שיעור 19: תקשורת עם ילדים
מבוא
השיעור הנוכחי עוסק בנושא מורכב ובעל חשיבות רבה - תקשורת עם ילדים. במיוחד נתמקד בשני נושאים מרכזיים שעלו בשאלות רבות של הורים: 1. התמודדות עם ילדים סגורים - איך לדובב אותם ולהבין מה באמת קורה בעולמם הפנימי 2. פיתוח הביטחון העצמי והתדמית החיובית של הילד
שני הנושאים האלה קשורים מאוד זה בזה - בדרך כלל ילדים סגורים הם גם בעלי ביטחון עצמי נמוך, ולהיפך, ילדים פתוחים מתאפיינים בביטחון עצמי גבוה יותר.
חלק ראשון: להקשיב באמת - היסוד לתקשורת
מה באמת פירושו להיות "סגור" או "פתוח"
חשוב להבהיר ש"סגור" ו"פתוח" אינם מתייחסים בהכרח לכמות הדיבור. ישנם ילדים שמדברים הרבה מאוד על עצמם אך עדיין נחשבים סגורים, מכיוון שהם למעשה מסתירים את עצמם בתוך המלל הרב. הם מציגים סיפורים, פנטזיות, דמיונות או חצאי אמיתות.
ילד פתוח הוא ילד שמסוגל: - להכיר בהרגשות שלו - לבטא אותם - להתייחס אליהם - להתמודד איתם
הקשבה אמיתית - המפתח לפתיחות
הכלל הראשון והבסיסי ביותר: ללמוד להקשיב. כפי שאמר נער אחד: "אני לא מקשיב כי גם אתם לא מקשיבים. המבוגרים אף פעם לא מקשיבים."
בעיות נפוצות בהקשבה: 1. אנחנו מחכים בקוצר רוח שהילד יסיים לדבר כדי שנוכל להגיד את שלנו 2. אנחנו קוטעים את הילד באמצע דבריו 3. גם כשאנחנו שותקים, המוח שלנו עסוק במה לענות ואיך לשכנע - אנחנו לא באמת מקשיבים
יש ביטוי בגמרא המתאים לבעיית התקשורת שלנו: "אידי דטריד למפלט לא בלע" - כיוון שאנחנו טרודים בלפלוט את דברינו, איננו מסוגלים לבלוע (לקלוט) את מה שנאמר לנו.
התוצאות של חוסר הקשבה
- הילד מרגיש שלא מבינים אותו
- הילד לומד שלא כדאי להיפתח
- הילד גם הוא מפסיק להקשיב לנו
הצעה מעשית: לא להגיב מיד
כדי להתרגל להקשיב באמת, עלינו לתרגל שליטה בתגובה המיידית: - להחליט עקרונית שלאחר שהילד מדבר, לא נגיב מיד - אפילו אם נדמה לנו ששמענו והבנו, וגם אם יש לנו תשובה "נכונה" - לחכות מספר דקות - לא מדובר בעמידה ובשתיקה מוחלטת, אלא באמירות כמו: "שמעתי, אני רוצה לחשוב על זה"
סיבות מדוע שלא להגיב מיד: 1. כדי באמת להקשיב: כשאנחנו מתכננים תגובה, איננו מסוגלים לקלוט את מה שנאמר 2. כדי לאפשר פתיחות: התפרצות באמצע דברי הילד עלולה לסגור אותו רגשית 3. כדי לאפשר התפתחות: פתיחות היא תהליך שדורש זמן וביטחון
חלק שני: מעבר למילים - שפת התקשורת האמיתית
לא רק המילים אלא איך שהן נאמרות
חשוב לזכור שתקשורת אינה מבוססת בעיקר על מילים, אלא על: - הבעות פנים - שפת גוף - מנגינת הדיבור - טון הקול - קצב הדיבור
דוגמה: אפשר לומר "העוגה ממש טעימה" בטון שמשדר בדיוק את ההיפך, והמאזין יבין את המסר האמיתי.
דוגמה נוספת: כשילד נשאל אם הוריו אוהבים אותו והוא עונה "כן, בטח" עם פנים זועפות ובמתח - הוא למעשה צועק "לא".
חשיבות הרגשות
עלינו לזכור שכל אדם חווה חוויות באופן אישי מאוד. כשילד מספר לנו סיפור: - אם אנחנו רק "שומעים", אנחנו קולטים את העובדות האובייקטיביות - אם אנחנו "מקשיבים", אנחנו מבינים את הרגשות שמאחורי העובדות - וזה המודד האמיתי לחומרת האירוע
דוגמה: הילדה שלא רצתה לנסוע באוטובוס כי "אין לי אמא". האמא שמעה את המילים אך לא הקשיבה לרגש - הילדה הרגישה שהיא מאבדת את אמא כשזו מלווה ילדים אחרים לאוטובוס.
