מפסח לשבועות - מתחילת הגאולה לסיומה

שיעור זה יעסוק בעזרת השם בספירת העומר, בכוס החמישית, ובמהות הימים האלה. אנחנו נמצאים גם ממש בערב ראש חודש אייר, ואנסה לראות בעזרת השם מה מסמל חודש אייר בין ניסן לסיון. נבדוק מה מסמלת ספירת העומר ונעבור על כל המושגים שנספיק, לטובה בעזרת השם.

תעלומת הכוס החמישית

נפתח בחזרה על השאלה המפורסמת שדיברנו עליה בשיעור האחרון לפני פסח - תעלומת הכוס החמישית. למה בליל הסדר לא שותים כוס חמישית? הרי בליל הסדר אנו נוהגים לשתות ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות של גאולה.

דרך אגב, במשנה לא כתוב שארבע הכוסות הן כנגד ארבע לשונות של גאולה. במשנה רק כתוב שחייבים בארבע כוסות. מי אומר שזה כנגד ארבע לשונות של גאולה? זאת אומר הירושלמי בפסחים. הלשונות הן: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים", "והצלתי אתכם מעבודתם", "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים", "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים".

וכאן הבן שואל: הרי יש לשון חמישית - "והבאתי אתכם אל הארץ"! מדוע אין לשון זאת מיוצגת בכוס בליל הסדר? למה בליל הסדר לא שותים כוס חמישית?

התירוץ העממי אומר שזה כוס אליהו. אבל כבר אמרנו בפעם שעברה שכוס אליהו התחילה לפני כ-300 שנה. זה המקור הראשון בו אנחנו רואים שמישהו כותב שנוהגים להכין כוס של אליהו הנביא. זה לא מופיע במקורות קדומים יותר.

מה היה עד אז? ושאלה יותר קשה: האם בזמן בית ראשון, בזמן בית שני, שתו כוס חמישית ואחר כך מישהו ביטל את זה? לא שמענו על כך מעולם. לא מוזכר בגמרא ולא במשנה שאי פעם בעבר היו שותים כוס חמישית. לא נראה שהתירוץ הוא לא כוס של אליהו ולא שבוטלה.

עוד קושיה - הפסוק החמישי החסר בהגדה

יש קושיה נוספת. בהגדה של פסח אנחנו דורשים ארבעה פסוקים מפרשת "כי תבוא". התורה כותבת שם את פרשת ביכורים, ואנו דורשים: "ארמי אובד אבי", "וירד מצרימה", "ויעשו לנו המצרים רעה ויענונו", "ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים".

אבל יש פסוק חמישי: "ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש". פסוק זה מספר על הכניסה לארץ ישראל - ומישהו קורא אותו בהגדה? לא! אין בהגדה את הפסוק החמישי.

מעניין שחסרים הלשון החמישית, הפסוק החמישי, והכוס החמישית. איך נתרץ זאת?

השורש: מהות ספירת העומר וחג השבועות

כדי להבין זאת, עלינו להבין מה זה ספירת העומר ומה זה חג השבועות. אחרי שנבין אותם, נראה שהשאלה בכלל לא מתחילה - אין צורך בתירוץ, כי אין בעצם קושיה.

נתבונן במצוות ספירת העומר. אנחנו עכשיו ברוך השם ב-14 יום לעומר, שני שבועות, בעיצומה של ספירת העומר. מה זה ספירת העומר לפי המקרא?

ההסבר המקובל לרמב"ם ולחינוך הוא שמצוות ספירת העומר היא הספירה מתוך הציפייה והייחול לקראת ההשלמה והתכלית של מעמד הר סיני וקבלת התורה. החינוך המפורסם מספר שמצוות ספירת העומר היא כעבד שמראה כמה הוא מצפה ומייחל ליום שבו יקבל את התורה. זה גם ברמב"ם במורה נבוכים.

אולם עיון קל במקור של המצווה בתורה מראה שהסבר זה אינו מופיע בפסוקים. אין שום קישור בפסוקים בין ספירת העומר למתן תורה. בואו נסתכל מה מופיע בחומש:

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן"

התורה מספרת שכאשר תבואו אל הארץ, אתם תקצרו את הקציר ותביאו את העומר, ראשית הקציר, אל הכהן כקורבן. מעניין שכתוב "כי תבואו אל הארץ" - והיום שבו עם ישראל נכנסו לארץ היה ט"ז בניסן, היום שבו מקריבים את קורבן העומר!

