הספד על הרב אליהו רוטנברג זצ"ל

על ידי ר' יהודה טאוב שיחי' - מאברכי הכולל בקרית אתא

פתיחה - דמות ללימוד

היום בעזרת השם אנחנו רוצים להספר על דמות שהייתה כאן בקרית אתא, שיש לנו הרבה מאוד מה ללמוד ממנה. לא רק היסטוריה נוכל ללמוד ממנה, אלא גם בעיקר מוסר - בעזרת השם הרבה מאוד דברים חשובים נוכל ללמוד מכאן.

זה הרב אליהו רוטנברג זצ"ל. אני אספר את כל הסיפור מההתחלה כמה שאני אצליח לספר אותו.

רקע אישי וחינוך

הוא נולד בחיפה ולמד ביבנה בחיפה. למד יחד עם אח של הרב שולזינגר שמנהל בחיפה. למד אח של הרב שולזינגר - שהיה דרשן מדהים, אני זוכר, מושה מוכתר היה.

אחר כך עשה צבא. הוא גם נפצע במלחמת ששת הימים, גם נפצע בצבא. הוא היה חובש קרבי. הוא מתחתן וגר שלוש שנים בחיפה, ואז הוא מגיע לקרית אתא. זה יוצא שהוא מגיע לקרית אתא בשנת 1971 בערך.

הקמת החיידר הראשון

ואז הוא מגיע לקרית אתא. בתקופה הזאת, שימו לב מה קורה: יש כאן תלמוד תורה של עירייה. אני לא יודע איך הוא נקרא, הרבה יותר חזק התלמוד תורה כאן. הם קיבלו את כולם והיה מאוד מאוד חלש מבחינה דתית.

והם מחליטים לפתוח חיידר - מה שנקרא שיהיה הרבה יותר יהודי, שרוצים שהבן שלהם ילך לישיבה אחר כך. רוצים הרבה יותר תורני. הם פותחים אותו ברחוב יהודה הנשיא - אני יודע, מי שזוכר מתחת לבית של... מי שהיה... בירידה שהיה לפני של ליכטר ברחוב יהודה הנשיא.

עכשיו זה נקרא רחוב בית לחם. זה שם הירידה. הוא יושב שם. הבית היה נקרא... הרב מינגר שם פעם, נכון? יפה, אתה זוכר טוב.

ואז הם מקימים בקרית אתא חיידר. חיידר זה הרבה יותר תורני מהחדר. ועובר לשם, וזה מה שקיים עד היום - תלמוד תורה שקיים עד היום.

הקמת הכולל על ידי הרב שולזינגר

ואחר מכן, שימו לב: הרב שולזינגר פה פתח, באזור אחרי מלחמת ששת הימים, באזור השבעים, בערך 1970, הוא מקים כולל בקרית אתא. שיהיה פה אברכים שילמדו, איך יהיה פה קהילה תורנית.

אתם לא מבינים - אם אתה רוצה שעיר תהיה קהילה תורנית, אתה חייב שתהיה לך קבוצה שרק לומדים, שהם יוכלו להורות הוראה, הם יוכלו למסור שיעורים. אם אין לך קבוצה חזקה, אין לך עיר, אין לך פה כלום.

הרב לא יכול להחזיק עיר שלמה. כמה הרב יכול? הוא חייב אנשים נוספים שיהיו לו, שהם גם יגידו לו הלכות, יהיו רבני ברכות ונישואין, ימסרו שיעורים. עיר שאין בה כולל, שיש בה קבוצה של לומדי תורה חזקים - זה לא עיר תורנית.

אבל השולזינגר חייב להקים כולל בקרית אתא. והוא מקים - הוא ביקש מכמה... יש לי אפילו את המסמך עדיין של כמה אנשים שמצטרפים יחד שהם יחזיקו את הכולל.

כישלון ראשוני והפנייה לרב רוטנברג

עוברים ארבע שנים בערך, ככה אני חושב, ארבע שנים, חמש שנים. השולזינגר רואה אין לו כסף לשלם לאברכים. לא מצליח להחזיק מעמד, אין כסף, אין לו אפשרות לשלם לאברכים.

