ידידות ושאר - עומק ברכת "אשר קידש ידיד מבטן"

פתיחה

ברשות המוהל החשוב וברשות כל הנוכחים, ראשית אודה לקב"ה על הזכות לראות את משפחת אייפון יחד עם כל משפחות הילדים שלנו, גדלים בחסדי ה' בדרך התורה באופן מופלא. זהו חסד עצום שאין אפשרות להודות מספיק עליו.

עתה שיש לנו עוד "רב חיים קנייבסקי", בעזרת ה' ילד זה יגדל להיות כמי שנקרא על שמו. מעניין שגם רב חיים קנייבסקי, אביו (הסטייפלר) היה הסנדק בברית שלו. כשהיה ספק למי לתת את הסנדקאות, והיה חשש שאם יכבד רב אחד, יפגעו אחרים, הסטייפלר אמר: "אני אקח לעצמי - אף אחד לא יהיה ברוגז". וכך הסטייפלר היה הסנדק של רב חיים.

אנו מקווים שגם הילד הזה, שאביו היה סנדקו, יגדל כמו רב חיים קנייבסקי.

מהות סעודת המצווה

לאחר קיום מצוות ברית מילה, לא רק הולכים הביתה, אלא יושבים יחד ומודים לקב"ה על המצווה שקיימנו. בברית מילה אנו מברכים שתי ברכות עיקריות: 1. "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה" - על קדושת המילה 2. "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו"

אך ישנה עוד ברכה שאינה כל כך ברורה: "אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם..."

ניתוח הברכה "אשר קידש ידיד מבטן"

יש בברכה זו כמה מושגים שדורשים הבהרה:

מיהו "ידיד מבטן"?

מי הוא ה"ידיד מבטן" שהקב"ה קידש? המפרשים מביאים ארבע אפשרויות: 1. רש"י אומר שזה יצחק, שהיה הראשון שהיה קדוש מבטן (נולד קדוש) 2. תוספות בשם רבנו תם אומרים שזה אברהם אבינו 3. האור זרוע מביא בשם רב סרגאון ורב האי גאון שהכוונה ליעקב, כיוון שליעקב היה "וצאצאיו חתם באות ברית קודש" ולא לעשו ולא לישמעאל 4. המהר"ל והמהרש"א אומרים ש"ידיד מבטן" זה כל יהודי, כלל ישראל

קושי בהבנת "ידיד מבטן" כאברהם

הקושי בלומר שזה אברהם הוא שאברהם לא היה קדוש מבטן - הוא הכיר את בוראו רק אחר כך בגיל 3 או יותר.

אולם בספר הקנה (ספר עתיק המיוחס לרבי נחוניה בן הקנה) מובא דו-שיח בין תלמיד לרב, בו התלמיד אומר שזה יצחק, והרב משיב שזה אברהם. וכשהתלמיד מקשה שאברהם לא היה קדוש מבטן, הרב עונה:

נמרוד, עוד לפני שאברהם נולד, ראה בכוכבים שעומד להיוולד מישהו שיעשה "בעיות" עם עבודה זרה. כך כתוב בפרקי דרבי אליעזר וגם בספר הישר בהרחבה, שנמרוד אמר שכל הבנים שייוולדו באותה שנה יומתו. וכשנולד אברהם, החוזים בכוכבים ראו שנולד לתרח הילד הזה, ותרח מסר לנמרוד ילד אחר של שפחתו והחביא את אברהם כמה שנים.

זאת אומרת שאברהם אבינו כבר מבטן היה התמצית של הטוב של כל הדורות הקודמים. העולם חיכה לאברהם אבינו. וראיה לכך מתהילים פרק ק"י, שלפי רש"י והמצודות מדבר כולו על אברהם אבינו, ושם מוזכר עניין זה.

מה פירוש "שאר"?

בברכה זו המושג "שאר" מופיע פעמיים: 1. "וחוק בשארו שם" - המפרשים מסבירים שזהו הבשר, שהקב"ה שם בבשרו את מצוות המילה 2. "להציל ידידות שארנו משחת" - לפי הבית יוסף בשם האבודרהם, זוהי הנשמה, שאברהם אבינו מציל מגיהנום

יש כאן לכאורה סתירה: פעם אחת "שאר" זה בשר, ופעם שנייה זו נשמה?

