החינוך לאושר - כיצד?
מבוא
האם אפשר לגדל ילדים מאושרים? שאלה זו מעסיקה הורים רבים, המביעים את רצונם העז שילדיהם יהיו "מאושרים ומצליחים". אולם האם זו באמת מטרה בת-השגה? האם יש דרך לגדל ילד מאושר באופן ישיר?
חלק ראשון: האם ניתן לגדל ילדים מאושרים?
יסוד ראשון: אין דרך ישירה לגדל ילד מאושר
"אין שום דרך בעולם לגדל ילדים מאושרים" - זוהי הצהרה נחרצת שעשויה להישמע מפתיעה, אך יש לה בסיס עמוק:
- האושר אינו תכונה מולדת או מצב שניתן להעניק לילד
- האושר והסיפוק נובעים מהתמודדות עם אתגרים, מהתגברות על מכשולים, ומהצלחה אקטיבית
- זוהי חוויה פנימית שאדם צריך לחתור אליה, לעמול עבורה ולהילחם כדי להשיגה
הפרדוקס בחינוך לאושר
דווקא ההורים שמאוד רוצים לגדל ילדים מאושרים עלולים להשיג את ההפך: - מתוך דאגה שהילד יהיה מאושר, הם מעניקים לו הכל - הם נמנעים מלהציב בפניו דרישות ואתגרים - התוצאה הפרדוקסלית: ילד מסכן ואומלל
המטרה הנכונה בחינוך
במקום לשאוף "לגדל ילד מאושר", עלינו לשאוף: - לגדל ילד פעיל ואקטיבי - ילד תוסס באופן חיובי - ילד שיש לו אמון בעצמו ובטוב שבו - ילד שיש לו תדמית עצמית חיובית
חלק שני: יצירת תדמית חיובית אצל הילד
הבסיס לתדמית עצמית
התמונה שיש לילד על עצמו נקבעת בשנים הראשונות לפי הציפיות של הסביבה: - זהו חוק בבריאה שקבע הקדוש ברוך הוא - הרמב"ם בפרק ו' מהלכות דעות (הלכה א') קובע ש"דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחרי רעיו וחבריו ולהיות נוהג כמנהג אנשי מקומו"
השפעת הציפיות
- אם הסביבה מצפה מהילד להתנהגות חיובית ורואה אותו כאדם חיובי - כך הוא יראה את עצמו וכך יפעל
- אם הסביבה מצפה ממנו להתנהגות שלילית - כך הוא יראה את עצמו
- לילד עם תדמית שלילית לא יהיה כדאי להילחם בתכונותיו השליליות כי הוא משוכנע שאין לו סיכוי לשנותן
דוגמאות מהשטח
- בכיתות: כל תלמיד מקבל על עצמו "תפקיד" במערכת (הליצן, המופרע, הצדיק וכו'), אך כשמשנים את החברה - התפקידים מתחלפים
- תופעת "הילד הבעייתי": כשמוציאים את הילד "הכי גרוע" מהכיתה, מיד תלמיד אחר יורד ותופס את מקומו
- הניסיון במוסד לחינוך מיוחד: ילדים שהוגדרו כבעלי בעיות הצליחו להשתלב במערכות רגילות כשיצרו אצלם ואצל סביבתם ציפיות חיוביות
שטיפת מוח שלילית
הדרכים בהן אנו יוצרים תדמית שלילית אצל ילדינו: - במלל: קריאה לילד "שקרן", "עצלנית", "אגואיסט" וכו' - בהתנהגות: חשדנות מתמדת ("את בטוחה? אני אבדוק...") - דוגמה קיצונית: "אני כבר מגיל ארבע ידעתי שהוא יהיה שקרן" - לא שידעה, אלא עשתה אותו כזה
קושי התיקון בגיל מבוגר
- משל הטובע שנאחז בדף ספינה ולא מסוגל לעזוב אותו גם כשזורקים לו גלגל הצלה
- ככל שאדם סובל מתדמית שלילית, כך קשה לו יותר לנסות לראות את עצמו באור אחר
יצירת תדמית חיובית
במקום להתמקד ב"מה לא לעשות", עדיף להתמקד ב"איך ליצור תדמית חיובית": - לתפוס את הילד "על חם" כשהוא לא משקר, ולשטוף את מוחו כמה הוא אמיתי וישר - לתפוס את הילדה כשהיא נותנת משהו לחברה, ולהדגיש כמה היא טובה - גם בעת תוכחה: "אתה בחור ישר, לא מתאים לך לשקר", במקום "שוב נכשלת בשקר בפעם האלף"
חלק שלישי: הבחירה בפסימיות ובמסכנות
המסכנות כבחירה
- רבים מצהירים שהם רוצים להיות מאושרים, אך למעשה אינם מעזים להיות מאושרים
- יש הבוחרים באופן קבוע להיות "מסכנים" - זו בחירה ברורה כמו כל בחירה אחרת בתחום המידות
- הביקורת בתורה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" - עונש על חוסר שמחה
היחס בין צער להנאה
יסוד מוסד באמונה: - אדם לא מפסיד אפילו גרם הנאה בגלל עבודת ה' - ואינו מפיק שום תועלת מלעבור על רצון ה' - המיטב היחיד שאפשר להוסיף על חשבון החיים הוא הסיפוק מעשיית הטוב
מדוע בוחרים להיות מסכנים?
