ידידים רוממוך בשירה קדמוך

---

א. הנוסח ושאלתו – למה "בשירה קדמוך"?

בשביעי של פסח נוהגים בקהילות אשכנז לשיר את הפיוט "ים ליבשה", המתאר את קריעת ים סוף. אחד הבתים אומר:

לכאורה, הנוסח הנכון היה צריך להיות: "בשירה רוממוך" – כלומר, בשירה הם רוממו אותך. אבל הנוסח אומר דווקא "בשירה קדמוך" – קידמו אותך בשירה!

כדי להבין את העומק הנפלא שבנוסח זה, עלינו לפנות לספר "מעיני הישועה", שם מובא פירוש מרתק שמשנה לגמרי את הבנתנו בשירת הים.

ב. שאלת ה"שלה הקדוש" – ההיפוך בין זכרים לנקבות

השלה הקדוש (רבי ישעיהו הורוויץ, בעל "שני לוחות הברית") מעלה שאלה עצומה ממבנה הכתובים בפרשת שירת הים:

שאלה זו אינה סתם עניין דקדוקי – היא שאלה תיאולוגית עמוקה על מהות האמונה וסדר הגאולה.

ג. הגברים ושירת הים – שרו רק לאחר הנס

הגברים שרו אחרי שראו את הנס במו עיניהם. עד שלא ראו – לא שרו. כאשר ראו את הים נקרע, כאשר ראו את המצרים טובעים, אז – "אָז יָשִׁיר".

רש"י מפרש: "אָז" – אז, כאשר ראו – אז שרו. הפעולה באה כתגובה לנס שנגלה לעיניהם. ולכן:

אין זו גנאי לגברים, שכן שירתם הייתה שירה עצומה ואמיתית. אך הכוח הרוחני של הבטחון המוקדם – זה היה חסר להם.

ד. הנשים ובטחונן – הכינו טופים לפני הנס

הנה שאלה מפורסמת של רש"י:

הנשים הצדקניות הוציאו את התופים ממצרים! הן הכינו את כלי השירה לפני שיצאו, לפני שהים נקרע, לפני שראו כל נס. כי הן ידעו ובטחו שהקדוש ברוך הוא יעשה להן נסים.

מבחינת הבטחון והאמונה – הנשים היו בחינת זכרים! חזקות, ודאיות, מלאות עוז. הן לא המתינו לנס. הן כבר חיו בתוך הנס הבא, כאילו כבר קרה. ולכן הכתוב כתב שירתן בלשון זכר – מידת עוז ויכולת.

ה. פשר "ידידים רוממוך" – מהות הידיד האמיתי

כעת מובן פשר הפיוט:

ה"ידיד" – האוהב האמיתי של הקדוש ברוך הוא – אינו זה שרק מודה לאחר שקיבל. הידיד האמיתי הוא זה שבטוח כל כך בישועת ה׳, שהוא כבר שר לפני הישועה. הוא כבר מרומם, כבר משבח, כבר מוציא את התופים.

ו. שיר המעלות – שמחה בגלות, אות לגאולה

הגויים יאמרו: "הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה" – כמה ניסים עשה להם! ואנחנו נשיב: "הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ" – כן, הגדיל לעשות עמנו! ולמה? כי "הָיִינוּ שְׂמֵחִים".

יוצא מכאן: הגאולה הגדולה בעתיד תהיה בזכות השמחה וה בטחון שהיה לנו בגלות. כמו שהנשים הוציאו תופים ממצרים – כך אנו, שהיינו שמחים בשחרות הגלות, נזכה לראות את הגאולה השלמה.

ז. סיכום – "תשורי מראש אמנה"

1. מעלת הבטחון המוקדם:
   הבטוח בישועת ה׳ אינו מחכה לנס. הוא "מוציא את התופים" כבר היום. חי כאילו הגאולה כבר כאן. זוהי מעלת "תשורי מראש אמנה" – כמו כלת ישראל המשקיפה מראש אמנה, בטוחה בבואו.
2. ללמוד מהנשים הצדקניות:
   הנשים שבאותו הדור לימדונו שאמונה אמיתית מכינה ומתכוננת. הן לא חיכו. הן פעלו מתוך בטחון. "מובטחות היו" – ולכן הוציאו תופים. יש ללמוד מהן את מעלת האמונה המעשית.
3. שמחה בגלות – מפתח לגאולה:
   "היינו שמחים" – גם בחשכת הגלות. זוהי הסיבה ל"הגדיל ה' לעשות עמנו". הגאולה העתידה תבוא בזכות השמחה והבטחון שהיה לנו בצרות.