🍎 מדריך למורה: כיתה שלומדת

מבצע הוא דבר קצר. הוא מתחיל, נגמר, ועוברים הלאה. בבית ספר שיש בו מבצע על כל דבר, התלמידים כבר יודעים את הסוף: עוד מעט זה ייגמר, ואפשר לחכות שיעבור.

תוכנית היא דבר אחר. היא מתחילה ונמשכת, יש בה הדרגה, ויש בה חידודים בדרך. היא יכולה להימשך כל השנה.

מה אומרים לכיתה

• זו תוכנית, והיא נשארת כאן.
• כדי להצליח בה צריך לעבוד קשה. גם אני וגם אתם.
• יש תוצאה למי שעומד במשימות, ויש תוצאה למי שלא עומד בהן.
• גם כשהרישום ייגמר, הכללים וההרגלים נשארים.

המטרה אינה חמישה קלפים. המטרה היא התנהגות שמתקבעת.

בתוכנית התנהגות אין הגרלה. אם הכללים קבעו שמספר מסוים של נקודות מזכה בפרס, מי שצבר אותן כבר נבחר. הוא נבחר על פי הכללים, ואין צורך לבחור אותו שוב.

הגרלה מלמדת את הילדים שההצלחה תלויה במזל. תוכנית מלמדת שההצלחה תלויה בהתנהגות.

שלוש בדיקות לפני שמכריזים על פרס

• האם ברור לכולם כמה נקודות צריך כדי לקבל אותו?
• האם הפרס באמת פרס בעיני הילדים? משימה שנעשית בזמן הפרטי שלהם איננה בהכרח פרס.
• האם אני יכול לספק אותו בוודאות, בזמן שהבטחתי?

אם המורה עצמו לא יכול להסביר את הפרס במשפט אחד, הילדים בוודאי לא יבינו אותו.

מורים חוששים שאם אותה תלמידה תזכה כל פעם, האחרים יתייאשו. ההיגיון הפוך. אם ברור שמי שמרוויח הכי הרבה נקודות זוכה בצ'ופר הגדול, מגיע לה לזכות בו פעם אחר פעם.

האחרים ילמדו מזה דבר פשוט: כדי לזכות כמוה צריך להתנהג כמוה. וכדי להתנהג כמוה יש כללים, וצריך להקשיב למורה.

זו למידה חברתית

אחד הדברים שמדרבנים תלמיד יותר מכל הוא לראות ילד אחר עושה ומצליח. הוא שואל את עצמו מה החבר עושה שגם הוא צריך לעשות.

התנאי שבלעדיו זה לא עובד

המורה חייב לשים לב גם לאחרים. גם ילד שהתנהג כראוי פעם אחת בשיעור צריך שיראו אותו ויתנו לו נקודה על כך. מי שמחזק רק את המצטיינת מפסיד את שאר הכיתה.

כשנותנים נקודה אומרים בקול על מה היא ניתנת. אפשר לנסח בכל דרך, אבל בסוף המשפט חייבת להופיע ההתנהגות עצמה.

• יופי, הרמת אצבע.
• מצוין, חיכית לתורך.
• כל הכבוד, חיכית בסבלנות.
• מצוין, דיברת ברשות.
• הספרים מונחים במקום, קיבלת נקודה.

למה זה כל כך חשוב

המשפט נאמר לתלמיד אחד, אבל כל הכיתה שומעת אותו. כשהוא חוזר עוד פעם ועוד פעם הוא נעשה מנטרה. גם השמיעה היא ערוץ למידה. הילדים יושבים, רואים על מה אחרים מקבלים נקודות, ומבינים מה מצופה מהם.

אל יימאס לכם לומר את זה. החזרה היא השיטה.

אם הכלל בכיתה הוא דיבור ברשות, הנקודה ניתנת על ההצבעה. היא איננה ניתנת על תשובה נכונה.

תלמיד הצביע, קיבל רשות, ואז אמר שהוא לא זוכר מה רצה לומר? עונים לו:

שכחת? לא נורא. טוב שהצבעת, קח נקודה.

בתחילת הדרך הילדים יבדקו את המורה. הם יצביעו כדי לראות אם הוא באמת שם לב ונותן נקודה. זה סימן טוב, כי הם בודקים אם הכלל אמיתי.

