שטר אירוסין ותנאים

שטר אירוסין ותנאים שבין ישראל לאביהם שבשמים

חיברו הרה"ק רבי ישראל נאג'רא זצ"ל מגורי האריז"ל

בְּעֶזְרַת הַשָּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְמַזְל טוֹב

פירוש: פתיחה מבורכת המבטאת תקווה לעזרה אלוהית ולהצלחה. זוהי פתיחה נפוצה במסמכים יהודיים, המציינת את ההסתמכות על ה' ואת התקווה לברכה והצלחה בכל מעשה.

הַמַּגִּיד מֵרָאשִׁית אַחֲרִית, הוּא יִתֵּן שָׁם טוֹב וּשְׁאֵרִית, לְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַתְּנָאִים וְהַבְּרִית שֶׁנִדְבְּרוּ וְהוּתְנוּ בֵּין שְׁנֵי הַצְדָדִים לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת:

פירוש: פסקה זו מציגה את מהות המסמך. "הַמַּגִּיד מֵרָאשִׁית אַחֲרִית" מתייחס לקדוש ברוך הוא, שיודע את העתיד ומגלה את סוף הדברים מתחילתם - כינוי לאל המעיד על חכמתו הנצחית. "הוּא יִתֵּן שֵׁם טוֹב וּשְׁאֵרִית" - ה' ייתן שם טוב ו"שארית", כלומר יישאר זכר טוב וברכה לדורות. הברית נכרתה "לשם ולתפארת" - לכבוד ולפאר, המתייחס למערכת היחסים המיסטית בין הקב"ה לכנסת ישראל.

דְהַיְינוּ:

פירוש: מילה זו משמשת כהקדמה להבהרה או פירוט של הדברים שצוינו קודם - במקרה זה, פירוט "שני הצדדים" המוזכרים לעיל.

מִצַד הָאֶחָד - יָחִיד וּמְיוּחָד, בּוֹרֵא כֹּל, חָכָם קַדְמוֹן, עִלַּת הָעִלּוֹת וְסִבַּת הַסְבּוֹת. הָעוֹמֵד מִצַד עַצְמוֹ, עֶצֶם כְּבוֹדוֹ שֶׁאֵין לְשַׁעַר וּלְדָמוֹת בְּכָל מִינֵי מַרְאוֹת וְצוּרוֹת, פָּשׁוּט בְּתַּכְלִית הַפַּשְׁטוּת עַד אֵין סוֹף וְעַד אֵין חֵקֶר.

פירוש: תיאור "הצד האחד" בברית - הקדוש ברוך הוא, בכינויים המאפיינים אותו בפילוסופיה ובמיסטיקה היהודית. "יָחִיד וּמְיוּחָד, בּוֹרֵא כֹּל, חָכָם קַדְמוֹן" - תיאורים המדגישים את ייחודו כבורא הכל וכחוכמה קדומה. "עִלַּת הָעִלּוֹת וְסִבַּת הַסְבּוֹת" - הסיבה הראשונה והגורם לכל הסיבות. "הָעוֹמֵד מִצַד עַצְמוֹ" - קיומו העצמאי והבלתי תלוי. "עֶצֶם כְּבוֹדוֹ שֶׁאֵין לְשַׁעַר וּלְדָמוֹת" - כבודו ומהותו בלתי ניתנים לתפיסה או תיאור בצורות מוחשיות. "פָּשׁוּט בְּתַּכְלִית הַפַּשְׁטוּת" - פשטותו המוחלטת, ללא הרכבה או מורכבות, והוא אינסופי ובלתי ניתן לחקירה מלאה.

וּמְצַד הַשֵׁנִי - הֲלֹא הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כַּלָּה קְרוּאָה בִנְעִימָה, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, מַטְרוּנִיתָא קָדִישְׁתָּא, עָלֵימְתָּא קָדִישְׁתָּא שַׁפִּירְתָּא, יָפָה כַלְבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה, זוֹהֵר זָרִיק נְצוֹצִין, וּמַבְהִיק כְּבָרָק לְעֵינַיִם, בַּת מְלָכִים יוֹחֲסֵי אֶרֶץ, הֵמָּה אָבוֹת הַקְדוֹשִׁים, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָוִד וּשְׁלמה הִיא מְעוּטֶרֶת וּמְהוּדָרֶת בְּכָתֶר מַלְכוּת.

פירוש: תיאור "הצד השני" בברית - כנסת ישראל, המיוצגת ככלה בהקשר המיסטי-קבלי. "כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כַּלָּה קְרוּאָה בִנְעִימָה" - הכינוי לעם ישראל בעולמות העליונים, המיוצג ככלה אהובה ורצויה. "מַטְרוּנִיתָא קָדִישְׁתָּא, עָלֵימְתָּא קָדִישְׁתָּא שַׁפִּירְתָּא" - כינויים ארמיים (מטרוניתא = גבירה, עליימתא = עלמה) המבטאים קדושה, יופי ונעורים. "יָפָה כַלְבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה, זוֹהֵר זָרִיק נְצוֹצִין" - דימויים המדגישים את יופייה, זוהרה וקרינתה, המושווית ללבנה, לשמש ולניצוצות זוהר. "בַּת מְלָכִים יוֹחֲסֵי אֶרֶץ, הֵמָּה אָבוֹת הַקְדוֹשִׁים" - שושלת יוחסין מפוארת המגיעה מהאבות הקדושים. "וּבְמַלְכוּת בֵּית דָוִד וּשְׁלמה הִיא מְעוּטֶרֶת וּמְהוּדָרֶת בְּכָתֶר מַלְכוּת" - מעוטרת במלכות בית דוד ובכתר המלכות הקבלי.

הָעוֹמֶדֶת מִצַד עַצְמָהּ עֶצֶם אֱלֹהוּת, סוֹף הַמַּעֲשֶׂה תְּחִילַת הַמַּחֲשָׁבָה, מִדַּת מַלְכוּת קַדִישְׁתָּא, סוֹד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שְׁלוֹמֵי אֶמוּנֵי יִשְׂרָאֵל, סוֹפָא דְכָל דַרְנִין קַדִּישִׁין, וְעִיקְרָא דְכָל דַרְגִין וְהַצִינוֹרוֹת.

פירוש: המשך תיאור כנסת ישראל במימד הקבלי והפנימי. "הָעוֹמֶדֶת מִצַד עַצְמָהּ עֶצֶם אֱלֹהוּת" - בעלת מהות אלוהית משל עצמה, כיוון שהיא מקושרת לספירת המלכות. "סוֹף הַמַּעֲשֶׂה תְּחִילַת הַמַּחֲשָׁבָה" - כנסת ישראל (המלכות) היא התכלית הסופית של הבריאה, אך הייתה הראשונה במחשבה האלוהית. "מִדַּת מַלְכוּת קַדִישְׁתָּא" - כינוי מפורש לספירת המלכות בקבלה. "סוֹד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה" - קשורה לסוד התורה שבעל פה, נדבך יסודי בהבנה המיסטית. "שְׁלוֹמֵי אֶמוּנֵי יִשְׂרָאֵל" - "שלומם של אמוני ישראל". "סוֹפָא דְכָל דַרְנִין קַדִּישִׁין, וְעִיקְרָא דְכָל דַרְגִין וְהַצִינוֹרוֹת" - ביטויים ארמיים המציינים שהיא "סוף כל הדרגות הקדושות" וה"עיקר של כל הדרגות והצינורות" - הנקודה הסופית של השפע האלוהי היורד לעולם.

רָאשִׁית דָּבָר:

הַבָּחוּר כָּאַרָזִים בְּחִירוֹ שֶׁל עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הַקָּדוֹשׁ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִשָּׂא לְמַזָל טוֹב אֶת בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אִישׁ לֹא יְדָעָהּ, זוּ שְׁכִינְתָּא קַדִישָׁא, בְּחוּפָה וְקָדוּשִׁין כְּרַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל.

פירוש: פתיחת ההסכם הפורמלית. "הַבָּחוּר כָּאַרָזִים" - תיאור אלגורי של הקדוש ברוך הוא כחתן. "בְּחִירוֹ שֶׁל עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן" - מציין את השגחתו ומלכותו גם בעולמות התחתונים. "יִשָּׂא לְמַזָל טוֹב אֶת בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל" - ה"בתולה" היא כנסת ישראל, המזוהה במפורש כ"שְׁכִינְתָּא קַדִישָׁא". "אֲשֶׁר אִישׁ לֹא יְדָעָהּ" - מצביע על טהרתה וייחודה של השכינה. "בְּחוּפָה וְקָדוּשִׁין כְּרַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל" - הנישואין מתוארים כברית שכרת הקב"ה עם עם ישראל במעמד הר סיני, כאשר התורה היא ה"כתובה" בברית זו.

וְאֵל יַבְרִיחוּ וְאֵל יַעֲלִימוּ לֹא זֶה מְזוּ וְלֹא זוּ מִזֶה מֵרָאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, רַק תָּמִיד פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו בְּאַהֲבָה וְאַחְוָה וְרִיעוּת, דְלָא מִתְפָּרְשִׁין דָא מִן דָא לְעָלְמִין, וְיִשְׁלְטוּ בְשׂוֹנְאֵיהוֹן, וְזָר אַל יִתְעָרֵב, וְעָרֵל וְטָמֵא אַל יִגַע בִּמְאוֹרוֹת, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

פירוש: התחייבות לקביעות ונצחיות הקשר. "וְאֵל יַבְרִיחוּ וְאֵל יַעֲלִימוּ" - לא יתרחקו ולא יסתירו זה מזה. הם ישמרו על יחסים של "אַהֲבָה וְאַחְוָה וְרִיעוּת" (אהבה, אחווה וחברות). "דְלָא מִתְפָּרְשִׁין דָא מִן דָא לְעָלְמִין" - ביטוי ארמי המדגיש שהם "לא ייפרדו זה מזה לעולם". כתוצאה מהברית האיתנה, הם "יִשְׁלְטוּ בְשׂוֹנְאֵיהוֹן" (ישלטו באויביהם). "וְזָר אַל יִתְעָרֵב, וְעָרֵל וְטָמֵא אַל יִגַע בִּמְאוֹרוֹת" - אזהרה חמורה מפני כל גורם חיצוני או טמא שינסה להתערב בקשר הקדוש. ה"מאורות" מסמלים את קדושתם וזוהרם של הקב"ה וכנסת ישראל.

התחייבויות החתן:

הֶחָתָן הַנַּ"ל, הִתְחַיִיב אֶת עַצְמוֹ, לְהַכְנִיס כָּל אֲשֶׁר הָאֱצִיל וּבָרָא וְיָצַר וְעָשָׂה הַכֹּל לְמַעְנָהּ וּלְמַעַן הַתּוֹרָה הַקְדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, הִרְכִין שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וַאֲשֶׁר תִּכְּנָם בְּזֶרֶת עַל שֵׁם הַפָּסוּק (ירמי' לג, כה) "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וְלָיְלָה".

פירוש: התחייבות החתן (הקב"ה) הראשונה. הוא מתחייב להכניס את כל הבריאה - כל העולמות שנאצלו, נבראו, נוצרו ונעשו - כולם למען השכינה ולמען התורה הקדושה. ארבעת הפעלים "אציל ובּרא ויצר ועשה" מתייחסים לארבעת העולמות: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. ההתחייבות מושווית למעמד הר סיני, שם הקב"ה "הִרְכִין שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם" - כביכול הוריד את עצמו ואת כל צבא השמיים לעולם התחתון. הפסוק "אם לא בריתי יומם ולילה" מדגיש את הקשר הבלתי פוסק בין קיום התורה לקיום העולם.

כֵּן הִתְחַיֵב אֶת עַצְמוֹ לְהַרְכִין כָּל מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית, וְלָתֵת לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כָּל הָעַמִים תַּחְתֶּיהָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לג, כט): "וְאַתָּה עַל בְּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ". "וְאֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ" (ישעי' ס, ז).

פירוש: המשך התחייבויות החתן. הוא מתחייב להכניע את כל מעשה בראשית ולהעניק לכנסת ישראל שליטה על כל העמים. הפסוקים "וְאַתָּה עַל בְּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" ו"וְאֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ" מבטאים את המעמד הייחודי והעליון של עם ישראל בקרב האומות, כתוצאה מהברית עם הקדוש ברוך הוא. זוהי הבטחה לגאולה ולשלטון עתידי על אויביהם.

וְסִלֵק תֵּיכֶף שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מְאוֹרוֹת הַגָּדוֹלִים לְיַד הַשָׁלִישׁ הַמְרוּצָה לִשְׁנֵי הַצְדָרִים, הֲלֹא הוּא רַעְיָא מְהֵימְנָא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ רַבֶּן שֶׁל כָּל הַנָּבִיאִים וְשָׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֶת.

פירוש: "שש מאות ושלוש עשרה מאורות הגדולים" הם התרי"ג מצוות (613 מצוות). הקדוש ברוך הוא מפקיד אותן בידי "השליש המרוצה לשני הצדדים", שהוא משה רבנו. משה מכונה "רעייא מהימנא" (הרועה הנאמן) ומוגדר כ"רבן של כל הנביאים ושל מלאכי השרת". משה משמש כמתווך הנבחר, שקיבל את התורה מה' ומסר אותה לעם ישראל. התורה מורכבת מ-248 מצוות "עשה" ו-365 מצוות "לא תעשה".

וְהִתְחַיֵב לִיתֵּן שָׁבָר טוֹב עֲלֵיהֶם, רַב טוּב הַצְפוּן אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶיךָ, חוּץ מֵרוֹב כּל שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה.

פירוש: החתן מתחייב להעניק לכלה את "רב טוב הצפון" - השכר השמור לעולם הבא, שכר ש"עין לא ראתה אלקים זולתך". זהו תענוג עליון שאינו נתפס בשום חוש אנושי או דמיון, והוא עולה לאין ערוך על כל טוב שבעולם הזה. זהו התענוג האמיתי בדבקות בבורא יתברך, שהוא מקור כל התענוגים.

וְהִתְחַרֵיב אֶת עַצְמוֹ לִיתֵּן סִבְלוֹנוֹת, לִסְבּוֹל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל מִינֵי סִבְלוֹנוֹת, בְּבָנֵי חַנֵי וּמְזוֹנִי, הֵן רוּחְנִי וְהֵן גַּשְׁמִי, וּבִמְחִילָה סְלִיחָה וְכַפָּרָה, כְּדֵי לִהְיוֹת לוֹ מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ עַד סוֹף כָּל הַדוֹרוֹת, לְבִלְתִּי הַחְלִיפֵם בְּאוּמָה אַחַרת, וּלְהַבִיאֵם לְצִיּוֹן עִיר מְלוּכָה וּנְבָרֶת.

פירוש: החתן מתחייב ל"סבלונות" - מתנות ודאגה לכנסת ישראל בכל צרכיה: "בבני חיי ומזוני" (בנים, חיים ומזון), הן ברוחניות והן בגשמיות. בנוסף, הוא מתחייב למחילה, סליחה וכפרה על חטאיהם של ישראל. מטרת כל ההתחייבויות היא לשמר את ייעודו של עם ישראל להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" עד סוף כל הדורות. החתן מתחייב "לבלתי החליפם באומה אחרת" - הבטחה נצחית שעם ישראל לעולם לא יינטש או יוחלף בעם אחר. בסופו של דבר, הקדוש ברוך הוא יביא אותם "לציון עיר מלוכה ונברת" - התגשמות הגאולה השלמה.

וְהִתְחַיֵיב אֶת עַצְמוֹ לְהַלְבִּישָׁהּ בַּעֲשָׂרָה מִינֵי לְבוּשִׁין, וּבְכ"ד תַּכְשִׁיטִין, וּבְד' בִּגְדֵי לָבָן בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, וּלְהָרִיק לָהֶם שֶׁפַע וּבְרָכָה וְחַיִּים לְמִשְׁמֶרֶת.

פירוש: ההתחייבות האחרונה מתייחסת ללבוש וקישוט. "עשרה מיני לבושין" מסמלים עשרה כתרים קדושים או את עשר הספירות. "כ"ד תכשיטין" ו"ד' בגדי לבן בשבת ויום טוב" מסמלים את הטהרה, הקדושה והיופי הרוחני והגשמי שהשכינה זוכה לו. הלבושים הלבנים בשבת ויום טוב מדגישים את מעמד הקדושה המיוחד בימים אלו. בנוסף, הוא מתחייב להריק להם "שפע, ברכה וחיים למשמרת" - שפע בלתי פוסק של כל טוב, חיים וברכה, שיישמרו לנצח.

מַתָּנוֹת לְהַכַּלָּה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל:

נָזֶם זָהָב בָּקַע מִשְׁקָלוֹ - אֵלוּ שִׁקְלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בּוֹפֶר עֲלֵיהֶם מְכַפֶּרֶת.

פירוש: נזם זהב שמשקלו חצי שקל מסמל את שקלי ישראל המשמשים כופר ומכפרים עליהם. זוהי התייחסות למחצית השקל שהיו נותנים בני ישראל למקדש, אשר שימש לכפרת נפשותיהם.

וּשְׁנֵי צְמִידִים - אֵלוּ שְׁנֵי לוחוֹת הַבְּרִית. עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם - אֵלוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

פירוש: שני הצמידים מייצגים את שני לוחות הברית שניתנו במעמד הר סיני. משקלם של עשרה זהובים מסמל את עשרת הדיברות (עשרת הצוות) שנחרתו על הלוחות. המתנה הזו מבטאת את יסוד הברית והחוקים האלוהיים המכוננים את הקשר.

וּמַרְגָלִיוֹת טוֹבָה תְּלוּיָה בְּצַוָּארָהּ - זוּ חָכְמַת אֱלֹקִית יְדִיעַת שְׁמוֹתָיו וְחִיפּוּשׂ גְנָזִיו בְּכָל הֵיכָלוֹת, וּבְד' עוֹלָמוֹת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָה, וְהַשְׁנָּחוֹתָיו וְהַשָּׂגוֹתָיו לְעוֹלָם, יְכוֹלְתּוֹ רוּחְנִיוּתוֹ, וְהַשְׁנָּחָתוֹ וְהַשְׁפָּעָתוֹ, עַל כָּל הַנְבִיאִים, רָגַע כְּמֵימְרָא בְּלִי נֶעְדֶרֶת.

פירוש: הפנינה הטובה התלויה על צווארה מסמלת את החכמה האלוהית העליונה, הכוללת ידיעת שמותיו של ה' וחיפוש גנזיו בכל ההיכלות הרוחניים ובארבעת העולמות הקבליים: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. חכמה זו כוללת את השגחותיו והשגותיו לעולם, יכולתו ורוחניותו, השגחתו והשפעתו על כל הנביאים. הכל מתרחש כרגע אחד ללא חיסרון. המרגליות קשורות ליכולתם של האבות הקדושים להעלות את הדיבורים לקומבינציות קדושות בזכות החכמה שהייתה בהם.

עִם הַמַטְבַּעַ הַנִקְרָא נוֹבִיל הַתְּלוּיָה בְּמַרְגָּלִיוֹת - הוּא חָכְמַת הַפְלוֹסוֹפְיָה וְחָכְמַת הַטֶבַע הַגּוּפְנִית וּמִקְרִים הַתְּלוּיִם בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר הִיא בֵּין הָעַמִּים לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ד, ו): "כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים".

פירוש: המטבע הנקרא "נוביל" התלוי בפנינים מסמל את חכמת הפילוסופיה וחכמת הטבע הגופנית, וכן המקרים התלויים בחכמת התורה. חכמה זו ניכרת ומוערכת בין העמים לכבוד ולתפארת, כפי שנאמר בפסוק "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". המטבע קשור למושג "יופי" שהחתן נותן לכלה. חכמת הטבע, כולל חישוב תקופות ומזלות, נחשבת לחכמה ובינה בעיני העמים, המדגישה את כוחה של תורת ישראל.

וַעֲטֶרֶת זָהָב בְּרֹאשָׁם - צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרֹאשָׁם.

פירוש: כתר הזהב על ראשם מסמל את צדיקים היושבים וכתריהם בראשם. הכתר מסמל עילוי (התעלות), מלכות כהונה כתר, וכן כתר תורה. זוהי התייחסות לעולם הבא שבו הצדיקים זוכים לכתרים רוחניים על מעשיהם הטובים בעולם הזה.

טַבַּעַת קְדוּשִׁין - אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה כְּרִיכוֹת שֶׁל רְצוּעָה בְּאֶצְבַּע הָאֶמְצָעִי, חוּץ סִבְלוֹנוֹת קְטַנִים זֶה עוֹבִי הַנַּשְׁמִי מִתַּעֲנוּנֵי עוֹלָם הַזֶה.

פירוש: טבעת הקידושין מסמלת שלוש כריכות של רצועה באצבע האמצעית (כנראה התייחסות לתפילין של יד). בנוסף, הן כוללות "סבלונות קטנים" (מתנות קטנות) המייצגים את "עובי הנשמי" (עושר נשמתי) הנובע מתענוגי העולם הזה. זה קשור גם לתיקון הנפש והמדות.

בְּשָׁלְחָן עָרוּךְ וּמִטָה מוּצַעַת - זֶה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר הֵם הַכְנָה לַעֲבוֹדָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאַלְשִׁיךְ בְּפַּרְשֶׁת בְּחָקוֹתַי בְּתוֹרַת משֶׁה הַנְתוּנָה לְמִגְזֵירוֹת.

פירוש: השולחן הערוך והמיטה המוצעת מסמלים את "מיטתו של שלמה המלך". פריטים אלו מהווים הכנה לעבודה רוחנית, כפי שמבואר באלשיך בפרשת בחוקותי, בהקשר ל"תורת משה הנתונה למגזרות". זוהי התייחסות לתיקונים הרוחניים הנדרשים לעבודת ה'.

