נספח: סיפורים והמחשות לשיעור בנושא גיל ההתבגרות

סיפור א': הבן שביקש נשיקה

הסיפור המלא

במסגרת אחד הסמינרים לנערים שהתרחקו מהדרך, היה נער שהגיע ממשפחה דתית. לאחר דיונים רבים על הצורך בחום ואהבה, הנער קיבל אומץ לעשות מעשה שלא יאומן.

בליל הסדר, כאשר כל המשפחה המורחבת ישבה לשולחן, הוא גנב את האפיקומן. כאשר אביו שאל אותו מה הוא רוצה בתמורה, הנער ענה: "אני רוצה פעם אחת בחיים לקבל ממך נשיקה לפני כולם."

השולחן הפך מליל הסדר לתשעה באב. כולם בכו. באותו רגע הבינו כמה חסר היה לילד זה בחייו - דבר פשוט שהיה צריך לקבל מגיל שלוש-ארבע.

הלקח מהסיפור

הסיפור ממחיש כיצד צרכים רגשיים בסיסיים, שלא מולאו בילדות, יכולים להתפרץ בגיל ההתבגרות בדרכים לא צפויות. מה שנראה כמרד או כהתנהגות קיצונית, עשוי להיות למעשה זעקה לקבלת צורך בסיסי שלא סופק.

הלקח: אם נספק את הצרכים הרגשיים הבסיסיים - חום, אהבה, הכרה וקבלה - בגיל צעיר, נוכל למנוע התפרצויות ומשברים בגיל ההתבגרות.

סיפור ב': האב ובנו הבוגר

הסיפור המלא

גבר בן 38, בעל חנות שנכשל בעסקיו פעם ופעמיים, סבל מאוד מיחסו של אביו. האב, סוחר מצליח ואמיד, תמיד "עזר" לבנו, טיפל בענייניו, ונתן לו כסף - אך בתהליך העניק לו תמיד תחושה של ילד קטן חסר אונים.

הבן היה מתוסכל מאוד, לא יכול היה להביע כל דעה בענייני העסק כי האב תמיד התערב וניהל. הוא לא יכול היה להגיד לאביו דבר בעניין, כי האב סיפק את הכסף. התמונה העצמית שלו הייתה מרוסקת, וגם חיי המשפחה שלו נפגעו, כי את המעט כוח שרצה לחוש, ניסה לפרוק בצורה לא בריאה בביתו.

יום אחד, בגיל 38, ניגש לאביו ואמר: "קח את החנות, אני הולך. אני לא יכול להיות יותר תינוק. אני מוותר על הכסף, מוותר על הביטחון הכלכלי, עדיף לי להיות נווד בג'ונגל ולא תינוק בחיק [אביו]."

האב החוויר והתיישב. אמר לבנו: "ומה יהיה איתי?" הבן, המופתע, שאל: "מה פירוש 'מה יהיה איתך'?"

האב הסביר: "תראה, אני עוד שנתיים יוצא לפנסיה. כל השנים חשבתי מה אעשה עם עצמי אחרי פנסיה, איפה יהיה לי מקום עבודה, ומי יקבל אותי בגיל הזה. ועכשיו אתה הורס לי את הכל." האב פרץ בבכי.

הבן סיפר לאחר מכן שהיה נתון לסערת רגשות. מצד אחד חשב: "איזו התעללות - הוא חנק אותי בגרון כביכול לטובתי, כביכול דאג לי, בזמן שכל מה שרצה זה שיקולים שלו." מצד שני, נקרע לבו מרחמים על אביו, והוא תפס שאביו לא היה מודע למה שעשה: "בעצם הוא שמר אותי כבן למקרה שהוא יזדקק לגיבוי."

הלקח מהסיפור

סיפור זה ממחיש כיצד יחסי תלות לא בריאים יכולים להימשך אל הבגרות. בגיל ההתבגרות מתחיל תהליך ההיפרדות, שבו המתבגר מנסה לגבש זהות עצמאית. אם התהליך הזה לא מתאפשר ונחסם, התוצאות יכולות להיות הרסניות אפילו הרבה אחרי גיל ההתבגרות.

הלקח: יש לתת למתבגרים מרחב להתנסות, לטעות, ולבנות את זהותם העצמאית. שליטה יתר הנובעת מצרכים של ההורים (ולא מטובת הילד) עלולה לגרום נזק ממושך.

סיפור ג': הנער והנקמה

הסיפור המלא

בקבוצת דיון עם נערים שהתרחקו מהדרך, התגלגל הדיון לנושא של הפסוק במשלי: "אם רעב שונאך האכילהו לחם... כי גחלים אתה חותה על ראשו."

אחד הנערים, בניצוץ ארגמני בעיניו, אמר: "זאת אומרת שאם אני רוצה לנקום באבא שלי על ההתעללויות, על ההשפלה, על החיים הקשים שהוא נתן לי, אני צריך לעשות לו טובה? איך אני יכול לעשות דבר כזה?"

המרצה הציע לו: "אולי תוותר על הנקמה?" אך הנער השיב שבשביל הנקמה הוא מוכן להשקיע הכל. בסוף שיחה ארוכה, המנחה והקבוצה החלו לדמיין איך אביו של הנער יושב בבית אבות זקן ובודד, והנער מגיע כבן נאמן ומסור, מטפל בו ודואג לו.

