טעם מצוות הנחת פאות הראש, פרשת קדושים

שלום וברכה לכל המאזינים. היום יום שישי, כ"ח ניסן תשע"ו, ערב שבת קודש, פרשת קדושים. היום בעזרת השם נעמוד בשיעור על נושא מעניין מאוד. יש לנו מצווה מהתורה מפורסמת מאוד - להשאיר פאות בראש.

כל אדם, גבר שהולך להסתפר, צריך לדאוג להשאיר לעצמו פאות בראש. מה הגדרת פאות הראש? מסוף המצח עד מעל האוזן, צריך להשאיר פאות. כמה גודל הפאות? על פי רוב הפוסקים וההלכה, מספיק "לקוף ראשו לעיקרו", שזה בערך שתיים עד חמישה מילימטר - מספר שתיים בדרך כלל במכונת תספורת.

זה צריך להשאיר בפאות הראש - אסור לקצוץ לגמרי, צריך להשאיר משהו, שערה מאוד קטנה, גודל מספר שתיים במכונת תספורת. כך התורה מצווה אותנו - שתי פאות, אחת בצד ימין ואחת בצד שמאל.

עוד מצווה יש לנו - "לא תשחית פאת זקנך". מותר לגזור את שיער הזקן, אבל אסור להשחית, היינו אסור שלגמרי לא יישאר אפילו משהו קטן. כאן אין צורך בשתי מילימטר, מספיק אפילו משהו, אבל שיישאר משהו ולו קטן ביותר.

זהו מצוות הנחת פאות הראש ופאת הזקן. ואנחנו רוצים היום לעמוד בעזרת השם על שלוש שאלות:

שאלה ראשונה - מה טעם המצווה? אני זוכר, במשך החיים הייתי צריך הרבה פעמים להסביר לאנשים את חשיבות המצווה, להשאיר פאות עד סוף האוזן, לא לגזור במכונת גילוח שהיא אסורה לפי רוב הפוסקים. אבל מה הטעם? כשאתה רוצה לשכנע בן אדם, להגיד לו: "תשמע, תחמיר בזה", זה הרבה יותר טוב כשיש טעם, הרבה יותר קל לשכנע אותו. לא ידעתי הרבה שנים מה טעם המצווה הזאת.

שאלה שנייה - אנחנו עוד מעט עומדים בל"ג בעומר, וכולנו יודעים על מנהג ישראל להשאיר לילדים את השערות עד גיל שלוש, ואז עושים חלאקה, גוזרים להם ומשאירים להם פאות, ועושים סעודה גדולה ושמחה גדולה שזכה הילד לקיים מצוות פאת הראש.

כן, המצווה היא כמו שאומר האריז"ל - איך מקיימים מצוות הנחת פאות הראש? הרי אתה לא עושה את זה בפועל. על ידי שאתה אומר לספר: "תשאיר לי את זה", שאתה מכוון להשאיר את זה לשם מצווה, בזה אתה מקיים את המצוות עשה מהתורה להניח פאות הראש, בכך שאתה נזהר לא לקצוץ. אז בגיל שלוש קוצצים וגוזרים את השערות ומשאירים פאות הראש, ובזה מקיימים את המצווה. וכולנו, כל אחד שואל את עצמו - מה מיוחד בגיל שלוש? למה עושים מזה כזה עסק? מה יש בזה? מה יש בגיל שלוש?

שאלה שלישית, שאלה מעניינת - למה לנשים אין? למה לנשים אין מצווה להשאיר פאות הראש, ואין להן מצווה לא להשחית את הזקן? כמובן שאין להן גם זקן, תודה לאל, אבל למה אין מצווה? צריך לדעת, כל מה שהקדוש ברוך הוא ברא, יש בו סיבות נפלאות. אם זוכים, מבינים. וברוך השם, התברר לי לאחרונה דבר נפלא.