הוא ניגש לאליהו רוטנברג שהוא עובד משרה מלאה במועצה הדתית בחיפה. הוא עובד משרה מלאה, שמונה שעות ביום עובד במועצה הדתית בחיפה. יום יום נוסע לחיפה, עובד שם בחיפה.

ובנוסף הוא לוקח על עצמו להחזיק את הכולל. וכך הוא לקח עליו. לאחר מכן הוא היה אחראי לכל לשלם את הכולל, את כל המלגות. הכולל - הוא משלם.

מקורות המימון - אמונה ומסירות

עכשיו, איך היה? מאיפה היה עושה? מאיפה היה לו כסף? אני יודע פשוט מסבא שלי. סבא שלי סיפר לי כמה פעמים. הוא הלך לסבא שלי שפיר, אמר לו: "בוא נעזור להחזיק את הכולל. קום בקרית אתא לציבור הדתי."

לא ציבור חרדי - הציבור הדתי יבני. לא היה מי שלא מכיר אותו, כולם מכירים אותו מנהל בית ציבור יבני - הבית ציבור היחידי בעיר. כולם מכירים אותו. סבא שלי מנהל בית ציבור יבני - מישה שפיר.

גיוס מקומי לתמיכה בכולל

שמחו כמה זה חשוב שיהיה בקרית אתא כולל אחד, היחיד שיהיה בעיר, של קבוצה והכל. כל הכסף לכולל הם יגייסו רק מכם, מתושבי העיר. לא נסעו לחוץ לארץ, ולא שום דבר. מתושבי העיר הלכו לבתים, הכירו את שניהם.

הכירו אותם, וצבא שלוודאי הכירו זה וזה. זה היה החזקת הכולל - כך החזיקו את הכולל. סבא שלי כבר לא הלך איתו יותר בהמשך, אולי בלי שעשה בצורה, אבל גם לא הלך איתו יותר.

התפקיד במועצה הדתית והיושר המוחלט

ואחר גם בהמשך אז התחיל לנסוע לחוץ לארץ. איך אדם עובד נוסע לחוץ לארץ? מתי? אתה עובד משרה מלאה, איך אתה נוסע לחוץ?

שימו לב במה הוא עבד? במה הוא עבד בחיפה? הוא היה הגזבר של משרד הדתות. למה אתה הגזבר? כל הצ'קים, כל התקציבים הוא מעביר. הוא מחלק לזה ולזה, למקוואות ולזה. כל התקציבים הוא צריך להעביר.

היה אדם ישר כמו סרגל, מה פתאום? אי אפשר להעביר מקרית אתא לחיפה בשום צורה באופן. אין כזה דבר, אסור! חיפה לחיפה, אסור למעלה לקרית אתא. הכסף זה משם! קרית אתא זה משם, אסור, מה פתאום? אין כזה דבר. רק לחיפה.

אסור לך למעלה... מה ברוך להעביר מן זה? זה תקציב של חיפה, לא מבינים תקציב של חיפה לקרית אתא. אין בכלל!

דוגמה מבית המטבחיים

שימו לב. בחיפה הוא היה גזבר, אחרי שהיה גם כולל, והיה מאוד מהימן בעניינים מאוד. היה זה מביא לכאן ולכאן ולכאן. תן לך דוגמה.

באותה תקופה היה מאוד קשה להחזיק את המשחיטה. למה? ערבי שמביא נורא פחד להחזיק את המשחיטה. מה הסיפור היה?

היה ערבי מביא שמונה פרות, נגיד, למשחיטה. חותכים, בודקים את זה - שתיים טרפות בעיה שם, שתיים כשר בחזרה הנה. לא יכולים למכור את זה. הוא מתחיל לצעוק: "מה פתאום? וזה בלגן, מה קרה לכם? זה קשה!"

והשוחט והרב קורא, צועק: "מה קרה לכם? מה אתה מחמיר לי?" "לא, זה קשה." תלך לערב אהוא לא יודע, מתחיל. אל תשמע, והשוחט מתחיל לפחד: "אולי נעשה, אולי כן, אולי לא."

