דרכו של מרן הרב מאיר ניסים זצ"ל בחשיבות ארץ ישראל

פתיחה

ערב טוב ומבורך לכולם.

אני רוצה קודם כל לפתוח ולומר ישר כוח גדול לארגון החשוב, הגדול והנפלא הזה - ארגון קדושת ציון ברשותו של הרב הגאון רבי יהודה אבשטיין וכל העוזרים והמסיעים לו, הרבנים והאחראים. הם עושים בוודאי דבר גדול וחשוב בכינוס הזה ובעלונים ובחוברות. אשריהם ואשרי חלקם.

ביקשו ממני לדבר על דרכו של מורנו הרב מאיר ניסים זכר צדיק וקדוש לברכה, שנפסע לפני כ-40 יום, על דרכו בחשיבות ארץ ישראל.

ואני רוצה לומר לכם לפני כן שאני במקום מסוים מתבייש שצריך לדבר על הדבר הזה.

גדולת ארץ ישראל בתורה

התורה הקדושה מלאה בפסוקים רבים המתארים את גדולתה וחשיבותה של ארץ ישראל. כל מילה וכל אות בתורה יקרה מפנינים. ואם בורא עולם החליט לכתוב על ארץ ישראל כמה וכמה פסוקים המתארים אפילו את הדברים הגשמיים שבה - מישהו יכול להתבלבל ולהסתפק בגדולתה של הארץ הזאת?

אם משה רבנו התחנן לבורא עולם כל כך הרבה כדי לזכות להיכנס לארץ ישראל - אמנם לא לאכול מפריה ולשבוע מטובה, זה לא היה הדבר המרכזי מבחינתו - זה היה בשביל לקיים את המצוות, את המצוות התלויות בארץ. דרך אגב, הרמב"ן כותב בסוף פרשת החרימות שכל המצוות, לא רק אלה שתלויות בארץ, אלא כל המצוות האחרות - עיקר עניינן לעשות אותן בארץ ישראל. נכון שחייבים בהן גם בחוץ לארץ, אבל המקום המרכזי והעיקרי שבשבילו הן נועדו - זה בארץ ישראל.

אז אחרי כל זה בכלל צריך לדבר ולהסביר שארץ ישראל חשובה? אבל מה לעשות? ישנן כל מיני סיבות שבגללן, לצערנו הרב, הדבר הזה קצת ירד והרבה מפקפקים בו מכל מיני סיבות. ומלבד זאת, תמיד צריך לחזק, תמיד צריך להוסיף.

קשר לפרשת השבוע

ולכן אני אומר כך: קודם כל נאמר מילה אחת מפרשת השבוע מהמדרש. פרשת השבוע - מדרש תנחומה על הפסוק שאומר שצריך לפקוד את הלויים מבן חודש ומעלה. אומר הפסוק, אומר המדרש, שזה מה שכתוב "צדיק כתמר יפרח", והוא מסביר למה הקשר בין הצדיקים לתמרים.

אז הוא אומר שהעץ התמר - הצל שלו למרחוק, וככה גם הצדיקים - השכר בעולם הבא שלהם למרחוק. התמר יש לו תמרים ויש לו נבלות - פירות לא הכי טובים. ככה גם בעם ישראל יש תלמידי חכמים ויש עמי הארצות.

והדבر השלישי שהוא אומר: כמו שהעץ התמר - רק התמרים המשובחים שבו נכנסים לאוצר, אבל הנבלות - אלה שלא טובים - לא נכנסים לאוצר, אף אחד לא שומע עליהם, ככה גם יש בעם ישראל שזכו להיכנס לארץ ישראל ויש כאלו שלא זכו.

אם כן, פרשת השבוע שלנו יש לה קשר כבר לכל העניין של ארץ ישראל.

הרמב"ם על ארץ ישראל

הרמב"ם מהלכות מלכים פרק ה' כותב - כל דבריו מקורם בסוף מסכת כתובות, אבל בתמציתיות כותב הרמב"ם - שגדולי ישראל היו מנשקים את התחומים של ארץ ישראל, את האבנים של ארץ ישראל, מתגלגלים בעפרה של ארץ ישראל.

אדם ששוכן בארץ ישראל - כותב הרמב"ם - עוונותיו מחולים. מי שהולך בארץ ישראל ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא. הקדוש ברוך הוא, מי שקבור בארץ ישראל, הקדוש ברוך הוא מכפר לו על עוונותיו. המקום הקבורה שלו הוא כמו מזבח.

עדיף - אומר הרמב"ם - לבוא לארץ ישראל בעוד אדם בחייו. אבל גם אם לא, לפחות בקבורתו, כמו שנהגו יעקב ויוסף שהזהירו וציוו והשביעו את בני משפחותיהם שיעלו אותם לארץ ישראל אחרי קבורתם.

