שיעור רביעי - בניית תדמית עצמית וחשיבותה

מבוא

בשיעורים הקודמים דיברנו על התניה שלילית וחיובית בחינוך, ועל השפעת הביקורת והכינויים השליליים על התפתחות הילד. היום נרחיב ונעמיק בנושא המרכזי ביותר שעליו דיברנו עד כה - נושא התדמית העצמית: כיצד היא נבנית, מה חשיבותה, וכיצד ניתן להשפיע עליה באופן חיובי.

בנוסף, נדגים את היישום של העקרונות שלמדנו בנושא חינוכי ספציפי - התמודדות עם בעיית השקר אצל ילדים.

חלק ראשון: כוחה של התדמית העצמית

הסיפור של הבחור שפחד מחלומות

אפתח בסיפור אמיתי שממחיש את כוחה של התדמית העצמית. לפני שנים, ניגש אליי נער נבון ואינטליגנטי שלמד במוסד שבו עבדתי. הוא גילה לי סוד כמוס שהטריד אותו שנים: הוא פחד מחלומות - לא סתם מחלומות מפחידים, אלא מחלומות שמתגשמים.

הוא סיפר שחלומותיו על נפילה מתגשמים במציאות. לראיה, ידו הייתה חבושה בגבס כי נפל במגרש בדיוק כפי שחלם. ביקשתי ממנו שבפעם הבאה שיחלום, יספר לי לפני שהחלום יתגשם, ואני אטפל בעניין.

כעבור שלושה ימים, הנער בא וסיפר שחלם שייפול במדרגות בירידה לפנימייה. חייכתי ואמרתי שיהיה בסדר. אך כעבור שלושה ימים נוספים, הוא אכן נפל ושבר את אפו.

בעקבות המקרה, חיפשתי פתרון לבעיה ומצאתי רעיון. ביקשתי מהנער שנכתוב את הפתרון ונשמור אותו במקום בטוח (כספת), ורק אחרי שיקרה משהו נוסף נפתח את הפתק.

כשבועיים אחר כך, ביקרתי בפנימייה בלילה כמנהגי. ראיתי שהנער ישן באי-שקט, ניגשתי אליו והערתי אותו. אמרתי: "זה סתם חלום, אין לך מה לדאוג." הוא התעורר בבהלה ושאל למה אני מדבר על חלום. אמרתי: "אתה חלמת עכשיו שתיפול, נכון?" הוא אישר ושאל איפה ייפול. אמרתי: "בבית המדרש."

לאחר כשבוע וחצי, הנער אכן נפל בבית המדרש. הוא בא אליי מוטרד מאוד אך גם עם תחושת ניצחון. ביקשתי לפתוח את הפתק שהיה בכספת, ובו היה כתוב: "אני אגרום לך לחשוב שחלמת שתיפול בבית המדרש למרות שלא חלמת, ואז תיפול."

הכוח התת-מודע של החרדה והציפייה

זהו אחד הגילויים הפשוטים והחשובים ביותר בתחום פסיכולוגיית המעמקים: כשאדם חרד או חושש שמשהו יקרה לו, הוא עלול לגרום לעצמו, ללא מודעות, שהדבר אכן יקרה - כדי להירגע מהפחד.

תופעה דומה קיימת גם בתחומים אחרים:

• נהגים מסוימים מעורבים בתאונות דרכים הרבה יותר מאחרים
• יש אנשים שתמיד נפגעים בתאונות עבודה
• ילדים שלומדים לרכוב על אופניים ורואים אבן במרכז הדרך, לרוב יפגעו דווקא באבן למרות שדרוש מאמץ מיוחד להגיע אליה
• תלמידים לפני מבחן שמשותקים מפחד ולא זוכרים דבר, ומיד לאחר המבחן כל התשובות צפות במוחם

כל אלו הן דוגמאות לאותה תופעה: התמונה העצמית שיש לנו לגבי העתיד מתממשת ברוב המקרים.

חלק שני: כיצד משנים תדמית עצמית?

