האם יש מצווה להקים מדינה יהודית?
פודקאסט "הלכה למעשה"
מבוא מוזיקלי קצר
קול 1: שלום לכם המאזינים, וברוכים הבאים לפודקאסט שלנו, "הלכה למעשה". היום אנחנו בפרק מיוחד, כזה שנוגע באחת השאלות הגדולות ביותר שעמדו לפתחם של גדולי ישראל ושל העם היהודי כולו במאה האחרונה – והיא שאלת הקמת מדינת ישראל מנקודת מבט הלכתית. האם הקמת מדינה יהודית היא בגדר מצווה מהתורה?
---
קול 2: שאלה מצוינת, ובהחלט לא פשוטה. כשמדברים על שאלות הלכתיות אחרות, אפשר לרוב לפתוח שולחן ערוך או ספרי פוסקים ולמצוא התייחסות ישירה. כאן, זה קצת יותר מורכב. עצם קיומה של המדינה הוא גורם שמשפיע על ההלכה ומשנה הלכות שונות, לרוב לקולא, במיוחד כשמדובר בציבור גדול. ראינו דוגמאות לכך בעבר, כמו בנוגע להיקף היתר פיקוח נפש במסגרת מדינית לעומת פרטית. דוגמה נוספת היא ההלכה על קריעה על ערי יהודה בחורבנן, שחלק מהפוסקים סוברים שהמגדיר את החורבן הוא היעדר שלטון יהודי, גם אם יושבים בה יהודים. זה מראה שההלכה מתייחסת לשלטון יהודי כדבר משמעותי.
---
קול 1: יפה, אז המדינה קיימת, וההלכה מכירה בקיומה ומושפעת ממנה. אבל השאלה היא האם הקמתה הייתה מצווה מלכתחילה? המקור הראשון שכדאי לבחון בהקשר זה הוא פרשת המלך בספר דברים. הפסוקים שם אומרים: "כי תבוא אל הארץ אשר השם אלוקיך נותן לך והורשתה וישבת בה ואמרת אשימה עליי מלך ככל הגויים אשר סביבותיי שום תשים עליך מלך אשר יבחר השם אלוקיך בו".
---
קול 2: והפסוק הזה, כפי שאתה מציין, מציג דו-משמעות. מצד אחד, "ואמרת אשימה עליי מלך" – מה שיכול להישמע כרשות, שהם יבקשו מלך רק אם ירצו. מצד שני, מיד אחר כך נאמר "שום תשים עליך מלך", לשון של חובה.
---
קול 1: בדיוק. ובשל כך, נחלקו חכמים כבר בזמן התנאים בשאלה הזו. בברייתא במסכת סנהדרין, רבי יהודה סובר שמינוי מלך הוא אחת משלוש מצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ, יחד עם הכרת זרע עמלק ובניין בית הבחירה. לעומתו, רבי נהוראי סובר שפרשה זו נאמרה רק כנגד תרעומתם, כלומר אין כאן מצווה אלא רשות שניתנה להם למנות מלך אם יבקשו ככל הגויים.
---
קול 2: וכיצד נפסק ההלכה? רבים מהראשונים, כולל הרמב"ם, פסקו להלכה כרבי יהודה, שמינוי מלך הוא מצוות עשה. הרמב"ם כותב זאת במפורש. עם זאת, יש ראשונים אחרים, כמו האבן עזרא, שפירשו "שום תשים" כלשון רשות ואין כאן חובה.
---
קול 1: אז יש מחלוקת יסודית האם זו מצווה או רשות. גם אם נאמר שזו רשות, נשאלת השאלה האם זו רשות רצויה, כמו מצוות ציצית שאף שהיא תלויה בבחירת לבישת בגד בעל ארבע כנפות היא רצויה ובעלת מעלה, או רשות שאינה רצויה, כמו אשת יפת תואר.
---
קול 2: והנצי"ב מוולוז'ין, בפירושו "העמק דבר", התייחס לשאלה הזו וכתב שהתורה קבעה זאת כרשות ולא כמצוות עשה מחייבת, מכיוון שהנהגת המדינה תלויה במצב העם וברצונו, ודבר הנוגע להנהגת הכלל כרוך בסכנת נפשות שיכולה לדחות מצוות עשה. לפעמים זו רשות חיובית, ולפעמים שלילית, הכל תלוי במצב האומה ואופייה.
