חינוך לבחירה והנאה רוחנית

מבוא: הבחירה החופשית בעולמנו המודרני

הבחירה החופשית היא יסוד מוסד באמונה היהודית, אך אירוני שדווקא בעולם המודרני - עולם של אינספור אפשרויות בחירה - רבים מאיתנו אינם חשים שהם באמת בוחרים בחיי הרוח שלהם. הרמב"ם בשמונה פרקים מדגיש שתחושת הבחירה היא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי, ואדם חש את בחירותיו בכל צעד ושעל - בקניות, בהחלטות יומיומיות ובפעולות הקטנות ביותר. ועם זאת, כשמגיעים למישור הרוחני, לפתע רבים חשים חסרי בחירה: "זה הטבע שלי", "אני כזה", "אני לא יכול להשתנות".

המכתב מאליהו בקונטרס הבחירה כבר מתייחס לפרדוקס הזה: אנו מצהירים ומאמינים בבחירה חופשית, אך בחיי היומיום איננו חיים על פיה. זהו החסר העמוק בחינוך שלנו - איננו מחנכים את הילדים לבחור בטוב, אלא רק להתנהג בהתאם לדרישות.

"נדיר מאוד למצוא אדם שבוחר ברע שאומר: 'עכשיו אני רוצה לעשות מעשה שאני יודע שהוא לא טוב', 'עכשיו אני בוחר דרך לא נכונה'. יש תירוצים, יש הסברים... נדיר מאוד למצוא בן אדם שבוחר ברע."

אם אנחנו כמבוגרים מתקשים לחוש את הבחירה שלנו, הילדים - שאין להם מודעות עצמית מפותחת - חשים זאת עוד פחות. וכשהם לפתע מגיעים לעמידה ברשות עצמם, ואנו לוקחים מהם את "הקביים" של ההכוונה החיצונית, רבים מהם נופלים. ואנחנו עומדים המומים: "אל הנער הזה התפללנו! מה קרה? מה עם כל שנות החינוך?"

חלק ראשון: שורש הבחירה - מודעות לחסר

הבחירה הסמויה

המפתח להבנת הבחירה האמיתית טמון בתובנה שעיקר הבחירה נעשית בשלב כזה שהיא סמויה - שלב שבו האדם אינו מודע כלל שהוא בוחר. החלק המכריע של הבחירה מתרחש בנקודה שבה אנו מחליטים במה להרגיש חסר.

כאשר אדם עומד בפני החלטה, למשל ללכת להרצאה תורנית או לקניות, אין כאן בחירה בין טוב לרע באופן מובהק. השאלה האמיתית היא: מה אדם מרגיש כחסר בחייו? אם הוא מרגיש חסר רוחני, הוא ילך להרצאה כדי למלא את החסר הזה. אם הוא מרגיש חסר גשמי (חסרים לו מוצרים, בגדים, או חפצים), הוא ילך לקניות.

"אם הוא הלך להרצאה, הוא עורר אצל עצמו הרגשת חסר רוחנית. הוא מרגיש שהוא חסר מבחינה רוחנית, עכשיו הוא לחוץ. כדי להרגיע את החסר הזה, כדי להרגיש סיפוק, כדי להרגיש טוב, הוא צריך למלא אותו - להוסיף טיפה לימוד, טיפה הלכה, קצת יראת שמיים."

"אם הוא הלך לקנות, הוא גם עורר אצל עצמו הרגשת חסר. פתאום חסר לו זה וזה, אין לו וזה וזה, ואיך הוא הסתדר? והוא מתחיל להיות לחוץ, ואחרי זה הוא מוכרח לקנות."

הנאה כמילוי חיסרון

היסוד השני הקשור לבחירה הוא ההבנה שאין הנאה בעולם אלא רק מילוי חיסרון. בעולם הזה, ההנאה האמיתית היחידה נובעת ממילוי חסר מורגש. אדם רעב נהנה מאכילה כי הוא ממלא את החיסרון של הרעב.

