"מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן, ויראת מאלוקיך - אני ה'"
(ויקרא יט, לב)
בפרשת קדושים, פרשה המלאה במצוות שנאמרה בהקהל כל עדת בני ישראל, אחת המצוות שהרבה זוכים לקיים אותה יום ביומו היא מצוות "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".
להלכה נפסק שיש כאן שני בני אדם שהתורה מצווה לקום מפניהם:
אומרת הגמרא: "זקן" - זה קנה. מה הוא קנה? חוכמה!
זה הקניין היחיד שנשאר בנפש האדם. כסף וכדומה זה לא בנפש האדם - בא המפולת בבורסה והכל נופל. מה נשאר באדם? זה שקנה חוכמה! ובהמשך נראה עוד... הסיבה למה תלמיד חכם נקרא "זקן".
התורה מצווה תינו בפסוק אחד לקום גם מפני הזקן ולקום ולהדר את הזקן ואת החכם. אם התורה ציוותה את הכל בפסוק אחד, כנראה שיש טעם אחד לשניהם - אחרת לא הייתה התורה מחברת את שני האנשים האלה בבת אחת.
מבואר במדרש רבא שעל ידי כיבוד החכמים זוכים ליראת שמיים, כמו שמסופר שם הסיפור:
אמר רב אבא הכהן בר פפא: "כשהייתי רואה ציבור של בני אדם, הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם - שלא יהיו רואים אותי ועומדים לפני."
בא אליו רב יוסף בר זבידא ואמר לו: "צריך אתה לעבור מפניהם ויהיו רואים אותך ועומדים לפניך. לא צריך לדאוג שיעמדו מפניך! למה? שאתה מביא אותם על ידי כך לידי יראת שמיים - שנאמר: 'מפני שיבת תקום ויראת מאלוקיך'."
המסקנה: הרגיל לקום לפני בן חכם ובני זקן - יזכה ליראת שמיים!
אומר הגאון מווילנא במשלי: "עיקר נתינת תורה לישראל כדי שישימו ביטחונם בה'. עיקר מה שהקדוש ברוך הוא נתן תורה לעם ישראל זה כדי שיקנו את מידת הביטחון."
הוא מוסיף הגר"א: "לפי שעיקר הכל הוא הביטחון, והוא כלל כל המצוות!"
דברים נפלאים! אומר הגאון מווילנא שעיקר הכל של התורה כולה הוא הביטחון, והוא כלל כל המצוות!
בבוקר שאנחנו קמים, אנחנו מברכים ברכות התורה ושם אנחנו מבקשים: "ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך".
שאלות האחרונים: מה פירוש המושג "יודעי שמך"? מה זה בדיוק לדעת שמך? ועוד - למה זה קשור לברכות התורה?
ראינו שהרמב"ם אומר צריך לכבד את מלמדי התורה ויודעיה... "ונהיה כולנו יודעי שמך" אנחנו מבקשים.
בברכת "אתה חונן" אנו אומרים: "אתה חונן לאדם דעת, ברוך אתה ה' חונן הדעת". מה זה לדעת את השם? מה זה יודעי שמך? מה זה ביטחון?
אנחנו צריכים בעולם הזה - תפקידנו לדעת את השם.
מה זה לדעת את השם? לדעת שהכל מה שקורה בבריאה זה רק הוא. כל מה שקורה בעולם - זה הכל לטובה. הכל השם מנהל, והכל הוא מנהיג בשביל טובתנו.
באנו בעולם הזה בשביל להכיר את השם, לדעת את השם, לדעת שהשם טוב, אוהב אותנו, משגיח על כל העולם בשביל שיהיה לנו טוב. זה תפקידנו בעולם - לדעת את השם, להכיר שהשם טוב וכל מחשבותיו לטובה.
מה זה מצוות הביטחון שאמר הגר"א שהיא עיקר התורה כולה?
ביטחון פירושו: לחיות שבורא עולם אוהב אותך, חושב עליך, לחיות בכל נימי נפשך. איך אמר לי אדם? שבתוך העורקים שלך יעבור. תחיה את זה שבורא עולם חושב עליך כל רגע.
אין לו משהו יותר חשוב מאשר אתה. אין דבר בעולם שאכפת לו יותר מאשר שלך יהיה טוב, שיהיה לך נעים, שיהיה לך תענוג. אדם לא נברא רק מצד הדין אלא להתענג על השם.
