הידידות המיוחדת - ביאור ברכת "אשר קידש ידיד מבטן"
פתיחה
נודה לה' על חסדיו ונפלאותיו, שזוכים לעוד תוספת למשפחה, וחסד גדול לראות כיצד המשפחות הולכות בדרך התורה ומגדלות את הילדים בכיוון הנכון - חסד שאי אפשר להודות מספיק לריבונו של עולם עליו.
השם שניתן לתינוק - יוסף עקיבא - הוא על שם סבא שהיה רב בברטיסלבה ואחר כך במינכן, בקהילתו של הרב חנוך ארנטרוי. בעת שראה מה קורה בגרמניה, ברח לשוויץ לפני כולם כשעדיין היה אפשר. על מצבתו נכתב: "אהוב, צדיק, תמים, ירא אלוקים, אהוב לציבור". יעזור הקב"ה שהתינוק יקבל תכונות אלו.
ברכת "אשר קידש ידיד מבטן"
בברית מילה ישנן שלוש ברכות שבהן אנו מודים על הברית: 1. "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה" 2. "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" 3. "אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש..."
הברכה השלישית דורשת ביאור - מה פירוש "אשר קידש ידיד מבטן"? ומה הקשר בין ה"שאר" (הבשר) בתחילת הברכה ל"ידידות שארנו" בסופה?
מיהו "ידיד מבטן"?
יש שאלה גדולה בראשונים: מיהו "ידיד מבטן"? רש"י והראשונים התחבטו בשאלה זו. בחז"ל, הביטוי "ידיד" ו"ידיד בן ידיד" מתייחס לאברהם אבינו, אך כאן הביטוי "מבטן" אינו מתאים לכאורה, שהרי אברהם הכיר את בוראו רק בגיל 3 או מאוחר יותר.
התשובה נמצאת בתהלים פרק קי, פסוק ג, שלפי חז"ל ורש"י מדבר על אברהם אבינו, ושם מופיע הביטוי "מרחם משחר".
אמנם אברהם הכיר את בוראו מאוחר יותר, אך המדרשים מספרים שעוד לפני שנולד, נמרוד ראה בכוכבים שיגיע מישהו לעולם שיאיים על עבודת האלילים. ובספר הישר ובמדרשים מובא שביום שנולד אברהם, החוזים בכוכבים ראו שהגיע מי שיעשה "בעיות" לעבודה זרה, ונמרוד ביקש להרוגו (וטרח הציל אותו והחליף אותו בתינוק אחר).
המשמעות היא שאברהם אבינו מבטן לא היה סתם בן אדם - הוא היה התמצית של הטוב מכל הדורות הקודמים. הוא היה מוכן כבר מבטן להיות אישיות מיוחדת במינה.
פירוש "וחוק בשארו שם"
"חוק" זו ברית מילה, ו"בשארו" זה הבשר. כלומר, הקב"ה שם את מצוות המילה בבשרו של אברהם.
מה הקשר בין "שארו" בתחילת הברכה ל"ידידות שארנו" בסופה?
ב"על כן בשכר זאת... צווה להציל ידידות שארנו משחת", מסביר הבית יוסף בשם האבודרהם ש"ידידות שארנו" זו הנשמה, ושעל ידי ברית מילה אברהם אבינו עומד בפתחו של גיהנם ואינו מניח למי שיש לו ברית מילה להיכנס.
לכאורה יש כאן קושי: בתחילת הברכה "שארו" מתייחס לבשר, ואילו בסוף הברכה "ידידות שארנו" מתייחס לנשמה?
הבנת המילה "שאר"
למילה "שאר" יש משמעויות רבות: 1. במשלי: "כלה שארך ושארך" - הרד"ק בספר השורשים והמלבי"ם מסבירים ש"שאר" זה מה שנשאר אחרי שמוציאים את כל התוספות - האוכל הבסיסי. 2. "שאר כסותה" - שאר זה אוכל בסיסי. 3. "כלה בשרך ושארך" - מה שנשאר אחרי שמורידים את כל השומן, רק העצם, הגידים והבשר הבסיסי. 4. שאר זה גם משפחה, שאר בשר, קרבה משפחתית.
שאר - הגנים והמהות הפנימית
"שאר" הוא מה שנשאר אחרי שמורידים את הכל - מה שבימינו היינו קוראים לו "גנטיקה" או "גנים". אותה מהות פנימית, אותו "DNA רוחני" שעובר מדור לדור.
כעת מובן פשר הברכה: "אשר קידש ידיד מבטן" - אברהם אבינו היה לו ידידות מיוחדת עם הקב"ה כבר מבטן, כיוון שהוא היה התמצית של כל הטוב מהדורות הקודמים.
"וחוק בשארו שם" - הקב"ה שם את הידידות הזו כחוק בגנים של אברהם, והידידות הזו קיימת עכשיו גם בצאצאיו של אברהם.
