַּם צִחְצוּחַ נַעֲלַיִם בְּמִשְׁחָה – אָסוּר. אֲבָל לְהָסִיר אָבָק מִן הַנַּעֲלַיִם בְּנַחַת בְּמַטְלִית – מֻתָּר.