שיעור על קורבן שתי הלחם בחג השבועות
השאלה הגדולה: מדוע מביאים חמץ בבית המקדש?
עוברים חמישים יום מהפסח, ולא להאמין - נכנסים לבית המקדש, למקום הכי קדוש, ומביאים קורבן חמץ! שתי הלחם - חמץ גמור.
איך יתכן שחמץ, דבר כה גרוע ולא טוב, לאחר חמישים יום פתאום מביאים אותו כקורבן חמץ, שתי הלחם, לתוך בית המקדש? פלא עצום.
התירוץ הראשון - המהר"ל
המהר"ל אומר שחמץ יכול להיות בחג השבועות כך:
- חג הפסח - זרקנו את היצר הרע
- חג השבועות - קיבלנו את התורה, ועכשיו אנחנו מסוגלים להכניע את היצר הרע ולהפוך אותו לדבר טוב
מה עושה התורה ליצר הרע?
בגמרא כתוב: "יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". שימו לב - לא כתוב שהתורה הורגת אותו או שוחטת אותו. אלא מה? תבלין!
כמו שיש לך תפוח רגיל - תשים עליו גבינה, מעט מלח, תבלינים - והוא נהיה טעים. התורה עושה את היצר הרע לדבר טעים, הפכה אותו לדבר טוב.
הסבר המהר"ל
בפסח הקמנו את היצר הרע, שחטנו אותו, הרדנו וזינו את כל החמץ.
כשקיבלנו את התורה, אנחנו מסוגלים לקחת את כל הכלים האלה ולקדש אותם.
לכן: בחג הפסח זורקים את החמץ, בחג השבועות לוקחים את החמץ ומקריבים אותו לפני בורא עולם.
קורבן ציבור ייחודי
שתי הלחם הוא קורבן ציבור ייחודי שלא מצא דומה לו בשום הזדמנות אחרת. אין אף פעם קורבן ציבור מחמץ. כל השנה אין קורבן ציבור מחמץ. רק בחג השבועות מצווה להקריב.
מדוע בדיוק קורבן חמץ?
לפי הרמב"ן: שתי הלחם נקשר לחקות קציר. הקורבן הזה בא עם חמץ אומר הרמב"ן, כי הקורבן של הביכורים הוא דבר של הלל והודאה לקדוש ברוך הוא.
סיפור מרגש מעזה
רקע - מצה שמורה בתקופת המלחמה
היה סיפור מרגש לפני כמה שנים. יום אחד באותה שנה ירד גשם בתקופה הזאת וזה הרס את כל שדות החיטים. מצה שמורה - לא רק מזמן הקציר, אלא מזמן שהחיטים מיועדות להיות נקצרות. צריך שלא יגעו במים.
ירד גשם והלך להם כל החיטים. לא רצו לוותר על החומרה. איפה יש בארץ חיטים שעדיין לא היו בשלות שירד הגשם? חיפשו ולא מצאו למעט מקום אחד - היה בעזה.
הקציר המסוכן
עוטף עזה. החליטו שיש שדה שלם במטע. אמרו "אנחנו קונים את כל השדה". אף אחד לא התקרב לשם כי זה היה מסוכן מאוד.
מי יקצור? בא לילה אחד ואמר: "זה מצווה" והוא יסכים לקצור. בא בלילה אחד וקצר את כל השדה, עד שגמר.
למחרת, היום אחר כך, המחבלים בנו מנהרה מתחת. הם התחילו לצאת מתחת השדה, אחרי שיראו שדה ענק והכל היו בטוחים שמי קצר את השדה? הם חשבו שהצבא קצר את השדה.
הם יצאו מהמנהרה ונכנסו ליישוב. זה סמוך ליישוב ונמשך שבועיים והכל אמר שזה זכות גדולה.
הנס הגדול
הם יצאו מהמנהרה, הצבא ראה אותם, ירה ועצר כמה. נכנסו עוד מחבלים מהמנהרה, ירקו על קצה המנהרה והתפוצצו.