המילה "שאר" מופיעה בתורה בכמה אופנים: - במשלי: "כלה בשרך ושארך" - הרד"ק בספר השרשים והמלבי"ם מסבירים ש"שאר" זה מה שנשאר אחרי שמורידים את כל התוספות, הבסיס - "שאר כסותה ועונתה" - שאר זה המזון הבסיסי - הגר"א אומר שמדובר בעצמות, גידים והבשר הבסיסי - "שאר" גם מתייחס לקרבה משפחתית: "שאר בשר"

נראה ש"שאר" הוא המהות הבסיסית, התמצית. מה שהיום היינו קוראים לו המבנה הגנטי. כשיש שני אנשים שהם שאר זה של זה, זה אותו בסיס, אותה תמצית, אותו מבנה גנטי.

הבנה עמוקה של הברכה

לפי זה אפשר להבין את הברכה כך:

"אשר קידש ידיד מבטן" - אברהם אבינו, כבר כשנולד, היה לו "ידידות" - משהו שהקב"ה אהב מאוד בו - התמצית של הטוב מכל הדורות הקודמים.

"וחוק בשארו שם" - הקב"ה קבע חוק - חוק המילה - ב"שאר", במהות הבסיסית.

"וצאצאיו חתם באות ברית קודש" - וכל הצאצאים של אברהם קיבלו את החותמת הזו.

עכשיו לכל יהודי, לכל צאצא של אברהם אבינו, יש בו משהו מהאדמו"ר הראשון - אברהם אבינו. יש לו את אותה "ידידות" במהותו.

והקב"ה קבע כחוק טבע שהידידות הזו תעבור בגנים, ב"שאר". אבל צריך את שני הדברים ביחד: גם את הידידות הפנימית במהות, וגם את ברית המילה והקדושה שלה.

הידידות הזו היא בעומק הנשמה, ואם אדם לא קשור לעומק הזה, אם הוא לא מתקדש, אין לו קשר עם הידידות הזו של אברהם אבינו. אבל הפוטנציאל קיים בכל יהודי מלידה - "מבטן" - ללא תלות במעשיו. יש לו את הידידות הזו במהות, בגנים.

התוצאה של שילוב הידידות והברית

"על כן בשכר זאת... צווה להציל ידידות שארנו משחת" - כאשר יש את שני הדברים הללו - הידידות המהותית וקדושת הברית - הקב"ה מציל אותנו "משחת".

מהי "שחת"? לא מדובר סתם בגיהנום, שהוא כמו בית חולים זמני עד שאדם מגיע לתיקונו. "שחת" כפי שמסביר המלבי"ם היא אבדן מוחלט, חוסר המשכיות לעולם הבא, כמו שכתוב על תלמידי בלעם הרשע "יורדים לבאר שחת".

כלומר, כשיש ליהודי את שני הדברים - הידידות המהותית של אברהם אבינו וברית המילה - הוא נמצא ב"תוכנית" של עולם הבא, של נצחיות. וזה כולל גם ארץ ישראל ועוד אמצעים לשם כך.

המהר"ל מסביר ש"חי חלקנו צורנו" פירושו שעל ידי ברית המילה אנחנו נעשים חלק מהקב"ה, חלק מהחיות והנצחיות שלו. וזה קורה על ידי צירוף של שני הדברים - הברית והידידות של אברהם אבינו.

הקשר לקריעת ים סוף

זה מסביר את מה שאנו אומרים בקריעת ים סוף: "לגוזר ים סוף לגזרים" - חז"ל אומרים שבזכות ברית מילה ("גזרים" = ברית מילה) זכו לקריעת ים סוף.

כתוב "וזדים טבעת וידידים העברת" - אף שבני ישראל במצרים היו "אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה", מה היה להם? הידידות של אברהם אבינו. ובזכות זה, יחד עם קדושת ברית המילה (שמלו את עצמם לפני יציאת מצרים), הם זכו לקריעת ים סוף.

הידידות הזו של אברהם אבינו באה לידי ביטוי בשירה - "ידידים רוממוך בשירה קדמוך". השירה היא הביטוי לאותה ידידות פנימית של אברהם אבינו שיוצאת לפועל.

סיכום

המתנה שקיבלנו בברית מילה היא שילוב של שני דברים: 1. הידידות המהותית של אברהם אבינו שעוברת בגנים לכל צאצאיו 2. קדושת ברית המילה

שילוב זה הוא שהופך אותנו לשונים לגמרי מהגויים ומביא אותנו לנצחיות ועולם הבא.

אנו מברכים את הרך הנימול, חיים, שבעזרת ה' יפתח את הקדושה שקיבל מבטן - את הידידות שיש לו במהות - ושהוא בזכות עצמו יהיה "ידיד ה'", ויזכה לגרום הרבה נחת לקב"ה.