כוחו של הדמיון והאמירות החיוביות

במקרה של הנער שפחד מהחלומות, הראיה שהתפיסה הייתה נכונה היא לא רק הסיפור עצמו, אלא העובדה שאחרי שהוא הבין את המנגנון והפסיק לפחד - התופעה נעלמה ולא חזרה יותר.

כיצד אנחנו יכולים לשנות את התדמית העצמית שלנו? הדרך היעילה ביותר היא באמצעות הדמיון והשינון:

1. דמיון לפני השינה: בספרי המוסר, כמו איגרת התשובה לרבינו יונה והאיגרת הרמב"ן לבנו, מדברים על חשיבות המחשבות לפני השינה. זו השעה הטובה ביותר לשטוף את תת-ההכרה בכיוון שאנחנו מעוניינים - בשעת הדמדומים שבין ההכרה לתת-ההכרה.

2. שינון אמירות חיוביות: אם אדם יאמר לעצמו עשרות פעמים לפני השינה: "אני טוב", "אני מוצלח", "אני אהיה יותר טוב" - בלי ספק הוא יראה תוצאות.

3. דמיון מודרך: ניתן לדמיין את עצמנו מצליחים במשימות שבדרך כלל קשות לנו. לדוגמה, בסיפור של הנער שהפסיק לדבר, הוא סיפר שהיה שוכב ומדמיין את עצמו מדבר לפני כיתה - ובסוף הוא אכן הפך למורה.

דוגמאות יישומיות

1. בהכנות לפסח: במקום לדמיין את עצמנו מתישים ומותשים מהניקיונות, נדמיין איך הבית מצוחצח ומבריק, ואיך העבודה נעשית בקלות. התדמית העצמית שאנו בונים בפנים מתגשמת במציאות.

2. בחיי היומיום: אפשר להפוך פעולות יומיומיות למרוממות על ידי הכוונה ואמירה מפורשת של המטרה. למשל, לפני אכילת מאכל טעים בשבת לומר "לשם מצוות עונג שבת", או כשעושים חסד לומר "לשם מצוות חסד".

3. בביצוע משימות: אנשים יכולים להשקיע מאמצים נוראים בפעולה קלה, ולעשות בקלות פעולות קשות - תלוי איך הם דמיינו לעצמם את הפעולה מראש.

חלק שלישי: תדמית עצמית והשפעתה על חינוך

תדמית עצמית של ההורים והשפעתה על הילדים

קשה מאוד לאדם שיהיה לו מבט חיובי על ילדיו אם אין לו מבט חיובי על עצמו. מי שמלא על עצמו מרירות, זעם ותסכול, יגלה זאת גם אצל ילדיו. אין סיכוי שתהיה לנו תמונה חיובית על אחרים אם אין לנו תמונה חיובית על עצמנו.

כפי שאמר רבי ישראל סלנטר: מי שלא מכיר את המעלות שלו, מצבו הרוחני חמור יותר ממי שלא מכיר את חסרונותיו. אנחנו נוטים לשים דגש על הכרת החסרונות, אבל למעשה הכרת המעלות חשובה לא פחות.

יצירת תדמית חיובית אצל הילדים

התמונה הראשונה של הילד על עצמו נקבעת על פי התמונה של ההורים. מי שיש לה מודעות עצמית תמצא שגם היום, כאשר יש לה ביקורת על עצמה, היא שומעת את המשפטים שההורים אמרו לה בילדותה.

כאשר יש לנו ציפיות חיוביות וסבירות מתוך אמון בילדים, אנחנו מקבלים את זה מהם. אבל קודם כל צריך להתחיל עם עצמנו - להתחיל לראות את עצמנו באור חיובי, ורק אז נוכל לעזור לילדינו.

חלק רביעי: יישום מעשי - התמודדות עם בעיית השקר אצל ילדים

דוגמה מעשית: חינוך נגד שקר

אחת הבעיות הנפוצות בחינוך היא כיצד להתמודד עם ילדים ששקרים. באופן פרדוקסלי, דווקא ההורים שחוששים מאוד שהילדים יהיו שקרנים עלולים להפוך אותם לשקרנים מקצועיים.

