תענית אסתר אינה רק ציון היסטורי למאורע שחלף. היא קובעת יסוד אמוני וקיומי לכל הדורות הבאים. מטרתה המהותית היא להשריש בלבנו את ההכרה שהקדוש ברוך הוא רואה ושומע את תפילתו של כל אדם בעת צרתו.
התענית באה להזכיר לדורות עולם את ההשגחה התמידית של הקדוש ברוך הוא על עמו ישראל. היא קובעת כי בכל עת צרה ומצוק, הדרך לישועה עוברת דרך שיבה פנימית וזעקה כנה אל הבורא.
השגחת ה' קיימת תמיד על ישראל נחלתו.
כל צרה מחייבת סיגוף, זעקה ותפילה מעומק הלב.
הבורא שומע ונענה לכל איש השב אליו.
מעבר לבקשת הרחמים, התענית נועדה להילחם ישירות בכוחותיו הרוחניים של עמלק. כוחה של קליפת עמלק נובע מחטאים ומריפיון רוחני, ולכן הדרך להכניע אותה ולבטל את אחיזת הרע בעולם מתחילה בצום ובהכנעה פנימית.
תענית אסתר התקבלה על ידי עם ישראל לדורותיהם כחלק בלתי נפרד ממהות חג הפורים. בְּאֹפֶן פלאי ויחיד מוגדר צום זה בחז"ל כ"תענית של שמחה", שכן הוא קשור ישירות לזכרון נס ההצלה. קבלה זו הפכה את זכר התענית ואת הזעקה לאבן יסוד בשמחת החג.
חג הפורים נחשב ליום בעל השפעה והארה רוחנית עצומה שמעולם לא הייתה כמוה. ולכן קבלת אור זה דורשת הכנה ראויה. חכמים תיקנו את תענית אסתר כדי להעניק לנו זמן להתבונן ולהכין את עצמנו.
המקורות מַמְשִׁילִים את הנפש לחלון שדרכו אמור להיכנס האור הגדול של פורים. מטרת התענית והתשובה היא למרק את הכלים הרוחניים — להסיר את הלכלוך המונע מן האור להיכנס.
חטאים יוצרים חציצה בין האדם לבין האור האלקי. התענית מסירה את הלכלוך המונע מן האור להיכנס.
האדם זוכה לטהרה עמוקה, ומוכן לקבל את אור פורים בכלים נקיים ומזוככים.
חג הפורים מציין את הזמן שבו עם ישראל "קיימו וקיבלו" מחדש את התורה מאהבה ומרצון מוחלט. כשם שבמתן תורה בהר סיני נדרשה הכנה מוקדמת, כך גם התענית משמשת כהקדמה והכנה.
מהותו הפנימית של פורים היא דבקות עצומה בבורא יתברך מתוך תענוג ושמחה. המקורות מדגישים כי אי אפשר לחוות את פורים האמיתי מבלי להיות דבוק קודם לכן בבורא עולם. תענית אסתר היא השלב ההכרחי.
סעודת פורים כרוכה בסכנה מובנת, שכן ריבוי האכילה והשתייה עלול להוביל את האדם בקלות לשמחת הוללות. כדי להתמודד עם סכנה זו, הקדוש ברוך הוא הקדים את התענית כדי לשמש כתריס ומגן רוחני עבורנו ביום החג.
התענית שוללת מהשטן ומהקליפות את הכוח לקטרג על ישראל.
בעת התענית יש לכוון בתפילה שלא נבוא לידי מכשול ועוון.
בזכות הסיגוף המקדים, אכילתנו נשמרת בקדושתה.
צום תענית אסתר פועל לזכך את החומר הגופני ולהפוך את הגוף מכלי של תאווה גסה לכלי הראוי לקדושה. רק לאחר פעולת ההכנעה של הגוף, יכולה האכילה ביום הפורים להיות מכוונת לשם שמיים בלבד.
קיים ניגוד מרתק ומשלים בין עבודת יום הכיפורים לבין עבודת חג הפורים המקדשת את החומר. ביום הכיפורים אנו משיגים כפרה דרך פרישות מוחלטת מהחומר. בפורים ההתעלות והכפרה מושגות דווקא דרך קידוש החומר עצמו.
האדם מנתק עצמו לגמרי מהצרכים הפיזיים ומהעולם הגשמי, כדי להיטהר ולהשיג כפרה.
האדם אוכל ושותה במטרה להעלות את החומר ולקדשו עד לדבקות מוחלטת בבורא.
