הַקְהֵל

פַּעַם בְּשֶׁבַע שָׁנִים, בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁאַחֲרֵי שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, הָיוּ מַקְהִילִים אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל בַּמִּקְדָּשׁ – אֲנָשִׁים, נָשִׁים וְטַף – וְהַמֶּלֶךְ קָרָא לִפְנֵיהֶם בַּתּוֹרָה. גַּם חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁיָּדְעוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה הָיוּ חַיָּבִים לָבוֹא.

מַעֲמַד הַקְהֵל הָיָה כְּמוֹ מַעֲמַד הַר סִינַי: כָּל יִשְׂרָאֵל יַחַד, וְכָל אֶחָד מַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ עַכְשָׁיו הוּא מְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מִפִּי ה׳. הַמֶּלֶךְ הוּא רַק שָׁלִיחַ, לְהַשְׁמִיעַ אֶת דִּבְרֵי ה׳.

הַמֶּלֶךְ קָרָא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ מִתְּחִלַּת סֵפֶר דְּבָרִים וְעַד סוֹף ״שְׁמַע״, וְאַחַר כָּךְ ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ״, פָּרָשִׁיּוֹת הַמַּעַשְׂרוֹת, פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, וְהַבְּרָכוֹת וְהַקְּלָלוֹת. גַּם מִי שֶׁלֹּא הֵבִין לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה חַיָּב לִשְׁמֹעַ.

הַיּוֹם אֵין מִצְוָה לְקַיֵּם הַקְהֵל, כִּי הִיא קְשׁוּרָה לָעֲלִיָּה לָרֶגֶל לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל גְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים עוֹרְרוּ לַעֲשׂוֹת ״זֵכֶר לְהַקְהֵל״, וּמִשְּׁנַת תש״ו – בְּכָל מוֹצָאֵי שְׁמִטָּה, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד – מִתְקַיֵּם בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי מַעֲמָד גָּדוֹל, בְּהַשְׁתַּתְּפוּת הָרַבָּנִים הָרָאשִׁיִּים.