אני רוצה להסביר לכם טעם נפלא במצווה הזאת, שייתן לנו טעם ממש מתוק בכל המצווה הזאת, להבין את טעם מצוות הנחת פאות הראש.

מטרת היהודי בעולמו היא לבנות לב טהור - "לב טהור ברא לי אלוקים". המצווה של יהודי מהי? כמו שאומר המסילת ישרים, העיקר מה שהקדוש ברוך הוא רוצה בבן אדם זה לב; "העיקר הוא לפניו שיהיה הלב טהור לעבודתו יתברך".

כמו שכתוב בתורה בעדיה: "מה ה' אלוקיך שואל מעמך? כי אם ליראה את ה' אלוקיך, לאהוב את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו" - מידות טובות, "ולעבוד את ה' עם כל הלב". כל מטרת האדם בעולמו היא - "רחמנא ליבא בעי". אדם צריך שיהיה לו "לב טהור ברא לי אלוקים". רק מה לעשות? זה דבר לא קל בכלל.

הלב, הלב יש עליו עורלה גדולה. כמו שהפסוק מפורש אומר: "ומלתם את עורלת לבבכם". יש על הלב עורלה גדולה, לא קל לאדם לבנות לב שאוהב את השם בכל לבבו ובכל נפשו. "ואהבת לרעך כמוך" - שזה גם לב, זהו כלל גדול בתורה. למה? כשיש את זה, כבר יש את הכל. זה כל המצוות; מטרתן כולן, בין אדם למקום ובין אדם לחברו, מטרתן להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". לבנות לב זה לא דבר קל, קשה מאוד לאדם. יש לאדם עורלה על הלב.

מה עושים? איך מלים את עורלת הלב? נתן לנו הקדוש ברוך הוא תורה. התורה מטרתה - לאט לאט שהמוח ישפיע על הלב. אדם לומד תורה, והאור שבמוח לאט לאט משפיע על הלב.

אומר בספרו ר' פנחס מקוריץ דבר נפלא. מטרת האדם היא מה? לבנות לב. לב שמה? חי אהבת השם, לב שבוער לעבודתו יתברך. איך? על ידי שהמוח, אמרנו, משפיע על הלב. אז צריך האדם שהמוח ישפיע על הלב.

איך עושים את זה? שלאט לאט, כמו חמה מאירה ללבנה, האור שבמוח מאיר על הלב. נתן לנו הקדוש ברוך הוא שערות - שערות בראש ובזקן. השערות הן חלולות. הוא אומר, השערות הן כמו צינור שיש לאדם, שמוריד את השפע מהמוח אל הלב. הוא אומר שערה גם לשון "שער" - זה השער לפתוח את הלב. על ידי השערות יורד השפע, ההארה שבמוח יורדת לאט לאט ללב ומחדירה.

כמו שאדם רואה, יש לו שערות מהמוח, אחר כך יורד עד הזקן, ובזקן יורד עד הלב. זו המטרה של השערות. השערות הן צינורות, כל שערה ושערה היא חלולה. השערה מטרתה - זה צינור שהקדוש ברוך הוא ברא, להוריד את ההשפעה מהמוח אל הלב.

אומרת לנו התורה, תיזהר מאוד לא להקיף, לא לחתוך את השערות. כשאדם חותך את השערות הוא בחינת פרעה, שגוזר, שעורף את הראש. הוא חותך את השפעת המוח מהלב. הוא מולק את הראש, הוא חותך את השפעת האדם. הוא גורם שיהיה לאדם נתק מהמוח אל הלב.

אם אדם חס ושלום מוריד את השערות, לא משאיר כלום, מוריד את הצינורות - אין השפעה. הוא יכול ללמוד הרבה תורה, לדעת הרבה דברים, אבל הכל יישאר במוח, לא ירד כלום אל הלב. ויהיה מסך מבדיל בין המוח לבין הלב.

