זְמַנֵּי הַשַּׁבָּת

בַּתּוֹרָה הַלַּיְלָה קוֹדֵם לַיּוֹם: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״. בֵּין שְׁקִיעַת הַחַמָּה לְצֵאת הַכּוֹכָבִים יֵשׁ זְמַן שֶׁל סָפֵק – ״בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת״, וּבְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה מַחְמִירִים. לָכֵן הַשַּׁבָּת נִכְנֶסֶת בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְיוֹצֵאת בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים.

מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לְהוֹסִיף מִן הַחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ: לְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת מְעַט לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה, וּלְהַמְשִׁיךְ אוֹתָהּ מְעַט אַחֲרֵי צֵאת הַכּוֹכָבִים – כְּמוֹ שֶׁיּוֹצְאִים לִקְרַאת אוֹרֵחַ יָקָר וּמְלַוִּים אוֹתוֹ. מְקַבְּלִים בְּדִבּוּר: ״הִנְנִי מְקַבֵּל עָלַי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת״, אוֹ בַּאֲמִירַת ״בּוֹאִי כַלָּה״. הַנָּשִׁים נוֹהֲגוֹת לְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת.