שיעור 13: תהליך הנשירה
מבוא
בשיעור זה נעסוק בתהליך הנשירה - תופעה כואבת המתרחשת בקהילות רבות. נבחן את שורשי התופעה, גורמיה והדינמיקה שלה, ונציע דרכי התמודדות והבנה מעמיקה.
חלק ראשון: מהות האדם והמאבק הפנימי
הצורך הבסיסי להרגיש חזק
במקורות שלנו מצויה תפיסה יסודית: האדם נברא לעבוד את הבורא. הקב"ה ברא את האדם להפעיל את כל כוחותיו, כל הכלים והמידות הנדרשים לעבודתו. הבחירה של האדם אינה אם לעבוד את ה' או לא, אלא איך להשתמש בכוחותיו - האם לכוון אותם בדרך חיובית או שלילית.
אחת התחושות היסודיות המניעות את האדם היא תחושת העוצמה. כפי שנאמר במשנה (אבות): "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". חז"ל מלמדים אותנו שהאדם מחפש להתגבר על תחושת החולשה הבסיסית המלווה אותו. ניתן להתגבר עליה בשתי דרכים: 1. התגברות חיצונית - גבורה פיזית, שליטה באחרים 2. התגברות פנימית - שליטה עצמית, כיבוש היצר
הנקודה המרכזית היא שכל אדם נולד עם תחושה בסיסית של חולשה, והוא מחפש להתגבר עליה. ההבדל הוא רק באופן שבו הוא בוחר לעשות זאת.
המשנה שמאירה את הדרך
המשנה באבות אומרת: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו, שנאמר 'טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר'". בהבנה עמוקה, המשנה לא רק מגדירה מיהו גיבור אמיתי, אלא מציגה את שתי האפשרויות העומדות בפני האדם:
- הגיבור הפיזי - מי שמפעיל כוח חיצוני
- הגיבור הרוחני - מי שמושל ברוחו
אותו דחף בסיסי לחוש עוצמה יכול להיות מתורגם לשני כיוונים שונים לחלוטין, אבל רק אחד מהם באמת ממלא את הצורך הפנימי באופן אמיתי ועמוק.
חלק שני: שורשי הנשירה במשפחה
הקשר הרגשי החסר
אחת הסיבות העיקריות לנשירה היא חוסר בקשר רגשי חם ובריא בבית. כאשר ילד גדל בבית שבו הוא חש ניכור, דחייה וחוסר אהבה, נוצרת אצלו תחושה עמוקה של חוסר שייכות וחוסר ערך.
כדי להמחיש זאת, אתאר מכתב מצמרר שכתב נער שברח מביתו:
"אני לא מבין מה שאבא שלי כתב לי שהוא אוהב אותי... זה לא יכול להיות שכל השנים הוא לא אהב אותי ופתאום כן. אומדן בגלל שברחתי... רק כשהייתי מביא לו כבוד או ציונים טובים או כשהייתי עוזר לו, רק אז הוא היה מחייך אלי, אולי פעם אחת...
הדודה שלי תמיד הייתה מחייכת אליי, הייתי פותח את הדלת וכבר הייתה מחייכת אליי בשמחה שאני באתי, כאילו אני הבן שלה, בלי שעשיתי שום דבר טוב בשביל זה...
כשעברנו דירה לירושלים ולא הייתה לי דודה, הייתי בוכה הרבה בלילה... פעם אמרתי לאמא שלי שלאף אחד לא אכפת ממני, הלוואי שאני אמות... אז אמא שלי אמרה את זה לאבא שלי... הוא רוצה שאני תמיד אהיה בסדר. אני לא יכול להיות כל הזמן בסדר וגם לפחד כל הזמן שאם אני לא בסדר אז ישנאו אותי."
המיתוס של הנשירה "החדשה"
קיים מיתוס רווח שהיום יש נשירה יותר מבעבר. האמת היא שמבחינה חומרית מצבנו היום טוב בהרבה, ועולם התורה והחסידות נמצא במצב טוב. מה שקורה הוא שכיום התופעה יותר גלויה וידועה.