זו מטרת השערות, להוריד את ההשפעה, שיהיה צינור השפעה מהמוח אל הלב. אולי לכן חסידים נוהגים להשאיר פאות ארוכות - הם רוצים שיהיה צינור גדול. התורה ציוותה לא להשחית לגמרי, להשאיר משהו. אבל החסידים רוצים שיהיה להם צינורות גדולים מאוד, אז הם משאירים פאות ארוכות, זקן גדול, שיהיה הרבה צינורות גדולים ורחבים, להשפיע הרבה לבנות "לב טהור ברא לי אלוקים", שיהיה לב טהור.

אם אלו פני הדברים, בואו נבין עכשיו דברים נפלאים:

דבר ראשון, למה לאישה אין מצווה להשאיר פאות הראש והזקן? אישה ברא אותה הקדוש ברוך הוא מטבעה עם לב פתוח. לאישה אין מצוות מילה, ברית מילה. למה? אין לה עורלה. הקדוש ברוך הוא לא ברא לה עורלה על הלב. לגבר יש הרבה עורלה על הלב. אתם יכולים לראות במציאות, עד שגבר מתפעל, עד שהוא שר לקדוש ברוך הוא מכל ליבו - לא פשוט.

חכמים ונבונים יש, אבל "דעת" לספר - לא קל להם. כמו שאומרים: "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים...", אך לספר לא קל להם. הסיפור זה שפועל את הלב. הגברים יודעים - חכמים ונבונים, אבל לספר לא קל להם. נשים אוהבות לספר, וזה פועל על הלב. יש להן לנשים לב כמו שהקדוש ברוך הוא ברא, כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה - "שעשני כרצונו", כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה. לב טהור, בלי הרבה עורלה על הלב.

עם קצת התבוננות בחיים, קצת הודאה, קצת רגש, והאישה שרה לבורא עולם. אישה מטבעה יש לה לב טהור. האישה לא צריכה השפעה מהמוח אל הלב - היא מגיעה ישר אל הלב. לא צריכה דרכים עקיפות, לא צריכה את התורה - היא ישר, עם דיבור פשוט, מגיעה ישר לבורא עולם מהלב שלה. היא לא צריכה כלל דרכים. האיש לא יכול, יש לו עורלה גדולה על הלב.

"ומלתם את עורלת לבבכם", "ומל ה' אלוקיך את לבבך" - הוא צריך, צריך הרבה "ברית מילה". לכן נתן לו הקדוש ברוך הוא תורה, ונתן לו צינורות שהמוח לאט לאט ישפיע על הלב. זו התורה שהקדוש ברוך הוא נתן לאיש, הוא צריך את התורה להשפיע על הלב. לכן דווקא לאיש יש פאות - הוא צריך את הפאות, הוא צריך את הצינורות מהמוח אל הלב. האישה ישר מגיעה ללב.

שאלנו למה זה קשור לגיל שלוש? למה נוהגים לעשות חלאקה בגיל שלוש?

אומרת לנו התורה בפרשת השבוע: "כי תטע עץ מאכל, שלוש שנים יהיה לכם ערלים, לא יאכל. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'". כי "האדם עץ השדה".

ה'בן איש חי' ועוד הרבה מביאים את זה, מדרשים אומרים את זה גם - כמו שהעץ שלוש שנים ערלים, גם הילד היהודי שלוש שנים ערלים. בשלוש שנים הראשונות של הילד, יש לו עורלה על הלב. הוא לא יכול לקיים תורה, לא מצוות - הלב סגור, יש עורלה גדולה על הלב.

בשנה הרביעית נפתח הלב. מה עושים שנפתח הלב? צריכים לברוא לו צינורות עכשיו, צריך לברוא צינורות מהמוח אל הלב. לכן כשמגיעה השנה הרביעית, כן, אחרי שלוש שנים, מתחילה השנה הרביעית, עושים לו מצווה, חלאקה.