-
החלפת רחמים באהבה: - ילדים שלא זוכים למספיק אהבה לומדים שבמצב חולי/סבל הם זוכים לתשומת לב - הם לומדים שכדי להיות מרוחמים, צריך להיות אומללים - כמבוגרים, הם ממשיכים לצפות שכולם ירחמו עליהם
-
הימנעות מפעילות: - עצלות ועצבות הם חלק מיסוד העפר בנפש האדם - להיות מאושר דורש פעילות וזריזות - כשהעצלות מתגברת, האדם מחפש תחליף לסיפוק, ומוצא אותו ברחמים
-
לבוש "רוחני" לעצבות: - יש המאמצים את מראה "ההולכים קדורנית" כביכול מפני יראת שמיים - הם מפחדים שאם יאמרו שטוב להם, מישהו "יסדר את החשבון" - זוהי התעלמות מיסוד האמונה שהקב"ה הוא אבא אוהב החפץ בטובתנו
השפעת הבית על בחירה זו
- הורים שחיים בסגנון של אומללות ומרירות מקשים על ילדיהם לעבוד את ה' בשמחה
- עדות מנושר: "אותי לא מעניין אם יש חיים לאחר המוות, אלא אם יש חיים לפני המוות"
- חיוני שהורים יעבדו על עצמם תחילה, כדי להיות דוגמה חיובית
חלק רביעי: עידוד שחיתות רגשית
ניצול רגשי למניעת מטלות
- ילדים לומדים להציג אומללות כדי להפחית מהם דרישות
- למשל: ילד שנדרש להוריד את הפח ומציג פני מסכן ואומלל
- גם אם ההורה אינו נכנע, אם הוא מראה שהוא מושפע - הילד למד שכדאי להמשיך בהצגת האומללות
הפתרון: אדישות מוחלטת להצגות
- הורים שאינם מקמצים בביטויי אהבה יכולים וחייבים לעמוד בשלווה מול שחיתות רגשית
- להגיב בחוסר התפעלות, ואף בחיוך משועשע כשברור שזו הצגה
- עם ילדים גדולים יותר - לעתים "ענה כסיל כאיוולתו"
חלק חמישי: יצירת שמחה באמצעות חיבור רגשי למעשים טובים
לימוד שמחה דרך נתינה
- הדרך הטובה ביותר לחנך לשמחה היא ללמד את הילדים להנות מנתינה
- לעורר הזדהות עם משפחות במצוקה ולשמוח בשמחתם כאשר עוזרים להם
- לא רק לספר על הקושי וההתאמצות של גדולי עולם, אלא גם על השמחה העצומה והתענוג שהיו להם בעבודת ה'
דוגמאות
- הסיפור על האברך הירושלמי העני שחזר הביתה שמח על תירוץ ברמב"ם, וכל המשפחה רקדה
- המלמד שהיה מודה בהתלהבות על כוס קפה בשיעור, ומחשב כמה אנשים בעולם עבדו כדי שיוכל ללמוד עם נוער נושר
הודאה על הקיים
- ללמד את הילדים להעריך את מה שיש להם
- לאמץ את פירוש האבן עזרא לברכות השחר - להדמיין שאינך יכול לראות/ללכת, ואז להרגיש את השמחה האמיתית בפקיחת העיניים/יכולת התנועה
סיכום
- אין דרך ישירה לגדל ילדים מאושרים - אושר הוא תוצר של התמודדות והצלחה פעילה
- יצירת תדמית חיובית היא בסיס הכרחי - ילד מאמין במה שמאמינים בו
- יש להימנע מלעודד "מסכנות" - לא לתגמל אומללות באמצעות רחמים
- להיות אדישים לשחיתות רגשית - לא להתפעל מהצגות של סבל ומסכנות
- לעודד שמחה ממעשים חיוביים - במיוחד מנתינה וקיום מצוות
- להודות על הקיים - לפתח השקפה של הכרת הטוב
- דוגמה אישית של הורים - קשה לילד להיות שמח יותר מהוריו
להוביל את הילד לאושר משמעו להכשיר אותו להיות אדם פעיל, בעל תדמית חיובית, שמסוגל להתמודד עם אתגרים ולשמוח בהצלחותיו, במצוותיו ובנתינה לאחרים.