המטרה שלנו היא שיצביעו. לא שיֵדעו.

אי אפשר לרשום נקודה לכל מי שמצביע בכל רגע, וגם לא צריך. פעם נותנים לאלה ופעם לאלה.

מה אומרים

כל הכבוד לכל מי שהצביע וממתין בסבלנות. ראיתי שאתה ואתה חיכיתם, גם אתם מקבלים נקודה.

ומה עושים כשתלמיד שואל למה לא קיבל? לא נכנסים לזה.

אני רואה את כולם. ההחלטה למי לתת נקודה היא שלי. אני נותן כל הזמן, ומי שמגיע לו יקבל.

• אין ויכוח ואין דיון.
• אין כאן איפה ואיפה, אבל המורה הוא שבודק מי שומר על הכללים.
• מי שירוויח נקודות יקבל את הפרסים.

מתן נקודה איננו טקס. אין מחיאות כפיים ואין נאום. אומרים את המשפט, מסמנים, וממשיכים ללמד.

יופי יעקב, הרמת יד.

אם מתן הנקודות מאט את השיעור, הבעיה היא בטכניקה ולא בתוכנית. בהתחלה זה אכן גוזל מעט מהקצב. אחרי כמה שיעורים זה נעשה אוטומטי.

זו עבודה קשה בהתחלה, והיא נעשית קלה הרבה יותר בהמשך.

בכיתה גדולה חיפוש השם ברשימה הוא מה שגוזל זמן. הפתרון: לכל תלמיד מספר קבוע, לפי סדר הרשימה. הראשון ברשימה הוא מספר 1, השנייה מספר 2, וכך הלאה.

איך מציגים לכיתה

במקום לחפש את השם שלכם אני אבקש מכם את המספר. כך יהיה לי קל יותר לתת לכם נקודות.

• כל תלמיד מקבל את המספר שלו.
• מותר לכתוב אותו על השולחן, בקלמר או במחברת.
• המקום ברשימה לא משתנה, ולכן גם המספר לא משתנה.

איך זה נראה בשיעור

המורה אומר: יעל, את מקבלת נקודה. מה המספר שלך? היא עונה חמש, המורה מסמן בשורה חמש, וזהו.

תלמיד שכח את המספר? בפעמים הראשונות בודקים ואומרים לו: אתה מספר שבע, אל תשכח. אחרי כמה פעמים כולם זוכרים.

הציפייה היא שתלמיד ילמד במשך כל זמן השיעור. בפועל יש כניסה, התארגנות ומעברים, וחמש דקות הולכות מכאן וחמש משם.

גם אחרי כל זה, בשיעור של 45 דקות תלמיד צריך להיות בלמידה לפחות 30 דקות.

איך מגיעים לזה

• נכנסים לכיתה ומתחילים ללמד. אין שלב של עניינים וברבורים.
• משאירים מראש חמש דקות לסיכום.
• משאירים מראש חמש עד שבע דקות לכתיבת שיעורי הבית.
• השיעור נגמר אחרי הסיכום ושיעורי הבית, ורק אז נשמע הצלצול.

כשהשיעור מתוכנן כך, הילדים נמצאים עם המורה עד הדקה האחרונה, ואין זמן ריק שמזמין הפרעות.

המטרה של השהות בבית הספר היא ללמוד. תלמיד שמדבר, מרעיש ומסתובב בזמן השיעור עשה לעצמו הפסקה בתוך השיעור.

מי שיצר הפסקה בתוך השיעור, ייווצר לו שיעור בתוך ההפסקה.

מה אומרים בכיתה

מי שמדבר עכשיו, אני רושם לו זמן. את הזמן הזה הוא יחזיר, בהפסקה או בזמן המשחק שבסוף השיעור.

זה איננו איום. זו תוצאה ידועה מראש, בדיוק כמו שנקודה היא תוצאה ידועה מראש. התוכנית מבוססת קודם כול על חיזוקים, והילדים יכולים להרוויח בה הרבה. אבל כשם שיש תוצאה להתנהגות חיובית, יש תוצאה גם להתנהגות שאינה נאותה.

המשפט שאסור לומר הוא: אני לוקח לכם את ההפסקה. הוא נשמע רע, והורה ששומע אותו שואל מיד באיזו זכות.

