ערב שבת קודש, שבת הגדול - שבת מיוחדת מאוד! שבשבת הזאת כבר בחלק מעדות ישראל קוראים את ההגדה. בשבת הזאת בא מעיר כבר האור של פסח.
כמו שהאריז״ל אומר בספר פרי עץ חיים:
"עיקר גאולת מצרים הייתה גאולת הדיבור"
שירדו למצרים - ירדו ל"פה רע". כל עניין של פרעה זה "פה רע" - לא יכלו לפתוח את הפה. ירדו למצרים מלשון "מצר הגרון" - הדיבור יצא לגלות. לא יכלו להוציא דיברי שבח והודאה לשם יתברך.
כשיצאו ממצרים - יצאו בעצם הדיבור מהגלות! אומר האריז״ל הקדוש. ואז ממילא זכו לצאת ממצרים ולשיר ולשבח לשם יתברך.
וזה מה שבאמת המצה נקראת "לחם עוני" - שעונים עליה דברים הרבה. המצה נקראת לחם שבעצם הפה של האדם נפתח לשיר ולשבח לשם יתברך.
בפרשה שלנו אנחנו רואים את החיוב שיש להביא קורבן תודה - זה קורבן שאדם מביא דווקא כשהוא נושע מהצרה שלו.
"כל הקורבנות בטלים לעתיד לבוא
חוץ מקורבן תודה"
שואלים הראשונים: הרי לעתיד לבוא לא יהיו צרות! וממילא על מה יהיה להקריב קורבן תודה? הרי מי מקריב קורבן תודה? מי שהיה בצרה ונושע מהצרה - שהיה חולה והתרפא, או שהיה בבית האסורים ויצא. לעתיד לבוא לא יהיו את הדברים האלה - אז על מה יקריבו קורבן תודה?
עם ישראל עתידים להקריב קורבן תודה כשיצאו מהגלות על מה? על זה שבעצם הם יבינו שכל הצרות שהם סבלו בזמן הגלות - הכל היה לטובתם!
כי בזמן הגלות עדיין קשה לעם ישראל להבין את התועלת ואת הטובה של כל הצרות שהם סבלו בגלות. אבל לעתיד הם יבינו שכל מה שעבר עליהם בכל המישורים, בכל התחומים, בכל רגע ורגע מהגלות - היה לטובתם! לעשות אותם כלי מוכשר לאור האלוקי שעתיד להתפשט לעתיד לבוא.
"אודך ה׳ כי אנפת בי
ישוב אפך ותנחמני"
"אודך ה׳ כי אנפת בי" - יודה על הצרות, יודה על הייסורים! על זה יקריבו קורבן תודה אומרים הקדמונים.
וזה בעצם שאנחנו היום אומרים "מזמור לתודה" - המזמור לתודה שאומרים כל בוקר, אומרים הראשונים זה נתקן כנגד קורבן תודה.
לכן השולחן ערוך אומר שצריך:
הרבה הלכות שנובעות מזה שהמזמור לתודה הוא במקום קורבן תודה.
וזה אחת הדרכים להודות לה׳ - להגיד את המזמור לתודה מכל הלב, ברגש הכרת טוב לבורא עולם על כל אינסוף טובות ונסים וחסדים ונפלאות שעושה איתנו בכל רגע ובכל שנייה!
בפרשה שלנו אנחנו רואים שיש בקורבן תודה דבר משונה מכל הקורבנות:
כל הקורבנות - כתוב בפסוק "לא תקריבו חמץ". יש פסוק מפורש: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה׳" - יש איסור להקריב לחם חמץ.
ופתאום פה בקורבן תודה צריך להביא 10 חלות לחם חמץ! כמו שכתוב בתורה: "על חלות לחם חמץ יקריבנו".
מבואר בספרים שבעצם העניין של קורבן תודה זה להקריב לחם חמץ, כי בעצם הדרך היחידה שה׳ יכול להושיע את האדם מכל צרה שיש לו, מכל בעיה - זה אם הוא מוצא את ההרחבה בתוך הצרה!
אם הוא מחפש איך ה׳ מושיע אותו, הוא מסתכל בחסדים והנפלאות שה׳ עושה לו בתוך הצרה.
כמו שדוד המלך אומר בתהילים: "לולי ה׳ עזרת לנו, כמעט..." - דוד המלך מודה לה׳ איך בעצם בתוך הצרה ה׳ עזר לו.
כי כל הגלויות וכל הצרות זה כמו שמבואר בספרי חסידות - זה בגלל העצבות שמתגברת על האדם. חוסר האמונה, חוסר הביטחון, ההתגברות של העצבות והחשכות באמונה.
העצבות מסמנת את ההידרא האמונה - שהאמונה מביאה לאדם שמחה!
"כי בשמחה תצאו"
כשאדם מתחזק באמונה, מחפש את החסדים שה׳ עושה לו בתוך הצרה, מחפש את ההרחבות ואת הנפלאות ומודה לה׳ על זה - מובטח לו שבוודאי יצא מהצרה!
אומר הבעל שם טוב, שזה נרמז בפסוק: "בצר הרחבת לי" - אם אדם מחפש את ההרחבות בתוך הצרות, מתרחב והולך ומתרחב והולך, עד שבוודאי אם הוא מודה לה׳ על זה - בוודאי יצא מכל צרה!
עיקר התפילה והבקשה שאדם צריך להתפלל מתי שיש לו צרה - זה בעיקר לזכות שיהיה לו דעת לראות את החסדים שה׳ עושה לו בתוך הצרה בעצמה! להודות לה׳ על כל חסד וחסد, על כל ההשגחה שהוא מגלה, על כל חסד שהוא מגלה.
ועל ידי זה משמח את נפשו שוודאי הנה ה׳ איתנו ולא עזב אותנו! "ה׳ רועי לא אחסר" - ואז שאדם מודה לה׳, ה׳ רואה שאדם מודה לה׳, אז ממילא "לא אחסר". אומרים המפרשים: ה׳ רואה כמה שאדם יותר מרגיש ש"ה׳ רועי" - ככה "לא יחסר", ככה בעצם מובטח לו שלא יחסר לו כלום!
מובא בספרים שזה הטעם שמביאים יחד עם הקורבן תודה ארבעה סוגי לחם - שאחד מהם זה חמץ (10 מ-40 לחם זה חמץ).
הלחם יותר מכל אומר הפשיסחא הקדוש - הלחם מסמל את העצבות! כמו שכתוב: "בעצבון תאכל... בזעת אפיך תאכל לחם".
בארבעה סוגי הלחם שמביאים - זה כנגד ארבעה הצריכים להודות, אומר הפשיסחא הקדוש.
לכן כשאדם נושע מהצרה, הוא צריך להביא דווקא לחם חמץ - לרמז שהישועה שלו הייתה על ידי שהוא יצא מהעצבות בתוך הצרה!
שהוא חיפש את ההרחבה והחסדים שה׳ עשה לו דווקא מתי שהיה "חמץ" (שזה מסמל את העצבות) - בתוך הצרה בעצמה הוא מצא את ההרחבות! וזה בעצם הוא מודה על זה לה׳ יתברך.
וההודאה על זה בעצמו מוציא אותו מהצרה! זה מה שהושיע - על ידי זה הוא נושע מכל צרה ומכל נגע ומחלה!
לכן לזכור את זה אנחנו מביאים דווקא לחם חמץ - לרמז שזה הדרך לצאת מכל צרה: להודות לה׳ בכל מצב, לחפש את ההרחבות ולהודות לה׳ בפה מלא עליהם!
במזמור לתודה אומר רבי עקיבא איגר זכר צדיק וקדוש לברכה - זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן - שבסגולה של ההודאה להמשיך על האדם עוד ישועות וניסים!
"זובח תודה יכבדנני
ושם דרך אראנו בישע אלוקים"
"זובח תודה" - שאדם מזבח קורבן תודה, או בימינו (כמו שכתוב בקיצור שולחן ערוך סימן יד סעיף ד׳) שהמזמור לתודה זה במקום קורבן תודה.
או כמו שמביאים הרבה ראשונים - אמירת תהילים שכולו מלא תהילות ה׳ ונפלאות ה׳, או כל מיני דרכים שמובאים (כמו להגיד "נשמת כל חי") - כל מיני דרכים אחרות שמובאים בספרים שהם כנגד קורבן תודה.
אומר רבי עקיבא איגר: כשאדם מודה לה׳ על הטובות שהוא עשה לו - באמירת מזמור לתודה או בכל מיני דרכים אחרות - אז הוא זוכה לראות שוב בישע אלוקים!
זה הפירוש: "ושם דרך אראנו בישע אלוקים" - הוא זוכה לראות שוב בישע אלוקים! הוא זוכה לישועות, לגילויי ניסים ונפלאות בכל התחומים, בכל המישורים - ברוחניות ובגשמיות!
הדרך להינצל מכל צרה:
יהי רצון שכל המאזינים הכרים נזכה בקרוב ממש לכל הזבחים והפסחים בבניין בית מקדשנו - במהרה בימינו, השנה הזאת, בגאולה השלמה במהרה בימינו - אמן ואמן!