"אתה הבן יקר שלו, הוא לא שוכח אותך רגע אחד. אין דבר יותר חביב לו מאשר לראות אותך מחייך אליו, מרים את עיניך אליו, מסתכל אליו. 'הראיני את מראיך, השמיעיני את קולך, כי קולך ערב ומראך נאוה'."
התענוג של בורא עולם זה שאני אדבר איתו קצת, אודה לו על מה שהוא נתן לי, אזכור אותו, אחיה את האהבה שלו.
זהו ביטחון: שאדם יודע - בורא עולם לא שוכח אותי רגע אחד. כל מחשבותיו עליי, לעשות לי טוב, לדאוג לי, להזכיר לי שהוא קיים, שהוא אוהב אותי. לחיות את זה בכל רמ"ח איברים!
ברכה התורה - כל יום אנחנו מבקשים: "ונהיה כולנו אנחנו יודעי שמך". מטרת התורה להחיות בליבנו את ההרגשה שבורא עולם אוהב אותנו, חושב עלינו, שמח בנו. כמו שאמר הגר"א: "עיקר נתינת תורה לישראל כדי שישימו ביטחונם בה'."
יש עוד דרך נפלא כיצד אדם קונה את הביטחון הזה:
החיים של בן אדם הם ספר תורה! כשאדם מתבונן במהלך חייו, לא חי ככה סתם, מסתכל במהלך חייו - יש לו פנקס סודי שבו הוא רושם את חסדי השם עמו.
הוא מסתכל מדי פעם, מעביר מבט על חייו. לאט לאט רואה את השגחת בורא עולם - איך בורא עולם מנהל את עולמו לטוב, איך יש מידה כנגד מידה. העושה טוב מקבל שכר טוב, העושה רע מקבל רע. במשך השנים האדם קונה את הקניין הזה.
מסופר על רבי יחזקאל לוונשטיין - סיפור נורא. היו בחורי ישיבה שהיו לומדים בבית הכנסת כי לא היה להם מקום ישיבה. הגבאי שם היה נורא מקפיד על ניקיון ונורא הפריע לו שפעם יש פה לכלוך, פעם שכחו איזה ספר להחזיר. כל פעם היה צועק.
יום אחד הוא התרגז ובחמת זעם, באמצע הלימוד, הודיע לכל הבחורים לקום מיד לצאת מהמקום! זרק אותם מבית הכנסת ונעל את בית הכנסת בפניהם. יותר לא הסכים שיהיו שמה.
שמע את זה רבי יחזקאל לוונשטיין ומאוד קפב לו הלב שכך אותו גבאי מסלק בחורי ישיבה נפלאים. כל פעם שהיה מגיע מישהו מאותו עיר היה שואל אותו: "מה נשמע? מה שלום אותו גבאי? מה קורה איתו?" הוא ידע - אין כזה דבר, הקדוש ברוך הוא משלם מידה כנגד מידה. וחיכה לראות מה יקרה.
עברו שנים רבות... ויום אחד מגיע מישהו מאותה עיר. שואל רבי יחזקאל: "מה קורה?" אמר: "תשמע, קרה מעשה נורא! היה ברכת כהנים בשלושת הרגלים. פתאום אותו זקן, אותו גבאי שהיה גם כהן, פתאום קיבל התקף לב ומת באמצע ברכת כהנים!"
"עכשיו, באמצע ברכת כהנים כל הכהנים צריכים להתפלל. אי אפשר בבית הכנסת באמצע ברכת כהנים - לא רצו להפסיק אותם. לקחו את אותו אדם ומיד הוציאו אותו דרך החלון! זרקו אותו מהחלון של בית הכנסת החוצה, כדי שלא לטמא את הכהנים - אחרי שהכהנים חייבים להפסיק, אסור לכהן להישאר במקום טמא."
אמר רבי יחזקאל: "תראה מה זה מידה כנגד מידה! הוא זרק את הבחורים מבית הכנסת - סופו היה שזרקו אותו, את הגופה שלו, מבית הכנסת! מידה כנגד מידה!"
המסקנה: העולם הזה לא הפקר! כל מה שקורה בעולם יש מידה כנגד מידה!
