בפרשת מצורע קוראים אנו על נגעי בתים, וכך נאמר בתורה:
"כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"
(ויקרא יד, לד)
חז"ל התקשו בפסוק זה. הרי לא כתוב "נגע צרעת כי תהיה בבית" - מה יעשו? כמו שכתוב בנגעי אדם: "אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת". אלא איך כתוב? "כי תבואו אל ארץ כנען ונתתי" - כאילו זה כמו הבטחה שהקדוש ברוך הוא מבטיח על איזושהי מתנה טובה שתהיה!
הקושיא: לשון הבטחה למתנה טובה נאמרה על דבר שנראה כצרה גדולה - נגעי בתים!
מכאן למדו חז"ל שהפסוק רומז על סוג אחר של נגעי בתים. אומר רש"י: "בשורה היא להם, שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו האמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם".
כל 40 השנים שהיו ישראל במדבר, האמוריים שגרו בארץ לא רצו שעם ישראל ימצא את הכסף והזהב, והחביאו את האוצרות בתוך קירות בתיהם. על ידי שבא הנגע ונוטץ את הבית על פי ציווי הכהן - מוצאים את כל הכסף והזהב שהחביא האמורי.
שואל בספר "אמרי אברהם": הרי וכי נחסרות דרכים להקדוש ברוך הוא? למה הקדוש ברוך הוא עשה שעם ישראל יגלה את האוצרות על ידי כזה דבר נורא?
הרי בא הכהן, ראה את הנגע. היהודי מתפלל בכל ליבו: "ריבונו של עולם, רק לא נגע! כל הבית היפה שלי עכשיו הולך להיהרס!" והנה לא נשמעת תפילתו והבית נהרס. שוברים תחילה את הקיר, לאחר מכן שוברים את כל הבית, והוא הולך בוכה... בסוף ומתוך המפולת מוצא אוצר!
אבל הכל הקדוש ברוך הוא יכול להביא לו את האוצר גם בלי דרך כזאת מסובכת! יכול לידי רוח הקודש לומר שיבוא לאותו יהודי רוח הקודש ואמר לו: "כאן מחכה לך אוצר, תחפור!" וכי חסרות דרכים לקדוש ברוך הוא?
הקדוש ברוך הוא רצה לחנך את עם ישראל בחינוך נפלא: גם כאשר אתה רואה דבר נורא, רעה גדולה, נגעי צרעת, נגעי בתים - דע ותאמין שמכל רעה תבוא עליך טובה!
מכל רעה, אם רק תאמין "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" - אז השם יתברך יהפוך הכל לטובה. זה הקדוש ברוך הוא בא ללמד אותם כשנכנסים לארץ.
העיקרון: הרבה מאוד פעמים הצרה עצמה היא זו שתביא את הברכה. דווקא על ידי מה שנראה דינים - דווקא זה מה שמביא את החסדים!
ומה מתאימים הדברים לימים אלו של ערב פסח! שבהם אנו יודעים שעל ידי השעבוד והיסורים שעברנו במצרים, זכינו לצאת ברכוש גדול.
דווקא על ידי הייסורים אדם זוכה לקבל מתנות ענקיות! זה הלימוד שהקדוש ברוך הוא רצה ללמד - שכשמגיעים לארץ, דווקא על ידי נגעי בתים מגיע השפע הגדול.
היה אומר הרב יעקב גלינסקי: "נדמיין לעצמנו מה היה קורה כאשר מגיע נגעי בתים - היה עומד האדם על יד הבית שלו, מברך 'ברוך דיין האמת' כשגזר הכהן לנתוץ את הבית. איך התפלל שהנגע לא יפשוט ולא יפרח, איך התאכזב שלא התקבלה תפילתו..."
"אבל כשנותצו הבית וגילה את האוצר - כמה שמח! יבנה בית מפואר פי שבעה ויהיה עשיר מופלג. אמר: 'תודה לך ריבונו של עולם שלא שמעת תפילתי! תודה על הנגע ועל נתיצת הבית!'"
הפסוק הבא אומר: "ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר: כנגע נראה לי בבית". אומר רש"י: מה זה "כנגע"? היה צריך לומר "נגע נראה לי בבית"!