איך אנחנו מחנכים לשקר (בלי לשים לב)

1. יצירת לחץ ופחד מעונש: כשמאיימים על ילד שאם ישקר יקבל עונש כבד, הוא עלול לבחור בשקר כהימור - אם לא יתפסו אותו, הוא יצא ללא עונש.

2. שטיפת מוח שהשקר נפוץ: כשאנחנו כל הזמן שואלים "באמת?" או "אתה בטוח?" אחרי כל אמירה של הילד, אנחנו משדרים לו שאנחנו מצפים ממנו לשקר.

3. הפלת הילד בפח: כשאנחנו שואלים שאלות שאנחנו כבר יודעים את התשובה עליהן רק כדי לבדוק אם הילד ישקר (למשל, "מי שבר את הכוס?" כשברור שהוא שבר), אנחנו מעמידים אותו בפני ניסיון מיותר.

4. טשטוש הגבול בין דמיון למציאות: ילדים צעירים לא תמיד מבחינים בבירור בין דמיון למציאות. כשאנחנו מכנים את הפנטזיות שלהם "שקרים", אנחנו מחדירים בהם תדמית של שקרנים.

הפתרון האמיתי: בניית תדמית חיובית ואמון

1. להבדיל בין שקר לדמיון: אצל ילדים צעירים (עד גיל 10 ואף יותר), הגבול בין דמיון למציאות מעורפל. כשילד מספר סיפור שמעורבים בו דמיון ומציאות, אין להגדיר זאת כשקר. במקום לומר "אתה משקר", אפשר לומר "איזה חלום יפה" או "אני מבין שהיית רוצה שזה יקרה".

2. להתמקד רק בשקרים תועלתיים: אם בכלל יש להעניש על שקר, זה רק על שקר שנעשה במטרה להרוויח משהו חומרי, כשברור גם לילד שהוא עושה פשע.

3. לתת אמון: הכלי המרכזי, הבסיסי והיסודי לגדל דוברי אמת הוא להאמין שהם דוברי אמת. להתייחס אליהם באמון ולא בחשדנות.

4. להתייחס לאמירת האמת כדבר טבעי: במקום להתפעל כשהילד מודה באמת, יש להתייחס לכך כדבר הטבעי והמצופה.

5. לא לשים מכשולים: אין להעמיד את הילד בפני ניסיונות מיותרים. לפי ספר חסידים, אסור לשאול אנשים על מה הם מתלחשים כי זה עלול להכשיל אותם בשקר - קל וחומר כשמדובר בילדים.

הסיפור האישי: ערך האמת

אסיים בסיפור אישי שמדגים את כוחו של האמון והיחס החיובי. כילד, הייתי מבקר אצל דודה שהייתה מתייחסת אליי בכבוד ובהערכה. פעם אחת שיקרתי לה בעניין כלשהו. היא לא כעסה, אלא דיברה איתי בנעימות על ערך האמת. בסוף, לא יכולתי לעמוד בזה והודיתי ששיקרתי.

במקום לכעוס, היא חייכה והביעה הערכה רבה על כך שהודיתי באמת. תמונה זו נחקקה בזיכרוני לחיים והשפיעה עמוקות על יחסי לאמת.

סיכום

1. חשיבות התדמית העצמית: התדמית העצמית שלנו משפיעה על כל תחומי חיינו ועל יכולתנו להצליח.

2. שינוי התדמית: באמצעות דמיון מכוון, אמירות חיוביות ושינון לפני השינה, אנחנו יכולים לשנות את התדמית העצמית שלנו.

3. השפעה על הילדים: התדמית העצמית שלנו כהורים משפיעה ישירות על התדמית שמתפתחת אצל ילדינו.

4. יישום בחינוך: באמצעות בניית תדמית חיובית ונתינת אמון בילדים, אנחנו יכולים לחנך אותם לערכים חיוביים כמו אמת ויושר.

5. כוח האמון: האמון שאנו נותנים בילדים הוא הכלי החזק ביותר לעיצוב אישיותם ולבניית תדמיתם העצמית החיובית.