העידוד: עקרונות ויישומים בחינוך
מבוא: מהו עידוד וחשיבותו בחינוך
לאחר שהבחנו בין הפעלה לחינוך והסברנו מדוע הפעלה (עונשים, ביקורת, צעקות, פרסים) איננה חינוך אמיתי, נתמקד כעת בשאלה מהו חינוך. ניתן לומר שבעוד שהפעלה איננה חינוך, העידוד הוא ליבת החינוך האמיתי.
"אם מחפשים נושא אחד מרכזי שהוא עיקר החינוך, זה בעצם העידוד."
הקושי בעידוד בחברה המודרנית
הבעיה היא שבחברה המודרנית והאכזרית שלנו, קשה מאוד להורים לעודד. התופעה מפתיעה: - הורים שהם נדיבים ורחבי לב בתחומים חומריים - מוכנים להעניק לילדים "את כל העולם" מבחינה חומרית - אך בהענקה הנפשית בתחום ההרגשות - מתגלים כקמצנים - לא מסוגלים לתת משהו מכל הלב ולפרגן
זו תוצאה של חינוך שהתמקד בלקיחה ולא בנתינה: "מי שגדל בעבירה, אפילו אם נלחם, הוסכל כל הזמן לקחת ולקחת ולקחת".
הפתרון המדומה: שינוי השם
הפתרון המקובל ביותר לסתירה בין המידות שלנו (שלא מאפשרות לעודד) לבין ההכרה שעידוד הוא חיוני, הוא פשוט לעשות שינוי שם: - קוראים לביקורת "עידוד" - קוראים לעונשים "עידוד" - ובכך פוטרים את עצמנו מהקושי האמיתי
חלק ראשון: מהו עידוד אמיתי ומהו לא
הגדרת העידוד האמיתי
עידוד בעברית פירושו חיזוק. חיזוק משהו שקיים - לא יצירת יש מאין.
"העידוד בא מאותן אותיות של המילה 'עוד', כי הפשט הוא שאם תחזק את מה שקיים, תקבל ממנו עוד. אם תראה מה שאין - לעולם לא תשיג עוד."
המסננת הראשונה לעידוד אמיתי
כדי לדעת אם מדובר בעידוד אמיתי, יש לשאול שאלה אחת פשוטה: - איך קיבל השני את הדברים שלך? - אם הילד יצא עם מצב רוח לא טוב אחרי ה"עידוד" - זה לא היה עידוד - אם הוא יוצא בהרגשה טובה, בשמחה, בתקווה ובאופטימיות - זה עידוד אמיתי
דוגמה לעידוד מזויף: "אתה יכול אתה רק לא רוצה"
אחת הדוגמאות הנפוצות ל"עידוד" שאינו עידוד היא האמירה "אתה יכול אתה רק לא רוצה". כשנשאל נער שקיבל "עידוד" כזה מה הרגיש, הוא השיב:
"כל פעם ששמעתי את המשפט הזה אני קופץ מעצמי. מה הפירוש אני יכול ולא רוצה? מה, אני שוטה? אני מחפש בעיות בכוח? מאיפה נכנסו השטויות האלה לראש? מאיפה הם בכלל יודעים ההורים שלי שאני יכול ולא רוצה? הם קוראים מה שכתוב בלב שלי? רוח הקודש יש להם כאן?"
הנזק הכפול בעידוד מזויף: 1. לא נותנים תזונה רוחנית - חמור כשלעצמו, כמו להרעיב ילד 2. מרעילים אותו - הרוב "עידודים" הלא נכונים הם מייאשים ועושים את ההפך 3. מאבדים אמון - הילד מבין ש"אין להם פתרון לבעיה שלי"
תוצאת העידוד המזויף
כאשר ילד בא ואומר "אני לא יכול ללמוד" והתשובה היא "אתה יכול אתה לא רוצה", המסר הסמוי הוא: - אין לי פתרון לבעיה שלך - אתה סתם מתחמק - אין לך באמת בעיה
כשהמבוגרים זורקים "פתגמים" במקום לתת פתרונות אמיתיים, הילד מתייאש.
חלק שני: ההבדל בין חיזוק הקיים לחיזוק המדומיין
היסוד הראשון: לחזק רק את מה שקיים
"עידוד זה לא איזו סגולה שתגיד לבן שלך שהוא גאון, ומרוב דיבורים בסוף הוא יהיה גאון."