כך מנסחים

• הוא עשה הפסקה בשיעור שלי. את ההפסקה שלו הוא כבר קיבל.
• בשיעור שלי לומדים. מה שלא נלמד בשיעור יילמד אחריו.
• הם משלימים זמן שיעור שבוזבז.
• יסיימו מהר, ייצאו מהר. אבל את המשימה מסיימים.

כששומעים את זה כך, גם ההורים מבינים. הם אומרים לעצמם: נכון, הוא לקח זמן מהשיעור, והוא צריך להחזיר אותו.

זה אותו מעשה, אבל הוא נשמע אחרת, ולכן הוא מתקבל אחרת.

• בהפסקה, כשהמורה עצמו נשאר עם התלמיד.
• בזמן המשחק שבסוף השיעור. מי שעבד יפה מכניס ציוד ומשחק עשר דקות. מי שדיבר משלים באותו זמן.
• בשיעור שהילד אוהב, שאליו הוא יאחר עד שיסיים.
• למחרת בבוקר, אצל המנהלת או היועצת, לפני הכניסה לשיעור.

כשהמורה לא נמצא למחרת

מורה מקצועי שמגיע רק בחלק מהימים חייב לתאם מראש עם גורם נוסף בבית הספר. בלי התיאום הזה התוצאה לא תתקיים, והכלל יתרוקן.

התנאי

תלמיד שמחזיר זמן אינו נשאר לבד בשום רגע. תמיד נמצא איתו מבוגר אחראי.

וכשהתלמיד חוזר לכיתה, הוא נכנס בשקט ומתחיל לעבוד.

יציאה לשירותים באמצע שיעור היא סוג של הפסקה: הליכה, שהייה וחזרה. כשהיא מופיעה בדיוק ברגע שמקבלים משימה, זו בדרך כלל בריחה מהמשימה.

הכללים

• דואגים ללכת לפני השיעור.
• בעשרים הדקות הראשונות שאחרי הפסקה אין יציאה.
• קודם מתחילים את המשימה ומסיימים אותה, ואז יוצאים. המשימה קצרה, ומי שעובד בזריזות ייצא מהר.
• היציאה איננה באה במקום המשימה.

החריג

אם יש בעיה רפואית, ההורים מביאים אישור מרופא, והמורה מתחשב בכך בלי שום ויכוח. התלמיד יוצא, וכשהוא חוזר הוא מסיים את המשימה.

מה אומרים להורה

הבת שלך מבקשת לצאת בכל פעם שיש משימה, ומבזבזת את הזמן בחוץ. מהיום היא יוצאת אחרי שסיימה את המשימה. אם יש עניין רפואי, אשמח לקבל אישור ואתחשב בו.

אי אפשר להנחית על ילדים ועל הורים תוצאה שלא ידעו עליה. זה לא עובד עם ילדים, ובוודאי לא עם הורים.

הסדר הנכון

• מחליטים מה התוצאה ובודקים שאפשר לקיים אותה.
• מתאמים עם המנהלת ועם המחנכת.
• מודיעים להורים ומסבירים את הרציונל.
• מודיעים לכיתה.
• רק אז מתחילים ליישם.

כלל מעשי

אין משאירים תלמיד אחרי שעות הלימודים לפני שדיברו עם הוריו. השארה בהפסקה שבה המורה נמצא איתו אפשרית גם קודם, כי הילד נשאר בתוך סדר היום הרגיל.

קודם מכינים את הקרקע, ורק אחר כך אומרים את הדברים.

בהודעה כתובה ההורה לא שומע את הטון. הוא קורא אותה לבד, מפרש אותה לחומרה, והשיחה שהייתה יכולה להסתיים בהסכמה מתחילה בהתנגדות.

אם ידוע מראש אצל אילו תלמידים זה עלול לקרות, מרימים טלפון להורים שלהם, אחד אחד.

תסריט לשיחה

שלום, אני המורה של... רציתי לספר לכם מה קורה בשיעור שלי ומה אני עושה. כשתלמיד עושה הפסקה בזמן השיעור, הוא משלים את הזמן בהפסקה, ואני נשאר איתו. אני צופה שזה יקרה גם עם הבן שלכם, כי זה כבר קרה. חשוב לי שתדעו מראש, כדי שלא תהיה בינינו אי הבנה, ואשמח לתמיכה שלכם.

