ברית מילה ויציאת מצרים - קדושתו של יוסף הצדיק

פתיחה

מודים אנו לה' על חסדיו, שזוכים לראות עוד ענף במשפחה, עוד נכד שמצטרף לכל הנכדים שבחסדי ה' כולם חיים. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום", "כי הם חיינו ואורך ימינו" - שכולם הולכים בדרך ה'. בעזרת ה', הילד יוסף חיים לא רק יהיה חי, אלא יוסיף חיים ודבקות בה', ויהיה לקב"ה הרבה נחת רוח ממנו.

אנו נמצאים באמצע ההכנות לפסח, ועם זאת רבים הגיעו לברית המילה אף על פי המתח הגדול להספיק את כל ההכנות הנצרכות. אולם באמת, אין לך הכנה רוחנית יותר מתאימה לחג הפסח מאשר השמחה של קדושת ברית מילה.

הקשר בין ברית מילה ליציאת מצרים

כולם מכירים את הפסוק "בדמייך חיי, בדמייך חיי", שמלמד שבזכות דם ברית מילה ודם פסח יצאו ישראל ממצרים.

המדרש מוסיף נקודה מעניינת: כשמת יוסף, הפסיקו בני ישראל לקיים ברית מילה. כתוצאה מכך, האהבה שרחשו המצרים לבני ישראל הפכה לשנאה, שנאמר: "ויהפוך ליבם לשנוא עמו, להתנכל בעבדיו". מתי המצרים התחילו לשנוא את עם ישראל, אחרי יחסים טובים לאורך שנים? כשמת יוסף והפסיקו לעשות ברית מילה.

לא רק שהפסקת המילה הביאה לשעבוד, אלא שכדי לצאת מהשעבוד היה צריך לחזור לברית מילה.

משה רבנו והברית מילה

יש סיפור מוזר בתורה: כאשר משה רבנו היה בדרך למצרים כדי להוציא את ישראל משם, כתוב "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו". לפי המפרשים, הסיבה הייתה שמשה עיכב את מצוות מילת בנו, מסיבות שונות (פיקוח נפש וכדומה). רק לאחר שציפורה מלה את בנם, נרפה ממנו המלאך.

רבים שואלים: מדוע עונש כה חמור על עיכוב מצווה אחת? אפילו אם זו מצווה חשובה, עסק במלון ועיכב את המצווה, אך מדוע "ויפגשהו ה'" - מידת הדין החמורה?

שתי נקודות להבנה

להבנת עניין זה, ישנן שתי נקודות מרכזיות:

1. שיטת הב"ח - המצווה היא השמירה

הב"ח בתחילת הלכות ברית מילה כותב שאנשים טועים לחשוב שמצוות ברית מילה היא לעשות את המעשה של המילה. זו טעות - המילה היא הפעולה הראשונית, אך עצם קיום המצווה הוא השמירה מכל ענייני ערווה. אם מישהו לא שומר על קדושת הברית, כאילו שלא נימול.

החיד"א מסביר שהב"ח צודק, שהרי כתוב בברית מילה שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו את ארץ ישראל בתנאי שישמרו את הברית. כתוב בתורה שאם חלילה נכשלים בעריות, "ותקיא הארץ אתכם" - הארץ מקיאה את יושביה. איך ייתכן שהקב"ה נתן מתנה (ארץ ישראל) ולוקח אותה בחזרה אם הם מקיימים את מעשה הברית מילה? אלא שרואים שאם לא מקיימים את הפנימיות של המצווה - שמירת הקדושה - זה כאילו שאין ברית, ואז אין את המשך ההבטחה של הקב"ה.

2. שיטת האלשיך הקדוש - יוסף הצדיק וקדושת מצרים

האלשיך הקדוש בפירושו לתורה (בפרשיות הקשורות ליוסף) מסביר מדוע יוסף נכנס למצרים לפני כל עם ישראל ולפני כל השבטים.

