שלום וברכה לכל המאזינים. היום, יום ראשון בשבת קודש מוצאי פרשת שמות, נרצה לעמוד על נקודה מאוד מאוד יסודית בנושא הכרת טובה.
שאלה מרכזית: מדוע חז"ל בכל מקום קוראים לאדם שמשיב טובה "מכיר טובה" - ולא "משיב טובה"? ולהפך - אדם שלא מחזיר טובה נקרא "כפוי טובה" או "כופר בטובה" - ולא "לא משיב טובה"?
היה מתאים יותר לומר שהוא אדם עצלן, אין לו כוח להשיב, והוא "לא משיב טובה". מדוע לקרוא לו "כופר בטובה"? האם אדם שלא מודה להשם, אין לו כוח להודות - מדוע לקרוא לו "כופר בטובתו של חברו"?
התורה מתחילה ואומרת: "ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". מה הפשט - "אשר לא ידע"? איך יכול להיות שהוא לא ידע?
גם אם הוא היה חדש ממש - וכי עברו כל כך הרבה שנים מאז שהיה יוסף, עד שיקום מלך שלא ידע, לא שמע בכלל שהיה כזה דבר? כמה שנים עברו מאז?
רש"י מפרש: עשה עצמו כאילו הוא לא יודע.
אם כך - מדוע כתוב בתורה "אשר לא ידע"? היה צריך לכתוב "אשר עשה עצמו כאילו לא ידע"!
שנאמר: "אשר לא ידע את יוסף" - ובהמשך הפרשה, כשמשה רבנו אומר לפרעה: "שלח את עם ישראל", עונה פרעה: "לא ידעתי את ה'".
אותם מילים! "לא ידע" ו"לא ידע". מכאן למדו חז"ל: כל הכופר בטובתו של חברו - סופו כופר בטובתו של מקום.
האם כל אדם שהוא לא מאמין אנחנו נאמר לו שהוא כפוי טובה? אין לו סיבה! למה הוא לא מאמין? כי הוא לא למד אמונה, לא לימדו אותו! מנין חיישבו את זה?
לא יודע מה זה "כל מי שלא מאמין - הוא נקרא כפוי טובה"? מאיפה זה בא? למה הוא אומר "לא ידעתי את ה'" בגלל שהוא כפוי טובה? מאיפה הקשר הזה?
שואל רבי יצחק קודנר על הגמרא שאומרת: "לאה עשה פלח הודיא" - לאה פתחה במידת ההודיה. יצאו ממנה בעלי הודיה.
לאה אמרה: "הפעם אודה את ה'" - ובזכות זה יצא ממנה הילד ששמו יהודה. שמו הוא "הודעה" - הודיה.
מה הוא "הודעה"? אמר יהודה: "מעשה תמר - צדקה ממני" - הוא הודה באשמה!
מה זה קשור אחד לשני?
✓ לאה - הודיה להשם (תודה רבה להשם)
✓ יהודה - הודיה באשמה (מודה בטעות)
אדם שמודה בטעות שלו - זה לא קשור בכלל למודה בטובה!
יותר מזה - בהתפרעות באנגלית וכל שפה אחרת, "הודיה" שאדם מודה (Thank you) זה מילה אחת, ומודה באשמה זה מילה אחרת!
אם אדם יבוא, תפסו אותו שהוא היה שיכור בנסיעה, מביאים אותו לבית משפט ושואלים אותו: "מה אתה רוצה? אתה רוצה להודות באשמה?" אומר: "אני מודה באשמה" - ואתם תגידו: "Thank you"?! מה זה קשור?!
הוא אומר יסוד נפלא שזה יבאר לנו המון המון המון בעבודת השם:
ירדו חז"ל לסוף דעתו של אדם וגילו:
אדם בטיבו מכיר טובה ומשיב טובה
סליחה - אדם בטיבו, אם עשו לו טובה - הוא משיב טובה.
מי שלא משיב טובה - אין הבעיה בעצלנות וכדומה. הבעיה היא, בדרך כלל, שהוא בכלל לא מכיר בטובה!
אספר לכם כמה סיפורים לדוגמה, שנבין את זה טוב:
הסיפור: פעם דיברתי עם בחור. אמרתי: "תראה, למה אתה עושה ככה? מתנהג בישיבה? תראה כמה דואגים לך, רבנים כמה רבנים! למה אתה ככה עושה, ככה הרבה דברים?"
התשובה שלו: "מה, הרבנים דואגים לי? מה פתאום! הכל הם עושים לטובתם! הם רוצים משכורת - לכן לקחו אותי. הם רוצים שהממשלה תשלם עליי - לכן לקחו כך וכך. הם רוצים שההורים שלי ישלמו - כל מה שהם רוצים. הם מאוד דואגים למעני!"
שימו לב: הוא לא אמר "אני לא מכיר טובה". מה הוא אמר? "לא הייתה טובה!"
הסיפור: בעל הבית בא אחד, המתפללים אמרו לו: "תשלם, תשלם דמי חבר. יש פה הוצאות - בעל קורא, ניקיון, עוד הרבה דברים, זקנים, אולי."
התשובה שלו: "מה, אני אשלם? לא מספיק שאני בא, עושה טובה? ואני עושה לכם? בא במניין? משלים לכם מניין? דואג שיש בו ציבור? אני רוצה - לא לשלם על זה!"
הוא טועה שהוא עושה טובה. לא! שעושים לו טובה!
בואו ניקח את יוסף. מה אתם חושבים עשה פרעה?
אם כך, בואו נראה את כל השלשלת הנפלאה:
כי באמת - מי שלא מכיר טובה הוא כופר את הטובה!
לא הייתה בכלל טובה! הוא מכחיש את קיומה!
התשובה היא: כן!
אדם שלא רוצה להאמין בהשם - אין לו כוח להשיב טובה. מה הוא עושה?
יש פתרון: הוא מחליט שאין בורא לעולם!
הכל נברא לבד - וממילא הוא לא חייב להשיב טובה!
"ויקום מלך על מצרים אשר לא ידע את יוסף" - אומר רש"י: "עשה עצמו כאילו לא ידע".
הוא עשה עצמו. אז למה לא נכתב "אשר עשה עצמו"?
מה פירוש "לא יודע"? מלשון ידיעה - חיבור!
אין לו שום חיבור ליוסף. הוא לא מרגיש שום דבר שהוא חייב ליוסף. הוא באמת לא מרגיש! הוא לא עושה עצמו - הוא באמת מרגיש שהוא לא חייב כלום!
וכמו שאומר ספר החינוך במצוות הביכורים:
תשובת החינוך:
שאדם יבוא לבית המקדש, יגיד את הנוסח שם - והכל על ידי השבת הטובה.
על ידי שאדם עושה מעשה - הוא יכיר בטובה!
אם אדם יאמר שתי דקות אפילו ביום - הוא מונה את הדברים הטובים שקרו לו - על ידי זה מה קורה?
• לא שם לב לטובה
• נדמה לו שהכל מובן מאליו
• אין תודעה מפורשת
• הוא בכלל מכיר שעשו לו טובה!
• יש תודעה ברורה
• מתחזקת האמונה
כדי לחזק את האמונה בהשם - עלינו להתחיל מהכרת טובה לזולת!
כדי להכיר טובה - עלינו להתחיל להשיב טובה במעשה!
המעשה יוביל את הלב, והלב יוביל למציאות פנימית של הכרת טובה אמיתית!
📖 תנ"ך:
📚 חז"ל:
📘 ראשונים ואחרונים: