ל״ג בעומר - על מה השמחה?

תגלית בפרשת המועדים

פירוש שגיליתי השנה... אני נורא נהניתי מזה. זו תגלית לדעתי, אבל זו שאלה שהמפרשים, המון המון מפרשים התחבטו בה. לדעתי כל אחד כמעט שלומד, היה צריך לשים לב לבעיה הזאת.

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על המועדים. התורה מספרת בפרשת השבוע על המועדים, על כל המועדים, ואז התורה מסיימת את הלכות המועדים: "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, קודש, אלה הם מועדי". ככה התורה מסיימת.

בואו נקרא ברגע אחד. הנה, יפה מאוד. הנה, התורה מתארת את חג הסוכות: "לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'"... "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ"... "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם". זה סיום הפרשה, נכון? נגמרה הפרשה.

פתאום התורה ממשיכה: "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר..."

אני לא מבין! לפני רגע סיימת "אלה מועדי ה'", עד כאן זה הכל! אחרי זה... זה כמו מורה שאומר: "שיעור מחר בשעה 10, שיעור בשעה 11, שיעור בשעה 12. אלו הם השיעורים למחר." ואז אומר: "אך אל תשכחו בשעה 12 יש שיעור!"

אבל דיברת על זה לפני רגע! מה כתוב בתורה? חג הפסח, חג השבועות, חג הסוכות, "אלה מועדי ה'". ואז "אך בחמישה עשר יום"... על מה דיברת לפני רגע? על חג הסוכות!

וזו קריאה שקוראים לא רק בשבוע הזה. קוראים את זה לא יודע כמה פעמים במשך החגים. הקריאה שנמצאת בפרשת אמור נמצאת המון המון בחגים. "ביום הראשון..." - מי אמר למי? מי אמר את זה למי? דבר ה' אל משה. משה אמר לעם ישראל. בכמה היה בכמה הוא היה?

אז הוא אמר לו עוד פעם: "תזכור שיש שיעור ביום בשעה 12"? הוא כבר היה... זה קשה לי! קוראים את זה נדמה לי ביום הראשון של כל המועדים, פסח. קוראים את זה וקוראים את זה במון חגים. פרשת אמור קוראים המון המון פעמים בשנה, קוראים את הפרשה הזאת.

התירוץ - ארבעת המינים מיועדים לארץ ישראל

מה זה אמור להיות? התורה... מה זה "אך"? סיפרת את זה לפני רגע! מה התורה מדברת? המפרשים מחפשים תירוצים, ווערטים, פשט. מה הפשט כאן?

נדמה לי שהשנה, או שנה שעברה, גיליתי באחד הספרים תירוץ. נורא נהניתי ממנו.

מה הפירוש הפשוט על דרך הפשט של ארבעת המינים? על דרך הפשט. יש בסוד - נגיע לזה - יסודות ארבעת המינים על פי הסוד. זה גורם לחיבור של כל האותיות ביחד, הרבה דברים נפלאים. אבל בוא נלך דרך הפשט: מה? למה לוקחים ארבעת המינים? מה שארבעת המינים כולם? למה? מה המצווה? למה? מה הטעם?

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" - מה בדרך הפשט?

כן, יש את המדרש הדורש לחבר את כל הכל, כל הצדיקים והרשעים והבינוניים. כן, זה מדרש. אבל פה איזה פשט הכי פשוט... כתוב...

הרמב"ם במורה נבוכים כותב - על דרך הפשט זה חג אסיף. "אסיף". ברוך השם, האדם חיכה לשמיים, הביא את התבואה הביתה, הביא את הפירות. האסיף של התבואה כבר היה מזמן, בקיץ. עכשיו הוא מביא את הפירות - כל הפירות. אדם מביא אותם לחג הסוכות, מכניס את הכל הביתה, רואה שפע והכל. והוא מביא כעין ביכורים, ביכורים קטן.

