בפרשת כי תשא – הנקראת בשבת קודש חול המועד פסח – וכן בפרשת משפטים, התורה מסכמת את חגי ישראל בפסוק מפתיע:
מי שמתבונן בפסוק זה תמה: מה הקשר בין איסור בשר בחלב לבין חגי ישראל? ואכן, מן הצד הזה עולות ארבע שאלות קשות:
ארבע שאלות אלו מצביעות על כך שיש כאן רעיון עמוק יותר מאשר איסור הלכתי בלבד. כדי להבין אותו, עלינו לשאול: מהי המטרה העליונה של האדם בעולמו?
הרמח"ל במסילת ישרים (פרק יט) מגדיר בצורה מדהימה מהי האהבה השלמה לקדוש ברוך הוא:
כלומר: המטרה העליונה של האדם היא להגיע למצב שבו להתפלל, לקרוא תהילים, להודות לה', ללמוד תורה – זה התענוג שלו ממש!
הדרך פשוטה ומסוימת:
כאשר אדם מתבונן בחסדים שה' עשה עמו – הוא מפתח בלבו רגשות של הכרת הטוב. ומהכרת הטוב – נולדת האהבה. ומהאהבה – נולד התענוג האמיתי בעבודת ה'.
לשם כך – ניתנו לנו חגי ישראל! כל אחד מן החגים הוא מסגרת מיוחדת לפיתוח מידת הכרת הטוב:
אכילת מצה ושאר מצוות הלילה באות כדי שנתבונן: "הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים מהר מהר!" – חסד עצום בלא שיעור.
מודים לה' על התבואה ועל מתן התורה – "חמדה גנוזה" שנתן לנו ולא לשאר האומות.
מודים לה' על האסיף ועל כל הדברים הטבעיים שנתן לנו – אוויר, מים, בריאות, פרנסה.
אומר ספר החינוך: "מצווה להודות לה' על כל חסדיו עמנו." זו תכלית מצוות הביכורים.
עכשיו מתחיל להתברר הכול. הואיל ואנחנו מדברים כל כך על חשיבות הכרת הטוב – יש להיזהר מאוד שלא לעשות את ההיפך!
מהו ההיפך המוחלט של הכרת הטוב? מהו המעשה שמסמל כפיות טובה בצורה הקיצונית ביותר?
האמא הזאת נתנה לך את הילד! היא גידלה אותו, הניקה אותו בחלבה. ומה אתה עושה? אתה לוקח את חלבה ומבשל בו את בנה. זה פשוט ייצוג של כפיות הטוב בצורה הנוראה ביותר.
כאשר אדם רואה איסור זה ומבין מדוע הוא אסור – הוא מפנים עמוק עמוק את מידת הכרת הטוב. ה' מלמד אותנו: גם כלפי בהמה – אסור לעשות מעשה כפיות-טובה שכזה!
עכשיו מובנת שאלה ג' שלנו. אמנם מדין תורה אסור לבשל גדי בכל חלב – אפילו לא בחלב של פרה אחרת. אבל התורה כתבה "בחלב אמו" כדי ללמד אותנו את שורש הרעיון: הבעיה האמיתית היא הכפיות טובה. וזה מתבטא בצורה הקיצונית ביותר כאשר לוקחים את חלב האמא ומבשלים בו את בנה.
כדי להבין עד כמה עמוקה מידת הכרת הטוב ביהדות, נתבונן בדוגמה הידועה של משה רבנו:
כאשר ה' ביקש ממשה רבנו להביא את מכת דם ואת מכת צפרדע, משה לא הכה בעצמו את היאור – אלא אהרן הכהו. מדוע?
כי היאור שמר על משה כאשר היה תינוק בתיבה. משה לא היה מוכן לפגוע בו, אפילו שהיאור הוא דומם לגמרי!
הרקנטי מסביר בפירושו:
ולכן, כדי שכל יהודי יזכור כמה חשוב להכיר טובה אפילו לפרה שנותנת חלב – אסרה התורה גם לבשל גדי בחלב של כל פרה אחרת. לא רק בחלב אמו.
כאן מובנת גם שאלה ד'. האיסור הראשוני שעולה לדעת מיד הוא הבישול – כי בישול הגדי בחלב אמו הוא המעשה הנוראה של כפיות הטוב. זה מה שהתורה "רואה". כל שאר האיסורים (אכילה, הנאה) נלמדים מהרחבות.
והנה – כל זה מגיע לשיאו בספר שיר השירים, שאנחנו קוראים בפסח!
מהו שיר השירים? זהו שיר האהבה שבין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא. הגענו לאהבה כה עמוקה, כה אמיתית, עד שאנחנו שרים לבורא עולם שיר שיר!
אנחנו אומרים את הפסוק הזה פעמיים:
פעם אחת – על הנשמה עצמה שה' נתן לנו.
פעם שנייה – על כך שאנחנו זוכים להודות לבורא עולם! על זה לבד אנחנו צריכים להודות לו!
עכשיו מובנים כל הקשרים שבפסוק: