שיעור שביעי - ביקורת והשפעתה על התדמית העצמית

מבוא

בשיעור הקודם דיברנו על השפעות הלחץ החברתי על התנהגותנו ובחירותינו. הפעם נעמיק בסוגיה קשורה אך מכרעת אף יותר - השפעת הביקורת על התדמית העצמית ועל אופי ההתנהגות של האדם, במיוחד של ילדים. נבחן כיצד הביקורת מעצבת את תפיסתנו את עצמנו, ומדוע הביקורת לרוב אינה משיגה את המטרה החינוכית שלשמה נועדה.

חלק ראשון: כוחה של התדמית העצמית בעיצוב ההתנהגות

התדמית העצמית כמנוע הפעולה האמיתי

לכל אדם, כבר מגיל ההתבגרות, יש תמונה מסוימת על עצמו - מה הוא מסוגל לעשות, מה מתאים לו, מהם כישרונותיו ומהן מגבלותיו. תמונה זו אינה תמיד מודעת או מוגדרת באופן מדויק, אבל היא קיימת ומשפיעה באופן עמוק על בחירותיו והתנהגותו.

האדם מכוון את חייו לפי התמונה הזו: - דברים שאינם מסתדרים עם התמונה העצמית שלו נראים גבוהים מדי ממנו, והוא לא מנסה אותם - דברים שמפריעים לתמונה העצמית שלו, הוא יתרחק מהם - התנהגויות שכלל לא עולות לו בראש, לא מתאימות לתמונה העצמית שלו

כפי שאמר הרמב"ם בפירוש המשנה: "ראוי לאדם שיחשוב עצמו חסר זה פחות, לא יקטן בעיניו חיסרון שיעשה". זהו אחד הסודות המרכזיים ביותר בנושא של קביעת ההתנהגות היומיומית של האדם.

כיצד התדמית העצמית נוצרת

התדמית העצמית מתעצבת במשך שנים, ומושפעת ממספר גורמים: 1. החינוך שקיבלנו - מה ששידרו לנו ההורים והמחנכים שלנו 2. חוויות ההצלחה והכישלון שצברנו 3. האופן שבו אחרים מגיבים אלינו ומה שהם אומרים עלינו 4. הדימוי שאנו בונים בדמיוננו לגבי מי אנחנו

הדמיון משחק תפקיד מכריע - אדם שמדמיין את עצמו בצורה מסוימת, בונה את התוכנית לחייו בהתאם. אם ילד מדמיין דברים שליליים על עצמו, זו סיבה לדאגה גדולה, כי הוא בונה עולם שלילי לעצמו.

חלק שני: הבעיה המרכזית בביקורת

האשליה של השינוי באמצעות ביקורת

אחת האשליות הגדולות ביותר שלנו היא האמונה שביקורת גורמת לשינוי חיובי. המציאות מראה בדיוק את ההפך: - רוב האנשים אינם משתנים לטובה בעקבות ביקורת - רוב השינויים האמיתיים בחיים לא קורים בגלל ביקורת שקיבלנו - הביקורת עלולה לגרום לנזק עמוק לתדמית העצמית

הביקורת יכולה לגרום לשינוי חיובי רק בשני תנאים: 1. שהיא לא תקלקל את התמונה הכללית החיובית שיש לאדם על עצמו 2. שברור למקבל הביקורת שהוא יכול לתקן את מה שמבקרים אותו עליו

המצב בשטח החינוכי

לצערנו, במקרים רבים בחינוך: - 80-90% מהתקשורת עם ילדים מבוססת על ביקורת - במקום לחפש את החוזקות, מחפשים את החולשות - נוצרת אווירה של "צייד שגיאות" - המחנך הטוב הוא מי שטוב בלתפוס ילדים כשהם לא בסדר - הביקורת אינה נעשית בצורה בונה, אלא פוגעת בערך העצמי

נדמה לנו שהביקורת היא חינוך, אבל בפועל, זהו "פשע" חינוכי - אנו מגדלים דור של אנשים חלשים שלא מאמינים בעצמם ובכוחם להתמודד.

