שלום וברכה. יום שישי, כ"ו שבט תשפ"ה. היום בעזרת השם נלמד סוגיית הכלב.
בתורה הקדושה שלנו - לכל דבר יש סוגיה שלמה!
גם לכלב יש סוגיה שלמה שהתורה יחדה לו - סוגיה שלמה!
פעם הייתי צריך ללמוד עם אדם חילוני. אז חיפשתי סוגיה שתעניין אותו.
למדתי לו סוגיית הכלב - הוא היה בקי בחלק המעשי, והנה למדנו ביחד את החלק ההלכתי.
אני זוכר - הוא מאוד מאוד נהנה לראות איך התורה מתייחסת לכלב!
סוגיה ארוכה! ואנחנו בזמן הקצר שיש לנו לא נוכל לעסוק בהרבה, אבל לפחות נטעם ממנה ונראה ממנה הרבה השלכות מעשיות.
"וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ
לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ"
אמר האדמו"ר מקוצק:
"מלאכי קודש - יש לי הרבה!" אומר בורא עולם. "אני מחפש קודש - אנשים עם גוף גשמי שהם יהיו קודש!"
האם יש חיוב להשליך דווקא לכלב? אומר רש"י:
"גם לגוי מותר!"
אלא מה? מה תלמוד לומר "לכלב"? למה כתוב בתורה "לכלב תשליכון אותו"?
לכך כתוב - שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה!
"וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ"
אמר הקדוש ברוך הוא: "תנו לו שכרו!"
פשוטו של רש"י: למרות שגם לגוי מותר לאכול את הטרפה - מצווה מהתורה לתת לכלב! למה לתת לכלב?
הכרת הטוב לכלב על זה שהוא לא נבח!
שאנחנו רואים שהכרת הטוב לו שהוא לא נבח.
אתה יודע, הרבה אמרו לי: "בגלל שהוא לא נבח ביציאת מצרים!"
אבל במדרש במכילתא לא כתוב ככה! במדרש כתוב ככה:
"למה 'לכלב'? אמר הקדוש ברוך הוא: חייבים אתם לכלבים!
שבשעה שהרגתי בכורי מצרים, והיו המצרים יושבים כל הלילה וקוברים את מתיהם, והכלבים נובחים להם - ולישראל אינם נובחים!
שנאמר: 'ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו'.
אתם חייבים לכלבים! שנאמר: 'לכלב תשליכון אותו'."
לפי הזקנים בעלי התוספות - מפליא!
שכוונת כתובי שהגמרא בפרק הכונס אומרת: שמלאך המוות כאשר מגיע - אז הכלבים צועקים!
אומרת: למרות כך, היה שהכלבים צעקו מאוד! כלבים רואים את מלאך המוות, וכולם בכורי מצרים - כאשר רואים מלאך המוות מסתובב, אפילו הכלבים - הם צעקו, צעקו!
אבל כשראו יהודי - לא צעקו! לכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו!
על זה - הכרת הטוב! מתי זה היה? במכת בכורות!
כך מסביר רש"י את הסוגיה - זה מהמכילתא.
מה שרש"י אומר - הוא מסופר גם בירושלמי:
מעשה בטבח בציפורי, שהיה מאכיל את בני ישראל בטרפות.
פעם אחת שתה יין בערב שבת, ועלה לגג - ונפל ומת.
היו כלבים מלקקים בדמו.
אז שאלו לרב חנינא: "מה לעשות?"
אמר להם: "תנו להם! תנו להם! הכלבים - לאכול את זה!"
הוא גזל את הכלבים - עכשיו אוכלים את שלהם! הוא לקח מהם כשמנע מהם את הטרפות. לכן עכשיו הם לוקחים ממנו, לוקחים אותו!
כך מסופר בירושלמי.
יש לשאול לפי רש"י:
למה דווקא התורה מצווה "בשר בשדה טרפה לא תאכלו - לכלב תשליכון אותו"?
למה דווקא התורה מצווה דווקא על טרפה? הלא גם שאר אוכל בכלל - תדאג לכלבים!
ובגמרא במסכת שבת רואים שאדרבה - הגמרא אומרת:
"אמר רב נחמן: מן האורח הוא לניש דאכיל בשרא לקמיה דכלבא"
(דרך ארץ הוא לאיש שאוכל בשר לפני כלבא)
"דרך ארץ להשליך בשר חיי לכלב!" אמר! לא מזכיר בכלל את המצווה "לכלב תשליכון אותו" - ולא כלום!
לפי רש"י לכאורה - למה דווקא בטרפה בכלל? טוב להכיר טובה - אז עוד נראה, נסביר אולי את שיטת רש"י יותר...
