מה שקורה איתנו היום: גאולה, מלחמה ואמונה

נושאים מרכזיים לבחינה

באמת על הנושא של מה שקורה איתנו היום, יש לנו כמה וכמה נקודות שצריך להתייחס אליהן.

דבר ראשון - על עצם המאורעות, מה צריך להיות היחס למלחמה, למה שקורה פה מסביבנו. דברים שלא קרו במשך עשרות שנים.

נושא שני - אם מצד אחד רואים כזאת ישועה משמיים, אז מה התפקיד של הסבל שאנחנו עוברים? החרדה, העובדה שאנשים נהרגים לצערנו.

הדבר השלישי - איך צריך להתייחס להצלחות של הצבא? יש הצלחות ממש מעבר לכל דמיון, מעבר לכל פרופורציה. איך צריך להתייחס לזה? יודעים שזה צבא חילוני, אנחנו לא חלק מהסיפור לכאורה.

והדבר הרביעי - זה למעשה איך צריך להרגיע את עצמנו, את הילדים שלנו בתקופה הזאת.

הבנת העיקרון: מה בעצם קורה סביבנו?

הדבר הראשון - להבין את העיקרון, מה בעצם קורה סביבנו, מה הסיפור של המלחמה הזאת באיראן ובעצם המלחמה של שנה וחצי כבר שעוברת על עם ישראל.

זה ברור שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדי להגיע לתכלית - יהודית לתקן עולם במלכות שדי. הקדוש ברוך הוא רוצה שעם ישראל, שהעולם כולו יכיר במלכותו. שזה אומר ברמה הכי פשוטה שכל העולם כולו יודע שיש אלוקים, שהוא נתן תורה, שהוא רוצה אורח חיים מסוים, ושכל העולם כולו נברא בשביל לשמש אותו. זה התיקון השלם של העולם, לשם כך העולם נברא לפני קרוב ל-6000 שנה, ולשמה זה צועד.

הדרך להביא לזה זה על ידי עם ישראל. זה כתוב מפורש - פסוקים מפורשים בתורה, בתנ"ך, נביאים כתובים, בתפילות שאנחנו אומרים. הדרך להביא לתיקון השלם זה על ידי עם ישראל.

איך עם ישראל מביא לתיקון השלם? יש מה שאנחנו יודעים תמיד בפשטות - שעם ישראל לומד תורה ומקיים מצוות.

אבל יש מעבר לזה: על ידי שעם ישראל לומד תורה ומקיים מצוות, הוא זוכה לשפע אלוקי. כלומר עם ישראל זוכה להצלחה צבאית, הצלחה כלכלית. עם ישראל זוכה להקים בית מקדש שבו יש בית להשם, וכולם רואים שיש אלוקים בישראל. הוא גר בארץ ישראל וכולם יודעים שיש עם שזכה לאור פני השם. וסביב זה כל העולם כולו מעריץ את העם הזה, רוצה להתקרב אליו, רוצה ללמוד ממנו את דרכיו הישרות וללכת אחרי העם הזה בדרכי השם יתברך. זה הצורה שבה התיקון השלם מתקיים.

כך אומר הנביא בישעיהו פרק ב': "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית השם בראש ההרים, ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים. ואמרו: לכו ונעלה אל הר השם, אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו. כי מציון תצא תורה, ודבר השם מירושלים."

כלומר כולם מכירים בזה שיש הר בראש ההרים, שיש בית של השם, ויש ירושלים שהיא העיר של השם, ויש ציון שזה השכונה שבה השם שוכן. ועם שלם שהולך בדרך התורה, והוא זה שמראה ומורה לכל העמים את הדרך - "יורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו".

זה התורה של התיקון השלם.

מהלך ההיסטוריה עד עתה

זאת אומרת תמיד ידענו שיש הדרך שלנו לעבוד את השם - זה לקיים תורה ומצוות, זה הדרך. אבל בסופו של דבר לאן זה אמור להוביל? אמור להוביל שאנחנו מקבלים מהשם שפע אלוקי - רוחני וגשמי. בונים בית מקדש ומראים לעולם כולו שיש אלוקים בעולם.

והקדוש ברוך הוא ברחמיו ובחסדיו החזיר את עם ישראל לארץ ישראל. התחיל הסיפור הזה, התחיל לפני כ-300 שנה בערך שעם ישראל נכנס לארץ, על מנת כן להיות העם שלוקח את מרכז הישוב, מגרש משם את כל החוטאים - כל הכנענים, יושב שם, בונה שמה ממלכה שהולכת בדרך השם באור התורה.

זה מה שהיה אמור להיות. זה מה שהצליח שנים מועטות בזמן דוד, זה שלמה, ואחר כך היה ירידה עד שהיה גלות, כי עם ישראל לא עמד בתוכנית וכן זה התפרק.

חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, 2000 שנות גלות. וחזרנו לארץ ישראל. הקדוש ברוך הוא רוצה אותנו בארץ ישראל מחדש, כי יש מה שנקרא "אני השם בעתה אחישנה" - אם זכו אחישנה, לא זכו בעתה. כנראה שהגיע בעתה והגיע הזמן שבו השם רוצה להחזיר את עם ישראל לארץ ישראל. ושוב נתן לנו הזדמנות חדשה - אחרי השואה הנוראה נתן לנו הזדמנות חדשה להקים לפנחן שוב בארץ ישראל מקום יישוב על פי התורה.

וכמה שנלך יותר בדרך התורה, ככה יהיה יותר קידוש השם בעולם, כך עם ישראל יצליח יותר. וזה מה שמתרחש לאנו בעשרות השנים האחרונות. יש הרבה עליות והרבה ירידות, אבל ברוך השם רואים פה עולם תורה פורח וחזרה בתשובה מדהימה. קירוב של עם ישראל בכללותו להשם - למרות שבהתחלה הציונים חשבו שזה רק יהיה מקום שבו יהרסו את הדת ויעקרו את הצורה של היהודי.

חסד השם - עם הרבה הרבה מסירות נפש של עובדי השם במשך השנים האלה - הביא למצב הפוך: שיש התקרבות להשם, התקרבות כללית של כל עם ישראל ביחד. ומזה רואים הצלחות של עם ישראל בצורה שלא תאמן - גם בצורה כלכלית וגם במישור הצבאי. עם ישראל נהיה עם שהולך ומתחזק בדרך השם והולך ומתחזק גם בגשמיות.

המלחמה הנוכחית והמשמעות שלה

מכיוון שיש מאבק פה בארץ הזאת ויש גם כוחות טומאה רבים, אז יש גם הרבה ירידות - גם בתחום הצבאי לפעמים. וחווינו בשמחת תורה נפילה קשה, חרון אף השם לכמה שעות שהשאיר חתות עם נורא ויום של סבל וייסורים והרוגים ופצועים במלחמה מתמשכת.

במלחמה הזאת, אבל רואים שהקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל, מרים אותו על נס ועוזר לו לנצח את אויביו בצורה לא נורמלית. ניסי ניסים על גבי ניסים כל יום מחדש, יותר מהיום הקודם. ועכשיו זה מה שקורה עכשיו עם איראן - זה דברים שאף אחד לא צפה שיקרו, מעבר לכל דמיון. הצלחה צבאית שאין כמוה בשום מקום. וזה ניכר לעין שזה הסיפור, כי יש פה בחירה של השם בעם ישראל.