קיצור, רב המשחיטה לא יכול כבר לדעת. למה פנה לאליהו ותגיד: "אני מסיח עם משחיטה אם אתה מנהל את העסק סדר, אתה עם הערבי."

הגיע לשם רוטנברג ואמר: "רבותיי, נגמר הסיפור. מהיום הפרדת רשויות. הערבי יקבל שלו אז יש שביט הפרות. כל טוב כבר עשר עליו בית."

לאחר מכן המשחיטה תסתדר עם הכסף, עם הפרות. הלך טוב, טוב. אי אפשר שיהיה קשר לדברים. אסור שיהיה הפרדת רשויות.

הערבי יקבל את הכסף שלו, המשחיטה יקבל את הכסף שלה. בלי קשר לדברים, אני משלם לערבי ואני משלם למשחיטה. אין קשר לדברים.

מסירות נפש למען המוסדות

תחשבו - מנהל דקול, מתי הוא נוסע לאסוף כסף? איך הוא נוסע לאסוף כסף?

בחלק - יש לכל אדם בישראל כמה ימי חופש? לפי החוק? לא פתאום כתורי ותק, מה? כמה ימי חופש לאדם עובד בישראל? שלושים יום יש לאדם בשנה ותק. זה ותק מקסימום. כמה יש אדם בתחילה? כמה יש אדם עובד בכלל? שלושים יום יש אדם חופש.

כל הימי חופש האלה שיש לו, הימי חופש שיש לו - היה נוסע. תמיד היה נוסע בחשבון אחרי החגים, היה נוסע לחוץ לארץ לחשבון לימי החופש שלו.

אז היה נוסע לאסוף כסף בשביל הכולל, ובזמן נהיה גם עליה בשביל מה...

הקמת הישיבה לצעירים

שימו לב את הדבר הזה: הוא הקים בתשנ"ג - זה צריך להיות 1992, נכון? שלושים ושבע, אז 1993 בערך נתן. בתשנ"ג הם רוצים להקים, נוסף על הכולל, להמשיך עוד להקים בקרית אתא ישיבה לצעירים.

הם מתלבטים האם כדאי או לא כדאי. מה הצורך? יש שבר ישיבה ברכסים, יש ישיבה בחיפה, יש ישיבה בקרמיאל. האם צריך עוד ישיבה או לא?

מצד אחר רוצים עוד שיהיה תורה בקרית אתא. עוד תורה בקרית אתא חשוב מאוד, להגדיל תורה שעוד הרבה תלמידי תורה והכל.

אולי זה נוגע, אולי זה יפריע לישיבות אחרות? איך נחליט? הם נוסעים לרב שך. הוא היה אז מנהל ישיבות אחר כל השואה.

באים אליו, אומרים לו. הוא בודק, שואל כמה כאן יש, כמה תלמידים, כמה זה, כמה זה. והוא אומר להם: "יכולים לפתוח, אין בעיה."

והם פותחים בתשנ"ג הם פותחים את הישיבה לצעירים. אתם זוכרים איפה? מישהו פה זוכר? ברחוב יהודה הנשיא בהתחלה באמצע, ואחר מכן איפה שהיום הפועלטון.

המעבר למקום הקבוע

אתה זוכר שהיה שם הישיבה לצעירים? לפני שהגן שם? אני לא זוכר מה? אתה לא זוכר? בשנת תשע וחמש? בציונות פינת ציון הנשיא. לא זוכר שם ישיבה?

איפה שהיום הגן - היום שם היה ישיבה. היה תקופה שלוש, ארבע שנים היה שם ישיבה. בהמשך כשהישיבה גדלה - פורת יוסף, אף אחד לא זוכר שהיה פורת יוסף, הוא אין פעם בקרית אתא. זה משהו נוסטלגי מאוד. אין פה אף אחד שזוכר את זה.

היה פעם פורת יוסף בקרית אתא - נסגר לפני המון שנים, משהו עתיק. מעט מאוד יש אנשים שזוכרים את זה. ואבן שומם שנים, שנים עומד אבנים שומם.

אור המערב היה מי זוכר? איפה אור המערב שם למטה? הם עברו בערך לשנות אלפיים, אני חושב. משהו בערך, לפני - נראה לי 98 אולי.

אז אור המערב היה למטה, כל הבניין עומד ריק. אז הוא קונה את הבניין, הוא מכר משוחר, אחר כך קונה את הבניין וזה, והישיבה לצעירים עוברת לשם.

ניהול שני מוסדות במסירות מוחלטת

שאל תראו, צריך להחזיק שני מוסדות - גם את הכולל וגם את הישיבה לצעירים. הישיבה גדלה. אז מאיפה יש לו? קצת אוסף כאן בעיר ונוסע כל שנה לחוץ לארץ, ולוקחים עזר לו. והיא צריך להכיר כל מיני אנשים שמאוד מאוד אהבו את הדרך שלו.

היה פה משפחה, אני שוכח את השם שלה, הייתה משפחה שהיה לאבא שלה, היה גם בקרית אתא, עברה לארצות הברית. שוכח את השם כרגע. וכך הוא הכיר אותם לארצות הברית, כי הוא זכר אותם מקרית אתא.

עכשיו פה אני אומר לכם דבר - זה לא ניתן לדמיין. כשלא יש לדמיין, אבל אדם יראו אותם נוסע, לא לוקח כלום על כל העבודה שהוא מנהל את הכל. הוא מנהל ישיבה גם מזכורת.

אתה נוסע לחוץ, אתה יודע כמה הם לוקחים? אתה יודע כמה הם לוקחים היום? נוסעים לחוץ, כמה אנשים שעושים כסף בחוץ לעצמם? ארבעים אחוז בלוקחים, אתה יודע. אתה בעצם נוסע - חוץ מהכרטיס טיסה, לא לוקח כלום, שום דבר. אנחנו מתארחים.

אירוח ומגורים בחוץ לארץ

חוץ 20 אותו מהנוסע חוץ 20 מרכישה, מה זה? אתה נוסע, משפחות מה אוכל? אם נקח אוכל ושתייה בחוץ לארץ, יש משפחות מחזיקות חדר מיוחד, לא מרוחים.

אצלי שלי יש לו חדר מיוחד. כל הולך שבא לארץ, אני חובר את המקום. האם כנסה נפרדת, מסולק הודף וזה, בשבת יאכל ובעד ומספת.

עוד מקובל שנאחזיק חדר לאורחים. אני שיגשתם חדר. אתה יודע מה זה? אדם עושה במשך שנים, מנהל את הכל, לא לוקח שום דבר. עושה לחוץ הארץ, אוסף כסף, עושה ארבעים אחוז, כלום לא לוקח.

ניהול עד היום האחרון

שמעתים לב מה הדבר כאן. אליהו רוטנברג מחזיק את הכולל של הסבא עד יומו האחרון. הוא מנהל החשבונות העיקרי גם של הישיבה לצעירים וגם של הכולל.

היית תדמיין - אדם בן שמונים, חלש מאוד, בקושי זז, תשמור. בגיל כזה שכולם יציבים על הפנסיה, איזה זמן מפנסיה - הוא מנהל חשבונות: כמה נכנס, כמה יצא.

היה כותב את הצ'קים, אני איתנו שלטיים היה כותב בעצמו הצ'קים. היה כותב צ'ק לזה, צ'ק לרב הזה, צ'ק לרב, צ'ק לרב.

אפילו היה - היה לי לשלטיים הוא העביר סוף סוף לעברת חשבון. כי אין לו מחשב, אין לו מחשב, היה עושה הכל בלי מחשב.

הם מלמים יפים והכל דפי נייר והכל מה שחייבים. עכשיו אני מבקש - מי שאימזכירה או מה שתעשה את הדברים האלה? אין לו מחשב, הבית אני עשה הכל דפי נייר. כמה נכנס, כמה יצא, כמה זה, כמה זה, מסכם את הכל. אם צריך, מבקשים מי שתגיש את הדברים האלה.

מעבר לעברה בנקאית

אין לו רק לפני שנתיים הוא אחבה להבין את זה שעשה עברה בנקאית. עד הכל קודם צ'קים לכל לכל האנשים. יש לך צ'קים בכלל? יש לך צ'קים? מתי כתבת את צ'ק האחרון?