עוד הלכה אחת שכותב הרמב"ם - זה הלכה ממש מיוחדת מאוד: אם לאדם יש שתי אפשרויות - או לגור בארץ ישראל בעיר שרוב גויים, או לגור בחוץ לארץ בעיר שרוב יהודים - אומר הרמב"ם הרבה יותר עדיף לגור בארץ ישראל למרות שרוב בני העיר גויים. בוודאי שיהיה לזה השפעה? זה לא פשוט לגור במקום כזה, אבל אומר הרמב"ם ארץ ישראל עדיפה מהכל. כי מי שגר בחוץ לארץ - כעובד עבודה זרה. הוא מביא לזה פסוקים.

דרכו של מרן הרב זצ"ל

מורנו הרב מאיר ניסים זכר צדיק וקדוש לברכה שהיה גדול לא רק בדור שלו - גדול בדורות. מרן של כמה וכמה דורות בכל תחומי התורה ועבודת השם, אין שני לו, אין דומה לו בעולם כולו.

ובין הדברים הגדולים והחשובים שמרן זצ"ל היה עושה ומדבר עליהם ונלחם בשבילם - היה העניין של ארץ ישראל.

זיכרון מיום תשעה באב

אני זוכר בכל שנה ושנה ביום תשעה באב - יום של אבלות, יום של צער גדול על חורבן בית המקדש - אבל בסוף, אחרי תפילת מנחה, קוראים הרבה פסוקים וקטעים של נחמה. ויש שמה משפט שאומר "אביהם אל נווה קודשם מתעלפים בהמונם".

ומרן זצ"ל אחרי תפילת מנחה, לפני שעוד היו כמה דקות לפני הערבית, הוא היה אומר דברי תורה. וכמעט כל שנה - אולי כל שנה - הוא היה מדבר על המשפט הזה. והוא מזכיר ואומר שהתימנים, כשעשו את העלייה לארץ ישראל, ירדו מהמטוס וכמה זקנים נישקו את עפר ארץ ישראל - ובאותו רגע השיבו את נשמתם לבורא עולם.

אמר שזה סוג של מיתת נשיקה - לא הסוג הרגיל, אבל אותו רעיון. הרגישו: זה הגענו לתכלית, הגענו לארץ ישראל, נישקנו את האדמה הזאת, זהו, אפשר כבר למות.

ומורנו הרב עצמו סיפר שכאשר הוא הגיע לארץ, מרוב שמחה להיות בארץ ישראל, הוא רצה לנשק את עפרה. אבל הוא קצת התבייש - מה, איך זה יראה? אז הוא ויתר על זה. אבל כל כך אוהב את האדמה - לא את הדברים האחרים - קודם כל האדמה עצמה, זה אדמה קדושה.

ניסיונות לשכנע את אביו לעלות לארץ

וכבר הרבה שנים לפני שהוא בא לארץ ישראל, הוא ניסה לשכנע את מורו אביו הגאון הקדוש רבי צליח מדאות השם יקום דמו שכדאי וחשוב לעלות לארץ ישראל.

זה לא עזר. בסופו של דבר הרב רבי צליח נרצח שם, ורק אז הם עלו לארץ ישראל. וכל חייו מורנו הרב זצ"ל היה לו כעס גדול על כל מיני קבוצות בארץ ישראל - שלא נזכיר את שמותיהן - שדאגו לשכנע את אבא שלו שלא כדאי לעלות לארץ כי יש פה רשעים ויש פה שמאלנים ויש פה כל מיני דברים לא טובים.

והרב רבי צליח שמע שזה מה שכולם אומרים, שזה אנשים יראי השם וכולי מדברים ככה, והוא לא ידע איך לדעת, לא היה שמח על דבריהם, ובגלל זה הוא נשאר. אבל מורנו הרב כעס עליהם כל חייו, כי היה לו כל כך חשוב, כי הוא ידע שאילו בארץ ישראל אבא שלו היה ביחד איתו - הם היו מקימים פה אימפריה פי כמה וכמה ממה שהם עשו, הופכים את העולם ומחזירים בתשובה את כולם.

והוא תלה גם את הרצח של אבא שלו - לא נגיד בצורה ישירה, אבל - באלו שגרמו לרב לא לעלות לארץ.

עמדתו נגד ביקורת על הארץ

כאשר אנשים היו באים אליו עם כל מיני טענות - "בארץ ישראל מחללים שבת, בארץ ישראל ככה" - נכון, באו עם טענות, זה לא היה בדוי. הרב היה יוצא מגדרו לדבר כמה דברים לא טובים על תוניסיה, על השמירת שבת שם, על כמה אנשים שירדו מהדרך שם. העיקר שלא תעיזו לומר שארץ ישראל פחות טובה ממקום אחר.