ומה הוא מביא? אומר הרמב"ם במורה נבוכים: הוא מביא מהפרי היפה ביותר - ככה זה האתרוג, פרי יפה מאוד. יש לו מה להסתכל עליו, זה פרי מאוד מעניין, האתרוג. הוא מביא מהפירות עם הריח הטוב, הוא מביא מהפירות הגבוהים ביותר - עץ גבוה, תמיר, משהו מדהים, התמר. והוא מביא אומר "מהעליים של סרק הנחמדים" - העלים היפים, סרק יפה. זה הוא מביא במגוון. ועל כל זה הוא מודה לקדוש ברוך הוא שהביא לו שפע תבואה והכל, ברוך השם בשעה טובה ומוצלחת.

יפה. נורא.

מי יכול להביא את זה? אלה שגרים כבר בארץ ישראל! מי שגר בחוץ לארץ, או מי שגר... מה? לפני שנכנסו לארץ...?

אין ארבעת המינים. ואומר דבר מדהים...

היה מאוד נפלא! אומר: התורה אמרה ככה - משה רבנו מדבר לעם ישראל. אז אומר: "ככה יש לכם חגים - פסח, שבועות וסוכות". זה נוהג אף בחוץ לארץ. אומר להם: "עד כאן - אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש".

עכשיו, "זה המועדים שנוהגים לכם עכשיו. אך, דעו לכם: יבוא יום ובעזרת השם תזכו להיכנס לארץ ישראל, אז מה יהיה שם? חג הסוכות יהיה משהו אחר! זה לא יהיה סתם חג! למה יהיה? 'אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ' - כאשר תיכנסו לארץ ישראל, אז מה יהיה? אז יהיה: 'בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן'... ומה יהיה אז? תיקחו 'בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל'!"

עכשיו זה לא שייך! אין לכם מה לקחת במדבר פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות! אין כזה דבר! לא שייך! אין תבואה ואין כלום! "כאשר תיכנסו..."

זה כמו שאומרים: "הסדר הוא 10 שיעור, 11 שיעור, 12 שיעור. כאשר יהיה שעון חורף יהיה מנחה". זה בסדר גמור, נכון? "אך, כאשר יהיה..." - "זה הסדר להיום, אך כאשר יהיה שעון חורף יהיה מנחה ב-12 וחצי".

וכך כתוב בתורה. "זה פסח, זה שבועות, זה סוכות. עד כאן המועדים. אך, כאשר תיכנסו לארץ ישראל ויהיה לכם תבואה, אז יהיה לחג הסוכות עוד דבר - פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות וערבי נחל".

נשמע פשט בטעם הציווי שלפנינו!

זה היה במדבר, זה במדבר, וגם בארץ. כזה. במדבר גם היה להם משכן, אבל פרי עץ הדר לא היה. אין טעם, לא היה שום דבר.

זה נראה כפשט המקרא, למרות שאומר לך מפורש: רוב הפרשנים, תראו על המקום מי שיפתח, מתקשים בזה. את התירוץ הזה הם לא הביאו.

"באוספכם את תבואת הארץ" - בארץ ישראל דבר אחד! לא בחוץ לארץ, קשור לארץ ישראל.

זה פירוש מאוד מעניין. סתם, גם חג סוכות. זה היה לי גם משהו ככה למה התורה... זה סתם מאוד מעניין היה.

ל"ג בעומר ותורת הסוד

ל"ג בעומר, ברוך השם, עם ישראל שמחים מאוד מאוד מאוד. זה יום שיש בו שמחה עצומה. השמחה עם הרשב"י התחילה סך הכל בתקופת האר"י ז"ל. אין מקור קדום לפני כן. מתקופת האר"י ז"ל והלאה.

לפני כן מופיע בשולחן ערוך: "שפסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות". כך כתוב בשולחן ערוך (כבר נגיד שיש מחלוקת בין הרמ"א לשולחן ערוך). בכל אופן, כתוב "פסקו מתלמידי רבי עקיבא מלמות".