"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'"

התורה מספרת שספירת העומר היא ספירה שמתחילה מהרגע שקוצרים את תחילת הקציר, עד היום שבו מקריבים קורבן חדש - שתי הלחם - שמסמל את קציר החיטים. כבר גמרו לקצור את השעורים ומתחילים לקצור חיטים. הספירה היא מתחילת עונת הקציר עד סוף ימי הקציר.

כל מי שקורא את זה עשוי לתהות: איזה עניין יש לספור כמה ימים אני קוצר? כאילו, מה העניין לספור מתחילת ימי הקציר עד סוף ימי הקציר? מה העניין?

לכן, רוב מפרשי המקרא מהדורות הראשונים לקחו את ספירת העומר לכיוון אחר לגמרי - דרשות על מתן תורה וכדומה. אבל אם נקרא את מה שכתוב במקרא, אין שם עניין לספור מתחילת הקציר עד סוף הקציר. ברור שיש לזה עוד טעם חוץ מאשר ציפייה למתן תורה. כי אם רק רצית לספור לקראת מתן תורה, למה צריך לספור את ימי הקציר? תספור את הימים לשבועות ותקשר את זה למתן תורה.

ברור לחלוטין שספירת העומר מעוגנת בהיבטים החקלאיים של המועדים ולא בהיבטים ההיסטוריים. התורה קובעת שכאשר מתחילים לקצור בארץ, יש להביא עומר תנופה מראשית הקציר ולהתחיל לספור שבעה שבועות. בסוף תקופת הספירה יש להביא כקורבן ביכורים שני לחמים, ואת היום בו מקריבים אותם - שבועות - יש לקבוע כמקרא קודש.

התורה אפילו לא קובעת תאריך לחג, אלא קובעת שביום שבו גומרים את הספירה, הגיעו ל-50 יום, אז "ביום החמישים אתה מקריב קורבן מנחה חדשה לה'" - וזה החג. חג שבו סיימת את תקופת הקציר.

האתגר: הבנת משמעות הספירה

הספירה מגשרת בין תחילת עונת הקציר (קציר שעורים) לבין הזמן שמסיימים את הקצירה ומתאים להביא בו קורבן ביכורים מלחם, כאשר כבר קוצרים חיטים. ליציאת מצרים ומתן תורה אין אפילו רמז בפרשה!

אם כך, אנחנו חוזרים לשאלה שפתחנו בה: מה פשרה ומשמעותה של ספירה זו, ומה מטרת החג שבסוף ספירה זו? מעבר לפירושים הרגילים, בואו ננסה להבין מה העניין לספור מהיום שבו התחלתי את הקציר עד היום שבו אני גומר את הקציר, וביום שאני גומר את הקציר אני עושה חג. מה זה החג הזה, ולמה צריך לספור את הימים באמצע?

קדושת ארץ ישראל והבאת הקורבנות

דבר מעניין נוסף: בשני קורבנות בלבד נאמר בתורה דין מיוחד. בספר ויקרא כתוב על חג השבועות: "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שתיים, שני עשרונים סולת תהיינה, חמץ תאפינה, ביכורים לה'".

בחג הפסח ובחג הסוכות אין מצווה להקריב קורבן דווקא מיבול הארץ. רק בחג השבועות יש חובה כזו. כמו ששנינו במשנה במסכת כלים: "עשר קדושות הן... ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאים כן מכל הארצות".

המשנה מונה דרגות קדושה שיש בארץ ישראל: יש את ארץ ישראל הכללית, יש את העיירות המוקפות חומה, יש את ירושלים, ויש את לפנים מן החומה וכו'. הקדושה הראשונה היא ארץ ישראל, והמיוחד בארץ ישראל הוא שרק ממנה מביאים את קורבן העומר, את קורבן שתי הלחם וביכורים.

מה המשותף בין שלושת הדברים הללו, שדווקא הם חייבים להגיע מתוצרת ארץ ישראל?

כולם מייצגים ראשית - העומר הוא ראשית קציר השעורים, שתי הלחם הם ראשית קציר החיטים, והביכורים הם ראשית פירות האילן. הכל הוא ראשית.

דרך אגב, מה בימינו מיוצר רק מחיטים של ארץ ישראל? מצות! עד היום הזה, זה הדבר היחידי שעושים רק מתוצרת ארץ ישראל. למה? כי מצה צריכה להיות "שמורה", ויש שתי דעות בפוסקים: שמורה משעת קצירה או משעת טחינה. ואנחנו נוהגים להחמיר משעת קצירה. ולא רק זה, אנחנו נוהגים להחמיר שלא רק משעת קצירה ממש, אלא משעה שהחיטים כבר בשלות וראויות לקצירה, אפילו עדיין מחוברות לקרקע.