המאבק נגד הסכמי אוסלו

כולם יודעים את הסכמי אוסלו הנוראים והמזעזעים. באותה תקופה היו רבים שהסכימו לזה, ואפילו כמה רבנים גדולים. אבל מורנו הרב - האמת החזקה שאין אח ורע לה בעולם - למרות כולם, סליחה, למרות כל הדעות, למרות כל הרבנים, מורנו הרב - האמת והיושר שלו אין מסופקים, אין מספקים מחילה - והוא יצא כנגד ההסכמים האלה בצורה הקשה ביותר.

והתחזיות שלו, לצערנו הרב, התממשו. כמה נהרגו, כמה נטבחו, כמה פיגועים. אמרו לרב באותה תקופה: "הלוואי שלא תהיה צודק". אבל המציאות הייתה אחרת.

גירוש גוש קטיף

אותו הדבר, בדומה לזה, בגירוש של גוש קטיף - ציירו את זה כמשהו מילה ככה מכובסת, "התנתקות", ככה משהו עדין. והרב עודד ותמך ונלחם ככל יכולתו לבטל את רוע הגזירה של כל מי שעשה את הדברים האלה רק מצד פחד מהמשטרה וכדומה, כמו שידוע לכולם מהמשפט.

הרב נלחם על זה ולא ויתר. אמנם בסופו של דבר זה לא עזר, אבל רואים כמה הרב נתן על זה את הדעת והשקיע בזה מאמצים רבים ביותר.

תנועת "יחד" ומאבקו הפוליטי

כמו כן, התנועה - המפלגה שמורנו הרב הקים, תנועת "יחד" - אחת הסיבות העיקריות שהוא בחר להתנתק מהמפלגות החרדיות הייתה בגלל הדבר הזה. מה לעשות? אני לא חושב שהציבור שלהם נוטה למקומות של נגד ארץ ישראל, אבל ראשי המפלגות שקובעים את הכל - הדרך שלהם הייתה רחוקה מאוד.

והרב ידע שזה יגרום הרבה בלגן, ובשיקול דעת החליט שאין מה לעשות וחייבים להקים את הדבר הזה. אמנם גם זה בסופו של דבר לא הצליח. רבים נלחמו בזה. ועל זה אני אומר את מה שהגמרא אומרת במסכת תמיד בדף לב: "שטנה נצחה".

אבל היה כאן בוודאי תועלת מאוד גדולה ממה שהרב עשה. כיוון שאחרי שהתנועה באמת לא התקיימה יותר, פתאום השתנו הדעות - כביכול לפחות כלפי חוץ - של ראשי המפלגות, והם התחילו להיות קצת יותר קרובים לקהל המצביעים שלהם. והכל בזכות זה שהם ראו במוחש שמעל 100,000 איש בחרו לבחור בתנועה הזאת בגלל חשיבותה של ארץ ישראל, והרבה מהם היו מהחרדים.

יום ירושלים והכרת הטוב

אנחנו נמצאים כמה ימים אחרי יום ירושלים. מורנו הרב זצ"ל היה מקפיד מאוד שלא לומר תחנון ביום ירושלים, ואפילו במנחה שלפני כן. עד כדי כך שהוא אמר שמי שאומר תחנון - הוא כפוי טובה.

ואצל מורנו הרב הכרת הטוב וכפיות טובה זה אחד הדברים הכי גדולים וחזקים. אני יכול לדבר איתכם שעה שלמה רק על הכרת הטוב. אני אומר לכם רק דוגמה אחת קטנה כדי להבין כמה כפיות טובה אצל הרב הייתה דבר מזעזע ביותר.

סיפור על יחיא סינואר

בסוכות האחרון בערך הצליחו להרוג - אמנם בלי כוונה, בידי שמיים - את המחבל המתועב, ראש המחבלים יחיא סינואר, שגרם לכל הטבח הנורא שהיה בשמחת תורה.

באו לספר למורנו הרב שהרגו אותו. אתם לא תאמינו מה הייתה תגובתו של הרב. התגובה הראשונית - המשפט הראשון שהוא אמר - זה: "עונשו של כל כפוי טובה". זה מה שמצאת במחבל הזה, ברוצח הנאצי הזה. כן, הוא פעם היה לו מחלה ובאו טיפלו בו בבית חולים בארץ, והוא מחזיר לזה טובה.

מה הפשט של הדברים? ברור שכרוצח מגיע לו למות 200 פעם במיתות משונות, לקום מהקבר ולמות עוד פעם ועוד פעם. אבל הרב בא ללמד אותנו שגם אילו הוא לא היה רוצח, עצם זה שהוא כפוי טובה - מגיע לו עונש כזה. וזה ללמד אותנו כמה כפיות טובה זה דבר נורא.