מזמן האר"י ז"ל התחדש דבר חדש - שעושים גם הילולה לרב שמעון בר יוחאי. האם הוא נפטר באותו יום או לא? זה נושא אחר. מה שיש, זה יום ההילולה.

איך במקורות הקדומים - מי שיסתכל - כתוב שזה יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי. אני הייתי רוצה להבין האם יש סתירה בין השולחן ערוך לבין האר"י ז"ל? השולחן ערוך כותב שהשמחה כי "פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות", ובאר"י ז"ל כתוב למה שמחים - "יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי". האם יש קשר בין אחד לשני? האם הדברים האלה מתחברים ביחד או לא מתחברים ביחד?

רבי שמעון בר יוחאי גם כן היה תלמיד רבי עקיבא, והוא לא היה מתלמידיו שמתו ביברור.

על מה השמחה? שאלה חשובה!

בואו נשמע דבר יפה, קושיה יפה. בשולחן ערוך כתוב למה שמחים בל"ג בעומר - "פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות". אצל האר"י ז"ל, וככה רוב האוכלוסיה יודעת - ל"ג בעומר זה תאריך שכל המדינה יודעת. כל מי שבישראל יודע מה יש בל"ג בעומר - מדורות, שכל העולם כולו אני מאמין עושה סר הילולא. ככה, כל זה... הזוי!

זה האירוע הגדול ביותר במדינה! אין אירוע במדינה אחר כזה! כשאני עולה, שאני מגיע לשם, לפעמים אני אומר לעצמי - זה מעין עלייה לרגל! אתה רוצה להיות בערך איך תראה עלייה לרגל? תסתכל את הרשב"י! זה מעין עלייה לרגל!

יש לך מצד אחד שולחן ערוך, מצד אחד האר"י ז"ל, ומנהג ישראל. איך נתרץ את שתי הסתירות האלה?

נשאל שאלה אחת באמצע, ותראה איך זה מתרץ. שואל אותה החיד"א. שואל את זה שאלה, החיד"א. לא פשוטה.

"אני לא מבין מה כתוב בשולחן ערוך. למה שמחים? כי מתו כל תלמידי רבי עקיבא, כי פסקו... 'פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות'."

אומר: "לא מבין שמחה. מה זה עושה? איזו שמחה יש בזה? אתה לא צריך... נגיד שבעוד חודש יעשו שמחה שנגמרה הקורונה. אני לא יודע..."

"איך נגמרה הקורונה?" אומר לך: "פשוט מאוד, לא נשארו... לא נשאר מי שימות! שימות...!"

אירוע לציון סיום הקורונה? זה יהיה יום אבל בינלאומי! אתה נורמלי? זה יום שמחה? מה כתוב למה שמחים? כי "פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות"?

מי שפותח את הגמרא יודע שהיו לו 24,000 תלמידים, ולא נשאר אף אחד! זה לא שנשארו חמישה, זה לא קריאה נכונה של הגמרא. מתו כולם והיה עולם שמם. כלום. לא נשאר.

אז הלך לדרום, הלך לערבה, ולקח חמישה תלמידים חדשים. לא אותם אלה. די, נגמר הכל. לא נשאר שום דבר. הלך לרבותינו שבדרום והעמיד חמישה תלמידים חדשים.

שואל החיד"א: אני לא מבין. אז מה אתה שמח? נגמרה הקורונה בהודו כי מתו כולם? מה זו שמחה?

לא הבנתי! למה אתה שמח? רבי עקיבא שמח? כל מי שבסביבה שמחים שנגמר המגפה? לא נשאר אף אחד!

המגפה הייתה רק לתלמידי רבי עקיבא. לא כולם מתו. המגפה לא הייתה בכל המקומות, זאת הייתה מגפה נקודתית לתלמידי רבי עקיבא.