תוספות חולק על רש"י! התוספות, הזקנים, בעלי התוספות, מסביר אחרת - הוא מסביר פירוש אחר בכלל למה חייבים הכרת הטוב לכלב:
מדובר כאן - אומר התוספות - בכלב שמירה!
תמצא "בשר בשדה טרפה" - הפסוק דווקא "בשדה"! יש לך בשדה - יש לך מלא צאן, והכלב שומר על הצאן מפני הזאבים!
יום אחד לא הלך לו - הוא כמה זה? הזאבים מכל הכיוונים! הוא נלחם, ניסה - לא הצליח להלחם, והזאב הצליח לטרוף צאן אחת מן הצאן!
אומרת לך התורה: את הצאן הזה - תן לכלב הזה! תן לו! תן לכלב!
יש לך הכרת טוב!
מי תמיד שומר על הצאן? הכלב הזה!
תן לו! לכלב הזה! עכשיו את השעה שנטרפה - הוא תמיד מנסה, משתדל בכל יכולתו!
עכשיו תכיר לו טובה!
בשיעורו של הרב לוי - נמצא בשיעורים "קול תודה" - רבנים קוראים לזה "ההודיה כתנאי לגאולה" - שיעור רבי, מדומני בשיעורים - אומר שכתוב בו יסוד גדול:
הרי בוא נשאל: הכלב הזה שנלחם כל פעם עד זוב דם נגד הזאבים - האם הוא התכוון בשביל לעזור לבעלים?
האם יהיה לו גן עדן על זה? ודאי שלא!
למה הוא עשה את זה? מחמת טבעו! ככה הטבע של הכלב!
עכשיו בוא לך: כמה? למה אני צריך להכיר לו טובה?
הוא לא התכוון לעשות לטובתי! זה טבע שלו - טבע מולד!
אומר שמה אבחה - יסוד גדול!
דע לך - אומר: הכרת הטוב - זה רגש, ולא שכל!
ברוך השם, גם ביום שלישי וגם ביום רביעי דיברנו על זה, והבאנו הרבה ראיות ליסוד הזה:
הכרת הטוב זה רגש בלב!
אדם צריך לבנות רגש בלב שמכיר טובה! וכל המצוות הודאה - היא מצווה שהלב מרגיש! יודע!
הבאנו כמה ראיות: שלכן בחזרת השליח ציבור, שומעים מהשליח ציבור - "מודים" אומרים בפה! כי בשביל להפעיל את הרגש - צריך לומר בפה! לא מספיק לשמוע - צריך להגיד בפה!
נכון, הכלב הזה עשה מחמת טבעו.
אבל מה הרגש שלך מרגיש? לא מה השכל שלך אומר - מה הרגש שלך מרגיש?
עשו לי טובה! הכלב הזה עוזר לי!
אם כך - אתה חייב להכיר טובה! כי המצווה היא שיהיה לך לב שמרגיש הכרת הטוב!
נמשיך הלאה. לכאורה יש נפקא מינה עצומה בין רש"י לתוספות:
לפי רש"י: המצווה להשליך לכל כלב! יש לך טרפה - מצווה להשליך לכל כלב!
לפי תוספות: המצווה היא להשליך דווקא לכלב - לאותו כלב השומר! אין לך סתם מצווה להביא לכלבים. יש לך מצווה דווקא לאותו כלב ששומר!
וכך כתוב באבן עזרא. מי שיפתח אבן עזרא יראה כתוב - אומר אבן עזרא ככה:
"לַכֶּלֶב" - נפתח בלמ"ד פתח ולא בסגול!
לא כתוב "לְכֶלֶב תשליכון אותו" - אלא "לַכֶּלֶב"!
לַכֶּלֶב הידוע - שהוא שומר!
וכן ראוי וצונך, וראו לאוכלו - כי לכלב יש הכרת טובה!
נפקא מינה עצומה - האם זה באמת חיוב לתת דווקא לכלב?
דהיינו: יש לאדם טרפה, הטרפה שווה 500 ש"ח לגוי.
האם הוא חייב דווקא לתת את זה לכלב - להשליך 500 ש"ח?
הלא אוכל לכלב עולה 10 ש"ח, והטרפה עולה 500 ש"ח! לא חבל? אין דין דווקא לתת לכלב?