עידוד אמיתי חייב להיות מבוסס על: - משהו שאתה מאמין שקיים באמת - עוד יותר טוב: משהו שאתה יכול להוכיח לילד שקיים - לחזק את זה, לא את מה שאתה מקווה שיהיה
היסוד השני: לשמוח במה שיש כדי לרצות עוד
האווירה החינוכית הנכונה בבית מלמדת את הילדים לשמוח במה שיש:
"ברוך השם זכית, התפללת היום, נכון? אולי לא התפללת עם כוונות של רבי חיים ויטל, אבל את החלק הזה עשית, ברוך השם. מה זו זכות! כל אחד יכול לעבוד לפני הקדוש ברוך הוא."
כשאדם שמח במה שהוא עשה, יתחשק לו ממילא לעשות עוד, כי: - מה שטוב לבן אדם, הוא רוצה לעשות עוד - לעולם לא תשיג התקדמות כמה שתראה שהמצב לא טוב - אם לא ילמד לשמוח במה שקיים, לעולם לא יתקדם
הסיבה שילדים פוחדים להצליח
"הציבור לא תופס שיש אינספור ילדים שמפחדים להצליח"
כאשר ההורים משתמשים במשפט "יכול ולא רוצה", הילד חש שמה שבולם אותו הוא הפחד מהצלחה. למה? כי: - אם יצליח, ידרשו ממנו עוד - אם יעמוד גם בזה, ידרשו ממנו עוד - מתי יגמר "העונש" הזה?
לכן עדיף להיכשל מראש. יש ילדים שבכוונה, מרוב פחד, נכשלים.
חלק שלישי: מעשים מעשיים ליישום עידוד אמיתי
עידוד המינימום שקיים
מקרה של ילד שהאמין שהוא "טיפש": - ילד בן 10 שהתקשה ללמוד משניות בעל פה - כשניסה לשחק במשחק מורכב הרכבה, עשה זאת בהצלחה - כשאמרו לו "אתה חכם" - צחק וענה "מה פתאום, אני טיפש" - טען שלמשחקים יש לו שכל, ללימודים לא - בבדיקה התברר שציוניו היו טובים ברוב המקצועות
הלקח: "אתה יכול לקחת ילד שברוך השם הוא בסדר ברוב הדברים. אם אתה ממקד את תשומת ליבו במה שחסר, כל התמונה שלו על עצמו היא רק כישלון."
מה לעודד - המאמץ ולא התוצאה
"רוב העידוד, או המטרה של העידוד, היא רק המאמץ של הילד, ההשתדלות, מה שהוא השקיע. אני מדבר לפעמים על מה שהוא השיג, אבל בתור הוכחה למאמץ שהוא השקיע."
- אם הילד קיבל 100 במבחן בלי ללמוד - זה לא הישג אמיתי
- אם הילד למד קשה וקיבל ציון נמוך - זה דווקא הישג של מאמץ
להימנע מלדבר על תכונות כוללניות
"אנחנו ממליצים לא לדבר על דברים כוללניים"
בעיות בשימוש במחמאות כוללניות ("אתה צדיק", "אתה ילד טוב"): 1. בעיית המחויבות - ילד שמקבל תואר "צדיק" או "ילד טוב" מרגיש שעליו להיות מושלם בכל דבר 2. בעיית ההגינות - ילדים חשים שזה לא אמיתי או שיש בזה מניפולציה 3. השימוש לרעה - "נכון אתה ילד טוב, אז בוא תעזור לי" הופך את העידוד לאמצעי הפעלה
העידוד האידיאלי: התמקדות במעשה ולא בעושה
במקום לומר "איזה צדיק, איך אתה אוהב את אימא שלך ועוזר לה", יש לומר: - "הייתה לי הנאה לראות שסידרת את הבית" - "שמחתי לראות שאתה מברך" - "אני אוהב לשמוע את הקריאה שלך"
הכלל: להתמקד במעשה הקונקרטי ובתחושה שלך כהורה, לא בתכונות הכלליות של הילד.
סיכום: עקרונות העידוד האמיתי
- עידוד הוא חיזוק הקיים - לא יצירת יש מאין.
- לחפש את המינימום שקיים - אפילו הפעוט ביותר.
- לעודד את המאמץ - לא את התוצאה או הכישרון.
- לבטא את הנאתך מהמעשה - לא לשפוט את העושה.
- העידוד צריך להביא שמחה - אם הילד יוצא מדוכא, זה לא עידוד.
- להימנע מהכללות וייחוס תכונות - להתמקד במעשים קונקרטיים.
- לעודד שמחה במה שיש - כדי לפתח רצון להתקדם.
"עידוד זה התזונה, הלחם והמים, של כל התחלה של חיי נפש בריאים, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר של חיי רוח."
חוסר עידוד או עידוד לא נכון אינו רק מניעת טוב, אלא הוא בגדר "עושה רע" - יוצר נזק ממשי ומתמשך.