יש לנו בעיה עם הבנת השמחה. למה שמחים?

התירוץ: אחרי חושך בא אור

אבל אחד מהתירוצים הנפלאים לקושיה הזאת... יש לנו בוא ניקח תקופת האר"י ז"ל. דוגמה מאוד טובה! זאת הייתה תקופה מדהימה בהיסטוריה, בהיסטוריה היהודית. פתאום מתכנסים לך למקום אחד בצפת קיבוץ עצום של גדולי ישראל, בצורה מדהימה.

יש שם את מחבר השולחן ערוך - גר שם. את מחבר "לכה דודי" - גר שם. את המבי"ט, את בעל ספר "חרדים", את האר"י ז"ל, תלמידו רב חיים ויטאל, את מרן... מרן הבית יוסף גר שם. האלשיך גר שם. המהרי"ט צהלון מפרניקו - גר שם באותה תקופה - הפירוש הראשון לירושלמי. נוצר אז. עד אז לא היה פירוש לירושלמי! היה ירושלמי בלי פירוש. אז באותה תקופה, שם בצפת, התחבר הפירוש הראשון. ועוד המון תלמידי חכמים שנקראים "מאורות", "מטאורים", שעד היום כולם מכירים אותם.

מניין זה? תבין, מה? למה אותה תקופה זכתה? איך הם בכלל הגיעו לשם טכנית? ולמה? מה זכתה תקופה כל כך מיוחדת?

אז יש כלל מאוד מעניין: הרבה פעמים, לאחר החושך, הקדוש ברוך הוא נותן אור גדול.

זה כתוב אצל שלמה המלך, שהוא אמר - יש אפילו היום שיר... "מוסר ה' בני אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה".

פירוש: כשהקדוש ברוך הוא מוכיח בן אדם, נותן לו מוסר, ייסורים וכדומה - אל תמאס בו ואל תקוץ בתוכחתו. למה? כי הקדוש ברוך הוא עושה את הכל בתור רחמים. ואז מה יקרה? אחרי שהוא יפסיק לייסר אותך, "כאב את בן ירצה" - מה הכוונה?

אבא, לא עלינו, היה צריך לתת מכה לבן שלו. לא התנהג טוב, חצה את הכביש, לא יודע מה עשה. לא הייתה ברירה, נתן לו פליק. מה אחר כך? האבא מרגיש נקיפות מצפון, ולאחר מכן הוא רוצה לחבק את הבן שלו, לתת לו... למה? לכפר על... לא שהוא לא היה צריך - היה צריך - אבל מה? זה הבן שלו! סוף סוף, הוא רוצה אחר כך לאסוף אותו, להרבות אהבתו.

ככה גם הקדוש ברוך הוא. לפעמים אין ברירה, צריך להעניש בן אדם וכדומה. אבל לאחר מכן מה קורה? הקדוש ברוך הוא מביא אחר כך הרבה רחמנות על עם ישראל. לאחר הצרות מגיע אחר כך אור גדול מאוד. למה? כי זה כואב לאבא שהיה צריך לייסר את הבן שלו.

לפני תקופת האר"י ז"ל מה היה? גירוש ספרד. גירוש! הבית יוסף בעצמו היה מגורשי ספרד! הוא בעצמו היה בספרד והוא היה מגורשי ספרד. הרבה מאוד מאלה, מחכמי צפת, הם מגורשי ספרד שהגיעו בזה.

לאחר שקורה חושך גדול מה קורה? מגיע הרבה פעמים אור גדול שהקדוש ברוך הוא מאיר לעם ישראל. למה? כמו שאומר הפסוק: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה" - כדי להרבות טובתו לאחר הייסורים. זה תקופת האר"י ז"ל.

