🌟 להכין את הפה לעולם הבא 🙏

🎵 פתיחה: מרים הנביאה והשירה

שלום וברכה לכל המאזינים. היום יום רביעי י"ז בשבט תשע"ו, פרשת בשלח. זכינו לקרוא על מרים הנביאה שלקחה את כל הנשים אחריה לשיר בתופים ובמחולות.

כשנחפש בתורה, נמצא שמרים מופיעה פעמיים בכל התורה כולה. היינו, השם "מרים" עם פעולה שהיא עשתה מופיע סך הכל פעמיים בתורה: 1. פעם אחת בשירת הים, כששרה לבורא עולם 2. ופעם אחת בפרשת בהעלותך, בלשון הרע שדיברה על משה רבנו

יותר לא מופיעה מרים הנביאה בתורה (כמובן שמוזכרת ברמז "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו", אבל המילה "מרים" עם פעולה שהיא עשתה מופיעה פעמיים בלבד).

האם יש קשר בין הדברים? שהתורה מציינת את האישה הזו פעמיים בלבד? ומה הקשר ביניהם? יש פה תוכן פנימי נפלא שיעזור לנו להבין את תכלית עבודתנו בעבודת השם.

🤔 שאלות על ההלל וההודיה

אנחנו אומרים כל יום בתפילה: "הודו להשם קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו. שירו לו זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו. התהללו בשם קודשו, ישמח לב מבקשי השם". כאשר אדם זוכה להלל את שם השם, הוא זוכה להיות שמח - "התהללו בשם קודשו", על ידי זה "ישמח לב מבקשי השם".

אבל הפסוק קשה: מה זה "התהללו בשם קודשו"? צריך לומר "הללו את שם קודשו" - מה זה "התהללו"?

אותה קושיה קשה בפסוק בהמשך, אנחנו אומרים: "הושיענו השם אלוקינו וקבצנו מן הגויים". בשביל מה אנחנו רוצים שיהיה קיבוץ גלויות? "להודות לשם קודשך, להשתבח בתהילתך". מה זה "להשתבח"? היה צריך לומר "לשבח את תהילתך". מה זה "להשתבח בתהילתך"?

קושיה שלישית: אנחנו אומרים "לשון הרע". אדם מדבר לשון הרע - לכאורה, כמו שאדם מדבר טוב אומרים שיש לו "לשון טובה", "לשון נקייה", אז היה צריך לומר "לשון רעה". למה זה "לשון הרע"?

שאלה רביעית: בפרשת בשלח כתוב "וילֹנו העם על משה". רש"י שואל שהיו צריכים לומר לא "וילונו" אלא "ויתלוננו העם על משה". למה כתוב "וילונו"?

אומר שם רש"י יסוד גדול: כל מקום שתמצא אדם מתלונן, לא יכתבו את זה בתור פעולה רעה שהוא עשה לאחרים, אלא בתור פעולה רעה שהוא עשה לעצמו. וכך אומר רש"י: "וכן דרך לשון תלונה, להסב דיבור על האדם", כלומר שכשמדברים על פעולת לינה, מייחסים אותה אל האדם המתלונן, כאילו הוא מקבל את הפעולה.

🌅 העולם הבא ותכלית האדם

בשביל להבין את היסוד שעומד מאחורי הדברים - שאדם המתלונן הוא עצמו מקבל את הפעולה - בואו נעבור ליסוד גדול מאוד בעבודת השם.

מה עושים לעתיד לבוא? כתוב בגמרא: מה עושים בעולם הבא, בגן עדן? "צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה", כמו שכתוב ברמח"ל ב"מסילת ישרים": "שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא".

איך בדיוק מתענגים על השם? מה בדיוק עושים? כולם בטוחים: יושבים לומדים תורה, ועל ידי זה מתענגים על השם. ומה עם אנשים שלא למדו תורה ולא התענגו על השם בעולם הזה על ידי התורה? אז יש אומרים שמקבלים את התורה שהגברים למדו - כך מקובל להסביר.