התחייבויות הכלה:

הַכַּלָּה הַנַּ"ל, הִתְחַיְיבָה אֶת עַצְמָהּ לְהַכְנִיס כָּל אֲשֶׁר לָהּ, לִמְסוֹר לְבָבָהּ וְנַפְשָׁהּ עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה, בִּדְבֵיקָה וַחֲשׁוּקָה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וְסִילְקָה תֵּינָּף לְיַד הַשְׁלִישׁ הַמְּרוּצָה הַנַּ"ל שֶׁהִקְדִימָה נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמַע.

פירוש: הכלה, כנסת ישראל, מתחייבת למסור את כל הווייתה - ליבה ונפשה - לעיסוק בתורה ולעבודת ה'. מסירות זו צריכה להיות מתוך "דביקה וחשוקה" (התקשרות והשתוקקות), ו"דחילו ורחימו" (יראה ואהבה). היא הפקידה (כמו העניקה מתנות שכר) ביד המתווך המרוצה (משה רבנו) את ההתחייבות שלה, כהקדמה ל"נעשה ונשמע". ביטוי זה מסמל את ההסכמה הנלהבת וקבלת המצוות מתוך שמחה ורצון עז להיות חלק מהברית. זוהי קבלת תרי"ג מצוות (613 מצוות) - רמ"ח (248) מצוות עשה ושס"ה (365) מצוות לא תעשה.

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר תַּלְבִּישׁ אֶת עַצְמָהּ:

בִּגְדֵי כָּבוֹד וְתִפְאֶרֶת לִיוֹם טוֹב - וְתִּיקוּן הַנַעֲשֶׂה בִּמְאוֹרוֹת הַגָּדוֹלִים עַל יְדֵי מִצְוֹת הַתְּלוּיִם בְּמוֹעֲדִים וְיָמִים טוֹבִים.

פירוש: בגדי הכבוד והתפארת ליום טוב קשורים לתיקון הנעשה במאורות הגדולים (הספירות העליונות) באמצעות קיום מצוות המועדים והחגים. בגדים אלו מסמלים את התיקונים הרוחניים והעליות הנעשים בעולמות העליונים באמצעות קיום מצוות המועדים.

וּבִגְדֵי שַׁבָּת - וּלְקַשֵׁט אֶת עַצְמָהּ בְּכ"ד תַּכְשִׁיטֵי כַּלָּה עַל יְדֵי מִצְוֹת הַנַעֲשִׂים בְּשַׁבָּת, חוּץ מֵהַתּוֹסְפוֹת הַנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי קָרְבַּן מוּסֶף שַׁבָּת.

פירוש: הכלה מקשטת את עצמה בעשרים וארבעה תכשיטים רוחניים, המושגים באמצעות קיום מצוות השבת. מדובר ביופיים של ישראל הנרכש באמצעות קיום המצוות ביום השבת. "כ"ד תכשיטי כלה" מתייחסים ליופייה של כנסת ישראל הנרכש במצוות השבת, ואילו "מוסף שבת" הוא השפעה נוספת מעולם התשובה.

וּבְגְדֵי חוֹל - חוּלִין הִיא לָהּ לְבַטֵל הַפָּסוּק (יהושע א, ח) "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וְלַיְלָה".

פירוש: ההתייחסות ל"בגדי חול" אינה מבטלת את מצוות ההגייה, אלא באה להדגיש את החשיבות של התורה והעיסוק בה גם בימי החול, שהם לכאורה "חולין" (שאינם קודש כמו שבת ויום טוב). המטרה היא להוסיף את התורה והלימוד גם למעשי החולין, ובכך לקיים את הפסוק "והגית בו יומם ולילה" גם בשגרת החיים, ולהפוך את החולין לחכמה ובינה בעיני העמים.

בִּגְדֵי לָבָן - בְּמַאֲמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קהלת ט, ח): "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדִיךְ לְבָנִים".

פירוש: הבגדים הלבנים מסמלים טוהר וניקיון רוחני, כפי שדורש הפסוק מספר קהלת. בגדים לבנים מסמלים טוהר וזכות, ועל כנסת ישראל להיות יפה במעשיה. הלובן מבטא את הצורך בטהרה רוחנית מתמדת.

צְעִיפִים וְגַם רְדִידִים - זוּ מַעֲשֶׂה חָדוּשִׁים וּפְלְפּוּלִים לַחֲלוּקָא דְרַבָּנָן.

פירוש: הצעיפים והרדידים מסמלים את החידושים בתורה, הפלפולים והוויכוחים המלומדים שבין התלמידי חכמים ("חלוקא דרבנן" - מחלוקת חכמים), המביאים לעומק והרחבת ההבנה בתורה. אלו מייצגים את העבודה האינטלקטואלית והרוחנית בלימוד התורה.

מִטָה מוּצַעַת - זוּ מִטָּתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. שִׁשִׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ זוּ שִׁשִׁים מְסָכְתּוֹת, וּשְׁמוֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת, הֵם גוּפִי הֲלָכוֹת אֵין מִסְפָּר.

פירוש: המיטה המוצעת היא סמל ל"מיטתו של שלמה", שמסביבה שישים גיבורים (המסמלים את שישים מסכתות המשנה) ושמונים פילגשים ועלמות (המסמלות את גופי ההלכות הרבים והשונים). זוהי מטפורה ליסודות התורה וההלכה המקיפים את כנסת ישראל ומגנים עליה. המיטה מסמלת את בסיס החכמה התורנית שעליו נשענת כנסת ישראל.