הסיבה העיקרית לנשירה אינה השפעות חיצוניות, אלא תחושת הניכור והדחייה שילדים חשים בבית, כבר מגיל רך מאוד. ההבנה המפתיעה היא שבמקרים רבים הילד "נושר" ברחוב רק כדי להיות בבית.
"אני מדגיש: רוב השוטטות ברחובות היא בסך הכל בשביל להיות בבית. זה צופר, צופר אזעקה. כשילד לא רוצה להיות בבית - זה סימן שמשהו לא בסדר."
חלק שלישי: דינמיקת הנשירה והתמודדות עם התופעה
שלבי התהליך וההתמודדות השגויה
תהליך הנשירה בדרך כלל מתפתח בצורה הדרגתית: 1. תקופות של שוטטות - הילד מתחיל לבלות זמן רב מחוץ לבית 2. התנודות מתקצרות - אט אט התקופות ה"טובות" מתקצרות והילד מבלה יותר ויותר זמן ברחוב 3. חיפוש קשר רגשי - הילד מחפש את הקשר הרגשי שחסר לו בבית אצל חברים, גם אם הם "לא טובים"
ההורים רבים מגיבים עם אמצעים טכניים: איסורים, עונשים, מניעת קשר עם חברים מסוימים. אך גישה זו נדונה לכישלון מראש, כי לא ניתן להפריד בין הילד לחבריו:
"הפתרון הזה אין לו שמץ של סיכוי. כי שם הקשר הרגשי, ואתה לא מצליח לנתק אותו. אף פתרון טכני לא יצליח לסגור ילד בכלוב. ההתחברות היא גם פנימית, לא רק חיצונית."
אין "חברים רעים" בלבד
נקודה חשובה נוספת היא שלעתים קרובות ההורים לא מסוגלים לזהות מי באמת "חבר רע" ומי לא:
"אף אחד מאיתנו לא יודע מי החברים הלא טובים. זה יכול להיות הילד של הרבנית הכי צדקת בשכונה, והילד של השכן הכי טוב. אף אחד מאיתנו לא יודע - והם כן יודעים. זה משהו כמעט מטאפיזי... 'לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב'."
חלק רביעי: הצד השני של המטבע - האבא השבור
כדי להבין את התמונה המלאה, חשוב לראות גם את הצד השני - את ההורים, שלרוב אוהבים את ילדיהם אך לא מצליחים לבטא זאת בצורה הנכונה.
הנה דוגמה מכתב של אב שבנו עזב את הבית:
"חזרתי הביתה מהתפילה ומצאתי את בני עומד בפרוזדור מחזיק מזוודה גדולה בידו... לא הבנתי מה קורה. שאלתי אותו 'לאן אתה נוסע?' הוא לא ענה לי כלום... הסתכלתי על אשתי והיא בוכה...
הבן שלי ניגש אליי, עמד מולי, מבט קשה בעיניו, ואמר בקול שקט ורגוע: 'אני עוזב את הבית.' זהו. לאן? למה? מה פתאום?...
קניתי את התמונה שלו מאז שהיה בן שנתיים... עיניים חומות גדולות... הלב שלי נקרע... התינוק שבתמונה כאילו מדבר אליי, כמעט שמעתי אותו שואל 'למה?' למה?...
הייתי משתוקק ממש לדבר איתו... רציתי להזכיר לו כמה אני אוהב אותו... אבל אז תפסתי שכבר מאוחר. הוא כבר ילד גדול, בן 17... פתאום הוא בן 17, ועכשיו הוא לא רוצה בי...
אני במו ידיי איבדתי את יחידי ותחילתי לבכות... בכיתי כמו ילד קטן... איש עסקים קשוח, בלי רגשות... אבל בכיתי הרבה זמן."
הטרגדיה משני הצדדים
כאן מתגלה הטרגדיה האמיתית - שני הצדדים כואבים. הבן מרגיש שאביו לא אוהב אותו, והאב אוהב את בנו אך לא ידע כיצד להביע זאת, והבין זאת מאוחר מדי.