למה? פה אני כותב צ'קים, אתה כותב צ'קים? כן, אני אין צ'קים. יש לך אבל לא משתמש את זה לא. זה דגניות לעמותה, אתה לא יכול לעשות עבר לבד אם יש שני חתימות.

אין שתימות כל צ'ק, הצטק השני יש רב הרבה נתת פתומית לא. אבל הבנקאית צריך שהתימות גם. אבל הבנקאית צריך שהתימות גם.

החשבון, העמותה, תבדוק בעיה בעמותות לא. בנישיקת אתה יכול להעביר מפה לפה עם בעיה, אבל כשיש לך עמותה, העמותה זה יותר...

אז איך עושה חתימות בעברה בנקאית? אתה רוצה לעשות עברה, אתה לא יכול. אז פעם היה חשבות בתנאיך, אז שבשני אנשים יחתמו. ואז כשיש לכל העברה, אתה תשאי תיישוש לשני.

איך חותמים במחשב? אין צ'ק, עברה בנקאית, עברה בנקאית זה בלי צ'קים. אם זה אישי, זה בלי בעיה. אני מושטריך הבדים. אני מטלפן. לא, אני מטלפן. צריך להחתים אותו ללפלה, להחתים אותו על תפץ פלעס העברה.

אז יש לו אישה שתעשה העברה. אם להסכמה של שנים, הוא לא יכול להסת עברה.

ההישג המדהים

חשבו - עד יומו האחרון הוא מנהל את הכספים בגיל שמונים. שמונה אדם. אליהו רוטנברג, אליהו רוטנברג בערך שמונים וחמש לא, שמונים יצא כאילו. בערך שמונים וחמש. מי שראה שמונים וחמש? מי שראה שמונים וחמש?

אבל לי כתוב, לי כתוב פה שנולד... לא נחפש, לא כתוב כלום. אין עדיין. לי כתוב פה שנולד בחג הסוכות תשה, כך כתוב לי פה. שמונים בדיוק 145? שמונים יצא שמונים בדיוק? כך כתוב לי. אין כלום מדע עדיין. אין מדע עדיין, כלום. חיפשתי, אין מידע.

הכולל הראשון בעיר

עכשיו שים לב. מה ששואל את זה, כולל. שים לב. הכולל אל שהוא מקים היה במשך עשרות שנים ברחוב שלום עליכם. מחובה הסופרים. שנים היה... הראש כולל היה... ליד אל המעין, ליד אל המעין.

היה שמיים... לא יודעת אוכל... הרב ישראל גפני. הרב גפני היה במשך שנים מורה מחנך בקהילת שמואל, בישיבה התיכונית. את הכיתה יוד ב' הוא היה מחנך במשך שנים שנה רבות. היה מחנך של כיתה יוד ב'.

ואיזה מחנך שהוא היה! אתה יודע מה זה? פחד אלוקים היה מטיל. פעם הוא היה מחנך את הילדים שם בקהילת שמואל כמה חשוב ללכת ללמוד תורה, להמשיך לישיבה, שזה צריך להיות, לזכור מה התכלית בחיים. והיה מחנך שם בקהילת שמואל ללכת לישיבה שלומדים. כמה שאתה תורה, מי שיכול רק לישיבה בכלל. מי שאיה שאתה לשש עשר, צבא לבד ישר לסבא בלי למטורה. לא ישר היה לוחם, מדברים בחורים רק. שלא אין מררה.

זה... אבל מה ישר? מה הייתה עם לך? מה הייתי עם לך? מה ישר הזה? מה הכתישרדתי והכל? היה אתה יודע מוסר דרשות לעוד הדירה, תבין? זה לא פשוט, אתה יודע? ככה עם סוף להורים, אתה יודע. לא כולם כאלה, אתה יודע. ככה היה זה מהקימה שם ככה השם הוא למוסר ככה, לא להאמין.

במשך שנים שהוא ראה שכמנהג עבר קשה קצת להורים ככה לקבל את זה והכל, אז הוא עזב ועבר לכולל. במשך שנים הוא היה למלמד בכולל. זה היה הכולל היחידי בעיר במשך המון שנים.