מַתָּנוֹת לְהֶחָתָן הַנַּ"ל:

כּוֹבַע בְּרֹאשׁוֹ שֶׁיֵשׁ בּוֹ שֵׂעֶר לָבָן וְשַׁחֲרוּת, וּפְאֵרָהּ חָבוּשׁ עַל רֹאשָׁהּ - זוּ תְּפִילִין שֶׁבְּרֹאשׁ, וּתְפִילָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַנַעֲשֶׂה כָּתֶר בְּרֹאשׁוֹ.

פירוש: כובעו של החתן מסמל את התפילין של ראש ואת תפילות עם ישראל, אשר הופכות לכתר על ראשו של הקדוש ברוך הוא. הכתר מסמל עילוי (התעלות), מלכות כהונה כתר, וכן כתר תורה. "שֵׂעֶר לָבָן וְשַׁחֲרוּת" יכול לרמז על חכמה וזקנה (לבן) לצד נעורים וחיוניות (שחור), המשלבים בתוכם את כל היבטי הקשר הרוחני והתורה.

וְחוֹמֶשׁ מְצוּפָה כָּסֶף - זוּ חֲמִשָׁה חוּמְשִׁי תוֹרָה, וּמְצוּפִין בְּפֵירוּשִׁים שׁוֹנִים בְּפַרְדַּס, וּלְדַקְרַק בָּהֶם הֵיטֵב, וּלְדַבֵּר דָּבָר עַל אוֹפְנָיו.

פירוש: החומש המצופה כסף מסמל את חמישה חומשי התורה. התורה היא המתנה המרכזית והחשובה ביותר בברית זו. החומש "מצופין בפירושים שונים בפרדס" - "פרדס" הוא ראשי תיבות לארבעה רבדי פרשנות התורה: פשט, רמז, דרש, סוד. ציפוי הכסף מסמל את הפירושים המעניקים עומק, יופי וזיכוך לפשט התורה. הדגש הוא על "ולדקרק בהם היטב, ולדבר דבר על אופניו" - יש להעמיק ולדקדק היטב בלימוד התורה, ולדבר בה דברים בחכמה ובאופן מתאים לכל עניין.

עוֹד מַתָּנָה לְהֶחָתָן יוּפָא טוֹבָה עִם עוֹר שֶׁל שׁוּעָל - דְּהַיְינוּ: לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל שׁוּעָלִים שֶׁדַּרְבֵּיהֶם לִהְיוֹת מַשְׂבִּילִים בְּדַּרְכָם, וְטִבְעָם לִהְיוֹת פּוֹנִים תָּמִיד אַחֲרֵיהֶם. כַּךְ כָּל עוֹבְדֵי הַשֵׁם תָּמִיד דַּרְבֵּיהֶם לִהְיוֹת מַשְׂבִּילִים, וְטִבְעָם לִהְיוֹת פּוֹנִים וְכָל אַחוֹרֵיהֶם בִּיְתָה.

פירוש: "יופא טובה" היא "בגד עליון משובח". המתנה הזו היא אלגוריה ל"עשות מעשים טובים של שועלים". השועל במשל זה מסמל חכמה, פיקחות ותחבולנות. הרעיון הוא שעובדי השם צריכים לנהוג בפיקחות ובשכל ישר בדרכם הרוחנית, בדומה לשועלים המפגינים תבונה בדרכיהם. "וטבעם להיות פונים תמיד אחריהם" פירושו שעליהם להיות מודעים גם ל"אחוריים" שלהם - להשלכות מעשיהם, למה שנמצא מאחוריהם או לנקודת המוצא שלהם. "וכל אחוריהם ביתה" משלים את הרעיון: שגם בבחינה של זהירות ומודעות לעבר או להשלכות, המטרה הסופית היא תמיד לכיוון "הבית" - הקדושה, השלמות, או שיבת הנשמה למקורה.

הוראות נוספות:

וְהֶחָתָן הַנַּ"ל הִתְחַנֵיב אֶת עַצְמוֹ לִיתֵּן מְזוֹנוֹת לְהַכַּלָּה מַטְרוּנִיתָא קַדִישְׁתָּא וְשׁוֹשְׁבִינָא כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. הֵן מְזוֹנִי רוֹחְנִי, לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ, וְהֵן מְזוֹנֵי גַּשְׁמִי, לָחֶם לֶאֱכוֹל וּבָגֶד לִלְבּוֹשׁ, בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד בָּזֶה וּבְבָא עַד סוֹף כָּל הַדוֹרוֹת, בְּלִי שׁוּם טַעֲנָה וּמַעֲנָה וּבְלִי עיכּוּב כְּלַל.

פירוש: החתן (הקב"ה) מתחייב לפרנס את הכלה ("מטרוניתא קדישתא" - הגבירה הקדושה) ואת השושבינים (המלווים) כל ימי חייהם. הפרנסה כוללת שני היבטים: מזון רוחני - "לחם אבירים אכל איש" (המתייחס למן שירד במדבר, המסמל את התורה והמצוות שהן ה"נדוניה הרוחנית"), ומזון גשמי - "לחם לאכול ובגד ללבוש" (פרנסה חומרית). מחויבות זו ניתנת "בדרך כבוד בזה ובבא עד סוף כל הדורות" ללא כל טענה, מענה או עיכוב.

שְׁטַר שִׁילַם שְׂכָר וּשְׁטַר חַלִיצָה לְחַלְצָהּ מִכָּל צְרָתָהּ.