כיצד אפשר לדעת האם החיטים נרטבו בגשם על האדמה? בארץ ישראל אין בעיה - אתה רואה אם יורד גשם או לא. עכשיו זו התקופה, ועוד שבועיים בערך החיטה תהיה ראויה כבר לקצירה. אם לא יורד גשם בארץ ישראל, ברור שהתבואה ראויה. כל מי שגר בארץ יודע אם ירד גשם או לא ירד. לעומת זאת, אם מביאים חיטים מרוסיה, איך תשגיח? צריך לשלוח משגיח שיעקוב, ומזג האוויר שם הרבה יותר הפכפך.

לכן, מצות אנחנו מביאים בדרך כלל מתוצרת ארץ ישראל. זו סיבה טכנית, אבל יש כאן עניין עמוק יותר.

סוד החמץ ביום החמישים

יש כאן הפוך מעניין בין פסח לשבועות. בשבועות נאמר: "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתיים, שני עשרונים סולת תהיינה, חמץ תאפינה, ביכורים לה'". יש מצווה בחג השבועות להביא חמץ!

עד לפני שבועיים (בפסח) כל החמץ היה אסור בבל יראה ובל ימצא, וגם בבית המקדש נאמר "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'". והנה, פעם בשנה מצווה להביא דווקא חמץ כקורבן! הרמב"ן משווה את קורבן שתי הלחם לקורבן תודה, שגם בו יש חמץ.

בחג הפסח ביערנו כל פירור חמץ, והנה כעבור 50 יום בחג השבועות היו מקריבים בבית המקדש את קורבן שתי הלחם, שהוא קורבן ציבור מיוחד שלא מקריבים כמותו באף הזדמנות אחרת. אמנם בקורבן יחיד יש את קורבן תודה, אבל כקורבן ציבור זה היחידי. כל השנה אסור להקריב קורבן ציבור של חמץ בבית המקדש, ורק בחג השבועות מצווה להקריב קורבן חמץ.

הקשר בין פסח לשבועות - תחילת הגאולה וסיומה

עכשיו ניגש להסבר שיעזור לנו להבין את הכל. קורבן הפסח מוקרב ביום י"ד בניסן ונאכל בלילה שלאחריו. קורבן פסח הוא קורבן מאוד מיוחד - זו הפעם היחידה שעיקר הקורבן הוא בלילה. (מקריבים אותו ביום אחרי הצהריים, אבל עיקר המצווה היא האכילה בלילה). בדרך כלל הקרבנות כולם הם "בין הערביים".

מה קרה בזמן הזה במצרים? ביום י"ד בניסן בני ישראל שחטו את הפסח והזו את הדם על פתחי בתיהם, ובאותו לילה הייתה מכת בכורות. היציאה ממצרים הייתה למחרת בבוקר.

יש כאן שאלה עצומה: אנחנו עושים את הסדר בליל ט"ו בניסן, אבל בליל ט"ו עדיין לא קרה כלום - הם עדיין לא יצאו ממצרים! אמנם הייתה מכת בכורות ופרעה אמר להם "אתם משוחררים", אבל הם עדיין לא יצאו בפועל.

אלא, קורבן הפסח איננו זכר לסוף הגאולה ותהליך הגאולה, אלא מסמל שלב מסוים בתהליך הגאולה. ולכן אין ראוי להקריב בו לחם חמץ, אלא רק מצה, כלומר השמחה איננה שלמה ועדיין אנו כואבים ומשתוקקים לגאולה השלמה. חג הפסח מסמל שתהליך הגאולה רק החל.

מכת בכורות הייתה, ופרעה אמר להם "אתם משוחררים". הם כבר היו חופשיים וקיבלו את האישור לצאת, אבל עדיין לא יצאו בפועל. תהליך הגאולה רק החל.

ארבעת השלבים הראשונים - "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי" - הם ההצלה ממצרים והפיכת עם ישראל לעם ה'. השלב "ולקחתי" (הפיכת עם ישראל לעם ה') התחיל ביציאת מצרים והסתיים במעמד מתן תורה בהר סיני.

אם כן, הגאולה מתחילה ב-"והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי" - אלו הם השלבים הראשונים של הגאולה. השלב הסופי של הגאולה הוא "והבאתי אתכם אל הארץ" - הבאת עם ישראל לארץ ישראל.

הגאולה מחולקת לשניים: חלק א' הוא שפרעה משחרר את עם ישראל ממצרים, הם מתחילים לצאת, ועם ישראל נהפך לעם ה'. חלק ב' הוא הכניסה לארץ ישראל וסיום הגאולה.