על ידי שאנחנו נזהרים לא לגזור את הפאות, אנחנו בזה בוראים את הצינורות. כשאנחנו עושים זאת לשם מצווה, משאירים לו את פאות הראש, אנחנו משאירים אותן לשם מצווה, אנחנו בוראים לו צינורות. ואז הילד היהודי עכשיו יכול להשפיע מהמוח שלו אל הלב, להתחיל להאיר את הלב.

ואיך מאירים את הלב? מה אדם עושה? כמובן תורה, לימוד תורה משפיע מאוד. אבל יש עוד דבר שהוא חזק מאוד מאוד מאוד שאדם יזכה ללב טהור.

אומרת התורה: "ובשנה הרביעית", שאז העורלה מתחילה לסור, מה תעשו? "קודש הילולים לה'". בשנה הרביעית לוקחים את הפירות והולכים לירושלים ומודים ומהללים לקדוש ברוך הוא. כשנפתח הלב, מה עושים? "פתחו לי שערי צדק". כשנפתחים השערים, מה עושים? "אבוא בם אודה קה".

ההודיה להשם היא זו שפותחת את שערי הלב. כל מי שרק ינסה ויבדוק, יראה בחוש - כאשר אדם קצת יושב לבד, מתחיל להודות לקדוש ברוך הוא על כל הדברים הטובים שיש לו, על כל מה שנתן לו השם יתברך, הלב, השערי הלב נפתחים.

"וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול" - איך? איך קרבת אותנו אליך? "על ידי להודות לך וליחדך באהבה". על ידי ההודיה להשם, האדם זוכה ולבו נפתח.

התורה אומרת: "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום". מה זה "המצווה הזאת"? שיהיה לך לב טהור, כמו שכתוב שם לפני כן, הקדוש ברוך הוא ימול את הלב שלנו - זה מה שהפרשה מדברת. איך? "בפיך ובלבבך לעשותו". כאשר הפה מחובר ללב, דיבורים מהלב של הבן אדם, לא מה שכתוב בסידור, לא דווקא זה, אלא דיבורים שנובעים מהלב של בן אדם - זה יכול לעשות לך לב כמו שצריך.

אמרנו מקודם שצריך למול את עורלת הלב. יש לנו עוד דבר שנקרא "מילה". כשאדם מוציא "מילים" מהפה, מילה נקראת גם "מילה". למה? כי מה היא עושה? המילים שאדם מוציא מהפה שלו, המילים מתוך הלב שלו, הן מלות את עורלת הלב. כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא בכל ליבו, במילים כמו שצריך, זה מל את עורלת הלב.

אז למדנו היום דבר נפלא. נתן לנו הקדוש ברוך הוא מצווה לשמור על פאות הראש והזקן, שהם הצינורות להשפיע מהמוח אל הלב. מטרתנו בעולם הזה היא "רחמנא ליבא בעי" - העיקר לפניו, אומר המסילת ישרים, "שיהיה הלב טהור לכוון בו לעבודה אמיתית".

איך עושים את זה? על ידי ההארה שבמוח שמשפיעה על הלב, ועל ידי מילים שאדם מוציא מלבו מהפה שלו, אז הוא זוכה ללב טהור. יזכנו השם יתברך, שיהיו הצינורות, צינורות גדולים, ירד הרבה הרבה השפעה, ונזכה שיהיה לנו לב טהור, לב מלא אהבת השם, יראת השם, ומלא גם אהבת ישראל - שבפרשת השבוע אנחנו קוראים על "ואהבת לרעך כמוך", זה כלל גדול בתורה. כי כשאדם אוהב את חברו, גם קל לו מאוד לאהוב את השם. שנזכה כולנו "לב טהור ברא לי אלוקים, ורוח נכון חדש בקרבי".

נערך על ידי יהודה טאוב - מומחה לעריכת ותמלול שיעורי תורה על ידי בינה מלאכותית בצורה מאוד מדויקת.
לפרטים: 052-7139520