פרשת ויקהל – דף תורה

א

בשביל משכן צריך ויקהל?

שאלה לעיון

מדוע משה היה צריך להקהיל את כולם – אנשים, נשים וטף – להודיע על המשכן?
ומדוע מוזכרת "כל עדת בני ישראל" שלוש פעמים בפסוקים א', ד' וכ'?

בשביל לבנות את המשכן ולהשרות את השכינה – צריך שעם ישראל יהיה אחד. השראת שכינה שורה רק כאשר ישראל מאוחדים, כפי שמצאנו בהר סיני: רק כאשר היו כאיש אחד בלב אחד הגיעה השעה שיינתנה להם התורה. לכן אסף משה את כולם – האחדות היא תנאי יסוד להשראת השכינה.

ב

שבת ואח"כ משכן – פארו עלי ופארי עליו

⬆ סדר הקב"ה

הקב"ה ציווה תחילה על המשכן ואחר כך על השבת
(בפרשת כי תשא)

מדוע? כי המשכן מורה על כבוד ישראל — שהקב"ה וויתר להם ומחל על עוון העגל.

⬇ סדר משה

משה הקדים שבת למשכן
(בפרשת ויקהל)

מדוע? כי השבת מורה על כבוד ה' — להורות שהוא חידש עולמו. ראוי להקדים כבוד שמיים.

כלי יקר – שמות לה

הקדוש ברוך הוא חס ביותר על כבודם של ישראל, על כן הקדים המשכן. אבל משה חשב שלכבוד ה' יתברך ראוי להקדים השבת המורה על כבודו יתברך — ואחר כך המשכן המורה על כבודם של ישראל.

הרעיון העמוק

מה נפלא! הקב"ה חס על כבוד ישראל ומקדים אותו לכבוד עצמו. ומשה, רועה הנאמן, חס על כבוד שמיים ומקדים אותו לכבוד ישראל. כל אחד מוותר לשני — פארו עלי ופארי עליו.

ג

זריזים מול הידור – ועניין הנשיאים

שמות לה, כז – רש"י "וְהַנְּשִׂאִים הֵבִיאוּ" — חסר יו"ד — "וְהַנְּשִׂאִם" — נחסרה אות משמם לפי שנתעצלו בתחילה.

קושיה

הנשיאים רצו להדר במצווה! כוונתם היתה להביא את הדבר המהודר — מה שיחסר לאחר שיתנדב הציבור. אם כן, מדוע ייענשו? והרי "הידור" עדיף על "זריזות"!

רבינו בחיי – שמות לה

כוונת הנשיאים היתה לטובה — שיתנדבו הכל תחילה, ואם יחסר, הם ישלימו. אך נחשב להם לחסרון, מפני שסמכו על ה"אולי": שמא ישראל יביאו הכל ולא יישאר לנשיאים חלק במצווה!
ומכאן — עונש לכל מי שאפשר לו להיות מן הקודמים במצווה ואינו קודם.

לקח לדורות

הנשיאים לא חטאו בכוונה — הם חישבו חישוב של הידור. אך המציאות לימדה: כאשר סומכים על "אולי", מסתכנים שלא תהיה חלק במצווה כלל. זריזות במצוות אינה סתם מעלה — היא ביטוי של אמת פנימית: שהמצווה חשובה לי כאן ועכשיו.