בפסח אנחנו חוגגים רק את ההתחלה של הגאולה - "אתם משוחררים, אתם לעצמכם, אתם עם ה'". את הסוף עדיין לא חוגגים. מתי חוגגים את הסוף? בחג השבועות!

"כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן, וספרתם לכם ממחרת השבת... שבע שבתות תמימות... עד חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'".

בפסח רק מתחילה תחילת הספירה - פסח הוא תחילת התהליך. סיומו של התהליך הוא בחג השבועות. כמו שאתה רואה בספירה, אתה אומר: "אני מתחיל את הקציר בפסח וגומר את הקציר בחג השבועות". אותו דבר גם בגאולה: פסח מתחיל את הגאולה ושבועות מסיים את הגאולה.

חג הביכורים - הודיה על הארץ הטובה

מה הנושא של חג השבועות בתורה? מכונה חג זה בשני שמות נוספים: "חג הקציר" ו"יום הביכורים". חג השבועות חל בזמן שבו התבואה מבשילה ונקצרת, ובחג השבועות מביאים את קורבן שתי הלחם, המסמל את ההודיה על תבואת הארץ הטובה.

בחג השבועות אנחנו מביאים שתי הלחם, שהן קורבן תודה וביכורים לה' על היבול החדש והטוב שיש בארץ ישראל.

בנוסף לכך, זהו הזמן שבו מתחילים להבשיל פירות העץ, ומשום כך מחג השבועות והלאה מתחילים להביא את הביכורים, שגם הם הודיה לה' על הארץ הטובה.

אם כן, חג השבועות הוא "חג הביכורים" - חג ההודיה על הארץ הטובה מה'. חג הפסח מסמל את תחילת תהליך הגאולה, וחג השבועות מסמל את סוף הגאולה - עם ישראל נמצא בארץ ישראל, יש לו פירות משלו, יש לו יבול משלו, יש יבול בארץ, והארץ נותנת פירותיה. ועל זה אנחנו מודים בחג השבועות.

זה לא סותר בכלל את זה שגם בחג השבועות חוגגים את מתן תורה, כי הגאולה מסתיימת בשני שלבים: הגאולה מסתיימת עם הכניסה לארץ ישראל, וגם עם מתן תורה. כשעם ישראל קיבל את התורה, זה היה כביכול השלמת הגאולה. הרי מטרת הגאולה הייתה בשביל מה? "תעבדון את האלוקים על ההר הזה".

אלו הם שני שלבים, שני חלקים של הגאולה: קבלת התורה והכניסה לארץ ישראל. ויש כאן עניין מעניין לחשוב עליו: מדוע בתורה תמיד מציינים את חג השבועות כחג הקציר והביכורים (הקשור לארץ ישראל), ואילו אנחנו בתפילותינו תמיד מזכירים אותו כ"זמן מתן תורתנו"?

פתרון תעלומת הכוס החמישית

לפי מה שלמדנו, השאלה אפילו לא מתחילה. למה בליל הסדר לא שותים כוס חמישית? כי הכוס החמישית לא יכולה להיות בליל הסדר! בליל הסדר חוגגים את יציאת מצרים בלבד, ולכן אין מקום בכלל ללשון החמישית "והבאתי" בליל הסדר. עכשיו אנחנו חוגגים רק את תחילת תהליך הגאולה, לא את סופו.

הכוס החמישית - מקומה בשבועות! וזה גם מסביר מדוע הפסוק החמישי "ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת" לא נקרא בהגדה. כי אין מקומו כאן כלל!

חודש אייר - באמצע התהליך

כעת הבה ננסה להבין מה מסמל כל חודש. חודש ניסן מסמל את תחילת הגאולה - היינו פעם עבדים והקדוש ברוך הוא מחליט להוציא אותנו ממצרים, פרעה מקבל מכות ומשחרר את בני ישראל. הגאולה עדיין לא שלמה - עם בלי תורה זה חסר טעם וריח, והם לא יחזיקו מעמד. עם בלי ארץ גם לא יחזיק מעמד - אי אפשר לחיות במדבר לנצח. אבל הגאולה מתחילה.

חודש סיון מסמל את סוף הגאולה המושלמת - עם ישראל מגיע למתן תורה, מקבל את התורה, ומגיע לשלמות. כמו לפני החטא, אלוקים מדבר עם העם. הם מקבלים את ארץ ישראל, הארץ נותנת פירותיה, יש חיטים, הכל בשפע גדול.

