שיעור חמישי - גיל ההתבגרות: אתגרים והתמודדות

מבוא

נושא ההתבגרות ומשבר גיל ההתבגרות ראוי היה לסדרה בפני עצמה, אך במסגרת זו נגע בו בראשי פרקים. נדון בשאלת קיומו של "משבר התבגרות", נסיבותיו, גורמיו, והדרכים להתמודד עמו מנקודת מבט חינוכית.

חלק ראשון: האם קיים "משבר התבגרות"?

התפתחות המושג לאורך הדורות

אנשי חינוך החלו לעסוק בנושא "משבר ההתבגרות" כתקופה בעלת מאפיינים מיוחדים לפני כמאה שנה. בתחילה, הם סברו שזהו תהליך הכרחי וטבעי שכל מתבגר חייב לעבור. בעקבות זאת, נשאלה השאלה מדוע בדורות קודמים לא זיהו את התופעה.

מאז שהחלו לחקור את התופעה, התברר שהיא מתעצמת ומתרחבת: - במישור הכמותי: יותר מתבגרים חווים משברים - במישור האיכותי: המשברים חריפים יותר
- במישור הזמן: טווח גיל ההתבגרות התרחב מ-14-18 בעבר ל-11-22 ואף יותר כיום

הסיבה העיקרית למשבר ההתבגרות

המשבר נובע בעיקר מהפער בין ההתבגרות הגופנית והשכלית לבין ההתבגרות הנפשית:

1. התבגרות גופנית מוקדמת: בזכות שיפור התזונה, הילדים כיום מתפתחים מבחינה גופנית מוקדם יותר מבעבר.

2. פיתוח יכולת שכלית: אנו מפתחים את היכולת האינטלקטואלית של הילדים, אך לא תמיד את החשיבה, התבונה או חוכמת החיים.

3. עיכוב בהתבגרות הנפשית: במקביל, אנו מאחרים את ההתבגרות הנפשית. הילדים גדלים בסביבה מוגנת מבחינה אחריות - לא נדרשת מהם אחריות אמיתית ולא מאפשרים להם לשאת בעול אמיתי.

הפער בין שלושת הממדים הללו הוא שיוצר את משבר ההתבגרות, ומסביר מדוע התופעה מחריפה עם המודרניזציה.

האם כל מתבגר חייב לעבור משבר?

חשוב להדגיש: לא כל מתבגר או מתבגרת חייבים לעבור משבר התבגרות. למרות שבעבר האמינו כך, כיום ידוע שהדבר אינו הכרחי.

עם זאת, נדיר מאוד שהורים שלא נקטו בסגנון חינוכי מסוים ימנעו את המשבר. הורים בעלי חוש טבעי ואינטואיציה בריאה לגבי חינוך ילדים, ושבביתם מתנהלים לפי החוש הטבעי הזה, בהחלט יכולים למנוע משברים.

חלק שני: מהות משבר ההתבגרות

אפיון התקופה - תקופה של סערה ולחץ

משבר ההתבגרות מאופיין בסתירות קיצוניות, חיצוניות (בהתנהגות) ופנימיות (בתחושות):

• המתבגר עוזב את עולם הילדות הבטוח והמוגן אל עולם הבגרות הלא ידוע והמפחיד
• הוא נמצא במצב לימינלי (סף) - חסרונות של שני העולמות: חוסר הביטחון של הילד יחד עם הרצון להוכיח עצמו כמבוגר
• שינויים רגשיים קיצוניים: מאהבה לשנאה, מהתבישות בהורים להיתלות בהם
• חיפוש זהות אך חיקוי של אחרים
• התקוממות כנגד סמכות ההורים אך כניעה לדעת החברה
• עיסוק קיצוני בחברה ולפתע בעצמו
• חומריות מופרזת ולפתע רוחניות עמוקה

המאבק לבניית זהות עצמית

בגיל ההתבגרות, המתבגר מתחיל להרגיש לראשונה שיש לו אישיות משלו. מושגים של נפש, רגשות, בדידות וייחודיות נתפסים בתודעתו. כשהוא מרגיש את עצמו כאדם עצמאי ונפרד, הוא רוצה להתנתק מהתדמית שהוריו בנו עבורו.