פירוש: החתן מתחייב גם ב"שטר שילם שכר" (מסמך המבטא את התחייבות הקב"ה לשלם שכר על קיום המצוות) וב"שטר חליצה לחלצה מכל צרתה" (מסמך המבטיח את גאולת כנסת ישראל מכל צרותיה, כלומר הגנה ושמירה). מסמכים אלו מהווים חלק מתוכן השטר.

זמן החתונה:

וְהַחֲתוּנָה תִּהְיֶה לְמַזָל טוֹב בַּשִׁישִׁי בְּשַׁבָּת שִׁשָּׁה יָמִים לְחוֹדֶשׁ סִיוָן שְׁנַת שְׁנֵי אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנָה וְאַרְבָּעִים לִבְרִיאֵת עוֹלָם.

פירוש: החתונה נקבעה ליום שישי, ו' בסיוון, שנת 2448 לבריאת העולם. "בַּשִׁישִׁי בְּשַׁבָּת" - יום שישי בשבוע. "שִׁשָּׁה יָמִים לְחוֹדֶשׁ סִיוָן" - ו' בסיוון, היום המסורתי למתן תורה. הקשר בין מעמד הר סיני לחתונה רוחנית הוא מוטיב מרכזי בטקסט. שנת 2448 לבריאת העולם היא השנה בה ניתנה התורה.

הוצאות החתונה:

עַל הוֹצָאוֹת הֶחָתָן, לְהוֹצִיא קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְלַפִּידִים בּוֹעֲרִים וּרְקִיעִים נוֹטְפִים כָּל מִינֵי בְּשָׂמִים לִשְׂמוֹחַ הַנְשִׂיאִים.

פירוש: הוצאות החתונה מתוארות באופן אלגורי ועשיר. "קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְלַפִּידִים בּוֹעֲרִים" מתוארים כחלק ממעמד הר סיני עצמו, כאשר הקול המכריז "אנכי ה' אלקיך" נשמע. אירוע זה הותיר "רשימו" (רושם) שנשאר עד היום. צדיקים בעלי "עיניים זכות" יכולים אף לראות את הקולות והברקים של מתן תורה. "רְקִיעִים נוֹטְפִים כָּל מִינֵי בְּשָׂמִים" - כל דיבור שיצא מפי הקב"ה במתן תורה מילא את העולם כולו ב"בושם". "בושם" זה מסמל תענוג חדש בכל פעם, שכן התענוג האמיתי מתחדש תמיד כאשר הקב"ה "מסתיר את עצמו לאוצר" ומעביר את התענוג מחדש.

וְהַבַּדְחָנִים, הֵמָּה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יִדוֹדוּן יִדוֹדוּן בְּמַזְמוּטִי חָתָן וְכַלָּה.

פירוש: המלאכים מתוארים כ"בדחנים" - כלומר, משמחים, המזמרים לכבוד החתן והכלה. הם מבצעים את שירי השמחה הרוחניים במעמד החתונה האלגורית.

וְהַכְּלִי זֶמֶר, נְעִימוֹת הַגַּלְגַלִים וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִים בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה.

פירוש: גם הגלגלים, השרפים והאופנים - שהם סוגי מלאכים או ישויות רוחניות גבוהות - מצטרפים בשירה ובזמרה לכבוד החתונה. כל הבריאה הרוחנית משתתפת בחגיגת הברית הנצחית.

וּמַחְמַת קֶטֶט וְעִידָר חַס וְשָׁלוֹם יִתְנַהֲגוּ בְּתַקָנוֹת צוֹם בַּעַל בָּכִי בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

פירוש: במקרה של מחלוקת או חטא (המכונים "קטט ועידר"), יש לנהוג בתקנות של תענית ("צום בעל בכי") ותשובה ומעשים טובים. "תקנת צום בעל בכי" הוא משחק מילים על "תקנת שו"ם" שקשורה להשבת נדוניה ונהגה בקהילות אשכנזיות. הדבר מדגיש את הצורך בתשובה ובתיקון במקרה של חטא או הפרת הברית.

וְקִיבְּלָה עָלֶיהָ הַכַּלָּה לִשְׂמוֹחַ בְּכָל מִינֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת אַחַר קְרִיאַת כָּל הַנָּשְׁכָּחוֹת. וּבַעַל הַשִׂמְחָה מִמְעוֹנוֹ יְסַלֵק לְכָל אֶחָד וְאֶחָד הוֹצָאוֹתָיו וְחֶסְרוֹנוֹ. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לָקַח וּמִגְדָנוֹת וּבְנִיסוּךְ הַיַּיִן.

פירוש: הכלה (כנסת ישראל) מקבלת על עצמה לשמוח ולשבח את הקב"ה בשירות ותשבחות. הדבר נעשה כחלק מהצורך לחבר את השמחה הניתנת על ידי הבורא חזרה אליו באמצעות דברי תורה, תפילה, שירה ותשבחות. "בעל השמחה" (הקב"ה) ישלם ממעונו את כל ההוצאות והחסרונות של המשתתפים. "ישמע חכם ויוסיף לקח" מרמז על הצורך להתבונן בגדולת הבורא, להכיר בערכו של האדם, ולקבל עול מלכות שמים באמת ובלב שלם. "מגדנות וניסוך היין" מתייחסים למתנות ולהצעות נוספות של שמחה וברכה.

קנסות וערבויות:

קְנָס מִעַד עוֹבֵר לְצַד הַמְקַיָּיִם, דְּהַיְינוּ מִצַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר מִצַד הֶחָתָן לְבַל יִפּוֹל דָּבָר אַרְצָה.