היה אומר הרב שך: "זקנתי וגם ראיתי, ולא ראיתי אדם מעולם שהפסיד מוויתור! אדם מעולם לא הפסיד מוויתור!"
הרב שמואל רוזובסקי מפוניביץ: מסופר איך הוא ניצל מהשואה. היה ויכוח בעיירה אחרי שנפטר אביו - מי ימלא את מקומו? אנשי העיירה מאוד רצו שהוא ימלא, והוא לא הסכים. הוא אמר שאחיו צריך למלא. הוא הלך, התווכח, ונתן שמגיע לאחיו - ואחיו קיבל.
והנה הוא רואה שאחרי שאחיו קיבל, עדיין בני העיר מאוד מעוררים על הדבר. הלך, קם, עשה מעשה - עזב את העיר ועלה לארץ ישראל!
פרצה השואה - כולם נפטרו! מי נשאר? שמואל רוזובסקי! הוא ראה - מוויתור לא מפסידים!
וככה יש עוד סיפורים נפלאים שמראים איך רואים בחיים. כך אמר: "זקנתי וגם ראיתי" - באותו רגע אתה לא רואה את זה, במשך השנים אתה רואה שהמוותר מרוויח, מי שמקפיד מפסיד!
אומר החינוך דבר נפלא עד מאוד:
"מפני שברוב שנותיו ראה והכיר קצת למעשה השם ונפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד."
כולנו יודעי שמך - מטרתנו לדעת את השם. יש שתי אפשרויות איך יודעים את השם:
בזקן הגמרא אומרת: "כמה הרפתקאות עברו עליו וראו מעשה השם ונפלאותיו!"
אומר הרדב"ז: "דע לך - יש מצווה אחת לקום מפני יודעי השם! המצווה היא לקום מפני יודעי השם."
מה שקנה החכם - מה שקנה הזקן: ברוב שנים קנה החכם במעט שנים!
אומר החתם סופר: "לפי זה תבין נפלא למה התורה לא כתבה 'חכם' אלא 'זה קנה'. באה התורה ואומרת דבר נפלא:"
נמצא שאין כאן שתי מצוות - יש מצווה לקום מפני מי שמכיר את השם! יודע שהשם אוהב אותנו, משגיח על העולם, משגיח על כל מה שקורה בעולם. זה המצווה לקום מפני יודעי השם!
יש שני סוגי יודעי השם:
נמצא שזו מצוות עשה אחת! לכן החינוך והרמב"ם חיברו את הכל למצוות עשה אחת.
נבין נפלא מדוע אומר המדרש שמי שקם לפני החכם והזקן זוכה ליראת שמיים:
כאשר אדם מכבד את מי שיודע את השם, הוא מבין כמה חשוב לדעת את השם! הוא מבין כמה זה חשוב לכבד את יודעי השם, כל שכן שהוא יכבד את בורא עולם לכבודו ולעצמו!
לכן כאשר תכבד את החכם ואת הזקן - תזכה אתה בעצמך להיות יודע השם!
מטרתנו בעולם: לדעת את השם, להכיר אותו - כמה הוא אוהב אותנו, כמה הוא משגיח עלינו!
שתי דרכים לקנות זאת:
כמה חשוב שכל יהודי יזכור את השגחת השם שקרה לו, יספר את זה לבניו!
ככה אנחנו מנחילים לכולם את המטרה העיקרית בעולם - לדעת שהשם משגיח בעולם, אוהב אותנו. וגם אם באותו רגע לא רואים, במבט של הרבה שנים רואים את זה.
וכך צריך להיות שאדם מבוגר יהיה מלא סיפורי השגחת השם בעולם!
לצערנו לא כל אדם זקן יכול לספר לכם מעשה השם ונפלאותיו. ומדוע? כי הוא לא התבונן בהמשך כל ימי חייו, לא עשה להם זכר, לא כתב אותם.
אם אדם היה רושם את מעשה השם ונפלאותיו - כשהוא יגיע לבגרות זקנה, הוא יהיה אדם שווה לתלמיד חכם עצום!
ותלמיד חכם יהיו שווים - כי שניהם יהיו יודעי השם!
השם יזכנו לזכור את מעשה השגחת השם, להודות לו עליהם, ועל ידי זה נזכה להיות בכלל החכמים יודעי השם, ונזכה ליראת שמיים עצומה!