חלק שלישי: הכללים הנכונים לביקורת וחינוך אפקטיבי

חוק ראשון: לבקר את המעשה, לא את האדם

אסור בשום אופן לחבר את ההתנהגות השלילית לזהות של הילד: - לא לומר: "אתה שקרן" / "אתה עצלן" / "אתה טיפש" - לומר: "שיקרת" / "התעצלת" / "לא חשבת טוב"

הבדל עצום קיים בין "עשית מעשה לא טוב" ל"אתה לא טוב". הראשון מאפשר תיקון, השני גורם לייאוש.

חוק שני: להקדים תמיד ראייה חיובית

לפני כל ביקורת, יש לוודא שהילד מרגיש טוב עם עצמו: - להדגיש קודם את הטוב שבו - לחזק את האמונה בכוחותיו - ליצור בסיס של "אני בסדר" שעליו אפשר לבנות ביקורת בונה

למשל, במקרה של ילד ששיקר: "אתה יש לך כוחות נפש, אתה קם בחמש בבוקר לטיול, יש לך את הכוח... ולכן אני לא מקבל את ההתנהגות של השקר. לא שאתה שקרן, אלא שהתנהגות זו לא מתאימה לך."

חוק שלישי: לתת הדרכה ולא רק ביקורת

ביקורת ללא הדרכה מעשית היא חסרת תועלת: - במקום לצעוק "למה?" - להראות "איך" - לתת כלים מעשיים לשיפור - להציע דרך לתיקון ולהצלחה

מרבית הביקורת שאנחנו נותנים מתמקדת ב"למה אתה עושה ככה?" במקום להדריך "כך תוכל לעשות זאת טוב יותר".

חלק רביעי: התמודדות עם אתגרים ספציפיים

הטיפול בשקר ואמון

לעיתים קרובות אנו יוצרים מעגל קסמים שלילי: 1. אנו חשדנים כלפי הילדים 2. אנו חוקרים אותם ולא נותנים בהם אמון 3. הם לומדים להסתיר ולשקר 4. זה מחזק את החשדנות שלנו

הפתרון: לתת אמון אמיתי - הדרך היחידה למנוע מילד ללכת לאן שאנחנו לא רוצים היא לתת בו אמון - אמון מייצר תחושת אחריות ורצון לעמוד בה - אפילו אם הילד מועד, יש לתת לו הזדמנויות נוספות

דוגמה מהחיים: המקרה של הנער ה"קלפטומן" שקיבל אחריות על ניהול הקופה והפך להיות ישר.

האתגר של הכיבוד והציות

הדרך היחידה לחנך לכיבוד אמיתי היא דרך חוויות חיוביות: - כיבוד הורים הופך למצווה חיובית רק כשהיחסים הם חיוביים - חינוך לשמחה ואהבה הוא הבסיס לקיום מצוות כיבוד - לא לשים את המצווה ככלי שליטה

סיכום ודרך לעתיד

התדמית העצמית היא המנוע האמיתי מאחורי התנהגותנו. כדי לחנך באופן אפקטיבי, עלינו:

1. להפסיק את ההתמקדות בשלילי - 95% מהביקורת שאנו נותנים מיותרת ומזיקה
2. לבנות תמונה חיובית - לשדר לילדינו שהם טובים, מוצלחים ומסוגלים
3. להדריך ולא רק לבקר - לתת כלים מעשיים לשיפור, לא רק להצביע על הבעיה
4. לתת אמון - לאפשר לילד לבנות תחושת ערך עצמי ואחריות

הקדוש ברוך הוא נתן לנו נשמות טהורות של ילדינו כפיקדון. עלינו לזכור שהם בני אדם בעלי ערך עצום, שצריכים הדרכה, אהבה ואמון כדי לצמוח.

הילד שמרגיש שווה וטוב יהיה מסוגל להתמודד עם אתגרים ולתקן טעויות. הילד שמרגיש לא שווה - יאבד את האמונה ביכולתו להשתנות ולצמוח.