---
קול 1: חשוב לציין שהדיון ההלכתי המקורי עסק במינוי מלך במסגרת ממלכה. השאלה היא האם ניתן להשליך מכאן לעניין הקמת מדינה מודרנית.
---
קול 2: בהחלט. בנוסף למקור זה, הוצעו מקורות הלכתיים נוספים שיכולים לרמוז על חובה או עדיפות להקמת מדינה. אחד הנימוקים שעלה הוא מצוות פיקוח נפש. הרב הנקין, למשל, כתב שהקמת מדינה היא פיקוח נפש, שכן ללא מדינה עם ישראל נתון לרדיפות ולסכנות, והקמת מדינה היא הדרך היחידה המקובלת על מנהיגי האומה להבטיח את קיומו ובטחונו.
---
קול 1: אבל כפי שהוצג בשיעור, הטיעון של פיקוח נפש הוא "חרב פיפיות". גם המתנגדים להקמת המדינה השתמשו בו, בטענה שהקמתה תגרור מלחמות ותסכן חיי יהודים. קשה לבסס על פיקוח נפש בלבד עמדה הלכתית ברורה בעד או נגד המדינה, מכיוון שזה תלוי בראייה ביטחונית או מדינית של האדם.
---
קול 2: טיעון נוסף, ייחודי יחסית, הוא פירושו של הרב שלמה גורן למצוות "וחי בהם". הרב גורן סבר שמצווה זו כוללת לא רק פיקוח נפש במובנו המצומצם, אלא גם את החובה להקים לעצמנו מוסדות מדיניים ושלטוניים ולתחזק אותם בעצמנו, ללא עזרת גויים. לדעתו, מכאן ניתן לגזור מצווה להקים מדינה ולקיימה. עם זאת, חשוב לציין שפירוש זה בולט בייחודו ואינו נפוץ בספרות הפוסקים.
---
קול 1: אז אם נשים בצד לרגע את פרשת המלך, פיקוח נפש ו"וחי בהם", האם יש היבט אחר של ההלכה שמתחבר באופן עמוק להקמת מדינה?
---
קול 2: בהחלט. היבט משמעותי שעלה הוא מצוות קידוש השם. הרמב"ם, בהלכות יסודי התורה, מפרט שלוש דרכים מרכזיות לקדש את השם: מסירות נפש כשיש חיוב "יהרג ואל יעבור", קיום מצווה שלא מתוך אילוץ אלא לשם שמיים, והתנהגות נאותה של תלמיד חכם המפורסם בחסידות באופן שגורם שבח והערצה.
---
קול 1: אלו הדרכים המוכרות מהגמרא. אבל הרמב"ם בהלכות מלכים מוסיף אופן נוסף של קידוש השם.
---
קול 2: נכון. בהלכות מלחמה, הרמב"ם כותב שאדם הנלחם בכל ליבו, בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק וזה נחשב קידוש השם. האופן הזה אינו נזכר במפורש בגמרא כמקור עצמאי לקידוש השם.
---
קול 1: אז מאין שאב הרמב"ם את הרעיון הזה?
---
קול 2: הניתוח שהוצג בשיעור מציע שהרמב"ם חזר למקורות בתנ"ך. בתנ"ך, המושג קידוש השם מופיע בהקשרים רבים. הדרך המרכזית לקידוש השם בתקופת התנ"ך הייתה קיום נבואותיו ואבטחותיו של הקדוש ברוך הוא. כשהנבואות התקיימו, שמו התקדש; כשהן לא התקיימו (למשל חטא משה רבינו במֵי מריבה), זה נחשב חילול השם.
---
קול 1: כלומר, קידוש השם בתנ"ך היה קשור פעמים רבות לגורל הלאומי, להצלחות צבאיות, לשלטון בארץ.