מה מבקשים מההורה

• לדבר עם הילד בבית ולעדכן אותו שזו התוכנית בכיתה.
• להכין אח או אחות צעירים לאפשרות שיצטרכו להמתין.

הורה מתגייס בקלות כשהוא שומע שהמורה פועל לטובת הילד שלו. לכן פותחים בדאגה ולא בתלונה.

• אני דואג להשכלה של הילד שלך.
• אני דואג שלא ייווצר אצלו פער לימודי מול החברים.
• אני דואג שילמד לעמוד בכללים.
• אני דואג שילמד לכבד את האדם שעומד מולו.

ועוד דבר שכדאי לומר

זו גם ההפסקה שלי. אני לימדתי בשיעור, ואני בכל זאת נשאר עם הבן שלך כדי שילמד.

המורה איננו בא בטענות. הוא זה שמוותר על ההפסקה הקטנה שלו כדי שהילד לא יפסיד חומר. הורה שמבין את זה מפסיק לראות בו יריב.

מורה מקצועי שומע את השאלה הזאת גם מהורים וגם מעצמו: המחנכת לא נזקקת לזה, אז למה אני. התשובה איננה לוותר.

כן, זה קורה אצלי, ואני עובד על זה כדי שלא יקרה. כדי להצליח אני צריך אתכם. הכי קל היה לי לומר שלא אכפת לי אם ילמדו. אבל אכפת לי.

ההסבר שהורים מבינים

כשאתם מנהיגים כללים בבית, אתם מצפים שהילד ישמור עליהם גם אצל חבר, אצל סבתא ואצל הדודה. אותו דבר בבית הספר. מתנהגים יפה לא רק מול המחנכת או המנהלת. יש מורה לתנ"ך, מורה לחשבון ומורה להיסטוריה, ומול כולם מתנהגים יפה.

ילדים צריכים ללמוד להתנהל מול אנשים שונים. זה חלק מהחינוך שלהם.

הטיעון הנפוץ ביותר נגד השלמת זמן הוא לוגיסטי: הילד צריך לאסוף אח קטן, או שיש הסעה. המענה איננו ביטול התוצאה. המענה הוא פתרון שמוכן מראש.

לילדים

אם אתם רוצים לצאת בזמן, יש כללים. מי ששומר עליהם יוצא בזמן.

להורים

• אם חשוב לכם שהילד ייצא בזמן כדי לאסוף את אחיו, דברו איתו בבית על ההתנהגות בשיעור.
• האח הצעיר ימתין. הוא יכול להמתין בתוך הכיתה או ליד הדלת. בכל מקרה הוא בשטח בית הספר ובהשגחה.
• הכינו את האח הצעיר לכך שייתכן שיחכה כמה דקות.

המורה יכול לדאוג שהאח הממתין ישב בצד בנוחות. העיקר שיהיה פתרון שמאפשר לעמוד במילה.

מוצאים פתרון שמאפשר לקיים את התוצאה. לא מוותרים עליה בגלל הקושי.

כדי שהתוכנית תעבוד צריך שיתוף פעולה בתוך בית הספר. הנה מה שמבקשים מכל אחד.

• המנהלת: לדעת על התוכנית, לגבות אותה, ולאפשר לתלמיד להשלים משימה אצלה בבוקר שלמחרת.
• המחנכת: להציג את התוכנית להורים. יש לה קשר רציף איתם, והיא מתאימה לכך יותר ממורה מקצועי.
• היועצת: מקום נוסף להשלמת משימות, ועין נוספת על תלמידים שמתקשים.

אסיפת הורים

אסיפת ההורים היא ההזדמנות להציג את התוכנית לכולם יחד, יחד עם המחנכת. מסבירים למה הכוונה, למה זה חשוב, ומה הילד לומד מזה.

כשמסבירים את הרציונל במילים הנכונות, מגייסים אנשים בקלות רבה יותר.

קודם כול מחזקים כמה שאפשר. אם החיזוקים והשלמת הזמן אינם משפרים את המצב, עולים בסולם, שלב אחרי שלב.