בסיון אוכלים חמץ - למה? כביכול אנחנו עשירים, הכל תופח, הכל בשפע - שלמות הגאולה.

מהו חודש אייר?

ומה זה חודש אייר? חודש אייר הוא באמצע התהליך. אנחנו הולכים בתהליך. חודש אייר מסמל את ספירת העומר, את האמצע בין פסח לשבועות.

אם ננסה להבין איפה אנחנו נמצאים היום - איפה עם ישראל נמצא? בין ניסן לסיון, בחודש אייר!

יש כאלה שאולי מרגישים שלא קרה כלום, אבל צריך לפתוח את העיניים ולהתבונן. אי אפשר לדמיין שאנחנו עדיין נמצאים בחוץ לארץ, שיש את הפריץ או הסולטן או הפחה או עלילות דם. ברוך השם, אנחנו נמצאים בארץ ישראל. אם רק נפתח את ספרי הנבואה, נראה כמה המצב טוב.

מצד שני, אין מה לטעות - אנחנו עדיין לא בשלמות הגאולה. אנחנו עדיין רחוקים ממנה. עדיין "השיבה שופטינו" רחוק מאתנו. יש עוד הרבה שלבים עד שנגיע ל"השיבה שופטינו". וכמובן, אין לנו עדיין בית מקדש. חס ושלום אסור לאדם לחיות באשליה שכבר הכל מושלם.

אז איפה אנחנו נמצאים? אנחנו נמצאים בחודש אייר! ברוך השם הגאולה התחילה, לא שלא התחילה. תהליך הקדוש ברוך הוא מקרב אותנו, ארץ ישראל נבנית, עם ישראל חוזר. אם נפתח את ספרי הנבואה, נראה כמה נבואות מתקיימות, כמה קיבוץ גלויות. אבל מצד שני - אל תחיה באשליה שאנחנו כבר בסיון, בחג השבועות. אנחנו נמצאים בחודש אייר.

ואז נבין כמה יפה שהקדוש ברוך הוא עושה את כל המאורעות של דורנו באיזה חודש? מתי קרו מלחמות העצמאות, מלחמת ששת הימים? בחודש אייר! למה כל זה קורה בחודש אייר? כי זה בדיוק איפה שאנחנו - אנחנו לא בהתחלה, לא בחוץ לארץ, לא בגלות, ואנחנו לא בשלמות. איפה אנחנו נמצאים? בחודש אייר!

למה שני חגים ולא אחד?

ועוד דבר יפה מאוד: למה התורה עשתה חג הפסח וחג השבועות? למה צריך פעמיים לחגוג את הגאולה? תעשה פעם אחת חג הגאולה - פסח ושבועות יחד, ויהיו חמישה כוסות. למה צריך לעשות ארבע כוסות, ספירת העומר באמצע, ובסוף חג השבועות? למה התורה חילקה זאת לשני חגים?

אני חושב דבר פשוט - התורה ידעה שיבוא יום אחד דור, ותהיה שאלה מאוד מעניינת: האם צריכים להודות לקדוש ברוך הוא על התחלה בלי סוף? יש התחלה ואין סוף. האם מודים לקדוש ברוך הוא רק על דבר שלם?

יש סברה, למשל: אדם קונה חליפה - כל עוד החליפה לא שלמה, עם כל הפריטים, לא מברכים "שהחיינו". אולי גם בגאולה - אם יש חצי גאולה ואין גאולה שלמה, לא מודים?

אולי בשל כך באה התורה ולימדה אותנו לפני 3,000 שנה - את הגאולה חוצים לשניים: - חלק א': פסח - מודים לקדוש ברוך הוא על ההתחלה. אין כוס חמישית, שלא תעז להגיד שהכוס החמישית נשתתה. אסור לשתות כוס חמישית. אתה צריך לחגוג רק את ההתחלה. גם זה ראוי להודיה לקדוש ברוך הוא, לשמוח ולהודות. - ומיד למחרת, תתחיל לצפות הלאה, כי אל תחשוב שזה מספיק לך חצי. אסור להסתפק בחצי. אבל תעשה הודיה לקדוש ברוך הוא גם על החצי.

ותמשיך לספור. ובעזרת השם נזכה בקרוב לגאולה שלמה. אחרי שאתה מודה על מה שקיבלת, אז אתה ראוי גם לבקש ולספור ולחכות מתי כבר נזכה בקרוב לגאולה שלמה, במהרה בימינו.

נערך על ידי יהודה טאוב - מומחה לעריכת ותמלול שיעורי תורה על ידי בינה מלאכותית בצורה מאוד מדוייקת. לפרטים: 052-7139520