לכאורה יהיה נפקא מינה בין רש"י לתוספות:
| שיטת רש"י | שיטת תוספות |
|---|---|
| ראיתי מסבירים: אין כוונת הכתוב שיש מצווה לתת לכלב ממש להפסיד! אלא אם בין כך אתה זורק את זה - תן כבר לכלב! בין כך אתה לא משתמש בדבר הזה - תן לכלב! אבל אין חיוב להפסיד בשביל זה! |
המנחת חינוך טוען שדעת תוספות היא שיש מצוות עשה מהתורה להשליך לכלב! המנחת חינוך (מצווה עג) כותב: יש מצוות עשה בטרפה להשליך לכלב! לכאורה תוספות סובר: איזו הכרת טוב לכלב הזה! איזו הכרת טוב מחייבת עד כדי כך - שאנחנו צריכים מה? להפסיד אפילו בשביל הכלב הזה! |
עכשיו בואו נצטט מוסר השכל נפלא מאוד!
דעת רש"י - וככה לכאורה נפסק להלכה!
העיקר כמו דעת רש"י - שמדובר כאן לכלבים שלא נבחו ביציאת מצרים!
ולכן רק שאין גדול, צריך לתת לכלבים.
לכן בהלכה, בשולחן ערוך, כתוב:
"מי שנסתרה לו נבלה או טרפה בביתו - מותר למוכרה!"
ולא מוזכר בכלל בשום מקום בשולחן ערוך שיש מצווה לתת לכלב!
כי זה רק אם יש לך עדיפות - בכל אופן, אומרת לך התורה: אם אין לך איזושהו הפסד גדול - תן לכלב!
למה? הכרת הטוב לכלב!
בואו נתבונן - מה כתוב בדברים האלה?
אדם הולך ברחוב. הוא רואה כלב.
מה הוא נזכר? רואה איזה כלב - רוטוויילר גדול, חזק, משהו רציני!
מה הוא חושב?
וכך הוא נזכר בכל מיני דברים רעים למיניהם!
כאשר אתה הולך ברחוב ורואה כלב - אתה יודע מה אתה צריך להיזכר?
שסבא של סבא שלו של הכלב הזה, סבא של סבא של סבא שלו - הרודו לפני 3,000 שנה - עשה לסבא של סבא של סבא של סבא של סבא שלך הכרת טוב!
מה הוא עשה כבר? הוא רק לא נבח! הוא רק לא נבח!
אתה צריך להכיר לו הכרת הטוב לכלב!
שמה שהוא לא נבח - זה אתה צריך להיזכר כשאתה רואה כלב!
אומר לך התורה:
אל תיזכר לא בזה שהוא נשך את זה, ולא בזה שהוא נבח אליך!
תיזכר בהכרת הטוב שסבא של הרוטוויילר הזה עשה לסבא של סבא שלך לפני 3,000 שנה!
כך כתוב גם בתורה! כך מסביר רש"י את הפסוק!
מה תלמוד כאן? אומרת לך התורה - יסוד גדול!
וזה יסוד עצום שמופיע בכמה מקומות בתורה - היסוד הזה:
אדם צריך לבנות בחיים - לב מלא רגשי הכרת הטוב!
לב שכל דבר שהוא רואה - מודה ומהלל!
אומר לך: אתה רואה כלב - בלבבך, מה יתן לך ומה יוסיף לך?
אל תיזכר בכל הדברים הרעים שעשה הכלב!
זה יתרום לך משהו? יבנה אותך? ישמח אותך? שום דבר!
אז לשם מה להיזכר בזה? מה יתן לך?
שאי פעם, לפני 3,000 שנה, הכלב הזה פעם עשה נחת רוח לסבא של סבא שלך - תיזכר בזה ותכיר לו טובה!
זה יבנה לך לב שמלא רגשי הכרת הטוב!
לב שבכל דבר שהוא רואה - רואה את הפן החיובי של החיים!
רואה איזה משהו טוב עשו לי!
תמיד הוא חושב - ובכל מקרה שהוא רואה, הוא רואה: "איזה יופי עשו לי בחיים!"
אותו יסוד מופיע גם בתורה:
"וְלֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ"
ולא נעסוק בזה עכשיו. זה היסוד שהתורה מלמדת אותנו!
וזה יסוד מעשי לכל אדם!
כל אדם יכול לחיות בחיים ולהגיד:
או:
יש אדם שמסתובב מלא פחדים! ויש אדם שמסתובב מלא ניסים!
אומרת לך התורה:
כאשר אתה רואה כלב - מה תיזכר?
בהכרת הטוב! סבא של סבא שלו עשה לסבא של סבא שלך!
וקל וחומר:
כמה אנחנו צריכים בכל דבר ודבר לראות תמיד את הטוב בחיים! לראות את היופי בחיים!
ועל ידי זה - חיינו יהיו מלאים, מלאים הודאה והלל למלך מלכי המלכים!