• שיחת טלפון ראשונה להורים.
• שיחת טלפון שנייה ושלישית. לא מתביישים להטריד הורים של ילד שמפריע.
• הזמנת ההורה לבית הספר. הורה שנדרש להגיע פעם ופעמיים ידבר עם הילד בבית בצורה אחרת.
• צעד משמעותי יותר, בתיאום מלא עם המנהלת, המחנכת והיועצת: הילד אינו מתחיל את יום הלימודים עד שישב עם המנהלת.

שני כללים לכל הדרך

• לא נכנסים לפינות עם הורים. אם יש בעיה, מתקשרים ומדברים.
• כל צעד משמעותי נעשה רק אחרי שיחה עם הנהלת בית הספר.

זה העיקרון שכל השאר תלוי בו. אם המורה אמר שיקרה משהו, זה חייב לקרות. הבטיח פרס, הפרס ניתן. הודיע על תוצאה, התוצאה מתקיימת.

לא יכול להיות שאמרת משהו והוא לא קרה. לא לטוב ולא לרע.

מה נובע מזה

• לא מבטיחים דבר שאי אפשר לקיים.
• לא מודיעים על תוצאה לפני שבדקו שהיא אפשרית מבחינת זמן, מקום והשגחה.
• לא אומרים בכעס דבר שיצטרכו לבטל אחר כך.

לכן ההכנה באה לפני ההכרזה. מורה שהכריז ואחר כך גילה שאין לו הפסקה פנויה, לימד את הכיתה שהמילה שלו איננה מחייבת.

תלמיד התבקש לעבור מקום באמצע השיעור ולא עבר. המורה אמר לו שיישאר על כך בהפסקה, ואז הוסיף: אם תגיש את העבודה, נוותר לך.

מה לא בסדר כאן

את העבודה הוא חייב להגיש בכל מקרה. היא איננה תשלום חלופי. המעשה כבר נעשה, והתוצאה שהוכרזה צריכה להתקיים.

התלמיד למד מהמקרה שאפשר לא לעבור מקום, וגם לא להישאר. בפעם הבאה שיתבקש לעבור, הוא לא יעבור.

מה עושים במקום

התלמיד נשאר וכותב תשובות לשלוש שאלות:

• מה עשיתי?
• מה הייתה ההתנהגות שלי?
• מה אעשה בפעם הבאה כדי להישאר במקום שלי?

אין תשלום אחר בתמורה. גם עוברים מקום וגם עושים את המשימה, ואין קשר בין השניים.

לפעמים העברת מקום היא צורך ואין ברירה. כדי שהיא לא תנחת בהפתעה, מודיעים עליה מראש:

תלמיד שידבר בזמן השיעור ולא יוכל לשבת ליד חברו, יעבור לשבת ליד חבר אחר או לבד. מי שרוצה לשמור על המקום שלו, יש כללים בכיתה.

כשהתלמיד מציע פשרה

המורה, אני אעבור רק לחמש דקות ואחזור. התשובה קצרה:

אתה לא קובע עובדה. אני קובע.

תלמיד יכול לבקש. הוא איננו יכול להחליט. ההבדל בין בקשה להחלטה הוא ההבדל בין כיתה שהמורה מנהל אותה לכיתה שמנהלת את המורה.

הכלל בכיתה: לא אוכלים בשיעור. תלמיד התחיל לאכול. המורה ניגשה ואמרה לו בשקט להכניס את האוכל לתיק ולהמשיך לעבוד. היא הוסיפה שאפשר לבקש רשות, אבל אי אפשר לאכול מיוזמתו.

הוא המשיך לאכול. היא לא התווכחה. היא התרחקה והמשיכה ללמד.

כעבור כמה דקות הוא נזקק לעזרה במשימה. היא ענתה:

כשתכניס את האוכל כמו שביקשתי, אוכל לעזור לך.

הוא הכניס. היא אמרה: יופי שהכנסת את האוכל לתיק כמו שביקשתי. ואז עזרה לו.

מה לומדים מזה

• המורה לא ויתרה על הכלל כדי שהתלמיד יהיה נחמד אליה.
• היא לא נגררה לעימות מול כל הכיתה.
• הדרך חזרה הייתה פתוחה כל הזמן, והיא עברה דרך ביצוע הבקשה.
• ברגע שביצע, קיבל חיזוק, והיחסים חזרו לקדמותם.

בשיעור בחירה, כמו חוג או שיעור העשרה שהילדים מגיעים אליו מרצונם, אין סיבה להתמודד עם בעיות התנהגות. מי שנמצא שם שלא לפי הכללים, אינו נמצא שם.