מצרים היתה ערוות הארץ, ויוסף הצדיק היה ההפך הגמור - מידתו היתה קדושה, היפך מצרים. כמו שיעקב אבינו, לפני שפגש את עשו, היה לו מלחמה עם שרו של עשו בלילה, ואחרי שניצח את השר, למחרת לא היתה מלחמה - כך יוסף הצדיק, כשהגיע למצרים, היה החלוץ לפני הירידה של כלל ישראל. משימתו היתה להכין את התשתית, את המקום שבו עם ישראל יוכל להיות במצרים ובכל זאת לא ללכת לאיבוד, להשיג את המטרה בלי להיטמע בטומאת מצרים.

הניסיון של יוסף עם אשת פוטיפר היה פגישה של הקדושה של יוסף עם הכוח של מצרים. אילו היה מנצח לגמרי, היה מיד נהפך למלך במצרים. אבל כיוון שהיה פספוס מסוים, היה צריך 12 שנה בבור. אחר כך תיקן ונהפך לשליט במצרים, ואז המקום היה מוכן לקבל את כלל ישראל לתיקון שהיו צריכים בתוך מצרים.

השיעבוד במצרים - מאבק רוחני

מכאן רואים שהעניין של מצרים לא היה רק שעבוד פיזי. השהות במצרים הייתה מאבק רוחני - היה "כור הברזל" לא רק של עבדות אלא של טומאה. היו כאלה שנמשכו לכיוון של מצרים, והיו כאלה שהצליחו להחזיק מעמד ולא להיגרר אחר הטומאה של מצרים.

כשמשה רבנו הגיע להוציא את ישראל ממצרים, מובן שאם היה איזשהו ליקוי במצוות ברית מילה, לא היה ייתכן שהוא יהיה הגואל. לא מדובר במצווה אחרת, אלא בחלק מאותה שליחות שהקב"ה ביקש ממנו - להוציא את ישראל ממצרים. אי אפשר להיכנס למצרים כשיש ליקוי בעניין זה.

יוסף הצדיק ושמירת הקדושה במצרים

כל זמן שיוסף הצדיק היה חי, המדרש אומר שהוא גדר את עצמו ובזכותו כל ישראל גדרו את עצמם. לא היה אפילו מקרה אחד של אי-צניעות בכל שנות השהות במצרים. בזכות מי? בזכות יוסף הצדיק. זוהי הזכות שהחזיקה את ישראל בתוך מצרים.

ברגע שיוסף נפטר, והקדושה שלו נחלשה, ישראל ירדו בעניין זה, התחיל השעבוד, וכדי להוציאם ממצרים היה צריך להחזיר את ברית המילה.

הסיכום והמשמעות לימינו

המשיכה של ישראל לכיוון מצרים - לטומאתה - הייתה הבעיה, ומה שהיו צריכים הוא המשיכה לכיוון ההפוך: המשיכה לכיוון של קדושה, לכיוון של יוסף הצדיק, לכיוון של קדושת ברית מילה. רצון לכיוון זה הוא מה שהיה נצרך לצאת ממצרים.

אם כן, מה שאנו עושים עכשיו - מסיבה לכבוד ברית מילה - הוא בדיוק מה שישראל היו צריכים במצרים, וזה מה שאנחנו צריכים עכשיו כדי להביא בעזרת ה' את הגאולה. מה שאנחנו צריכים הוא הקדושה של יוסף.

הילד שנימול היום וקיבל את השם "יוסף חיים" דווקא בערב פסח - אין שם יותר מתאים לחג הפסח מהשם יוסף. זו הקדושה שכולנו צריכים.

והלוואי שהברית מילה של הילד הזה לא תהיה רק מעשה חיצוני, אלא שהוא יפנים את הפנימיות של ברית המילה. ובזכותו ובזכות כל אלו שהולכים בעקבות יוסף הצדיק, נזכה שיוציא ה' אותנו מכל הצרות ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו, אמן.