אי אפשר לדעת נבואה קדימה - כמובן אף אחד לא יודע - אבל ודאי שיש כאן מהלך של כיוון לקראת הגאולה השלמה. יש פה - זה לא סתם מלחמה של שני ימים - זה מלחמה של העם הנבחר בעם שקם שכל מטרתו זה לסלק את שכינת השם מהעולם. הערבים, פרסים - פרסים לא ערבים - אבל הם בפירוש שמו על הדגל לסלק מארץ ישראל את היהודים, כי המציאות של היהודים בארץ ישראל בעצם אומרת שהקדוש ברוך הוא בחר בעם הזה ובחר בארץ הזאת, והוא רוצה להוליך פה ולהוציא לכאן לפועל את מה שעם ישראל בעצם מכריז כל הזמן - את התורה והמצוות.

וזה מה שמוציא אותם מדעתם, ולכן הם נלחמים בנו כדי לסלק אותנו מכאן. אין להם בעיה עם זה שיש אלוקים בעולם ולא שיש אלוקים בישראל - שיש אלוקים בישראל זה סתירה לכל האמונה המוסלמית שלהם. ולכן הם נלחמים. המלחמה פה היא מלחמת קודש, מלחמה של מחלוקת של דת.

והקדוש ברוך הוא מראה בדיוק איך הוא רוצה שהמלחמה הזאת תיגמר. אנחנו מאוד מאוד מקווים שבאמת הגמר יהיה בהשראת השכינה בעם ישראל, החזרת בית המקדש למקומו, גאולה שלמה. אנחנו צריכים לראויים לזה, אבל זה הכיוון שלשמה הדברים הולכים. זה כבר ידוע בגמרות: "פרס" - שוב עולה על הזירה לקראת סוף התקופה, לקראת הגאולה.

קשה מה שקשה לדעת בדיוק מה הכוונה ובאיזה אופן, אבל ודאי שלדברים יש להם בסיס מאוד מאוד משמעותי.

אז מה שקורה כאן בעצם זה לא סתם מלחמה - זה מלחמה של קודש, מלחמה שהקדוש ברוך הוא נלחם באויביו דרך עם ישראל.

מדוע הסבל בתוך הגאולה?

השאלה שצריך לשאול: אם זה כל כך יפה ואופטימי ושמח ותהליך של נקראת גאולה, אז למה צריך את הסבל שאנחנו עוברים?

והקדוש ברוך הוא הראה לנו הרי שכשהוא רוצה להושיע, הוא מושיע אותנו בצורה לגמרי, לגמרי בלי שום בלי שום איבודים. חווינו פעמיים התקפה של טילים מאיראן - שני לילות במהלך השנה שעברה, ו' בניסן זה היה, בערב ראש השנה - ולא היה שום שום פצוע. למה עכשיו זה אחרת? כמובן יש תירוצים גשמיים, אבל מה הרעיון? אף אחד לא יכול לדעת באמת חשבונות שמיים, אבל יכול להיות...

נקודה שמאוד חשובה לדעת: אם אנחנו רוצים באמת להגיע לגאולה שלמה - וזה לכאורה הכיוון - אנחנו חייבים לעבור תהליך שנאמר להזדכך ולהתקלף מהעני הגאוותן של הבן אדם. למה אני מתכוון?

בנביא ישעיהו כתוב לקראת הגאולה - שמה בהמשך אחרי פרק ב' שממנו הקראתי קודם - מיד אחרי שהנביא מתאר את התמונה הנפלאה הזאת שהר השם בראש ההרים וכולם, כל הגויים מכירים בתורה וכולי, אחר כך אומר הנביא: "בית יעקב לכו ונלכה באור השם."

ואז הוא מביא: "כי נטשת עמך בית יעקב, כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים, ובילדי נכרים ישפיקו. כלומר אפשר לפרש שלומדים את דרכי הגויים. ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קץ לאוצרותיו, ותמלא ארצו סוסים ואין קץ למרכבותיו. ותמלא ארצו אלילים... וישח אדם וישפל איש, ובצור בצא בצור ושח גבוה אדם ושפל ושח רום אנשים, ונשגב השם לבדו ביום ההוא."