מכאן, הבחירה האמיתית היא בהחלטה באיזה סוג של חיסרון לבחור להרגיש: חיסרון רוחני או חיסרון גשמי. בניגוד למה שרבים חושבים, עבודת השם אין משמעותה לוותר על הנאות בשביל לסבול. זו טעות חמורה שמשבשת את כל תפיסת החינוך.

"יסוד חשוב, לפחות מבחינת התפיסה החינוכית: כשמדברים על עבודת השם, לא מדברים על מלחמה בין הנאה לסבל, אלא בין שני סוגי הנאות. המלחמה היא: האם להתפתות להנאה הגשמית המיידית, המוחשית, לטווח הקרוב המצומצם, או לוותר עליה בשביל להשיג הנאה יותר מרוממת, יותר עמוקה, לטווח יותר רחוק, אבל יותר עדינה."

חלק שני: משאבי האהבה והאכפתיות

מכסת הרחמים והאהבה

עיקרון חשוב בעבודת השם הוא ההבנה שלכל אדם בליבו יש מאגר מוגבל של אהבה, רחמים ואכפתיות. כפי שחז"ל אמרו: "כל המרחם על אכזרים, בסופו מתאכזר על רחמנים". לאדם יש מצבור קבוע של אהבה ורחמים, והשאלה היא לאן הוא מפנה אותם.

הדוגמה של שאול המלך ממחישה זאת: שאול חמל על אגג מלך עמלק ועל הצאן, ובסופו של דבר הרג את נוב עיר הכהנים. לכאורה, אין קשר בין האירועים, אך חז"ל מגלים את הקשר העמוק: מי שמפנה את הרחמים שלו למקום הלא נכון, יצטרך לפרוק את האכזריות שלו במקום אחר.

"יש לכל אדם בליבו מצבור של אהבה ומצבור של שנאה, מצבור של רחמים ומצבור של אכזריות. השאלה היא - שאלת הבחירה היא שאלת ההכוונה: לאן אתה מכוון את זה?"

כך גם לגבי ילדים: המשאבים הרגשיים שלהם מוגבלים, ועלינו לעזור להם להפנות אותם בחוכמה.

חלק שלישי: חינוך לבחירה ברוחניות

יצירת הרגשת חסר רוחני

כיצד אפוא נחנך לבחירה אמיתית בטוב? פשוט: עלינו ליצור אצל הילד הרגשת חסר רוחני, ואז לעזור לו למלא אותו ולחוש את ההנאה שבמילוי זה.

הנה סיפור להמחשה: בקהילה מסוימת הייתה ילדה בודדה שאף אחד לא רצה לשחק איתה. הורה סיפר בשולחן שבת לילדיו על המצב הכואב - על הילדה שהולכת לכביש ומסתכלת האם מישהו ירצה לשחק איתה, על האם שמביטה מהחלון ובוכה. הסיפור נגע לליבם של הילדים, והבת של אותו הורה הרגישה צורך פנימי לעזור. היא החלה לשחק עם הילדה הבודדה, ויצרה קשר איתה.

לאחר זמן, בשולחן שבת, שאל האב את בתו: "תגידי, את זוכרת ששיחקת עם הילדה הזו? איך את מרגישה בלב?" "אני מרגישה טוב," ענתה, "עשיתי לה טוב." האב המשיך: "את זוכרת שלפני חמש דקות אכלת אגוז פקאן, איך את מרגישה עם זה?" "לא זוכרת," ענתה, "זה עבר." "אבל גם משחק עם הילדה עבר, למה זה שונה?" שאל. כך למדו הילדים שההנאה הגשמית חולפת במהירות, בעוד ההנאה הרוחנית נשארת זמן רב.

הדגשת ההנאה הרוחנית

החלק השני, שהוא לא פחות חשוב, הוא הדגשת ההנאה הרוחנית שמגיעה בעקבות המעשה הטוב. זה מה שחסר במידה רבה בחינוך שלנו - לא רק ליצור חסר רוחני, אלא להבליט, להדגיש ולהעצים את ההנאה שבמילוי חסר זה.

"הנקודה הזו שכשנהנים הנאה רוחנית - להדגיש אותה. יושבים בשולחן שבת, שלב נעים - לעמוד על זה, להגיד: 'אה, ברוך השם!' אנחנו למעשה, בלי משים, מחנכים את הילדים שמה שהנאה זה ביסלי ובמבה... אם אין לו את הכדורי הנאה הוא לא יכול להנות."