תלמידי רבי עקיבא - מחושך לאור

אותו דבר בדיוק נחזור בחזרה לתקופת רבי עקיבא. רבי עקיבא היה לו 24,000 תלמידים, משהו אדיר! כולם מתים והיה עולם שמם. אתה יודע מה זה "שמם"? כלום! חושך ממש! אין תורה, אין כלום, שום דבר לא נשאר.

הולך רבי עקיבא, מוצא חמישה... אתה היית אומר: "חמישה? אני לא צריך תלמידים! אני הולך לנוח..." זה גבורה לא נורמלית!

תאר לעצמך, אתה יודע... אני יודע... ראש הממשלה... נתניהו... אם הוא היה צריך לעזוב את הכנסת, ולאן הוא הולך? להיות מורה לחמישה ילדים? אדם רגיל לא מסוגל לכזה דבר. אתה מבין?

מי הוא? להיות ראש הממשלה של כל העולם כולו ועכשיו להיות מורה לחמישה תלמידים? זהו רבי עקיבא! היתה הדמות הגדולה ביותר ביהדות באותה תקופה. בנה ישיבה גדולה ביותר. הכל נגמר. מה הוא עושה? הולך, לוקח חמישה, הולך איתם. זה צריך גבורת נפש לא יאומן!

דרך אגב, צריך להיות רבי עקיבא, אחד כזה שרואה את הטוב בכל דבר בצורה הזויה, איך צריך להיות! אבל מה קורה באותו זמן? דווקא החמישה תלמידים הם מצליחים בצורה לא נורמלית!

רבי מאיר - זה רבי מאיר בעל הנס! כותב - "סתם משנה רבי מאיר". מה זה "רבי שמעון"? רבי שמעון בר יוחאי! רבי יוסי - כל אחד שמע! "סתם ספרא רבי יוסי", "סתם תוספתא"... כל אחד חיבר חיבור, חיבור שקיים עד היום, חיבור מדהים, חיבור ענק שמאיר.

"והם הם העמידו באותה שעה" - מה זה "והם הם"? מה זה פעמיים "הם הם"? "ורק הם". כל התורה כולה שלנו היום עוברת דרך אותם חמישה! איך זה אחד יודע כאלה חמישה מטאורים, משהו מדהים!

למה הוא זכה לכזה דבר? שוב, אותה סיבה: אחרי החושך הגדול שהקדוש ברוך הוא היה צריך להביא מחמת הסיבה, מה קורה? הקדוש ברוך הוא מרחם על עם ישראל, אוהב את ישראל, ומביא להם אור עצום! אור אדיר! סייעתא דשמיא עצומה!

קשר המועדים לרשב"י

עכשיו תבין: לא משנה לך אם רבי שמעון בר יוחאי נפטר באותו יום או לא נפטר באותו יום, זה לא משנה. מכוח מה זכה רשב"י לדבר שאף אחד לא זכה? אפילו רבי עקיבא, שהגיע למקום גבוה גבוה ואמר "אל תגידו מים מים" - כל דברים גבוהים מאוד מאוד. הגיע לאבני שיש במקום אבני שיש. אבל הוא לא רשאי, אין לו זכות לגלות לעם ישראל...

רבי שמעון בר יוחאי היה היחיד שנתנו לו רשות לכתוב את הדברים, לגלות לעם ישראל סודות, להעביר את זה בצורה שאפשר להעביר! זה דברים שלפעמים קשה מאוד בכלל לבטא אותם, דברים נורא גבוהים. לא רואים אותם, דברים שלא קלים.

רבי שמעון בר יוחאי, היות והיה חושך גדול לפני כן, לאחר מכן מה? התמלא הקדוש ברוך הוא באהבה אלינו. ומה קרה? זכו אותם תלמידים להביא אור עצום לעולם.

יפה מאוד! לכן ל"ג בעומר זה יום שמחה גדול מאוד. למה? כי זה היום שבו מה? התקבל האור העצום, התקבל הרשות להביא כזה אור גדול לחמישה תלמידים, שביניהם היה רבי שמעון בר יוחאי.