ברוך השם ראו את המנהרה ותפסו חלק מהמחבלים בחיים והבינו מה התכוונו לעשות שם.
זה היה זכות המצה שמורה שניצלה את כולם.
מהות החמץ והמצה - מבט עמוק
המצה - לחם עוני
התורה קוראת למצה "לחם עוני". המצה היא לחם בלי כל תוספת שמשפרת את איכות וטעם המאפה. היא לחמו של עני, שאין בידו היכולת להביא את התהליך החומרי לתהליך השלמה שלו.
המצה, במיוחד אשכנזית, זה כמו עץ - לחם עונים, לחם בלי כלום, שום דבר אין בזה.
החמץ - לחם עושר
לעומת זאת, החמץ הוא לחם עשיר. תהליך התפיחה עד כדי כיכר שמנה, הוא סמלו של העשיר המפותח, הוא בעל היכולת.
המצה מבטאת את העוני, המלווה בדרך כלל בענווה ובענבה. החמץ מסמל את האושר, את ההצלחה, המלווה לעיתים קרובות עם רגשי גאווה.
מתי מותר להביא חמץ לבית המקדש?
יש שלושה מקומות בהם מותר להקריב חמץ ודבש:
- קורבן תודה - מביאים חמץ
- קורבן שתי הלחם - מביאים חמץ
- ביכורים - מביאים פירות מתוקים (דבש)
בכל שאר הקורבנות אסור להקריב שאור ודבש.
עיקרון ההודאה עם עושר
מתי צריך להרגיש עשיר?
כאשר אדם רוצה להודות לבורא עולם, הוא חייב להרגיש שיש לו. אם הוא ירגיש עני, נזקק, חסר - אין לו מה להודות.
כשאדם מגיע לקורבן תודה, הוא חייב להרגיש: "בורא עולם נתן לי, הביא לי כבוד ועושר". אם לא תרגיש שמח ומרוצה, אי אפשר להודות כראוי.
איזון בין ענווה להכרת הטוב
במקומות מסוימים טוב לאדם להרגיש שפל ונענע. אבל יש מקומות שבהם אם האדם ענו, זה חיסרון.
דוגמה: אדם אומר "איזה ארץ ישראל מסכנה יש לנו" ומתמקד בכל החיסרונות. בתשעה באב זה מתאים, אבל ביום ירושלים? איך אדם יגדיל על משהו שהוא חושב שחסר לו?
הפתרון: שילוב של מצה וחמץ
בקורבן תודה
מביאים גם מצה וגם חמץ. למה?
- המצה מסמלת: איפה הייתי? מה היה פעם? איזה צרות היו?
- החמץ מבטא את ההודאה על האושר הנוכחי שהקדוש ברוך הוא העלה אותו ממצב של רווחה
אם יביא רק מצה - יכול להרגיש מלא מסכנות ולהתלונן על מצבו. אם יביא רק חמץ - עלול לשכוח מאיפה הגיע ולהיות כפוי טובה.
הדרך הנכונה להודות
המזמור שאומרים לקורבן תודה: "דעו כי ה' הוא אלוקים הוא עשנו ולא אנחנו"
החידוש: "ולא אנחנו" - לא שאנחנו עשינו את עצמנו (זה מובן), אלא שאפילו כשאנחנו עושים מאמצים ועובדים, בסופו של דבר הצלחתנו תלויה בו יתברך.
סיכום - שתי הלחם כסמל שלמות
שתי הלחם מסמלות את השילוב הנכון:
- הכרה במקור - זכירת הענווה והצורך
- הכרת הטוב - הודאה על הברכה והשפע
- ייחוס נכון - הבנה שהכל מהקדוש ברוך הוא
רק כך אפשר להגיע להודאה אמיתית ושלמה, ולכן דווקא בחג השבועות - זמן מתן תורה - אנו מקריבים את שתי הלחם מחמץ.