מאמר אלישע - הקשר בין מעשה לנבואה - המשך

מסלק את המאמר - העולם לא מתקיים. דהיינו, כל הקיום של הבריאה והיצירה האלוקית תלוי במאמר. זה לא מאמר שיצר והדבר מתקיים מכוח ההתמדה וההמשך, אלא המאמר הוא המקיים. בהיעדר הרצון - הדבר מתבטל.

ההסבר הוא פשוט: אצלנו, מה זה הרצון? הרצון הוא סיבה לעשייה, אבל זה לא העשייה עצמה. אז אין לי שום עניין ברצון לאחר שהעשייה נעשתה. העשייה היא דבר נפרד מהרצון. אבל אצל הקדוש ברוך הוא, גילוי הרצון זה היצירה והעשייה. ממילא, היעדר הרצון, סילוק הרצון, זה ביטול העשייה.

אני אתן רק דוגמה: הזכרתי קודם את קריעת ים סוף, נכון? מה זה קריעת ים סוף? בעצם יצירת מצב שים סוף נבקע. מה זה יצירת מצב כזה? זה הרצון - גילוי הרצון האלוקי כי ים סוף יהיה נבקע. הסתלק הרצון האלוקי? אז באופן אוטומטי הים חזר. סילוק הרצון האלוקי של מציאות הים במקום הזה גרמה לסילוקו של הים.

כן, אבל המים יש להם מקום, הם צריכים ללכת לאנשהו. המים כיסו את המקום - זה כבר לא משנה. אז הם עלו למעלה, זה לא משנה לאן. לא משנה לאן, אבל הייתה פה בשעת יצירת הנס רצון אלוקי שיהיה פה נתיב יבש. כשבטל הרצון אלוקי שיהיה פה נתיב יבש, אז אין פה נתיב יבש.

המים לא הלכו, הם לא נעלמו. היה רצון אלוקי שיהיה פה נתיב יבש, וברגע שהתבטל הרצון האלוקי, אז אין פה נתיב יבש. מה קרה עם המים? זה לא מעניין אותי. יכול להיות שהם הלכו לצד, הלכו למעלה, למטה - לא משנה לי לאן. אבל הרצון האלוקי שיהיה פה נתיב יבש הסתלק, אז אין פה נתיב יבש. דבר מאוד פשוט.

כשהקדוש ברוך הוא קרע את ים סוף, לא צריך פה איזו פעולה מסוימת בים. מספיק לסלק את הרצון שיהיה פה ים, אז אוטומטית אין פה ים.

איך נאמר בתהילים: "לעולם ה' דברך ניצב בשמיים". מה פירוש "דברך ניצב בשמיים"? הדיבור שלנו - אמרנו וזהו, והדיבור נעלם. אבל הדיבור, המאמר האלוקי, חייב להתקיים, כי אחרת הבריאה לא תתקיים. "לעולם ה' דברך ניצב בשמיים" - המאמר האלוקי שמקיים את הבריאה חייב להמשיך להתקיים.

אני רוצה פה להתייחס למילה "לעולם". מה זה "לעולם"? תמיד? כן, תמיד, לנצח. אבל העולם לא יתקיים לנצח. דיברנו על זה בשיעור הראשון, שהעולם יתקיים רק 6,000 שנה.

אתם יודעים למה? מה זה "לעולם"? "לעולם" זה כל זמן קיום העולם. נדמה לנו לפחות בדמיון שלנו ש"לעולם" זה כל עוד העולם מתקיים, לא "לנצח". לכן בסלנג שלנו, "לעולם" פירושו "לנצח". אבל בעצם "לעולם" הכוונה כל זמן קיום העולם.

אז "לעולם ה' דברך ניצב בשמיים" - כל זמן קיום העולם, מאמר ה' שברא את העולם חייב להימצא. ברגע שיסתלק המאמר - לא יהיה עולם.

איך אנחנו אומרים: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". מה זה "מחדש בטובו"? בלי רצון, כל רגע ורגע, בעצם הבריאה לא תמשיך להתקיים.

נמצא אם כן, שהבריאה היא כביכול לא בריאה חד-פעמית. הבריאה היא כביכול יצירה שמתחדשת בכל רגע ורגע. הרצון, דהיינו גילוי הרצון האלוקי, שזו היא הבריאה בעצם, נמשך כל רגע ורגע.

איך אנחנו אומרים בתפילה: "יוצר אור ובורא חושך". מה זה "יוצר אור"? למה לא "יצר אור"? למה "יוצר"? ולמה "בורא חושך", ולא "ברא"? כי הרצון שברא עדיין נמצא, אז הוא כל רגע בורא. גילוי הרצון זה לא דבר חד-פעמי, אלא דבר מתמשך.