לכן לא משנה בכלל אם תופסים שרשב"י נפטר באותו יום או לא. את האור שלו, את האור הזוהר - מתי הוא קיבל? באותו יום.

יפה מאוד. תראה, נפלא מאוד! היתה בהתחלה סתירה. בשולחן ערוך כתוב - למה שמחים? "פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות". והאר"י ז"ל כתוב למה? "כי זה יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי".

היתה בהתחלה סתירה. לפי מה שעכשיו אמרנו, אין פה סתירה! אותו דבר בדיוק! מה אתה שמח ש"פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות"? הרי אין כלום! לא! לא שמח שפסקו מלמות. אני שמח על האור הגדול שהתגלה בעקבות זה! מי זה האור הגדול? זה רבי שמעון בר יוחאי!

נמצא שהשולחן ערוך והאר"י ז"ל על אותו דבר! רק זה אמר טעם אחד, וזה אמר דבר אחר. ביחד מסתדר! למה אני שמח ש"פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות"? כי בעקבות זה הגיע האור הגדול של הזוהר!

דוגמא מתקופתנו - אחרי השואה

דע לך, זה נוגע גם לתקופה שלנו. תסתכל, אפשר לומר, אפשר לומר שלפני 70 שנה... מישהו זוכר את זה, איך זה היה? אבל אפשר לומר שהיה עולם שמם בצורה לא נורמלית. עכשיו לא נשאר כמעט אף ישיבה בכל האנושות, כמעט כל הכדור ארץ מקצה ועד קצה. אין ישיבות! אתה יודע מה זה? כל הישיבות נחרבו! הכל נחרב! בהיסטוריה! כמו תלמידי רבי עקיבא גם בזה. זה דמיון.

היו מעט ישיבות. בארץ ישראל היו שתי ישיבות: ישיבה בפתח תקווה, וישיבת חברון. באירופה גם כן - הישיבות הגדולות לא היו כמו שהיו. היו יחידים שם. עוד חלשות. אם לא היה אוכלוסיה רצה להתחזק...

לא היה כמעט כלום. היו ישיבות שם, עוד חלשות. אם לא היה אוכלוסיה, רצה לו... לא היה תרבות של... לא היה.

בארצות הברית היה המצב הכי גרוע שיכול להיות. הם היו...

בארצות הברית היה כסף, כסף, כסף. עובדים בשבת! לא היה... אתה מכיר את הסיפור המפורסם, שהגיע משה פיינשטיין, שלח לרב אהרון קוטלר שיעזוב את אירופה ויבוא לארצות הברית.

אז הוא עשה גורל. הוא לא יודע לאיפה ללכת, האם לארצות הברית או לארץ ישראל. לא יודע. עשה גורל. הגורל מה יצא לו? הפסוק: "ויאמר ה' אל אהרון לך לקראת משה המדברה" - "ויאמר ה' אל אהרון" - מי זה? רב אהרון קוטלר. "לך לקראת משה" - מי זה משה? משה פיינשטיין. "המדברה" - ארצות הברית, שהייתה מדבר שממה.

מספר הרב: "קודם ארצות הברית נחתתי שם, נכנסתי לקנות ספרים והתחלתי לחפש 'קצות החושן'" - ספר הכי בסיסי בעולם הישיבות, ספר חזק מאוד. אין ישיבה שלא אוהבת אותו, ספר שלומדים מאוד מאוד יפה, ברמה גבוהה על הגמרות של הבבות. מאוד ספר טוב.

הוא נכנס אליו וכאילו כל בחור ישיבה יודע מה זה "קצות החושן", זה מוכר. אומר המוכר: "תשמע, לא יודע אם יש. אני אלך למחסן, אני אחפש לך". הולך למחסן, חוזר אחרי כמה 10 דקות, מביא כזה אחד מלא אבק. אומר לו: "זה 'קצות החושן' האחרון שיש לי. ואני חושב", אומר, "שצריך להנציח את האירוע, לצלם אותו". למה? אומר: "להערכתי, זה 'קצות החושן' האחרון שיימכר באמריקה! אין יותר, לא יהיה, אין". לא נשאר. אומר לו: "כלום". זה היה קבלת פנים שעשו לרב אהרון קוטלר.

