מעות ארץ ישראל: חבל החיים של צדיקי הדורות

בסיפורים שלפניכם נעסוק בדבר שהיה חבל החיים של צדיקי הדורות, הקשר של קיימא עם ארץ החיים בזה ובבא. רבותינו ראו בדבר זה חשיבות גדולה לכל יהודי, בבחינת מה שנאמר "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים... הֶעָשִׁיר [לֹא] יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט... לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם".

נוכל ללמוד מכאן לעשות בעצמנו כל אחד בביתו 'קופת ארץ ישראל' אישית, עבור הזכות הגדולה לקנות בית בארץ הקודש. החזון איש היה אומר: רצונך ללמוד על חיבת הארץ של יהודי הגולה, צא ולמד את פרק קופת ארץ ישראל.

הקמת המפעל הנשגב 'כולל רייסין'

בשנים הראשונות אחרי שהרמ"מ מויטבסק והרא"ה מקאליסק עלו לארץ ישראל, יסדו שניהם, בעצה אחת עם גדולי הדור בחו"ל, את המפעל הנשגב 'כולל רייסין', שהיה מראשוני המוסדות והמפעלים, שאספו מעות ארץ ישראל מיהודי הגולה. מפעל זה שימש קרוב ל-200 שנה בתורת הגוף הקהילתי המרכזי של ישוב החסידים בטבריה.

מטרת יסוד הכולל היתה כפולה: לפרנס בנדבותיהם את משפחות אותם העולים שפרשו מכל עסקי העולם הזה וישבו כל ימיהם על התורה ועל העבודה, ולשתף את יהודי חו"ל בקיום המצוה של ישיבת ארץ ישראל. כמו שכתב ה'בית אברהם' מסלונים לאנשי כולל רייסין בארץ ישראל: "יותר ממה שאתם צריכים לקבל, בני חו"ל צריכים לתת, ולו הייתם כולכם גבירים אדירים – היו גם כן צריכים לתת".

הכולל נקרא "כולל רייסין", יען כי הצדיקים הנזכרים מקור מחצבתם היה ממדינת רייסין – רוסיה. צדיקים אלו, בנוסף להיותם אדמורי"ם, היו גם נשיאי הכולל ואוספי מעות ארץ ישראל, וכיתתו רגליהם עבור מצוה חשובה זו.

תקנות רבותינו הצדיקים

תקנות גדולות התקינו רבותינו הצדיקים לכל הסרים למשמעתם: לבל ייפקד אף איש מהם מתוך קהל הנודבים לחיזוק וקיום ישוב החסידים בארץ ישראל, העשיר ירבה והדל לא ימעיט, ולבל יגרעו מלתת כחוק הקצוב עליהם מדי יום ביומו דוקא. גם הנשים והטף התחנכו לקיים את המצוה הקדושה הזאת בחביבות ובהשתוקקות, ומצות הנשים היתה במיוחד בערבי שבתות לפני הדלקת הנרות.

היו רבותינו אומרים: מי שמשמח עניי ארץ ישראל משמח את השכינה. החזקת עניי ארץ ישראל כלולה מכמה מצוות, צדקה, תומכי אורייתא, חיבוב ארץ הקודש ודרישתה.

רבי שלמה מקרלין: במסירות נפש מידי יום

הראשון שהתחיל לעסוק בכך היה הרה"ק רבי שלמה מקרלין, תלמידם של רבי אהרן הגדול מקרלין והמגיד ממזריטש, אשר העמיד את מעות ארץ ישראל במרכז סדר היום וההנהגה בבית מדרשו, ועשה כל מיני תחבולות קודש להרבות תורמים ונדבות לענין נשגב זה. על כל אחד מהיושבים בשולחנו הקדוש הוטל לקנות את זכות הישיבה בסך מסוים, והמעות היו קודש לקופת ארץ ישראל.

אחריו קם תלמידו המובהק הסבא קדישא רבי מרדכי מלכוביץ, אשר ממנו נמשכת שושלת לכוביץ-קוברין-סלונים זה כמאתים שנה. צדיק זה המשיך בעקבות רבו, להיות עושה ומעשה לטובת כולל רייסין בארץ ישראל באופן מופלא ביותר.

רבינו מרדכי מלכוביץ' נהג בכל יום לשקול מכספו, ולשלשל לקופת מעות ארץ ישראל הרבה פעמים, לפני כל תפלה ואחרי כל תפלה, קודם הסעודה ואחריה, בשכבו ובקומו, קודם ברכות השחר ואחריהן, קודם הלימוד ואחריו, וכן לפני כל עובדה, לפני כל מצוה, והכל בלי מספר כי אם במלוא חפניו מטבעות.

"קודם לקידוש היום"

גם בנו הצדיק רבינו ר' נח מלכוביץ' הרבה לאהב ולחבב מצוה זו על האנשים המקושרים אליו. בולטת ביותר היא העובדה, שאנשיו היו ברובם דלים ואביונים כל ימי חייהם, ובכל זאת נתבעו על ידו ונתנו במסירות נפש את מעות ארץ ישראל, מן הלחם שכרתו מפיהם.

הוא היה מזהיר לאנשי שלומו בחיוב מצות החזקת ישוב ארץ ישראל וקבע עתים לנתינתם, ולרובם ככולם היתה אזהרתו נוראה שלכל הפחות לא תעבור עליו שבת אחת באיחור נדבתו, ואפילו את מי שלא היתה לו פרוטה היה מזהיר שיהיה זה קודם לקידוש היום של שבת.