מצאנו בחכמים שאכילה ושתייה בסעודת פורים מכפרות על עוונות בדיוק כפי שהתענית מכפרת. היישועה שנמשכה בפורים על ידי אכילה, תוקנה כעת על ידי אכילה בקדושה מתוך כוונת מצווה.
ערב יום כיפור: מתכוננים לקדושת הצום על ידי סעודה מרובה.
ערב פורים: מתכוננים לחג דווקא על ידי צום והכנעה.
הניגודיות הזו יוצרת שלמות עמוקה בעבודת השם.
נהגו ישראל לתת זכר למחצית השקל ביום תענית אסתר דווקא, לפני תפילת מנחה. חיבור זה נועד לצרף את מצות הצדקה לכוח התענית שיחדיו יכפרו עלינו.
קיום זכר היסטורי למגבית שהחלה באחד באדר לצרכי בניין המקדש.
הנתינה מבטאת את הציפייה התמידית לבניין בית המקדש השלישי.
שקלי ישראל הקדימו ביטלו את שקליו הטמאים של המן הרשע.
שלוש מחציות – שלושה מעגלי שלמות שיחד יוצרים אחדות משולשת המביאה את הניצחון על עמלק.
החצי הראשון מזכיר לאדם שרק יחד עם אשתו הופך לשלם, ורק אז שורה השכינה בביתו.
החצי השני מסמל שכל פרט הוא חלק אורגני מכלל האומה. "לך כנוס" — אחדות הקהילה מנטרלת את עמלק.
החצי השלישי מבטא את הדבקות הנשמתית של כל יהודי בבוראו העליון.
לאחר שמתאחדים למטה — אישׁ ואשתו בשלום בית, כל ישראל ערבים זה בזה, ודבקות בקדוש ברוך הוא — זוכים לקבל את השראת השכינה והתורה מתוך אהבה. הנשמה היא ניצוץ אלקי השואף לשוב תמיד ולהתחבר אל מקורו.
תענית אסתר היא עת רצון נדירה ועצומה בשמיים המקבילה לימים הנוראים. ביום זה נפתחים שערי רחמים בזכות התענית והמסירות של מרדכי ואסתר המלכה.
מקובל ומסוגל מאד לומר ביום זה את המזמור "למנצח על אילת השחר" בכוונה. מזמור זה נאמר על ידי אסתר עצמה, והוא מפתח לפתיחת שערי שמיים רחומים. אסתר המשולה לאילת השחר, בקעה את חושך הגלות בזעקתה הכנה.
אנו נשענים על צדקתם ומסירות נפשם של מרדכי ואסתר כסניגוריה מושלמת בתפילה. אמירת הסליחות יחד בבית הכנסת מעצמת מאד את זכות הרבים.
התענית אינה רק בקשה לעתיד, אלא גם זמן של הודאה עמוקה על הצלות העבר וציפייה לגאולה שלמה ואמיתית.
מי שישן שנת קבע ומעוניין להשכים מוקדם בבוקר לפני עלות השחר כדי לאכול — חייב לעשות תנאי מפורש. ללא תנאי מראש, אסור לו לאכול גם אם התעורר מוקדם מאד לפני תחילת הצום הפורמלי.
התענית דורשת שלווה פנימית וזהירות יתרה ממריבות וחיכוך כועס.
חולים ונשים הפטורים מהצום נמנעים מאכילת מעדנים ותפנוקים.
אין לעסוק בהכנות קדחתניות ודיבורים על ארוחת סיום הצום.
תפילת המנחה ביום זה כוללת מנהגים יחידים שנועדו להעצים את הטהרה לקראת החג. בארץ ישראל נהגו בכמה קהילות להניח טלית ותפילין במהלך התפילה. קריאת התורה במנחה מוסיפה לעת הרצון.
שמונת יסודות הספר נשענים זה על זה ויוצרים רצף לוגי עוקב של עליה רוחנית ויישום מעשי בעבודת יום הפורים.
קובע תשתית ההשגחה והאמונה — תנאי הכרחי לכל המבנה.
האדם מנקה את כליו הפנימיים מתוך התענית לקבל קדושת החג.
חומת מגן הכרחית השומרת על הכלים המזוככים מנפילה.
הכנעת הגוף דרך הצום מאפשרת קידוש החומר בסעודה.
מצרף הקרבת הממון הפיזי אל עינוי הגוף למען כפרה שלמה.
האדם המכיר בהיותו "חצי" מתחבר לסביבתו ולבוראו.
מאפשר לבקש ולפעול ישועות למעלה דרך תפילה כנה.
חותם את המבנה ונועל אותו, מבטא במעשה הלכתי מדויק.