כלומר בשביל שהשם ישגב לבדו על כל עם ישראל, צריך שגבוה האדם ישפל. "כי יום להשם צבאות על כל גאה ורם ועל כל נישא ושפל... ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים, ונשגב השם לבדו ביום ההוא."

כשאדם הולך עם הגאווה שלו, עם האני שלו - ולכולנו יש אני מאוד מאוד משמעותי - כמה שיש יותר מה זה, ככה יש יותר אני. כמה שיש יותר תחושה של ביטחון ושל אני מסתדר לבד בחיים ובונה דברים ועושה דברים, ככה יש לאדם יותר תחושה שמרחק מהקדוש ברוך הוא.

בשביל להתקרב להשם, בשביל לזכות להיות באמת עם השם, אדם חייב להשתחרר מהתחושה של האני - "סידרתי לעצמי את החיים, החיים שלי בטוחים, אני מנהל את הכל". אדם חייב להבין שככה לא שייך. שהמציאות של האדם זה להישען על השם ולהידבק בו ולרדת מהעני הזה הכל כך מלא גאווה וכל כך מלא אגו.

וגם לנו שומרי התורה והמצוות יש הרבה אגו שצריך להתקלף ממנו, הרבה אני שאנחנו בונים עליו, הרבה מהמרוץ הרבה תחרותיות חיצונית שחייבים להתקלף ממנה בשביל לזכות להיות באמת קרובים אל השם.

שוב, אף אף אחד לא יודע להגיד שהגאולה השלמה נמצאת פה מחר מאחורי הדלת - מקווים מאוד שכן - אבל בשביל להיות ראויים לגאולה, בשביל לזכות לדברים הנוראים שעכשיו קורים לעם ישראל, לכל התהליך העצום הזה, חייבים גם קצת לקלף משהו בתוך העני הפנימי של הבן אדם.

קצת הפחד הזה שאנחנו חווים, החששות האלה, העתיד הלא ברור הזה - קצת הרבה מקלף מאיתנו את כל השכבה הגסה הזאת של אני, ומרונו להתכופף ולהתקרב להשם.

זה לא שהשם כועס, זה לא שהשם לא רוצה בנו חס ושלום, וזה לא שיש כאן חרון אף - ממש ממש לא. הייתי בבית כנסת אחד שצעקו להגיד תהילים, כולם עומדים וצועקים: "אדוני השם צדק אני רשע, אדוני תסיר אפך ממני". זה ממש לא נכון להגיד כזה דבר. השם לא שוכח אותנו ולא מסתיר את פניו - מוצאים בתקופה של הערת פנים עצומה ונשגבת.

אבל יחד עם זה, בשביל להיות ראויים, חייבים להתכופף. להתכופף זה אומר לדעת להישען אל השם ולקבל את מה שהוא עושה לנו מתוך אמון מלא, מתוך אהבה, מתוך כמו בן שנושא על כתפי אביו, בידיים של אביו. זה בעצם הגישה שהשם רוצה שנחיה בה.

יתכן שזה הסיבה של החוסר שלמות כביכול בניסים שאנחנו חווים. הניסים הם אדירים, הניסים הם בלתי נתפסים, אולם יחד עם זה יש גם קצת משהו משהו מכה קלה בכנף: "רבותיי תתכופפו, תזכרו שאתם לא בידיים של עצמכם, אתם בנים אתם להשם אלוקיכם".

זה לכאורה המטרה של הקצת סבל שעם ישראל חווה בתקופה הזאת.

איך להתייחס להצלחות הצבא?

נעבור לנושא השלישי שדיברנו - הנושא של איך צריך להתייחס להצלחות של הצבא. ובעצם הכל אותו פרק, הכל אותו נושא.

המציאות היא - בואו נהיה כנים - הצבא, הצבא של מדינת ישראל, הצבא של היהודים, עושה דברים שלא יאמנו באומץ לב, במסירות נפש. דברים שלא יאמנו.