המנחה הציע לנער לכתוב את רעיונותיו בכתב, "כאילו" מכתב לאביו. הנער כתב: "לאבא! ימים ולילות הייתי שוכב במיטתי ולא ישן. החלומות המפחידים ביותר היו החלומות שבהם אתה הופעת... הייתי חושב איך לנקום בך. אני מצאתי את הדרך - אני מבטיח לך שכשתגיע לגיל שבו תזדקק לי, אעשה כל שביכולתי להנעים לך את החיים. אהיה בן מסור ונאמן שלא היה לך בחייך..."

לאחר דיונים רבים, הנער הסכים לשלוח את המכתב לאביו, עם הפסוק "אם רעב שונאך האכילהו לחם" ככותרת. האב קרא את המכתב, ויום אחד פגש את בנו ברחוב והציע לו טרמפ. הבן סירב תחילה, אך בסוף הסכים. במהלך הנסיעה, התפתחה שיחה שבסופה האב פרץ בבכי.

כשהמרצה שאל את האב שנתיים לאחר מכן מה קרה, האב אמר: "כשראיתי את הפסוק בראש המכתב חשבתי שאני מתפוצץ מכעס. אם הייתי תופס אותו באותו רגע, הייתי מרסק אותו, כמו שעשיתי בעבר. אבל כשקראתי את המכתב, פתאום תפסתי שמה שכתוב 'אם רעב שונאך' זה לא שהוא שונא אותי, אלא שאני שונא אותו. עמדתי מול הראי ואמרתי לעצמי: זו אמת, אני שונא אותו. ואחרי שאמרתי את זה, התפוצץ המחסום והאהבה הטבעית שכן טמונה בלב אדם לבנו יצאה."

אותו אב, שהיה בעבר מהלוחמים הגדולים נגד הטיפול בבעיות נוער ונגד "החדרת רוחות זרות" לקהילה, הפך למממן של טיפולים כאלה, לדבריו כדי "לכפר על הנזק".

הלקח מהסיפור

סיפור זה ממחיש את מורכבות היחסים בין הורים למתבגרים, ואת האופן שבו כעס, שנאה ומרירות יכולים להסתיר צורך עמוק באהבה והכרה. לעתים, המרד של המתבגר אינו אלא ביטוי עקיף לכמיהה לקשר משמעותי.

הלקח: גם כשנראה שהקשר אבוד, תהליך של הבנה עצמית, נכונות להתמודד עם רגשות קשים ופתיחות לראות את האחר, יכולים לשנות את התמונה ולאפשר איחוי של קרעים.

סיפור ד': המפגש עם הנערים ברחוב

הסיפור המלא

המרצה סיפר על מפגש עם קבוצת נערים שנכנסו לשיעור תורני שהעביר, במטרה ללעוג ל"דוסים". הנערים בקבוצה התנפחו, מוכנים לתגרה, אך המרצה ביקש מהם להירגע ולהתבונן במה שמתרחש.

הוא החל לתאר את הנערים שנכנסו: "תראו למשל את הבחור הגבוה הזה עם הסרט על הראש. תראו כמה הוא סובל עכשיו. הוא לא נהנה ממה שהוא עושה. בואו נדמיין את עצמנו במקומם, כמה פעמים גם אנחנו היינו כאלה... תראו, כל שתי מילים שהוא אומר, הוא מסתכל ימינה ושמאלה. ימינה בשביל לראות האם החבר שלו מחייך, ושמאלה לראות האם השני רוצה ממנו משהו. הוא עכשיו עבד של מה שהוא לא רוצה לעשות."

לאט לאט התחילו החבר'ה שלו להקשיב, והמופע של הנערים החל להתקלקל. אחד מהנערים אמר: "יאללה, תסתלק מכאן." המרצה הסתכל לו בעיניים ואמר: "ערב טוב, מה שלומך? למרות שאתה לא יודע את זה, אתה בן של הקדוש ברוך הוא, של האלוקים שברא את העולם, והוא אוהב אותך. אולי אפילו יותר מאשר אותי. אולי כדאי לי להתחנף אליך בשביל שתהיה לי פרוטקציה למעלה."

החבר'ה של המרצה גיחכו קצת. הנער הסתכל עליו ואמר לחבר השני: "תסתלק מכאן." החבר השני, להפתעת כולם, התיישב ואמר: "אני רוצה להיות דתי."

המרצה מעולם לא הכיר את הנער הזה, לא לפני ולא אחרי המפגש. כשנשאל למה הנער לפתע רצה "להיות דתי", ענה: "אני לא חושב שבדיוק המילים, כי אני לא יודע מה הוא הבין בדיוק ממה שדיברתי. מה שברור זה שאני באמת התייחסתי אליו כאדם."

הלקח מהסיפור

סיפור זה מדגים איך התייחסות כנה, אמיתית ומכבדת יכולה לחדור מעבר למחסומים חיצוניים של התרסה וחוצפה. נערים בגיל ההתבגרות כמהים ליחס אנושי, להכרה ולכבוד - אפילו (ואולי במיוחד) כשהם מציגים חזות מתרי