זה היה... לא היה אף כולל עד בערך אני חושב אני יודע עד שנות אלפיים בערך. זה היה הכולל היחידי בעיר.

בערך בשנות אלפיים התחילו להיפתח באזור. בתפשני, בתפשני סמוך נפתח במעלה כולל. אחר כך אבני פתח כולל. אחר כך אומה פתח כולל. אחר כך נפתחו עוד כוללים בהמשך. אבל במשך, תחשוב, במשך שלושים שנה בערך זה הכולל היחידי בעיר. אין עוד כולל.

כל אדם שהגיע לעיר ורצה ללמוד. כמה שנים לפני כן היה במה בתקופה. היא הכולל היה מורכב מכל המגוון שאתה רק רוצה. ספרדים, אשכנזים, חרדי יותר, חרדי פחות. הכל כולם היו שם. הבנים של כולם היו שם. אף הרגוזות שהם מלמד כאן, זאת אומרת אף הרגוזות למד שם. חסידים, הבן של הרב, הבן של הרב כהן, של הרב משה כהן מפרוסטיק למד שם. המוכל אותי לדורות. בהמשך הכל עבר כמה מקומות, והוא חזר וחזרה לשם.

היה שמה הוא החזיק הכל. זה היה הכולל הראשון בעיר ושקיים עד היום, הכולל הזה.

הישג יוצא דופן

עכשיו תבין - כל זה היה. אדם מנהל עכשיו. אלוקים עזר לו איך הבצורה, לא נתפס בדרך כלל. מוסדות היה קמים ונסגרים. להחזיק מוסד חמישים שנה ושנה והמוסד קיים - זה לא דבר די נדיר. לך מוסדות, אתה יודע, לא פשוט להחזיק מוסד. הרבה מוסדות זה היה קמים ונסגרים.

כמה עושה שכבהיר כאן שמחזיקים חמישים שנה והכל, והכל בלי שיש תקציב רשמי. הכל מתרומות והכל. המון דברים נסגרים, קמים. הוא מצליח להחזיק את זה.

סירוב לפשרות

ואני אומר לך, אני זוכר חוויה אישית. פעם רציתי לשכנע אותו להצטרף לאיזו אגודה, איזו ארגון מסוים שהיה תורם לכוללים. היה תרם לכל אברך שלוש מאות שקל, אבל בתנאי שכולם ירושבים על שמו. אז שכה את הטופס השם על שמו. ואז ילך עוד הרבה קצת ויכולה להכניס את אברכים והכל.

מה? "אני אסגור את העמותה שלי? מי יודע מה יקרה? לא, לא שייך."

קשרים אליו: "למה אתה לא מסכים?"

"לא, אחיתי שלא שייך לסכן דבר מה. סכנו, הכל סגור?"

"לא, אני מרגיש שאי אפשר כל כך. לא ראה לך, יקבל קצב מוסד חזק והכל."

לא נעשה. התפלאתי נורא. חודשיים לאחר מכן העמותה קרסה בכל רעש גדול. שום דבר לא נשאר ממנה. כלום לא נתנה והכל. אם היה הולך חותם איתה, יכול שהיום לא היה שום דבר. לא היה נשאר.

איזה אלוקים בורא האחרון נתן בליבו לא נלחץ.

דוגמה מהשוק

תראה לך עוד דוגמה. יום אחד, לא יודע איך, הוא פוגש בשוק בחיפה. הוא פוגש שני אנשים שמוכרים שם בשוק. מדבר איתם כמה חשוב לתת ללומדי תורה שישבו ללמוד תורה. שלהם חלק בתורה. וזה כל היום מוכרים פחות. בבקש, סמוך, זלום, בעצתיך במה? שהסתכל בברוע לך ושכל. לא יודע גם מה חשוב. לאדם מהישר מהאדם מהקוש יהיה לו גם חלק. והם נותנים זה והם משתכנעים.

ומאז הם נותנים פירות וירקות לישיבה לילות השלום. כל מה ישיבה צריכה בלי תשלום. עד עכשיו, לא?

ואתה יודע, הוא לא לקח רק ירקות. מה עם פירות? בחורים צריכים גם פירות? גם פירות קיץ, לא? מה עם אפרסק? מה עם ענבים? גם זה צריך? בחורים צריכים עד עד עד עד עד מטול.