זה נכון שיש פה המון המון המון סיעתא דשמיא וניסים ותזמון ודברים שוודאי שלא קשורים לצבא רגיל - וזה לא מכוח הצבא אלא מכוח ההשגחה הפרטית האלוקית. אבל גם יש כאן את החלק - ואי אפשר להכחיש את זה - שהצבא עושה כאן דברים מדהימים עם המון אומץ, המון מסירות נפש והמון רצון, רצון טוב לעזור לעם ישראל.

והשאלה היא איך להתייחס לזה? יש אפשרות להתעלם מזה, להגיד "מה פתאום, כלום לא קשור לצבא, הכל ארצות הברית, הכל זה..."

האפשרות הנכונה יותר זה להבין דבר אחד: בכל דבר בחיים יש את הסיבה ויש את הפועל. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא נותן לאדם לדוגמה, לצורך העניין, בריאות. בריאות זה גזירת שמיים, אדם לא יכול להביא לעצמו בריאות. אבל אחרי שנגזר עליו שיהיה בריא, יש דרכים איך להביא לעצמו בריאות - לאכול בריא, לא לעשן, לדאוג לבריאות של עצמו.

זה לא שאדם יעשה כושר ויאכל טוב הוא יהיה בריא - אם הקדוש ברוך הוא לא גוזר שהוא יהיה בריא אז הוא לא יהיה בריא. אבל אם אדם הולך בדרך ישרה, אחרי שנגזר עליו להיות בריא, הוא הולך בדרך ישרה - זה יעזור לבצע את גזירת שמיים.

גזירת שמיים בכל נושא היא זאת שפועלת - לא דברים אחרים פועלים, גזירת שמיים פועלת. אבל כדי שגזירת שמיים תפעל, צריך לעשות פעולות. מי שעושה את הפעולות בעצם זה הצבא. מי שעושה את הסיבה שהפעולות יהיו... מי שמפעיל בעצם את הפעולות זה הקדוש ברוך הוא בזכות התורה ומצוות שאנחנו מקיימים.

המשמעות: שכל לומד תורה וכל עמל בתורה וכל יהודי צדיק שמקבל על עצמו את עול תורה והמצוות - מה המשמעות שלו? הוא זה שמזכותו ומחמתו הקדוש ברוך הוא גוזר לעם ישראל שפע של ברכה והצלחה.

שום דבר בעולם לא קורה סתם. הקדוש ברוך הוא הבטיח בפירוש שכל מה שהוא יביא לעם ישראל שפע זה רק במידה ועם ישראל ילך בדרך התורה והמצוות.

אם ישראל לא הולך בדרך התורה, אז מפורש בתורה שיש חרון אף. "אם בחוקותיי תלכו ונתתי שלום בארץ". ומי שזוכה לעמוד בתורה ולרכת בחוקותיי השם, הוא זה שאחראי שבזכותו יש שלום בארץ, ובזכותו מנצחים את המלחמות: "ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו". זה מה שמתקיים לנגד עינינו.

זה לא בזכותם של ארצות הברית, לא בזכות F16 - זה בזכות רצון השם שדברים יפעלו. וזה הכלי שמוציא את גזירת השם אל הפועל. רצון השם הוא בזכותנו - בזכות הרצון העמוק, העמל בתורה, הקיום המצוות שאנחנו... מי שזוכה ללכת בדרך השם יתברך, זה בעצם מה שגורם לקדוש ברוך הוא לרצות לעזור לנו.

דוד המלך שהוציא את עם ישראל ממצב של שפל המדרגה להיות עם בזוי ושבוי, הוא הפך את עם ישראל להיות העם הכי חזק באזור, אולי בעולם. איך אומר דוד המלך בתהילים? "כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו, כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם."

"לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו" - החרב והזרוע לא זה מה שעושה שעם ישראל מצליח, אלא "ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם. אתה הוא מלכי אלוקים, צוה ישועות יעקב."

הקדוש ברוך הוא צריך... הקדוש ברוך הוא מצווה שעם ישראל יצליח, ואז "בך צרינו ננגח, בשמך נבוס קמינו."

הקדוש ברוך הוא הוא זה שמנהל את ההצלחות של עם ישראל בשדה הקרב. רק זה מה שגורם לנו להצליח - על ידי שהקדוש ברוך הוא רוצה בעמו ישראל.

ולכן אין שום סיבה להרגיש נחיתים מול הצבא, מול חילונים, ואין שום סיבה לבטל את מה שהם עושים. הם עושים דבר גדול מאוד, אבל כל מה שהם עושים זה מכוח לומדי התורה - אלה שכולם בזים להם ודורכים עליהם. הם אלה בעצם שמכוחם הכל קורה - לומדי התורה ושומרי התורה והמצוות.

האמונה והביטחון בתקופה זו

למעשה, במצב הנוכחי שאנחנו מבינים שהכל מגיע מהשם והשם אוהב אותנו והכל מגיע מרצונו, מה שאנחנו צריכים:

דבר ראשון - זה לזכור שהקדוש ברוך הוא בצד שלנו. לא צריך להסתובב בתחושה של פחד וחרדה מהעתיד, כי אתה לא צריך לפחד. אתה נשען על אבא שרוצה אך ורק לעשות לך טוב.

ירושלמי אומר: "לעולם יהיו שלושה פסוקים אלה לא זוזים מפיך: השם צבאות עמנו, משגב לנו אלוקי יעקב סלה. השם צבאות, אשרי אדם בוטח בך. השם הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו."

כלומר "השם צבאות עמנו" - השם נמצא בצד שלנו, לא בצד האחר. בצד שלנו. "משגב לנו אלוקי יעקב סלה" - הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה לך טוב.

דבר שני: "השם צבאות אשרי אדם בוטח בך" - אתה צריך לבטוח בהשם. זה מה שנותן חיים מאושרים - התחושה והידיעה הברורה שהוא זה שמחזיק אותך ורוצה שיהיה לך רק טוב.

והדבר השלישי - אחרי שיש ביטחון, אחרי שיש אמונה, אז מגיע התור של הדבר השלישי: "השם הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו" - להתבקש מהשם. לבקש עזרה מתוך תחושה פנימית שבאמת באמת יש מי ששומע ורוצה לעזור - לא מתוך בכי וזעקה אלא מתוך אהבה והישענות.

תפקידנו כעת

וזה בעצם כאן מגיע לנקודה החמישית - התפקיד שכולנו בעצם צריכים לעזור לבני ביתנו לחיות בתחושה הזאת. להבין שיש כאן ימים גורליים, להבין שיש כאן אהבת השם לעם ישראל, תהליך אלוקי של לקראת גאולה להושיע את עם ישראל מכל צרותיו.

ולהבין שבאמת המקום שלנו זה כמה שיותר להישען על השם, לבטוח בו, לדעת שהוא אוהב אותנו - אנחנו הבנים שלו. אין שום סיבה שהוא לא רוצה לעזור לנו. הוא באמת רוצה לעזור, הוא הוכיח לנו שהוא עוזר. עברנו שנה וחצי של ניסים, והניסים רק הולכים וגוברים כל הזמן.

צריך לדעת להישען אל השם, לבטוח בו. והמציאות תהיה שהקדוש ברוך הוא יראה לנו בעזרת השם במהרה ניסים ונפלאות לכולנו, ומהרה בימינו אמן.

כוח. הכל טוב. שבת שלום.

נערך על ידי יהודה טאוב - מומחה לעריכת ותמלול שיעורי תורה על ידי בינה מלאכותית בצורה מאוד מדויקת.
לפרטים: 052-7139520