מה אומרים

חמוד שלי, אני מרשה לך להיות כאן בתנאים האלה. זו אזהרה ראשונה ואחרונה. תתנהג כמו שצריך ותוכל להמשיך לבוא. אם לא, אתה יוצא באותו רגע, ותוכל להצטרף בפעם הבאה.

ואם המורה מרגיש שגם הוא אשם

מורה עדין נוטה לחשוב שאם היה מקפיד יותר, הילד לא היה מפריע, ולכן לא נעים לו להוציא אותו. זו מחשבה מובנת, והיא איננה סיבה לוותר. הכללים ידועים והתנאים ידועים. מי שבוחר להתנהג אחרת, בחר לצאת.

יש כללים לכל מקום. ברכבת לא שמים רגליים על המושב, גם אם בבית מותר.

יש מורים שחושבים שכדי להחזיק כיתה צריך להיות קשוחים. לא צריך קשיחות. צריך בהירות.

איך נראה מורה אסרטיבי

• הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, ואומר את זה בצורה ברורה.
• הוא מציב כלל ועומד בו.
• הוא לא מתחנן לילדים.
• הוא לא מתנצל על כך שהוא מבקש שקט.

ההבדל בין בקשה לכלל

מורה שמבקש יפה, בנועם ובחביבות שיהיה שקט, משדר שזו בקשה ושאפשר לא להיענות לה. הילדים רגילים שכלל נאמר בצורה ברורה והחלטית.

לכן בונים תוכנית. היא נותנת למורה גבולות ברורים ודרך מסודרת לתגמל ולהגיב.

כל מורה רוצה שיאהבו אותו. זה טבעי, וזו איננה המטרה.

• המורה לא בא למצוא חן בעיני התלמידים.
• הוא לא חבר שלהם.
• הוא המורה שלהם, והמטרה שלו היא שילמדו.

תאהבו אותי? נפלא. לא תאהבו? חבל, אתם מפסידים. אני דווקא אדם נחמד.

מורה שתלוי באהבת התלמידים יוותר על כללים כדי לא לאבד אותה. מורה שמשוחרר מהתלות הזאת יכול לעמוד על שלו, ובסופו של דבר גם זוכה להערכה.

אין מקום ל"לא נעים לי". זו העבודה.

ילדים קולטים את המורה שלהם מהר מאוד. בשניות הראשונות שהוא דורך בכיתה הם כבר יודעים מה אפשר לעשות אצלו.

הם קולטים את התחושה של "לא נעים לי" ושל "אני לא יודע מה לעשות". זה עובר דרך העמידה, דרך אופן ההתנהלות מולם, ודרך הצבת הגבולות.

מה עושים עם זה

• נכנסים לכיתה כשכבר יודעים מה הדבר הראשון שקורה בשיעור.
• מתחילים ללמד מיד, בלי להמתין שהשקט יגיע מעצמו.
• נשענים על התוכנית. מי שיודע מה יעשה בכל מצב, עומד אחרת.

הייתה מורה עדינה ושקטה מאוד, עם נועם ושלווה שקשה למצוא. היא קיבלה כיתה לא פשוטה, ובה גם תלמיד עם קשיי התנהגות חמורים במיוחד.

היא לא שינתה את האופי שלה. היא לא התחילה לצעוק. היא עשתה דבר אחד: עמדה על כל כלל, בעקביות מלאה.

• היא נשארה בהפסקות כשהיה צריך.
• היא התקשרה להורים שוב ושוב.
• היא קיימה כל מה שאמרה.

זה לקח חודשיים עד שלושה. בסוף התקופה הכיתה הייתה במקום אחר לגמרי, והיא הייתה הבוס בכיתה. עדינה כמו קודם, והבוס.

עקביות והתמדה עושות את העבודה. האופי יכול להישאר כמו שהוא.

מורה שמתחיל תוכנית חדשה מצפה שהכול ילך חלק מהשיעור הראשון. זה לא יקרה. היום הראשון אחרי חופשה ארוכה הוא כמעט תמיד קשה.

מה התהליך דורש

• אימון של המורה עצמו.
• הפנמה של הכללים, אצלו ואצל הילדים.
• זמן, עד שהילדים יבינו שעומד מולם אדם רך ונעים שיש לו אמירה.

