אַרְבַּעַת הַמִּינִים

״פְּרִי עֵץ הָדָר״ – אֶתְרוֹג; ״כַּפֹּת תְּמָרִים״ – לוּלָב; ״עֲנַף עֵץ עָבֹת״ – הֲדַס; ״עַרְבֵי נָחַל״ – עֲרָבָה. נוֹטְלִים אֶתְרוֹג אֶחָד, לוּלָב אֶחָד, שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת. הַלּוּלָב הוּא הַגָּבוֹהַּ שֶׁבַּמִּינִים, וְלָכֵן מְבָרְכִים ״עַל נְטִילַת לוּלָב״.

אַרְבַּעַת הַמִּינִים מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה: אִם חָסֵר מִין אֶחָד – אֵין מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְוָה. לְכַתְּחִלָּה אוֹגְדִים אֶת הַלּוּלָב עִם הַהֲדַסִּים וְהָעֲרָבוֹת, וְנוֹטְלִים אֶת כֻּלָּם יַחַד.

״עֲנַף עֵץ עָבֹת״ – הֲדַס שֶׁעָלָיו גְּדֵלִים בִּשְׁלָשׁוֹת, שְׁלֹשָׁה עָלִים בְּגֹבַהּ אֶחָד, כְּמוֹ קְלִיעָה. אִם שְׁנַיִם יוֹצְאִים יַחַד וְהַשְּׁלִישִׁי לְמַעְלָה אוֹ לְמַטָּה – זֶה ״הֲדַס שׁוֹטֶה״, וְהוּא פָּסוּל.

לָעֲרָבָה שְׁלֹשָׁה סִימָנִים: הֶעָלֶה מָשׁוּךְ לְאָרְכּוֹ כְּמוֹ נַחַל, שְׂפַת הֶעָלֶה חֲלָקָה, וְהֶעָנָף אָדֹם קְצָת. יֵשׁ צֶמַח דּוֹמֶה – צַפְצָפָה – שֶׁבִּשְׂפַת עָלֶיהָ יֵשׁ שִׁנַּיִם כְּמוֹ מַסּוֹר, וְהִיא פְּסוּלָה.

״פְּרִי עֵץ הָדָר״ הוּא אֶתְרוֹג – לֹא לִימוֹן, וְלֹא אֶתְרוֹג שֶׁגָּדַל עַל עֵץ מֻרְכָּב. אֶתְרוֹג קָטָן מִנֶּפַח בֵּיצָה – פָּסוּל. וְגַם אֶתְרוֹג שָׁחֹר, אוֹ אֶתְרוֹג שֶׁצּוּרָתוֹ מְשֻׁנָּה לְגַמְרֵי, כְּמוֹ כַּדּוּר עָגֹל – פָּסוּל.

הַלּוּלָב רוֹמֵז לַתּוֹרָה וּלְתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים. עָלָיו צוֹמְחִים לִשְׁנֵי צְדָדִים, אֲבָל כֻּלָּם צְמוּדִים לְשִׁדְרָה אַחַת, וְהוּא יָשָׁר וּמְכֻוָּן לְמַטָּרָה אַחַת. כָּךְ בַּתּוֹרָה יֵשׁ דֵּעוֹת שׁוֹנוֹת – וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כֻּלָּן אֶחָד.

״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״ – מִצְוָה לְהַדֵּר וּלְהוֹסִיף עַד שְׁלִישׁ מִמְּחִיר הַמִּצְוָה. אִם יֵשׁ סֶט בְּשִׁשִּׁים שְׁקָלִים, סֶט יָפֶה יוֹתֵר בִּשְׁמוֹנִים וְסֶט יָפֶה עוֹד יוֹתֵר בְּמֵאָה – מִצְוַת הַהִדּוּר הִיא לִקְנוֹת אֶת הַסֶּט שֶׁל שְׁמוֹנִים. וּמִי שֶׁמּוֹסִיף יוֹתֵר – ה׳ יְשַׁלֵּם שְׂכָרוֹ.

עָלֵי הַלּוּלָב צוֹמְחִים מִשְּׁנֵי צְדָדָיו וּמְכַסִּים אֶת הַשִּׁדְרָה, וּלְכַתְּחִלָּה הֵם צְמוּדִים וּסְגוּרִים. לוּלָב שֶׁהִתְעַקֵּם מְאוֹד כְּמוֹ מַגָּל – פָּסוּל, וְלוּלָב שֶׁרֹב עָלָיו הִתְיַבְּשׁוּ וְהִלְבִּינוּ – פָּסוּל.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הַמִּינִים צְרִיכִים לִהְיוֹת שְׁלֵמִים. אֶתְרוֹג שֶׁנִּקַּב וְנֶחְסַר מִמֶּנּוּ חֵלֶק, אוֹ לוּלָב שֶׁנִּפְתְּחָה רֹב הַ״תְּיוֹמֶת״ שֶׁל הֶעָלֶה הָאֶמְצָעִי הָעֶלְיוֹן – פְּסוּלִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּכְשֵׁרִים בִּשְׁאָר הַיָּמִים.

״וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן״ – בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הַלּוּלָב צָרִיךְ לִהְיוֹת שֶׁל מִי שֶׁמְּקַיֵּם בּוֹ אֶת הַמִּצְוָה, וְלֹא שָׁאוּל. לָכֵן בַּעַל הַלּוּלָב נוֹתֵן אוֹתוֹ לַחֲבֵרוֹ ״בְּמַתָּנָה עַל מְנַת לְהַחֲזִיר״. בִּשְׁאָר הַיָּמִים אֶפְשָׁר לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה גַּם בְּלוּלָב שָׁאוּל.