"אבא שלי מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, ומעולם לא נישק אותי, אפילו כשהייתי קטן... פחדתי לפנק אותו... רציתי שהוא יהיה חזק, קשוח, שידע להתמודד עם החיים. טיפש, טיפש כמו אבא שלו."
חלק חמישי: דרכי התמודדות ושיקום
מה באמת עובד?
אחרי חודשים של מאמץ בלתי נתפס לגשר על הפערים והקירות שנבנו, לפעמים מצליחים להתקדם, אך הדרך עדיין רחוקה מלהיות נורמלית. אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור, אבל ניתן לבנות קשר חדש.
המסקנה החשובה ביותר היא שאנחנו כהורים זקוקים לקשר הרגשי עם ילדינו הרבה יותר ממה שאנחנו מבינים:
"האמת הפשוטה היא שאנחנו זקוקים לקשר רגשי עם הילדים הרבה יותר מאשר אנחנו מודים... האמת הפשוטה היא שכשהילדים מתבגרים ונעשים עצמאיים, פתאום אנחנו מרגישים שהקשר מתרופף, ואנחנו לא מצליחים להתמודד עם השלב הזה."
דור חדש של חינוך
החברה המודרנית, באופן טבעי, יוצרת אצל ילדים תחושה של ניכור וחוסר שייכות. כפי שמתגלה במחקרים רבים, ילדים כיום גדלים עם תחושה מוגברת של חוסר אהבה אם לא משקיעים מאמץ מיוחד בנושא.
"ברור לנו שהיום, באופן אוטומטי, ילד גדל עם תחושה של ניכור, של דחייה, שהוא לא אהוב, אם לא משקיעים בזה מאמץ מיוחד."
אם בעבר, במשפחות המסורתיות, היה קשר טבעי וחזק יותר בין הורים לילדים, היום אנחנו צריכים להשקיע בזה באופן מודע ומכוון.
פתרונות מעשיים
אחד הפתרונות המעשיים שהוכיחו את עצמם כיעילים הוא לתת לילדים (במיוחד מתבגרים) הזדמנות לתת לאחרים:
"הפתרון היחיד הוא לקחת את הילדים האלה כדי שיתנדבו, שייתנו לאחרים. אפילו אם הם לא יכולים לתקן את העבר, הם יכולים ללמוד להעניק לאחרים ובכך לבנות מחדש את עצמם."
בפרויקט אחד, שילבו נערים ונערות במצב סיכון בהתנדבות עם ילדים חריגים ואנשים מבוגרים. התוצאות היו מפתיעות - דווקא במקום שבו הם נותנים, הם מתחילים להרגיש משמעותיים, אהובים ושייכים.
"כשאתה לומד לתת ולהעניק לאחרים, אתה יוצר קשר אמיתי. ברגע שאתה מרגיש שמישהו תלוי בך, אתה מפסיק להתרכז רק בחסרונות שלך."
סיכום
תהליך הנשירה מתחיל בדרך כלל הרבה לפני שהוא נראה לעין - בתחושת ניכור עמוקה שהילד חש בבית. החיפוש אחר קשר רגשי וחום, שלא מצא בבית, מוביל אותו החוצה. לא תמיד מדובר בהורים רעים או אכזריים - לעתים קרובות אלו הורים טובים שפשוט לא יודעים כיצד לבטא אהבה או גדלו בעצמם בסביבה שלא ידעה לעשות זאת.
התפיסה העמוקה היא שכל אדם - ילד או מבוגר - זקוק לתחושת משמעות, ערך ואהבה. הדרך להתמודד עם תופעת הנשירה היא דרך בניית קשרים רגשיים חזקים יותר, ומתן הזדמנויות לנוער בסיכון להעניק לאחרים ובכך למצוא את עצמם.
בסופו של דבר, החינוך צריך להתמקד בבניית אישיות שלמה, שיודעת לתת ולקבל אהבה - ולא רק בהישגים חיצוניים. כך נוכל לגדל דור חדש, בריא יותר נפשית, שיכול להתמודד טוב יותר עם אתגרי החיים.