מה זה ירקות עולה? שלוש, ארבע, חמש כמה לבשוק. פירות? פירות? לא פשוט. לא, גם פירות קיצלת לבחורים. והנוקח והכל זה. ככה שכנע אותם.

היום הבוקר הם הגיעו ראשונים לנחם. זה כבר אמר בהספד, אבל הבנים כבר. הם החזיקו במשך שנים. שלושים שנים כבר נותנים פירות וכל הישיבה חינם.

סיכום - ההישג המדהים

זאת דוגמה איך אדם עושה סיעתא דשמיא. יש למהך להחזיק האלה דברים והכל השלום. מדהים מהזה.

כן, תחשוב - כל זה עד גיל שמונים. הבן אדם מחזיק בלי תשלום, והוא מנהל את כל הדברים האלה. תגיד איך זה יכול להיות? איך אדם עושה כאלה דבר שלא לקבל כאלה פרס?

אז הבן שלו אמר - אני חושב להם אני כמה התפלאתי. אני מחליף אותו עכשיו. אני רוצה עדיין להם מחליף. יש לו אמונה, כן.

המשך הדרך - הדור הבא

שרבה אלה ברוך השם. זכר - בן שלו אחד מנהל התלמוד תורה. תחשוב את התלמוד תורה שהוא הקים. אחר כך היה גלעי, שגלעי גם היה מונהג. עוד הובקש הבן שלו שהיה בחוץ ארץ הגיע, ועד היום מנהל התלמוד תורה. שביטה מתיים עבר כבר לשכונת סגולה. גדל המקום והעצר ורבול. עבר לשכונת סגולה. מנהל הבן שלו.

יש לו בן אחר שהוא מנהל הצלה כאן בקרית אתא ומטפח לבן. הרבה דברים עושה כאן זה. ויש לו כמה בנים שזה עושים ברוך השם, כל אחד בתחומו.

האמונה והמסירות

אז אני אומר - לא יודע איך יכול להיות. סיפר הרב דיסקין: מישהו ביקש ממנו שיבקש מרוטנברג להכניס עוד אברך, משהו כזה. הוא מספר: הוא התבייש לבקש. למה? הוא אמר: "באדם בגיל שמונים מנהל את הכל לבד. הוא מארגן את כל התרומות. הוא אומר את בעיה שלא יבקש. בנו היה אדם צעיר."

הוא כבר לא היה לנסוע לחוץ בשנים האחרונות. די לא בגיל שמונים. הוא הלך בקושי בטיסה והמגיע בקושי רב.

עכשיו שים לב - הוא זכה, היה חולה והרבה מחלות היה לו. מחלת הלב, אני זוכה. לתקופה שהוא הלך עם ניקוז היה לו בעיה. אבל הלכת לניקוז היה עוד פעמים שקית. זה היה עוד פעמים שקית. כל מחלה שהייתה לו אלוקים עזר במשך הזמן והתרפא מהמחלה.

נדמה לי שהניקוז היה צריך ניתוח. הוא נורא פחד מהניתוח - מה יקרה והכל. אלוקים עזר לו. התרפא באיזושהי צורה. הוא הקיש ממש. וזה נקרא בגמרא: "האהרון נושא את נוסף." יודע מה זה מחזיק את האדם שהולך והכל. איך זה היה?

הוא האמין מאוד בכל ליבו. אחר כך בין דיברתי והכל. הוא האמין בכל ליבו שצריך שיהיה כאן בעיר אור תורה. אם אנחנו רוצים שהעיר תצליח, חייבים שיהיה אור תורה. בשביל זה היה מסכן לנסות את הנפש בכל מחיר. לא משנה מה יהיה. יש תקציבי בממשלה, לפידורים תקציבים. אם נפה את עצמי, מה עושים? אנקים יותר קשה, עד עושים עוד יותר הרבה. מגייסים עוד יותר.

בתקופות האלה היה נוסע למלא אורח דינים, מלא רואה חשבון פה באזור כאן. אומר להם: "תראו, אין תקציב. חייבי להחזיק על האדי שיבה. אין אפשר." הם מטרים עוד ועוד ועוד עברים. מה יכול לעשות? אין. צריך להחזיק. לא שייך. ידע זה אין.

