מה היא המצווה היחידה שאם לא עשית אותה בשמחה - לא יצאת ידי חובה? מתחילת השולחן ערוך ועד סופו, יש רק מצווה אחת שהשמחה מעכבת בה!
השולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ״ט, סעיף ג׳) פסק בפשטות:
"צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב, ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו דברי תנחומים"
(שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ט ג׳)
ומוסיף השולחן ערוך בחומרה יתרה: "ואם נתנה בפנים זעופות ופניו כבושות בקרקע - אִבֵּד זכותו!"
הרמב״ם אומר בלשון ברורה: "כל הנותן צדקה לעני בפנים רעות ופניו כבושות בקרקע, אפילו נתן לו אלף זהובים - אִבֵּד זכותו והפסיד המצווה!"
שואלים האחרונים: נראית סתירה בדברי השולחן ערוך! מצד אחד כתוב בהלכה ג׳ שמי שנותן בעצבות אִבֵּד זכותו - כלומר אין לו מצווה כלל. אבל מיד לאחר מכן, בהלכה י״ג, השולחן ערוך מונה שמונה מעלות בצדקה, והמעלה הנמוכה ביותר היא: "שיתן לו בעצב" - אבל זו עדיין מעלה במצוות צדקה!
אז מה נכון? יש לו מצווה או אין לו מצווה?
השך מתרץ חילוק נפלא:
השאלה הפשוטה מתבקשת: מה יש במצוות צדקה ששונה מכל המצוות שבתורה?
מי שלא הניח תפילין בשמחה - נניח שהוא עצוב היום, קרו לו הרבה צרות, הניח תפילין בפנים פרצוף כבושות בארץ - האם קיים מצוות תפילין? ודאי שכן! אז למה דווקא במצוות צדקה, מי שנתן בפנים זועפות אִבֵּד זכותו והפסיד המצווה?
נביא בור אחד נפלא שנוגע למעשה לכל אחד ואחד:
"תן לו מִשֶּׁלוֹ, שאתה ושלך שלו"
(משנה אבות ג׳, ז׳)
"וכן בדוד הוא אומר: כי ממך הכל, ומידך נתנו לך"
(דברי הימים א׳ כ״ט, י״ד)
אדם צריך לדעת: הכסף שיש לי - בורא עולם נתן לי!
בא אליך עשיר ואומר: "אני נותן לך 1,000 זהובים, על מנת ש-100 מתוכם תיתן ליצחק." מסכים או לא מסכים? ודאי מסכים! מה השאלה?
כך צריך לחיות בעולם הזה: בורא עולם נתן לך 1,000 זהובים, על מנת ש-100 מתוכם תיתן לעני שאהוב על בורא עולם!
"ויקחו לי תרומה"
לא "ויתנו" - אלא "ויקחו"! הקדוש ברוך הוא אומר: אתם לא נותנים - אתם לוקחים ממה שאני נתתי לכם!
(שמות כ״ה, ב׳)
איך יודעים אם אדם נותן בתור הודיה לבורא עולם על מה שקיבל, או בתור נבך על מה שלקחו ממנו?
אם אתה נותן בשמחה - סימן שאתה מרגיש: "תודה רבה בורא עולם! נתת לי 900 זהובים, ואני רוצה להודות לך! איך אני מראה תודה? שאתן 100 מתוכם - מעשר - לעני שאהוב עליך, לצדקה שאהובה עליך!"
כך אני מוכיח שאני מאמין שבורא עולם נתן לי, ואני מודה לו על ידי שאני נותן.
כתב הבעל העיקרים דבר נפלא שכולם מחפשים - איך להיות עשירים!
"נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ"
(דברים ט״ו, י׳)
מהו "הדבר הזה" שבגללו תבוא הברכה?
אומר ספר העיקרים (מאמר שלישי, פרק ל״ג): "דבר הנותן שלמות על המצווה כדי שתושג על ידה התכלית המכוון בה - היא השמחה! כי השמחה נותנת גמר ושלמות לדבר... כאשר יעשה בשמחה וטוב לבב יקרא מילא, וכאשר יעשה בעצבון יקרא חסרות."