והנה איזה פלא! אחרי השואה, עובר כמה שנים... ואתה יודע איך אמר פעם הרב שך? אמר, היה אומר תמיד הרב שך, להתפלל: "חסדי השם!". הוא היה אומר: "תראה מה זה! היום, בישיבת מיר לבד", אומר, "יש בחורי ישיבות יותר ממה שהיה בכל העולם כולו לפני השואה!" נכון.

בישיבה אחת, רק בישיבת מיר ירושלים, יש לך בחורי ישיבות כמעט יותר מכל מה שהיה... ירושלים קודם... יש לך כמעט, לא יודע, בחורי ישיבות. אברכים ודאי בכוללים. לא יודע אם כן גם בחורי ישיבות, אבל אברכים יש לך ודאי יותר ממה שהיו אברכים בכל העולם כולו. אברכים שיושבים ולומדים! פעם כל אדם היה עובד! איפה? כמה? איך?

יש היום כבר, לא יודע, 60,000 אברכים שלומדים כל היום בישראל? לא רק בישראל. הם היו 400 שהגיעו לפקיד!

כן, נכון! זה היה! ישיבת מיר! נס! הנס העצום שנשאר! זה היה! הם היו הפליטה, שכל אחד מהם היה... זה שני מקומות: היה מקום אחד - זה הרב דסלר, שהיה בזה. והיה גם הרב שלום זה, בפתח תקווה, שהיה לו פרוטקציה, הצליח להביא כמה יהודים לארץ ישראל. שלוזובסקי וכל של פוניבז' - הגיעו לפתח תקווה. וככה הסטייפלר, רב חיים קנייבסקי - כולם היו... הגיעו דרך שלום זה. הגיעו... זה שתי נקודות אור, שמשם התחילו. זה החמישה תלמידים של רבי עקיבא!

גם כאן אתה רואה אותו הדבר: אחרי החושך הגדול, מגיע אור עצום, עצום לעולם! למה? כי מגיע אהבה רבה, אהבתנו לאחר החושך.

שמחת ל"ג בעומר - אות לעתיד

וזה גם צריך לחדד... אתה פוגש יהודי, יש לו צרות, בעיות וכדומה - כדאי של"ג בעומר יהיה בשבילו סימן לך: גם אם יש תקופה חשוכה, דע לך - אחרי החושך יגיע אור עצום, עצום!

"אם אפול בחושך" - כן, לפעמים אני אפול בחושך. ואז אוי ואבוי! אבל אם אדם, איך אומר הפסוק: "מוסר ה' אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו" - אם תעשה את זה, דע לך: לאחר מכן יגיע אור גדול, גדול!

אז אני אומר: גם אתה יודע איך שמחים בל"ג בעומר, במיוחד בתקופה שלנו. זה לא סתם. זה גם מתאים מאוד בתקופה שלנו.

בוא נחזור: שלוש פעמים בהיסטוריה שלנו. פעם ראשונה בהיסטוריה - תלמידי רבי עקיבא, שמהם צמח רבי שמעון בר יוחאי. פעם שנייה בהיסטוריה - מתו בגלות ספרד, והיה לאחר מכן צמח האר"י ז"ל. האר"י ז"ל בעצמו, שאמרת, ל"ג בעומר הוא בעצמו כביכול צמח מהחושך שבא בעקבות... הוא בעצמו.

לפני האר"י ז"ל, דע לך, מי שלא מכיר את זה: לא היה בכלל ידיים ורגליים לתורת הקבלה! אף אחד לא ידע איך ללמוד! זה הוא הגדיר - היה תלמידו של... חיים ויטאל, בטח ויטאל.