אפילו אם יהודי הוא "חילוני" בינתיים, יש בו "ידידות" מיוחדת במהותו, בנשמתו, שירש מאברהם אבינו. "וצאצאיו חתם באות ברית קודש" - כאשר יש גם את קדושת הברית מילה יחד עם הידידות הזו שבגנים, אז יש הבטחה מיוחדת מהקב"ה.
"על כן בשכר זאת... צווה להציל ידידות שארנו משחת"
המהר"ל מסביר שעל ידי הברית והידידות הפנימית נהפכים להיות "חלקנו" של הקב"ה. "שחת" זה לא סתם גיהנם, אלא כפי שמסביר המלבי"ם - לרדת שחתות, לאבד עולם הבא.
כלומר, כשיש ביחד את הידידות המיוחדת יחד עם קדושת ברית מילה, האדם נמצא במסלול מיוחד שהקב"ה ישמור עליו וידאג שיגיע לחיי עולם הבא. זהו החסד הנפלא של ברית מילה יחד עם הידידות של אברהם אבינו.
קריעת ים סוף - בזכות הידידות והמילה
זהו גם מה שקרה בקריעת ים סוף: "אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה" - למה זכו ישראל לקריעת ים סוף? בזכות שני דברים: המילה והידידות.
ואכן בתפילה על קריעת ים סוף אנו אומרים: "זדים טבעתה וידידים העברת" - ה"ידידים" הם בני ישראל, שיש בהם את אותה ידידות מיוחדת שירשו מאברהם אבינו, יחד עם ברית המילה.
גם בפיוט שאומרים בברית מילה: "ידידים רוממוך ושירה קדמוך... מי כמוכה באלים ה'..." - זוהי אותה ידידות מיוחדת שירשנו מאברהם אבינו.
"מגן אברהם" - הפינטלה של אברהם בכל יהודי
בתפילת שמונה עשרה אנו מסיימים את הברכה הראשונה ב"ברוך אתה ה' מגן אברהם". מה פירוש "מגן אברהם"? למה אנחנו מזכירים את אברהם דווקא?
לפי המדרש רבה, כשהקב"ה אמר לאברהם "אנוכי מגן לך", שאל אברהם: "מה יהיה עם הילדים שלי?" והקב"ה ענה: "לך אני מגן אחד, אבל לבניך אני מגן הרבה", לכן נאמר "מגן אברהם" ולא "מגנך".
ביציאת מצרים, כשהמצרים זרקו אבני בליסטראות וחיצים לעבר ישראל, הגן עליהם הקב"ה, שנאמר "אנוכי מגן לך". אף שבני ישראל היו שקועים בעבודה זרה, היה להם את הידידות המיוחדת של אברהם אבינו בגנים שלהם, במהות שלהם, יחד עם ברית מילה (שמלו את עצמם לפני יציאת מצרים), וזה מה ששמר עליהם.
הפשט ב"מגן אברהם" הוא שיש "פינטלה" (ניצוץ) של אברהם אבינו בתוך כל יהודי, והקב"ה בכל דור ודור שומר על הניצוץ הזה של אברהם שנמצא בנו. הקב"ה אוהב כל יהודי כי יש בו את אותו ניצוץ של אברהם אבינו.
ראיה לפירוש זה אפשר למצוא בברכה דומה - "מגן דוד". לפני "מגן דוד" אומרים "כי נר ציון לא יכבה לעולם... כי לך נשבעתי שלא יכבה נר לדוד לעולם, ברוך אתה ה' מגן דוד". כלומר, יש "פינטלה" (ניצוץ) מדוד המלך בצאצאיו, והקב"ה מגן עליו שלא יכבה. כך גם "מגן אברהם" - הקב"ה שומר על הניצוץ של אברהם אבינו שבכל יהודי.
סיכום
לכן חשוב להזכיר את "מגן אברהם" לפני תפילת שמונה עשרה - אנו באים לבקש מהקב"ה בזכות אותה ידידות מיוחדת שירשנו מאברהם אבינו. אולי איננו מושלמים, אולי יש טענות עלינו, אבל אנחנו ילדים של אברהם אבינו, עם הידידות המיוחדת הזו, ועם זה אנו באים להתחנן לקב"ה בתפילתנו.
תפילתנו ואיחולינו לרך הנימול, יוסף עקיבא, שהוא עכשיו נכנס עם הידידות המיוחדת הזו, עם ה"פינטלה" של אברהם אבינו בתוכו, יחד עם ברית המילה - שבעזרת ה' יפתח את הידידות הזו ויהיה "ידיד ה'" כל חייו, יוסיף עוד ועוד ידידות עם הקב"ה, ושיהיה לריבונו של עולם הרבה נחת רוח ממנו.