דוגמה נוספת: אמא אחת שהייתה אשת חסד ובישלה כל שבועיים למשפחה נצרכת ציפתה שבתה תלמד ממנה אהבת חסד. אולם, לתדהמתה, הבת הייתה מקלקלת בסתר את התבשילים. כשחקרה את בתה, התברר שהילדה הרגישה שהיא "מפסידה" את אמה כשזו עסוקה בהכנת האוכל למשפחות אחרות.

הפתרון? האם החלה לספר לבתה סיפורים על משפחה שאין לה אוכל לשבת, על האמא שבוכה לפני הדלקת נרות כי אין לה עוף לשבת לילדים. היא יצרה אצל הבת הזדהות והרגשת חסר רוחני. אחר כך, היא סיפרה איך פתאום הגיע אוכל לשבת למשפחה הזו, ואיך האושר שרר בבית. הבת הזדהתה והתרגשה - וסייעה לאמה בהכנת המאכלים. היא הפכה לשותפה פעילה, ואפילו התעקשה לעשות זאת כל שבוע ולא רק אחת לשבועיים.

מדוע זה כל כך חשוב?

כשאנו משוחחים עם בני נוער שהתרחקו מדרך התורה, אחת הטענות המרכזיות שלהם היא שעולם התורה והמצוות נתפס כעולם של סבל, של ויתור על הנאות. לעומת זאת, הם רואים בעולם החיצוני עולם של חירות והנאות.

זוהי תפיסה שגויה לחלוטין, אך היא נובעת מכך שלא חינכנו אותם לחוש את ההנאה האמיתית שבחיי תורה. לא הבלטנו בפניהם את העושר הרוחני, את השמחה העמוקה, את הסיפוק הפנימי שיש בקיום מצוות ובעבודת השם.

"אם אנחנו לא ניתן להם את הכלי... של הבחירה, להבין שהם לא בוחרים בין עולם ססגוני מלא פיתויים ותענוגות לבין עולם של סבל... אנחנו לא יודעים, אני מטפל בזה חולה נייתי מזה ימים ושנים... אי אפשר לקלוט מה הרחוב היום עושה לילד ולצעיר. ומה אנחנו מציעים להם תמורת זה?"

סיכום: הנתיב לחינוך אמיתי

חינוך אמיתי לבחירה בטוב מורכב משלושה שלבים מרכזיים:

1. יצירת הרגשת חסר רוחני - לעורר אצל הילד את ההבנה שמשהו חסר בחייו מהפן הרוחני, ליצור הזדהות עם צרכים רוחניים.

2. ללמד אותו למלא את החסר - להנחות אותו כיצד מתמודדים עם החסר הרוחני, איך פועלים לפתרונו.

3. פיתוח המודעות להנאה הרוחנית - לעזור לילד לזהות, להגדיר ולהעריך את ההנאה הרוחנית שהוא חש במילוי החסר הרוחני.

"אדם צריך לדעת, מדברים על בחירה, לבחור פירושו בין שתי אפשרויות. מי באמת מאמין בליבו שהוא מציע לילד בחירה בין חיים שהם רק צער, סיגופים, דיכוי, עינויים, ובין העולם החיצוני שמציע תענוגות לאין ספור? זו טעות גדולה... אבל הילד לא יכול לראות את זה."

האתגר העומד בפנינו הוא לא רק לחנך את ילדינו להתנהגות נכונה, אלא לעזור להם לפתח חיי פנים עשירים שיאפשרו להם לבחור באופן אותנטי בחיים של תורה ומצוות - לא מתוך כורח, אלא מתוך הכרה אמיתית בעושר ובהנאה הרוחנית שבדרך זו.

"אם הילד לא יחיה את האמת, שהבחירה שלו זה בין הנאה רוחנית להנאה גשמית - לא בין סבל להנאה - אם לא ירגיש סיפוק, הנאה, הרגשת שלמות בעבודת השם... את ההשתדלות שלנו לא עשינו."