פירוש: קיים קנס המוטל על הצד המפר את ההסכם וניתן לטובת הצד המקיים אותו. משמעות הדבר היא, שאם בני ישראל (הכלה) יפרו את הברית, יחול עליהם קנס לטובת החתן (הקב"ה), בעוד שמצד החתן, הקדוש ברוך הוא, אין חשש שיפר את הבטחתו, "לבל ייפול דבר ארצה" - כל דבריו יתקיימו בוודאי.

עָרֵב קַבְּלָן מִצַר הֶחָתָן: כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנֵי הַקוֹדֶשׁ לְכָל שְׁמָהֶן וְכֵנוּיָין וּסְפָרִין קַדִישִׁין.

פירוש: ערביו של החתן (הקב"ה) הם כל צבא השמים: שרפים, חיות הקודש ואופנים - כל המלאכים לכל שמותיהם וכינוייהם וספרים קדושים. השרפים והאופנים מוזכרים גם כחלק מ"כלי זמר" ו"בדחנים" במעמד החתונה הרוחנית. מלאכים אלו מסמלים את הכוחות הרוחניים והקוסמיים העליונים המעורבים בברית זו.

עָרַב קַבְּלֶן מִצַר הַכָּלָה: צַדִּיקֵי הַדּוֹר וְתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן.

פירוש: ערביה של הכלה (כנסת ישראל) הם צדיקי הדור ותינוקות של בית רבן (ילדי ישראל הלומדים תורה). דימוי זה מבטא את האמונה כי זכותם של צדיקי הדור ושל ילדי ישראל הלומדים תורה היא זו המקיימת את העולם ומגינה על עם ישראל.

וְהַצְדָדִים מְחוּיָבִים לְפַצוֹת הָעֲרֵבִים בַּל יַגִיעַ לָהֶם שׁוּם נֶזֶק וְלִיקוּי הַמְאוֹרוֹת חַס וְשָׁלוֹם.

פירוש: הצדדים (החתן והכלה) מחויבים לפצות את הערבים, "בל יגיע להם שום נזק וליקוי המאורות חס ושלום". כלומר, אם הברית תופר ותיגרם לערבים פגיעה או "ליקוי מאורות" (המתפרש כפגיעה רוחנית או קוסמית), הצד המפר יהיה חייב לפצותם.

חיתומי השטר:

וּקְנִינָא מִן הֶחָתָן וְהַכַּלָּה קִנְיָן חֲמִשָׁה חוּמְשִׁי תּוֹרָה וּתְעוּדָה אֲרוּכָה מֵאֶרֶץ מִדָּה וּרְחָבָה מִנִי יָם, וְהַכֹּל שָׁרִיר וְקִיָים.

פירוש: "קנין" הוא מעשה קניין המבסס בעלות משפטית. במקרה זה, הקניין נעשה באמצעות "חמשה חומשי תורה", שהם למעשה התורה עצמה. זה מדגיש שהתורה היא יסוד הקשר וההסכם. הביטוי "תעודה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" מתאר את עומק ורוחב התורה, שהיא אין סופית כמו הארץ והים. "והכל שריר וקיים" - כל האמור בשטר זה הוא תקף, מבוסס וקיים.

נְאוּם: הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם עֵד הָרִאשׁוֹן.

וּנְאוּם: הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם עַד הַשַּׁנִי.

פירוש: השמיים והארץ, על כל היבטיהם, משמשים כעדים קוסמיים לברית הנצחית הזו, מה שמעניק לה תוקף אוניברסלי ועולמי. זוהי פרשנות אלגורית למעמד הר סיני, שבו השמים והארץ היו עדים להתגלות האלוקית. העדות המקיפה של כל הבריאה מדגישה את החשיבות והנצחיות של הברית.

הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה פֹּה בְּמִקְדָשׁ מְעַט כּוּלָם יַעֲנוּ וְיֹּאמְרוּ: מַזְל טוֹב, הַשָּׁם אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹקֶיו. מַזְל טוֹב

פירוש: הכהנים והעם, המייצגים את עם ישראל, עונים ב"מזל טוב" ובברכה. הברכה כוללת פסוקים וביטויים מן המקורות היהודיים: "השם אחד ושמו אחד" - מדגיש את ייחודו ואחדותו של האל. "ומי כעמך ישראל גוי אחד" - מבטא את הייחודיות והאחדות של עם ישראל. "אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו" - מצהיר על האושר והברכה שיש לישראל בזכות הקשר עם ה'. ביטויים אלו מסכמים את השמחה וההכרה בעוצמת הברית הנצחית בין הקב"ה לעמו ישראל.

סיכום:

שטר האירוסין והתנאים הזה הוא יצירה פיוטית מופלאה של רבי ישראל נג'ארה, המתארת את הקשר הנצחי בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל כמעין חתונה רוחנית. הטקסט משלב מונחים משפטיים מעולם ההלכה עם רעיונות קבליים עמוקים, ומציג את מעמד מתן תורה כרגע המכונן של ברית נישואין אלוהית.

הפיוט מדגיש את נאמנותו הנצחית של הקב"ה לעמו, את התחייבותו לדאוג לכל צרכיהם הרוחניים והגשמיים, ואת הייעוד המיוחד של עם ישראל כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש". מצדה, כנסת ישראל מתחייבת למסירות מלאה לתורה ולמצוות, מתוך אהבה ויראה.

הטקסט מהווה ביטוי מרגש ועמוק לאמונה היהודית בקשר הנצחי והבלתי נפרד בין האל לעמו, ומעניק ביטוי פיוטי וקבלי לברית שנכרתה בהר סיני ונמשכת לעד.