טכניקה מעשית: סיכום ושיקוף
עצה מעשית נוספת: לאחר שהילד סיים לדבר ולפני שאנחנו מגיבים, לסכם את מה שהוא אמר: - "אז אתה אומר ש... זה נכון? הבנתי אותך?" - "אני שומע שזה מאוד כאב לך"
זה חשוב משתי סיבות: 1. אנחנו מרגילים את עצמנו להקשיב באמת 2. הילד מרגיש שהקשבנו לו, שהדברים שלו חשובים
חלק שלישי: כללים לתגובה נכונה
לא תמיד צריך להגיב
כשילד מביע רגשות, במיוחד כאב או צער, אין הכרח להגיב מיד או להסביר לו למה הוא לא צריך להרגיש כך.
במקרים רבים, מה שהילד צריך הוא: - שיקשיבו לו - שיבינו אותו - שירגישו יחד איתו
"הלכה": אסור לרצות אדם (כולל ילד) בשעת כעסו. אין חובה להגיב מיד לכל דבר.
לא להגיב כשאנחנו כועסים
כלל חשוב מאוד: אסור להגיב כשאנחנו עצבניים.
גם אם נאמר שהתגובה שלנו היא "לשם שמיים" ושאנחנו מענישים "מתוך אהבה", הילד ירגיש את הכעס והנקמנות בטון שלנו, וזה מה שהוא יקלוט.
דוגמה: הנער שזרק כיסא דרך החלון. המרצה אמר לו: "אני מאוד כועס, וכיוון שאני כועס, אני לא אגיב כי אני עלול לא לעשות את השיקול של מה שטוב לך". זה יצר אמון והבנה אצל הנער, שהרגיש שזו גישה אמיתית ולא מתחשבנת.
הימנעות מביטויים פוגעניים
יש להימנע מביטויים כמו: - "בגילך אני..." - "כשתגדל תבין..." - ביטויים אחרים שמשדרים לילד שהוא קטן, טיפש או לא מסוגל
ביטויים כאלה אינם עוזרים לילד להתמודד עם הבעיה העכשווית, ופוגעים בביטחון העצמי שלו.
גישה עקיפה במקום ישירה
תמיד עדיפה גישה עקיפה על פני גישה ישירה - במיוחד בביקורת.
דוגמה: אמא שנלחמה עם ילדיה שלא יזרקו לחם, במקום להטיף להם ישירות, שוחחה עם בעלה בנוכחותם על אישה מבוגרת שאמרה שתפוח יכול היה להציל חיים במחנות. השיחה העקיפה השפיעה יותר מכל תוכחה ישירה.
לדבר קצר ולעניין
כשמחליטים להגיב, יש לזכור כמה עקרונות: - לדבר קצר ולעניין - "תפסת מרובה לא תפסת" - לא למכור הכל בפעם אחת - לתת נימוקים הקשורים ל"כאן ועכשיו", לא לעבר או לעתיד הרחוק - לבדוק אם הילד מקשיב - ואם לא, להפסיק ולחכות להזדמנות אחרת
חלק רביעי: דרכים לפתוח ילדים סגורים
ראיון יומי רגוע
טכניקה יעילה לפתיחת ילדים סגורים: - לשוחח עם הילד בזמני רגיעה, למשל לפני השינה - ללטף, לחבק ולהביע חיבה פיזית (בהתאם לגיל) - לשאול שאלות פשוטות: "מה היה היום הכי נעים?" "מה היה הכי לא נעים?" - לא להגיב שיפוטית, רק להקשיב
חום ואהבה ללא תנאים
תזכורת חשובה: גם כשהילד לא רוצה לדבר או לחשוף את עצמו, המסר שצריך להעביר לו הוא: - "אתה בכל מקרה אהוב" - "אני אוהב/ת אותך ללא תנאי"
גם כשאי אפשר לדבר, תמיד אפשר להביע אהבה וחיבה.
ביטחון עצמי וקשר לתקשורת טובה
השאלה: מה הקשר בין תקשורת לביטחון עצמי?
התשובה: 1. כשאנחנו מקשיבים לילד, אנחנו משדרים לו שהוא חשוב ושדעתו/רגשותיו בעלי ערך 2. כשאנחנו מתייעצים עם הילד, אנחנו מלמדים אותו שהוא יכול לפתור בעיות ולהתמודד 3. כשאנחנו נמנעים מביטויים כמו "אתה קטן", "אתה לא מבין", אנחנו לא פוגעים בביטחון העצמי שלו
סיכום
תקשורת טובה עם ילדים מבוססת על: 1. הקשבה אמיתית ועמוקה 2. התייחסות לרגשות, לא רק למילים 3. תגובה מדודה ולא אימפולסיבית 4. הימנעות מביקורת בזמן כעס 5. יצירת אווירה של אמון וביטחון 6. העברת מסר של אהבה ללא תנאים
כל אלה בונים את הילד, את ביטחונו העצמי, ומאפשרים לו להיפתח ולהתפתח באופן מיטבי.
הערה: הרצאה זו מבוססת על עקרונות וניסיון מעשי. כל מה שלא מתקבל על הלב או לא מתאים למצב המשפחתי הספציפי - אין צורך לאמץ. התפקיד שלנו הוא להחזיר להורים את האינטואיציה הטבעית והבריאה, שלעתים נפגעת בעולם המודרני המוצף בעצות סותרות.