אמרו משמו, שפעם אחת התבטא, כי מרוב רחמנות על העניים והאביונים בחוץ לארץ שלא יישארו באין משען ומשענה, אין ביכולתו לגלות את הטעמים האמתיים הכמוסים מדוע צריך לתת מעות ארץ ישראל. אלמלי גילה אותם היו כולם נותנים כל כספי צדקותיהם אך ורק בשביל ארץ ישראל.

כבד את ה' מגרונך

כדי להמחיש מעט באיזו מדה נקשרו חסידים אלו למצוה חביבה זו, נזכיר את המסופר מהאי חסידא ופרישא עובד ה' מנעוריו ר' יודל קאזלוישצ'נר. שהיה מתפרנס וחי בצמצום לעת זקנותו, ממעות ששלחו לו קרובים מחו"ל, והכסף היה בו די רק למזון שתי סעודות ביממה, אך כדי שיוכל לקיים מצות מעות ארץ ישראל בכל יום ויום, ויתר מרצונו הטוב על מזונו וכרת לחם מפיו, ולא סעד לבו באוכל כי אם פעם אחת ביום.

קיים ר' יודל בנפשו מאמר חז"ל "כבד את ה' מהונך, אל תקרי מהונך אלא מגרונך", כמו שפירש הגאון רבי עקיבא אייגר מפוזנא: אל תקרי מהונך, כשיש לך הון רב, אלא אפילו אם תצטרך להחסיר מגרונך, דהיינו מאכילתך – כבד בזה את ה'.

"זה הנשק שלנו"

שרידי החסידים הזכירו תמיד את מעשהו של ה'דברי שמואל' בכל שנה בערב יום הקדוש יום הכיפורים, שהיה מסובב בעצמו בין המתפללים כשאמרו פסוקי דזמרה עם קופסת צדקה ומקבץ מטבעותיהם אשר ינדבו מעות ארץ ישראל, באמרו: "הלא זה הנשק שלנו היום, אלו התותחים והפצצות שלנו".

על ה'בית אברהם' מסופר, שלפעמים כיתת את רגליו לישוב מרוחק, שלא מצא בו תורמים כי אם מעט מזעיר, ויש שהוצאות הדרך עלו יותר ממה שהשיג עבור ארץ ישראל, אך הוא לא ויתר ונסע לשם, באמרו: "כדאי להיות נע ונד ולהוציא כל ההוצאות, על מנת שיזכה אפילו יהודי אחד לנדוב זלוטי אחד עבור ארץ ישראל".

קופת ארץ ישראל האחרונה לפני השואה

את "מעות ארץ ישראל" האחרונים שנשקלו בגולת פולין עבור "כולל רייסין", הביא לארץ ישראל החסיד הישיש ר' יעקב לכוביצקי, שהיה האחרון מחסידי סלונים ששהה במחיצת האדמו"ר עד רגעיו האחרונים ממש.

ר' יעקב שמר במסירות נפש בכל המצבים בשואה על הנרתיק המיוחד למעות ארץ ישראל, אשר קיבל בשעתו מידיו של ה'בית אברהם'. שני חפצים החזיק ונשא עמו בכל גלגוליו בשואה: את התפילין הקדושות, ואת ה"בייטעלע" של "ארץ ישראל געלד" עליה שמר כעל קמיע קדוש. בכל פעם שנזדמנה לידו מטבע כלשהי, פרוטה, היה משלשל אותה לתוך הנרתיק הזה לשם ארץ ישראל.

זכה ר' יעקב שעבר בשואה את כל מדורי הגיהנום - בשבי הנאצים וביערות עם הפרטיזנים - אבל בחסדי ה' בנסים גלויים שרד חי. יחד עמו שרד לפליטה הכיס של "מעות ארץ ישראל". אחרי נדודים ותלאות מרובים זכה להביאן לארצנו הקדושה, ולשקול במו ידיו מעות ארץ ישראל אלו לידי ראש הכולל בטבריה האדמו"ר בעל ה'ברכת אברהם'.

בכספי החרדים נבנתה הארץ

באחד מטיוליו של החזון איש סביב בני ברק סח מרן: הם מתיימרים להיות חובבי ציון ואומרים עלינו שאין לנו חיבה לארץ ישראל והבנה לישובה. נתבונן קצת בדברים.

בזכרוני עיירה קטנה, ליטאית, שניזונו בה בקושי כמה מאות משפחות יהודיות. שלשה רובל בשבוע הספיקו אם כי בצמצום, למשפחה יהודית שלמה. והנה בא משולח של ישיבה, עשה בעיר כמה ימים, הלהיב את הלבבות דרש ונאם, הלך מבית לבית ולכשהצליח אסף שמונה רובל. וכשהיה המשולח אחד מהמעולים, הרי היה שכר פעולתו המאומצת במשך כמה ימים סכום של 15 רובל.

והנה בא לעיירה משולח לעניי ארץ ישראל. לפני עשרות שנים התקין ר' חיים מוולוז'ין את קופת רבי מאיר בעל הנס. מקופה זו ניזונו אלפים ורבבות מתושבי ארץ הקדש. המשולח בא לעיירה ואין לו צורך להלהיב את הלבבות, לעורר לנדבות, וכדומה. מלאכתו נעשית מאליה. הוא הלך מבית לבית, ועליו רק לצבור את הפרוטות, למנותן ולסכמן. והסכום היוצא מעיירה זו הוא מדי שנה בשנה 300 רובל.

אם נבוא לתרגם סכום זה לסכומים שבימינו, הרי נאספו אז בעיירות קטנות ובפינות נדחות מיליונים לירות לטובת ארץ ישראל - ומהם נוסד הישוב, ובהם נבנה. והם עוד מתיימרים ואומרים עלינו שאין לנו חיבה לארץ ישראל.