הילדים צריכים לגלות שהמורה הזה יודע לתת צ'ופרים, יודע לעמוד במילה שלו, יודע להגיב, ויודע לעמוד מול הורים בלי להיבהל.

כלי עזר

אפשר לצלם שיעור ולצפות בו אחר כך יחד עם מדריך. לפני כן מבקשים רשות מההורים ומבהירים שהצילום נועד ללמידה של המורה בלבד.

מי שיעשה חצי ממה שכתוב כאן, כבר נמצא על דרך המלך. ותהיו רכים עם עצמכם כמו שאתם רכים עם הילדים.

מגדירים

• שלושה עד ארבעה כללים ברורים, למשל: דיבור ברשות, ישיבה במקום, ציוד מוכן.
• כמה נקודות מזכות בפרס, ומה הפרס.
• מה קורה כשתלמיד מבזבז זמן שיעור, ואיפה ומתי הוא מחזיר אותו.

מתאמים

• שיחה עם המנהלת: גיבוי, ומקום להשלמת משימות למחרת.
• שיחה עם המחנכת: מי מציג את התוכנית להורים, ומתי.
• פתרון מוסכם לאחים צעירים ולהסעות.

מודיעים

• טלפון אישי להורי התלמידים שאצלם זה צפוי לקרות.
• הצגת התוכנית לכל ההורים.
• הצגת התוכנית לכיתה, במילה "תוכנית" ולא "מבצע".

מכינים

• רשימת תלמידים ממוספרת, ומספר קבוע לכל תלמיד.
• מערך שיעור עם חמש דקות לסיכום וחמש עד שבע לשיעורי בית.

מתחילים ליישם רק אחרי שכל השורות מסומנות.

כשנותנים נקודה

• יופי, הרמת אצבע.
• מצוין, חיכית לתורך.
• שכחת? לא נורא. טוב שהצבעת, קח נקודה.
• כל הכבוד לכל מי שממתין בסבלנות.

כששואלים למה לא קיבלתי

• אני רואה את כולם, וההחלטה היא שלי.
• אני נותן כל הזמן. מי שמגיע לו יקבל.

כשמבזבזים זמן

• בשיעור שלי לומדים.
• מי שעושה הפסקה עכשיו, ישלים את הזמן אחר כך.
• תסיים מהר, תצא מהר.

כשמנסים לנהל משא ומתן

• אתה לא קובע עובדה. אני קובע.
• כשתעשה מה שביקשתי, אוכל לעזור לך.
• אפשר לבקש. אי אפשר להחליט.

פתיחה

• רציתי לספר לכם מה קורה בשיעור שלי ומה אני עושה.
• חשוב לי שתדעו מראש, כדי שלא תהיה בינינו אי הבנה.

ההסבר

• הוא לא מפסיד הפסקה. הוא עשה הפסקה בשיעור, ואת הלמידה הוא משלים עכשיו.
• אני נשאר איתו. זו גם ההפסקה שלי.
• אני דואג שלא ייווצר אצלו פער לימודי.

כששואלים למה רק אצלך

• כן, זה קורה אצלי, ואני מטפל בזה. כדי להצליח אני צריך אתכם.
• גם אתם מצפים שישמור על הכללים שלכם אצל סבתא ואצל חברים.

הבקשה

• דברו איתו בבית על ההתנהגות בשיעור.
• הכינו את האח הצעיר לכך שייתכן שימתין כמה דקות.
• אם יש עניין רפואי, שלחו לי אישור ואתחשב בו.

• תוכנית ולא מבצע. היא נשארת.
• אין הגרלות. מי שהרוויח, מקבל.
• כל נקודה נאמרת בקול, יחד עם הסיבה.
• מחזקים את ההתנהגות שהכלל דורש, לא את התשובה הנכונה.
• אין משא ומתן על נקודות.
• זמן שיעור הוא זמן למידה. מי שבזבז, מחזיר.
• לא "לוקחים הפסקה". משלימים זמן שיעור.
• קודם מגייסים הורים וצוות, ורק אחר כך מיישמים.
• מה שנאמר קורה, לטובה ולרעה.
• אסרטיבי ולא אגרסיבי, ובסבלנות לתהליך.