---
קול 2: בדיוק. אלא שלאחר הגלות, הדרך הזו של קידוש השם הפכה פחות רלוונטית, כי הנבואות על האומה וניצחונותיה לא התקיימו. את מקומה תפסה הדרך השנייה שמוזכרת בגמרא – של התנהגותם של אנשים המזוהים עם שם השם, כמו תלמידי חכמים.
---
קול 1: והרמב"ם, כשדיבר על מלכות ישראל העתידית בהלכות מלכים, החזיר עטרה ליושנה. הוא ראה במלחמה וניצחון של עם ישראל בארצו, כחלק מהגשמת חזון המלכות העתידית, התגשמות של נבואות רבות. לכן, פעולה זו של מלחמה על הארץ היא קידוש השם.
---
קול 2: ומכאן ניתן להסיק שגם הקמת המדינה המודרנית, לאחר 2000 שנות גלות, שנתפסת בעיני רבים כהתגשמות של נבואות, מהווה קידוש השם עצום. כאשר "ראו כל עמי הארץ כי עם ישראל קם מעפרו והקים את המדינה", התקדש בזה שם השם. גם אם אין מצוות עשה מפורשת להקים מדינה שכולם מסכימים עליה, עצם קיומה והצלחתה הוא קידוש השם גדול.
---
קול 1: זה מחבר אותנו גם לרעיון הרחב יותר שהתורה אינה רק אוסף מצוות ליחיד, אלא גם תורת אומה. "ממלכת כהנים וגוי קדוש". התורה ציוותה מצוות רבות לאומה בכללותה, לא רק לאדם הפרטי.
---
קול 2: נכון. והראי"ה קוק, למשל, ראה את השאיפה להקים מדינה יהודית כנובעת מבראשית מטעו של העם, מהשאיפה להקים ציבור אנושי גדול שישמור את דרך ה'. הוא הדגיש שמילואה של שאיפה זו דורש דווקא שלציבור זה תהיה מדינה פוליטית וסוציאלית, וכסא ממלכה לאומית, שבה האידיאה האלוקית שולטת ומחיה את העם והארץ. רק בחיי מדינה יכול לבוא לידי ביטוי שלם חיבור השמיים והארץ, הקודש והחול, בכל שדרות האנושיות והיישוב המדיני.
---
קול 1: ומכאן גם התפיסה של הצורך לשלב את ההלכה בחיי המדינה הציבוריים, מה שזכה לכינוי "מדינת הלכה". למרות שזה מונח שנוי במחלוקת ומשמש לרוב על ידי המתנגדים לכפייה דתית, יש רבנים שסברו שהמדינה היהודית צריכה להיות כפופה לתורה ולהלכה כחוק עליון.
---
קול 2: יש ויכוח רב על היקף החיבור הרצוי. יש התומכים במדינה דמוקרטית שתשלב מאפיינים דתיים בעיקר בתחום הציבורי, ויש התומכים במודל שונה לחלוטין. אבל הרעיון הוא שההלכה אינה רק עניין פרטי; היא נוגעת גם לחיי הכלל והאומה. הרב צבי יהודה קוק ראה את הכנסת, התורה והמצוות, והשראת השכינה בישראל כעצם קיום האומה וחייה.
---
קול 1: כלומר, ההקמה והקיום של מדינת ישראל, גם אם היא רחוקה עדיין מהאידיאל של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" במלואו, נתפסת על ידי רבים כצעד משמעותי בהגשמת הייעוד הלאומי-רוחני, וכשלעצמו קידוש השם.
---
קול 2: מסכם היטב את המורכבות. יש מחלוקת ראשונית על פרשת המלך, קשה לבסס על פיקוח נפש לבדו, והנימוק של "וחי בהם" אינו מוסכם. אבל הניתוח המעמיק של קידוש השם, וההבנה שהתורה מכוונת לא רק ליחיד אלא גם לאומה, מובילים רבים למסקנה שיש משמעות הלכתית עמוקה וחיובית לקיומה של המדינה.
---
קול 1: תודה רבה לך על הסקירה המרתקת.
---
קול 2: תודה לך.
---
קול 1: ותודה לכם המאזינים שהייתם איתנו. נתראה בפרק הבא של "הלכה למעשה".
מוזיקת סיום