שיעור: תדמית עצמית ותיוג בחינוך

מבוא

בשיעור זה נעמיק בתופעה חינוכית פרדוקסלית: כיצד דווקא בתחומים שבהם אנו מבקשים לחנך את ילדינו ולפתח אותם, אנו עלולים לגרום לתוצאה הפוכה. נתמקד במיוחד באופן שבו תיוג והכללות משפיעים על התדמית העצמית של הילד, וכיצד תדמית זו מעצבת את התנהגותו העתידית.

חלק ראשון: הבעיה בתיוג והכללות

השפעות התיוג על התנהגות

• כאשר אנו מכנים ילד בכינויים ("אתה שקרן", "אתה עצלן"), אנו למעשה יוצרים אצלו תדמית עצמית שלילית
• חוק יסודי בנפש: אדם לעולם לא יתאמץ בכיוון שבו אינו מאמין שיצליח
• הילד מפנים את התיוג ומתנהג בהתאם לציפיות

סיפור המלמד והילד השקרן

סיפור על מלמד שסיפר לכיתה על חז"ל שאמרו "שכן דרכו של בדאי, אפילו אומר אמת אין מאמינים לו". פתאום אחד הילדים פרץ בבכי. כשהמלמד שאל אותו מה קרה, ענה הילד "אני שקרן, והשם לא יאהב אותי". המלמד ניסה להרגיע אותו ואמר "אל תשקר", והילד ענה "אני לא יכול, אני שקרן". כששאל אותו המלמד מאיפה הוא יודע שהוא שקרן, ענה הילד "כולם יודעים שאני שקרן".

סיפור זה ממחיש כיצד ילד מפנים תיוג שחוזר על עצמו עד שהוא משוכנע שזו מהותו הקבועה, וחש חסר אונים לשנותה.

חלק שני: כיצד נוצרת תדמית עצמית?

המקורות לתדמית העצמית

• בגיל צעיר - בעיקר מהתייחסות ההורים
• בגיל מבוגר יותר - מתווספת השפעת הסביבה המורחבת
• התדמית העצמית היא השתקפות של איך שהילד חושב שאחרים רואים אותו

איך מתבצע תהליך השטיפה?

1. ביקורת על האדם במקום על ההתנהגות - "אתה שקרן" במקום "הפעם שיקרת"
2. חזרה מתמדת על התיוג - עשרות פעמים ביום
3. חשדנות מתמדת - "אתה בטוח?", "זה באמת קרה?"
4. העמדת הילד בניסיון - יצירת מצבים שבודקים את אמינותו

חלק שלישי: השלכות עמוקות של תדמית עצמית שלילית

פחד משינוי

• גם כשהילד מבין את הבעיה, קשה לו מאוד לשנות את הדימוי העצמי
• הסיפור על הנער שהתקשה להאמין שהוא מסוגל ללמוד

דוגמת הנער שלא האמין ביכולתו ללמוד

סיפור על נער בגיל ישיבה קטנה שהפסיק ללמוד כי היה משוכנע שהוא "טיפש" ו"מפגר". בשיחות עמו התברר שהוא תפס את עצמו כ"טיפש לגמרא" אך "לא טיפש לחיים". ניסו להראות לו שהוא מסוגל ללמוד דרך משחקי חשיבה שהיו דומים למבנה סוגיות בגמרא, אך כשהבין שהוא מצליח - במקום לשמוח, הוא נתקף בחרדה גדולה.

התברר שהוא חרד לשנות את הדימוי העצמי שלו. הוא השקיע שנים ב"חינוך" הסביבה להתייחס אליו כמי שלא מסוגל ללמוד. השינוי בתפיסה זו דרש ממנו לעצב מחדש את כל יחסיו עם סביבתו, דבר שנחווה אצלו כאיום על קיומו.

משל הטובע האוחז בקרש

משל על אדם שספינתו נטרפה בים והוא נאחז בקרש הצלה. כאשר הגיעה ספינת הצלה וזרקו לו גלגל הצלה, הוא לא היה מסוגל לעזוב את הקרש, למרות שידע שהגלגל בטוח יותר. כך גם בני אדם נאחזים בתדמית העצמית שלהם, אפילו כשהיא הרסנית, כי זה מה שהם מכירים ומרגישים בטוחים איתו.