מה זה טבע? אחת השאלות של הפילוסופים לבעלי הקבלה. לבעלי הקבלה זו לא שאלה בכלל: האם הטבע לא סותר להשגחה אלוקית? הרי בעצם, עצם העובדה שכל העולם מתנהל על פי חוקיות טבע קבועה, בעצם לכאורה, למראית עין, בצורה השטחית, בעצם כביכול יוצר מצב שכביכול העולם יכול להתקיים בלי הקדוש ברוך הוא, וכביכול אין צורך במעורבות של הקדוש ברוך הוא לקיום העולם, הרי העולם זה כבר גלגל שמסתובב בעצמו. זה מה שקוראים "טבע".

אתם יודעים שהמילה "טבע" בגימטריה 86 - בדיוק כמו הגימטריה של "אלקים". אתם יודעים מה פירוש הדברים? הטבע זה המשכיות הרצון האלוקי. העולם תמיד מתנהל על פי טבע. מה זה טבע? המילה "טבע", מה זה "טבע"? דבר טבוע. מה זה דבר טבוע? קבוע. דבר קבוע, קביעות. טבע זה בעצם קבע, קביעות. הטבע יש בו במהותו קביעות, זה טבע - דבר קבוע.

כן, הקביעות פירושה קביעות לרצון האלוקי. זה הטבע האמיתי. עומק הבנת הטבע לפי יסודות הקבלה הוא שהעולם במהותו בנוי על המשך הרצון האלוקי. זה טבע. קיום העולם על פי טבע פירושו המשכיות הרצון האלוקי.

מי שקורא את פרשת הבריאה (אני חושב שמי שקורא עם ראש) לא מבין מה קורה פה. ביום הראשון כתוב: "וירא אלקים את האור כי טוב", נכון? ביום השלישי כתוב שהקדוש ברוך הוא עשה: "ויאמר אלקים... ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים, וירא אלקים כי טוב". אחר כך כתוב שהוא ברא את העשבים: "וירא אלקים כי טוב".

מה זה "כי טוב"? ציונים? מה זה ציונים? מה קרה פה? אדם נגר עושה שולחן. הוא לא יודע בדיוק איזה סוג שולחן יש. שולחן טוב - זה סוג א'. זה סוג ב'. איך זה יצא? זה נקבע. הוא ראה איזה טוב זה. זה סוג א', הוא שם אותו בצד הזה. זה שולחן, זה לא כל כך טוב, זה סוג ב'. זה, זה בכלל לא מוצלח, צריך לפרק אותו.

האם גם כן אצל הקדוש ברוך הוא? הוא בורא את היצירה. הוא לא יודע איך היא תצא. אחרי שהיא יצאה, הוא רואה אם זה טוב או לא טוב? "וירא אלקים כי טוב"? הוא לא ידע מראש שזה יצא טוב? יצא גרוע? אחרי שהוא ברא, הוא צריך לתת ציונים? בשביל מה צריך לתת ציונים לבריאה? "וירא אלקים כי טוב"?

פירושו - הרצון להמשכיות, הרצון להמשך הקיום. באיזה יום לא נאמר "כי טוב"? ביום השני. הם אומרים, לא נאמר "כי טוב" ביום השני. למה ביום השני לא נאמר "כי טוב"? כי ביום השני המים הציפו את כל העולם, כך כתוב, נכון? ביום השני המים הציפו את כל העולם. עוד לא נוצרה היבשה. אז בגלל זה הוא לא אמר "כי טוב"?

אז מה? האם אי אפשר להגיד "כי טוב" על זה? אבל מה אמרנו ש"כי טוב" - מה משמעותו? הרצון להמשכיות. המצב הזה, המצב של היום השני, הרי הקדוש ברוך הוא לא רוצה שהוא יימשך. ביום השלישי הוא מפריד בין הים ליבשה, הוא אמר "יקוו המים אל מקום אחד". אז איך אפשר להגיד ביום השני "כי טוב"? "כי טוב" פירושו המשך רצון שהדבר יימשך, קביעות לרצון, רצון מתמשך. זה נקרא "כי טוב".

אז ביום השני, הרי זה לא התקיים לעולם. המצב הזה של היום השני, הרי המים נקוו למקום אחד ותיראה היבשה. אז איך אפשר לומר "כי טוב"? אז ביום השני אין "כי טוב".

ביום השישי יש "טוב מאוד". טוב, לא כדאי להיכנס לדברים האלה. אמרתי לכם שיותר טוב לא לדבר על זה כעת.

כן, אני רוצה פה רק להסביר קצת יותר את מהות הדברים, כדי שנבין מדוע כשהנגר, נניח, עושה שולחן, השולחן מתקיים אחר כך בלי כל קשר לנגר, וכאשר הבנאי בונה בניין, הבניין מתקיים גם בלי הבנאי, וכן הלאה. ואילו בריאת העולם, שהיא בריאה אלוקית, לא תתקיים בהיעדר הרצון האלוקי.