הפרי של העבודה

היום ברוך השם, חסד השם, תראי מאש. הוא התחיל איזה מהפכה להיות המבריאת. תחשוב מה זה - הוא הקים המותורה אחד עם שישה ילדים. שישה ילדים מההתחלה. זה כרגע היה מאוד מעט בהתחלה. גם הילדים נכנסים שם זה מעורב. יש גם וגם. אז היה תחשוב שישה.

יודע כמה יש לך? שלושה תלמודי תורה. את התמות תורה שאני כבר עומד בשתי כיתות כמעט לכל כיתה מראש. התמלא ברוך השם. ויש לך עוד שני תלמודי תורה. יש לך תמות תורה ספרדי. יש עוד אחד אליהם מעלה. אתה יודע מעניין? תמות תורה ספרדי דם. ממנהל יש למהל תמות תורה ספרדי. אתה יודע מנהל אותו?

איך אומרים זה בעברית? החותן שלו - החותן של יהוד רוטנברג הוא המנהל של תמות תורה ספרדי. ואיך זה קרה? אתה שומעת דבר מה זה קרה? כן, פתאה ברוך השם. זה צעיר, זה לא מבוגר. זה החתן האחרון. זה החתן הכי צעיר שלו. זה החתן של... אם החתן היה בגיל שמונים, אז בטאו איתן...

מה? לא החתן שלו הצעיר, החתן שלו... חתן שעובר בגיל שלושים וחמש. זה יוני בן פורא. יכול להיות שלא מכיר אותו. החתן שלו, זה כמה? זה חמישים? ועכשיו שבעים וחמש. החותן שלו זה...

תראה איך ברוך השני, תראה איך רב. צמח שילדה תורה, רואה עד תורה. והיום היה זה כולל אז הולקים כולל אחד. כמה כוללים יש לך היום? כמה כוללים יש מעלה? הרבה מאוד כוללים. יש פה פתאום יש שירה, אחד יש פה מדי יש מצו, הם פה יש שבעה ספרדי. יש משהו היום?

פעם פתח רב סביב שלא לא לכם קיים. מה? יש עבר כוללים. כוללים, אני יודע, כן. כוללים יש ברוך השם הרבה מאוד... הרבה כוללים היה...

המניע - אמונה ומסירות

למה היה? שני דברים הלאה. אמונה בקדוש ברוך הוא שזה השליחות, ובורא עולם יעזור לי. ודבר שני: אמונה בצדקת הדרך שחייבים שיהיה בקרית אתא מקום תורה כדי זה יפרח.

זה המונה חזקה. היה עובד עכשיו שמונה שעות ואם זה מחזיק את הכולל ואת הכל.

וגם כשאתה לפנסיה היה למד. כל יום היה הולך. כל יום היה. גם שהמבוגר הוא בקושי צעד. היה צועד לאט לאט לאט, כל יום למד. כל יום פעמיים של מעוז חיים בכל פסיכי. הלפא שפעם היה הקופת חולים. כל יום היה הולך לשם ללמוד שם כל הבוקר. ובערב היה הולך לשיעור.

עד יומו האחרון. ביום האחרון הוא הלך עוד הכל לרב עם עוד שיעור. וגם הגיעו אליו הבן שלו ייגיע לבקר אותו. ביקר הגיע הבן שלו וקרא אותו. אחרי רבע שעה שהוא למד אותו, אמר לו: "סליחה, שאני צריך ללכת אבל יש שיעור קבוע." לעזוב את הבן שלו וזה שבא לבקר. הלך עם עוד שיעור. זה היה בלילה האחרון.

הסיום

אולי יכול להיות פתאום, אבל אדם בגיל שמונים מנהל החשבונות. אני רואה לך. גמור, לא בקושי זז, חלש. הוא עדיין מנהל, אחראי, כותב. תראה מה יש על זה שבן זכר את השלווה.

תודה רבה.

תמלול מעובד של ההספד שנאמר על ידי ר' יהודה טאוב שיחי', מאברכי הכולל בקרית אתא