הבעיה היא שהוא עדיין אינו בוגר מספיק לבנות זהות עצמאית, ולכן: - הוא נצמד לחברה כדי לקבל ביטחון - הוא מורד בזהות המוענקת לו לפני שהוא בונה זהות משלו - יש לו ביקורת חריפה כלפי הוריו, בעוד שבליבו הוא חושש שהוא העתק שלהם

רגישויות ופחדים ייחודיים

בתקופה זו מתעוררים לראשונה פחדים אמיתיים בנושאי מוות (או גיהנום, בשפה דתית). כשהמתבגר תופס עצמו כישות נפרדת, הוא חש בדידות אמיתית - והבדידות קשורה תמיד לפחד מוות.

פחד נוסף שמתעורר הוא החשש להיות "לא נורמלי". המתבגר, שזה עתה התחיל להיות מודע לעולמו הפנימי ולייחודיותו, נבהל מהשונות שלו ומהרגשות והמחשבות החדשים שצפים בו.

חלק שלישי: כיצד מתמודדים עם משבר ההתבגרות?

הבנת המתבגר לעומק

ההתמודדות הנכונה מתחילה בהבנה עמוקה של עולמו של המתבגר:

1. הכרה בעולמו השונה: חשוב להבין שהמתבגרים חיים בעולם שונה מזה שההורים הכירו בנעוריהם. אסור לנו לומר "אני בגילך" או "אם הייתי במקומך", כי באמת לא חיינו בדור של הילדים שלנו ואיננו יכולים לקלוט באיזה עולם הם חיים.

2. כיבוד עצמאותם הרוחנית: עלינו לזכור שהילדים אינם "שלנו" במובן שהם צריכים ליישם בחיים את מה שאנחנו רוצים. לכל אדם יש תפקיד משלו בעולם, וזהו "יסוד החסידות ושורש עבודה תמימה".

3. זהירות ביחסי אנוש: הלכות "בין אדם לחברו" חלות גם ביחסנו לילדינו. אין לנו היתר להעליב ילד אם זה לא לתועלת חינוכית מובהקת.

מתן מרחב בריא למתבגר

1. אפשרו עצמאות הדרגתית: הורים שהצליחו לתת בילד אמון מגיל צעיר, להעניק לו אחריות למעשיו, ולבנות אצלו תדמית חיובית - בדרך כלל מונעים משברים חריפים.

2. התאימו את הציפיות: אל תיאבקו בצורך הטבעי של המתבגר לבנות זהות נפרדת. במקום להילחם בו, תנו לו מרחב לגיטימי לבטא את ייחודיותו.

3. הבינו את משבר ההתבגרות של ההורים: ההורים עצמם חווים משבר כשהילד מתחיל להתנתק. הכירו בכך שגם אתם כהורים מתקשים לעתים לשחרר את הילד, והיזהרו מלהגביר את השליטה מתוך חרדה.

יחסי כבוד והערכה

1. מערכת יחסים של מבוגר-מבוגר: במקום יחסי תלות, בנו בהדרגה מערכת יחסים של שני מבוגרים. זה המפתח לקשר בריא ומתמשך.

2. כבוד והערכה: בגיל ההתבגרות, המתבגר זקוק בעיקר לכבוד והערכה. ביקורת שלנו צריכה להיות מתוך אחריות למה שיקרה עמו, לא מתוך צורך לשלוט או לפרוק תסכולים.

3. אמון: תנו אמון אמיתי במתבגר ובכוחותיו. התייחסו אליו כאדם בעל ערך וכשווה.

סיכום: לקחים עיקריים

1. מניעת משבר: משבר ההתבגרות אינו גזירת גורל. חינוך נכון מגיל צעיר, המעניק לילד אחריות, ביטחון עצמי ותחושת ערך, יכול למנוע או למתן משברים.

2. יחסי אנוש בריאים: התייחסות לילדים כבני אדם שיש לכבדם, הכרה בייחודיותם ובזכותם לפתח זהות משלהם, הם המפתח להתמודדות עם תקופה מאתגרת זו.

3. בניית קשר מתמשך: הקשר הרגשי בין הורים לילדים צריך להיות הדדי, והוא אמור להתפתח ממערכת יחסים של תלות למערכת יחסים של כבוד הדדי והערכה.

4. היכן המרידה חיובית: לעתים, דווקא המרידה מעידה על חיוניות ובריאות נפשית. עדיפה מרידה מאשר הפנמת הקשיים פנימה באופן שיגרום נזק נפשי מתמשך.

נקודת אור אחרונה

"ילד בגיל 14-15 היה כבר ידיד טוב לאבא, וילדה בגיל 9-11 הייתה לרוב החברה הטובה של האמא." זוהי מטרה שהורים יכולים להציב לעצמם - לבנות יחסי אמון, כבוד וידידות אמיתיים עם ילדיהם.