טוב, בואו נתחיל לקרוא עוד כמה מילים בתורה: "והארץ הייתה תהו ובהו". מה זה "תהו ובהו"? "תהו ובהו" פירושו ההיעדר. אתם יודעים מה היה המצב הראשוני? אי-גילוי הרצון. גילוי הרצון זה בריאה. אז לפני הבריאה, מה היה המצב? אי-גילוי הרצון. זה המצב הראשוני, נכון? לפני הבריאה היה מצב של אי-גילוי הרצון, והבריאה זה גילוי הרצון, היש.

נמצא אם כן, שהמצב הטבעי של העולם, המצב הראשוני, היה העדר, היה אין, היה אפס, העדר רצון. והרצון זה הדבר המחודש. הבריאה בעצם, הבריאה יש מאין. האין - ההעדר. הרצון, והרצון זה הבריאה.

עכשיו נעזוב את זה לרגע, ובואו נראה מה עושה הנגר, או מה עושה הבנאי. הנגר יצר שולחן. מה הוא עשה? הוא לקח קרשים והרכיב אותם לשולחן. יצירת הנגר היא הרכבה. היא לא יצירת יש מאין.

האם יש איזושהי סיבה, בבחינת המצב הטבעי של העץ, שהרגל לא תהיה מחוברת, או כן תהיה מחוברת? אין שום סיבה שהיא תהיה, שהיא תהיה לא מחוברת, יותר מאשר כן מחוברת. אני מחבר - היא מחוברת. אני לא מחבר - היא לא מחוברת. אין שום סיבה ששני הקרשים האלה יהיו מחוברים או לא מחוברים, יותר מאשר המעשה של האדם.

מבחינה טבעית, אין שום סיבה פנימית בעץ ששני הקרשים האלה כן יהיו צמודים אחד לשני, או לא יהיו צמודים אחד לשני. לכן, ברגע שצימדתי אותם, אין שום סיבה שזה יתבטל.

ולכן, כיוון שכל היצירה האנושית זו יצירה של יש מיש, זה בעצם לא יצירה, זו רק הרכבה. וכיוון שכל עניינה רק בהרכבה, אין שום טבע שיבטל את ההרכבה הזו. ולכן, ברגע שהרכבתי, ההרכבה קיימת, עד שלא תבוא איזושהי סיבה לבטל אותה.

לעומת זאת, בקיום העולם, המצב הטבעי, הראשוני - כשאני אומר "המצב הטבעי", זו רק מילה מושאלת, כי לפני קיום העולם לא שייך מציאות של טבע. אני רק אומר את זה בלשון מושאלת. "המצב הטבעי" מהו? ההעדר, הבריאה. ההעדר זה המצב הטבעי.

אז ברור שכאשר - ומה הסיבה לבריאה? הרצון. ברור שברגע שאני מסלק את הרצון, הבריאה חוזרת למצבה הטבעי, למצבה הראשוני, וזהו ההעדר. ולכן כל קיום הבריאה תלוי בקיום הרצון האלוקי.

אז אם כתוב לנו: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", אז מה פירוש "בראשית"? לא "בהתחלה". "בראשית" זה פירושו "בריאה מתמשכת". זה ה"בראשית". הבריאה, מהות הבריאה, זו בריאה מתמשכת.

ואם התורה מספרת לנו מה נברא ביום הראשון, ביום השני, כל סיפור הבריאה - אז אין כוונת התורה לספר לנו היסטוריה. כוונת התורה לספר לנו לא את העבר, אלא את ההווה. כי הבריאה היא בריאה מתחדשת. היא בריאה שמתקיימת כל רגע. הרצון האלוקי שהתגלה בששת ימי בראשית הוא רצון שממשיך ומתקיים. זה מה שהתורה מסבירה לנו. התורה מסבירה לנו את המציאות העכשווית של הבריאה. המציאות העכשווית של הבריאה זה המאמר האלוקי שמקיים את הבריאה.

טוב, בזה אנחנו סיימנו בעצם את החלק הזה של המאמר, של הפתיחה הראשונית. בשיעורים הבאים אנחנו כבר נתחיל להיכנס יותר לעומק הדברים. אנחנו נתייחס כבר למושגים חדשים, למושגים של אור, אנחנו נתייחס גם אולי כבר בשיעור הבא על המושגים של נשמה, ולאט לאט אנחנו נחדור יותר ויותר לעומק הדברים.

נערך על ידי יהודה טאוב - מומחה לעריכת ותמלול שיעורי תורה על ידי בינה מלאכותית בצורה מאוד מדויקת.
לפרטים: 052-7139520