כמה הכרת הטוב זה דבר גדול וחשוב. ואין כאן הזמן לספר מקצת מגדולתו של הרב בהכרת הטוב. והוא אמר שמי שביום ירושלים לא יודע להכיר לבורא עולם טובה על השחרור של הכותל - שאנחנו זוכים להתקרב, להתפלל ליד שארית בית מקדשנו בלי בעיות, בלי קשיים, מתי שתרצו, כל ימות השנה, באיזה שעה שתהיה.

אני הייתי פה פעם אחת - הייתי פה בכותל יומיים, שתי יממות רצוף, וראיתי שלא היה רגע אחד שלא היה פה מניין. אמנם בשתיים בלילה היו מעט אנשים, אבל מניין תמיד היה פה בכותל - כל רגע ורגע.

מי שלא יודע להעריך את הזכות הזאת - להתפלל ולבוא ולגור בירושלים בלי שום פחד - אומר הרב, זה כפוי טובה כלפי בורא עולם, לא כלפי חבר שלו.

אהבת הרב לירושלים

הרב היה תמיד מדבר על ארץ ישראל בערגה גדולה, על ירושלים, ממש ממש בצורה מאוד מיוחדת. והוא פעם אמר שאפילו הערבים יודעים שירושלים היא קדושה ביותר. איך אנחנו יודעים את זה?

אולי אני לא יודע לבטא טוב, אבל הערבים קוראים לירושלים "קודש" - משהו כזה, שזה לשון קדושה או "קודס", לא יודע בדיוק. ואפילו למכה לא קוראים עם התואר הזה. זאת אומרת שגם הם יודעים שירושלים אין כמותה בעולם.

הברכה המיוחדת לעם ישראל

ואני רוצה רק לסיים ולומר שהרב היה אומר תמיד שארץ ישראל, ירושלים, נלקחה מעם ישראל למשך כ-2000 שנה - מהגלות עד שחזרנו לארץ ישראל, וברוך השם. ואומר הרב שבאותם 2000 שנה ירושלים הייתה שוממה.

כמה שכל פעם החליפו - אומה אחרת ועוד אומה ועוד אומה ששלטו בארץ - את ירושלים וגם את כל הארץ, הם לא הצליחו ליישב ולהפריח. אל תגידו שהם לא רצו - הם ניסו, אבל זה לא הלך להם.

והרב אומר שזה מה שכתוב בפסוק בפרשת בחוקותי: "והשמותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה". האויבים ישתוממו פה בארץ, אפילו שהם מתיישבים בה ורוצים להצליח בה, רוצים לגדול בה - ולא יילך להם. כי ארץ ישראל וירושלים עיר הקודש ניתנה אך ורק לעם ישראל. רק הם יצליחו ליישב אותה, רק הם יצליחו לגדול בה, רק הם יצליחו להגדיל בה בנים ולהפריח את השממה תמיד.

צוואתו של הרב

ולסיום ממש ממש - יש מצוה ידועה לקיים צוואה. כשאדם כותב צוואה, אז יש מצווה גדולה לקיים את זה. אם חלילה צריכים לשנות איזה פרט מהצוואה, יושבים דיינים: מה לעשות עם הפרט הזה? משהו לא ברור וכדומה.

מי הוא זה שאמר בין התנאים שמצווה לקיים דברי המת? זה רבי מאיר בעל הנס. וזה מקביל מאוד מאוד למורנו הרב ששמו רבי מאיר ניסים. והרב זצ"ל אמר בצוואה שהוא לא כתב אותה - לילה אחרי הלוויה שלו הוא בא לאחד הנכדים שלו ואמר שתי מילים: "תמשיכו בדרכי".

זה נכון בתורה, זה נכון בהזהרה, זה נכון בביטחון בהשם ובכל תחומי התורה, מידות טובות וכדומה. אבל לא פחות - דאגה ומסירות והשקעה על שמירת ארץ ישראל השלמה, על כיבוש השטחים שצריך להחזיר לנו אותם.

ואז זה צוואה של מורנו הרב. רבותיי, מי שרוצה לעשות נחת רוח לרב - 40 יום בסך הכל מפטירתו - זה הדבר הגדול החשוב עכשיו לקראת מתן תורה: להראות לקדוש ברוך הוא שאנחנו מקבלים את התורה בצורה מלאה וטובה ומעריכים את הארץ היקרה שבורא עולם נתן לנו.

יהיה רצון שדברי התורה שאמרתי יהיו לעילוי נשמתו של מורנו הרב רבי מאיר ניסים בן חמסה, תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. אמן ואמן.

נערך על ידי יהודה טאוב - מומחה לעריכת ותמלול שיעורי תורה על ידי בינה מלאכותית בצורה מאוד מדויקת.
לפרטים: 052-7139520