"כנגע - לשון ספק. שאפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי, לא יפסוק דבר ברור לומר 'נגע', אלא 'כנגע נראה לי' - איני בטוח"
(רש"י)
שואלים המפרשים: הרי בין כך תלמיד חכם לא יכול לפסוק האם זה טמא או טהור - רק כהן יכול לפסוק! אם ככה, מה אכפת שהוא יגיד "נגע נראה לי בבית"? הרי עד שלא פסק הכהן זה לא טמא!
ומדוע דווקא בנגעי בתים נאמר שיאמר "כנגע", ובנגעי אדם לא?
התירוץ הנפלא של האדמו"ר מבובוב: הרי "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", ונגע זה מטרתו לטובה! על כן אל יאמר האדם "נגע נראה לי" - שמשמע דבר שלילי, אלא יאמר "כנגע" - דבר שנראה כרע, אבל באמת תצמח טובה!
"באמת זה לא נגע - זה רק ברכה! דבר שנראה לעיניים כנגע, באמת מה זה? ברכה עצומה!"
סיפר רבי יעקב גלינסקי על עצמו: "כשהרוסים השתלטו על ליטא ועשו איסור על קיום הישיבות, פתחו במצוד אחר תלמידיהם. נתפסנו אני ועוד כמאה תלמידים ונשלחנו לסיביר. חברנו הצליחו להיחבא - כמה מאושרים היו!"
"לאחר המלחמה פגשתי בחברי שאמר לי: 'כמה ריחמנו עליכם שנתפסתם וגליתם למחנה סיביר! כמה שמחנו שהצלחנו להיחבא!' והנה באה הפלישה הגרמנית, ונכנסו לגטאות. הרוב הגדול נהרג על קידוש השם, והמיעוט שרד דרך מחנות הריכוז והשמדה."
"התברר למפרע: שגלותכם היה הצלתכם, והישארותנו היה אסוננו!"
מעשה היה בבחור מועט כישרונות, שהתקשה בדברים הפשוטים ביותר, והכל רחמו עליו והתשאלו: "מה יהיה בסופו? אפילו חנווני לא יוכל להיות!"
לבסוף רעש גדול נעשה - הוא זכה ב-5,000 רובלים בהגרלה (סכום ענק לאותם ימים)! איך הצליח לנחש את שלושת המספרים?
ענה הבחור: "האמת שמעולם לא עלה בדעתי להשתתף בהגרלה, אבל בלילה ראיתי בחלום את המספרים: 17, 18, 370. לא הבנתי, אבל היו רק שלושה מספרים לנחש ולא אלו. חשבתי: הבנתי את החלום! צירפתי אותם: 17 ועוד 18 ועוד 370 = 415. מילאתי 415 וזכיתי!"
חישב אחד וקרא: "אבל זה יוצא ביחד 405, לא 415!" אמר אותו בחור: "אה, ככה! איזה מזל שאיני יודע חשבון!"
המסר: כולם רחמו עליו שאפילו חשבון איני יודע, ולבסוף התברר שדווקא מכך זכה! החיסרון עלול להתברר כמעלה!
אמרו חז"ל: "לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים, קורבן תודה איננו בטל. כל התפילות בטלות, הודאה איננה בטלה".
ועל מה יביאו קורבן תודה לעתיד לבוא? הרי לעתיד לבוא לא יהיו צרות!
התשובה: לעתיד לבוא אנחנו נראה איך כל מה שחשבנו צרה - באמת היה רק ישועה גדולה! ועל כל הצרות שעברנו נביא קורבן תודה, כי נראה איך הכל היה לטובה.
אין האדם מבין דבר! לכן על האדם לומר תמיד: "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". והולך בתום יראה בטח!
זה תפקידנו בחיים: להסתכל תמיד ולהאמין תמיד שמה שהקדוש ברוך הוא עושה - זה ודאי רק לטובה. רק להאמין בזה, והולך בתום יראה בטח.
אשרי מי שכבר חי היום במעין עולם הבא! - מי שמאמין כבר עכשיו שהכל לטובה, ואינו מחכה לעתיד לבוא כדי לראות זאת.