אומר ספר העיקרים: הברכה שהקדוש ברוך הוא הבטיח - אתה יודע מתי? כאשר אתה נותן בתור הודיה לבורא עולם על מה שהוא נתן לך!
"עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר" - מתי? כאשר אדם מרגיש: "בורא עולם נתן לי כל כך הרבה דברים טובים! אבא, בורא עולם, אני רוצה להודות לך! איך אני מודה לך? שאתן לעני, לישיבה, לארגון נפלא שמפיץ דברי ה׳ - בשמחה!"
כאשר נותנים בשמחה ובהודיה על מה שנתן לנו - "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ".
כאשר סידרו להדפיס את פנקס ההודיה (מהדורה שנייה), היו צריכים להשיג תרומה - זה הרבה הוצאות. מדפיסים כמה אלפי פנקסים, ההדפסה עולה לא מעט. חיפשו יהודי שיתרום לפחות 50% מההוצאות.
ניגשו ליהודי אחד ואמרו לו: "אולי אתה מסכים לתרום? רוצים להוציא פנקס הודיה."
הוא אמר: "תשמעו, יש לי דירה בירושלים שברוך השם משכירה, ומביאה בני חודש בחודשו תשואה טובה. ברוך השם, המחירים בירושלים פורים ורבים! אני אתן לכם חודש שלם מתנה לבורא עולם בשביל פנקס ההודיה! מה טוב להודות לקדוש ברוך הוא על כל מה שנתן לי!"
כמה עולה שכירות חודש? 3,000 ש״ח. "אני נותן לכם 3,000 שקל בשביל הפנקס!"
והוא ביקש שיכתבו בתחילת הפנקס כך:
"החוברת נתרמה כהכרת הטוב לבורא עולם על כל הטוב אשר גמלנו, ובתפילה שימשיך ה׳ להשפיע עלינו את רוב חסדיו."
אותו יהודי ידע שבקרוב הסוכר הנוכחי שלו עוזב. הוא מאוד כיוון שבעזרת ה׳, בזכות ההודיה לקדוש ברוך הוא, הוא ימצא סוכר חדש בלי הרבה זמן. למה? כי בניסיון - בין סוכר לסוכר יש רווח בין חודש לחודשיים, וכל יום שדירה בירושלים ריקה זה חבל, זה שווה לו מעות, ועוד משלמים על זה ארנונה...
"כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹקֶיךָ" - כאשר אדם נותן צדקה בתור הודיה לבורא עולם, מה עשה בורא עולם?
באותו יום שיצא הסוכר הראשון, למחרת נכנס סוכר שני! לא עמדה הדירה ריקה אפילו יום אחד! לא היה הפרש ביניהם אפילו יום אחד!
אבל כאן מתחיל הנס! תשמעו מה היה עוד:
הדירה - אמרנו - הוא השכיר אותה ב-3,000 שקל. הוא בירר אצל אנשי מקצוע: "כמה שווה הדירה?" אמרו לו: "בין 3,000 ל-3,500." הוא כתב במודעה: 3,500. "יבקשו הנחה, אני אוריד לשלושת אלפים."
כשהגיע הסוכר החדש למשא ומתן, אמר: "אני רוצה 3,500." הסוכר אמר: "תתן לי הנחה!" אותו יהודי אמר לו: "תשמע, הנחה עושים לסוכר לשנה. אתה סוכר לשישה חודשים - זה יותר גבוה מ-3,500!" הסוכר אמר: "אתה צודק 100%!"
חתם על 3,500 שקל לשישה חודשים!
כשהוא חותם את החוזה, הוא חושב רגע: "שנה שעברה קיבלתי 3,000. עכשיו קיבלתי 3,500 - זה 500 שקל יותר לחודש. חתמתי לשישה חודשים..."
500 × 6 חודשים = 3,000 שקל!
בדיוק מה שתרם - נתן לו בורא עולם בחזרה!
פלאים! "תן לו משלו, שאתה ושלך שלו!"
אם אדם נותן בשמחה ובהודיה, מתוך הכרה שבורא עולם נתן לו -
"כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹקֶיךָ
בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ"
אמן, כן יהי רצון!