חלק רביעי: סיפורים נוספים המדגימים את התופעה

הסיפור של הנער הגנב

סיפור מרגש על נער בן 13 שנתפס בגניבות. בשיחות עמו התברר שהרקע שלו היה קשה - אבא עזב את המשפחה, אמא נאלצה לעבוד קשה כעוזרת בית, והם חיו בעוני. יום אחד כשניסה לקנות מוצרי מזון בסיסיים ללא כסף, חווה השפלה.

כשניסה למצוא עבודה בשוק, אנשים הסתכלו עליו "כמו גנב". כשניסה לעזור למישהי עם סלים כבדים, היא חשדה בו שהוא רוצה לגנוב. אחרי חוויות אלו, הוא אמר בצער "אני ידעתי תמיד בלב שלי שאני גנב" - וזאת למרות שבאותה עת מעולם לא גנב דבר! התדמית שהחברה שיקפה לו הפכה למציאות.

הילדה שפחדה לשבור צלחות

סיפור על ילדה בת 11 שאמה נתנה לה תדמית של "שלומיאלית" שלא יכולה להחזיק כלים מבלי לשבור אותם. כשהמרצה ביקש ממנה להוריד את הכלים מהשולחן, היא הגיבה בפחד וחרדה. התברר שהאם, בכוונות טובות, שדרה לה כל הזמן שהיא לא מסוגלת, וכך הילדה הפנימה תדמית זו.

חלק חמישי: עקרונות לתיקון התופעה

חוק ראשון: ביקורת על ההתנהגות, לא על האדם

• לעולם לא לומר "אתה כזה" אלא להתייחס להתנהגות הספציפית
• במקום "אתה שקרן" לומר "שיקרת הפעם, וזה לא מתאים לך"
• להדגיש שההתנהגות השלילית אינה מתאימה לאופי החיובי של הילד

חוק שני: לשים דגש על ה"עשה" ולא על ה"אל תעשה"

• במקום להתמקד במה שלא לעשות, להדגיש את הדרך הנכונה
• לחפש את החיובי בהתנהגות הילד ולחזק אותו
• לתת אמון בילד ולשדר ציפייה חיובית

בדיקה עצמית של ההורה

• האם גם אנחנו נופלים בפח של תיוג עצמי שלילי?
• "מי שאינו מכיר את המעלות שלו, מצבו הרוחני חמור יותר ממי שאינו מכיר את חסרונותיו" (רבי ישראל סלנטר)
• לעקוב אחרי מספר ההערות השליליות שאנו מעירים לילדים במשך היום

סיכום

תדמית עצמית שלילית נוצרת בעיקר דרך תיוג והכללות. ילד שמשוכנע שהוא "כזה" (שקרן, עצלן, טיפש) יתנהג בהתאם ויתקשה מאוד לשנות את התנהגותו. התיקון מתחיל בהבחנה ברורה בין ביקורת על התנהגות ספציפית לבין תיוג האדם כולו, ובמעבר מגישה שלילית ("אל תעשה") לגישה חיובית ("כן לעשות").

נספח: יישום מעשי

מה לעשות במקום?

1. כשילד משקר: * במקום: "אתה שקרן" * לומר: "אתה ילד אמיתי וישר, לא מתאים לך לשקר"

2. כשילד מתעצל: * במקום: "אתה עצלן" * לומר: "אתה בחור חרוץ, ולא מתאים לך להתעצל עכשיו"

3. כשילד שובר משהו: * במקום: "אתה שלומיאל, תמיד שובר הכל" * לומר: "קרה שנשבר. הנה אני אראה לך איך להחזיק נכון בפעם הבאה"

התוצאות של שינוי זה יכולות להיות מפתיעות ומרשימות. ילדים מגיבים במהירות יחסית לשינוי בגישה, ולעתים קרובות משנים את התנהגותם כאשר התדמית העצמית שלהם משתפרת.