לא, גם בפרדס רימונים לפני... היה, אבל לא מסודר. היה קשה מאוד. הוא נתן יד ורגל והכל.

בעזרת השם, בשיעור הבא נראה משהו מחוכמת הקבלה שמתאים לכל אדם. בעזרת השם נראה מה הוא אומר, בצורה פשוטה לכל אדם.

ותקופה שלישית לפחות בהיסטוריה - יכול שיש עוד, מישהו עוד רעיונות - אז זו תקופה שלישית, אנחנו, בעצמנו. היה חושך גדול בעולם, ולאחר מכן הגיע אור גדול!

אבל האור הזה הגיע לא רק מבחינה רוחנית, אלא מתי? מבחינה רוחנית שם, מבחינה גשמית! עם ישראל... תחשבו! לאחר השואה הגיע לאור עצום בהיסטוריה, שאין כדוגמתו. אולי אנחנו עכשיו נמצאים אולי בשיא בתקופות זה. היום, עכשיו, אנחנו נמצאים... לא רק זה, שהעולם מסתכל עלינו.

המדינה... כמה? זאת הייתה עלייה ב-67, ירידות, עלייה, אחר כך ב-73 הייתה עלייה, ועוד פעם גידול. כאילו היה ייצוב של האור הגדול.

תנועת התשובה - דוגמה מופלאה

אני אתן לך עוד דבר, עוד דוגמה לזה. דע לך שאחרי... מתי התחילה תנועת התשובה? זאת דוגמה קטנה לזה. מתי התחילה תנועת התשובה בארץ?

אחרי 73, בגדול, אחרי מלחמת יום כיפור. אז התחילה תנועת התשובה.

הרב שמחה כהן, זה שחיבר ספר "הבית היהודי", היה מראשי הארגון הערכים. סיפר פעם, אני... קשה להאמין, סיפור ככה. הוא סיפר... זה התחיל בהתחלה עם תנועות קטנות, כל מיני תנועות קטנות שהיו... יום אחד החליטו - את כל התנועות הקטנות, וכל מה שכל אחד עושה קטן, קטן, קטן, קטן - נעשה פעם אחת, שבת אחת. נאחד את כולם, את כל מי שיש לו קצת פה, קצת פה, קצת, קצת שם. יבואו כולם לשלושה ימי עיון.

וזה היה הסמינר הראשון שהיה בערך שלוש שנים אחרי מלחמת יום כיפור, משהו כזה. זה היה... עשו כינוס ראשון. נראה לי... יום... מקום... שיעור פה, שיעור שם... "נעשה שבת אחת, הכל ממוכן". זה היה הסמינר הראשון.

סיפר הרב שמחה כהן. קשה להאמין, צריך לראות אותו בפועל, לראות את זה. אני קראתי את זה. הוא מספר: שבאותו סמינר באו כמה? באו 80 אולי. באו. סמינר הראשון. כולם חזרו בתשובה! הזוי! כל אלה שהגיעו חזרו בתשובה!

ביניהם היה יוסף וליס, זה שהקים אחר כך את ארגון הערכים. היה מאותו סמינר הראשון. זה אור! זה לך... לא נתפס בכלל כזה דבר!

אם תרצה, אולי זה עוד דוגמה, שאחרי החושך הגדול הקדוש ברוך הוא מאיר לעם ישראל אהבה אדירה, אור עצום של... ויודע? זה אולי גם בתקופתנו. אחרי שנת הקורונה, שהיה סגור, היה כל כך הרבה צרות ובעיות. וליהודים... בעזרת השם, אולי גם אנחנו נזכה עכשיו לאור גדול, אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו במהרה לאורו!

נערך על ידי יהודה טאוב - מומחה לעריכת ותמלול שיעורי תורה על ידי בינה מלאכותית בצורה מאוד מדויקת.
לפרטים: 052-7139520