💫 הודיה ושירה - עומק העולם הבא

אבל יש הפתעה בשבילכם! ברוקח כתוב שלא כך נהנים בעולם הבא, לא זה "להתענג על השם". כתוב ברוקח בפירושי סידור התפילה לאשרי: "למה עולם הבא נברא באות י'? זהו י' של 'יודו להשם חסדו'. הרי הוא בעולם הבא שנברא בי', ואין בעולם הבא אלא צדיקים יושבים ומודים להשם ונהנים מזיו השכינה, ושם אין כי מודים. מי שיודע [להודות] בעולם הזה יזכה לעולם הבא שנברא בי'".

מה עושים בעולם הבא? כותב הרוקח - איך מתענגים על השם? על ידי שמודים לקדוש ברוך הוא, שרים לקדוש ברוך הוא! זה מה שעושים!

זה גם כתוב ב"מכתב מאליהו", דרך אגב. הרוקח הזה מופיע בגיליון "קול תודה" של כסלו, ובגיליון "קול תודה" שבט הביאו את ה"מכתב מאליהו" שכותב את אותו דבר בדיוק. הלשון שלו: "אמנם ההודיה היא הדבקות בו יתברך, והיא השירה הנזכרת למלאכים ולצדיקים".

כך כתוב במכתב מאליהו - מה אדם עושה לעולם הבא? כשאדם זוכה לעתיד לבוא, זוכה להידבק בקדוש ברוך הוא. איך? על ידי השירה לבורא עולם! וזהו "אז ישיר" - מי ששר בעולם הזה, יזכה לשיר לעתיד לבוא.

🛠️ להכין את הפה לעתיד

למדנו מכאן שאדם צריך להכין את עצמו לעולם הבא. ומה עושים בעולם הבא? יושבים ושרים לבורא עולם.

אומר רש"י במסכת ברכות דף ס"ג: "'המברך אומר ברוך השם אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם' - לומר לך: אתקינו עצמכם בעולם הזה לברך את הקדוש ברוך הוא, כדי שתהיו רגילים לעולם הבא שכולו ארוך".

דהיינו, מי שיודע להודות לקדוש ברוך הוא בעולם הזה, הוא יזכה גם לעתיד לבוא לשיר לקדוש ברוך הוא. מי שלא התרגל בעולם הזה להודות ולשיר, בעולם הבא לא יזכה לעתיד לבוא.

בשביל זה כל בוקר אנחנו פותחים את התפילה ואומרים: "הריני מזמן את פי להודות ולהלל". מעניין - על אף אחד מהאיברים אנחנו לא אומרים "הריני מזמן". לא אומרים "הריני מזמן את ראשי, את עיני, את לבבי, את שכלי, את רגליי" - לא שום דבר, רק "הריני מזמן את פי". צריכים להכין את הפה, שהפה יעשה להודות ולהלל לבורא עולם.

בעזרת השם, הפה הזה יזכה כל אחד לעתיד לבוא למוד ולהגיש שירה לפני בורא עולם. כל אחד - יעמידו אותו במבחן, יראו לו: "תנו לו, בוא נראה מה הכנת, תתחיל לשיר, בוא נשמע איזה שירה הכנת בעולם הזה לבורא עולם, בוא נראה מה הכנת, איזה שירה". יעמידו אותו, כל הצדיקים יעמדו וישמעו אותו ויתנו לו לשיר - "נראה איזו שירה הכנת כאן בעולם הזה".

צריך יהודי שכל הפה שלו - מה יהיה? להודות ולהלל לפני בורא עולם!

🌿 לשון הרע - פגיעה בעצמנו

עכשיו בואו נראה כמה זה נפלא. ב"מגן אברהם" מביא בשם האר"י ז"ל על מה שאנחנו אומרים "כל היום ולקרב לנו אל שמך הגדול סלה באמת באהבה להודות לך".

אומר האר"י ז"ל: יהודי צריך כל יום לזכור את שש הזכירות שהקדוש ברוך הוא אומר לזכור. היכן זוכר אדם את מעשה מרים? אומר האר"י ז"ל: "להודות לך - זכור שלא נברא הפה רק להודות ולא לדבר לשון הרע, וזהו זכירת מעשה מרים".

מה כתוב כאן במגן אברהם שהביא את האר"י ז"ל? כתוב כאן דבר נפלא: אדם צריך פה שכל היום רק אומר דברים טובים. כאשר אדם מדבר לשון הרע, מדבר דברים רעים, רואה רע - הוא לא הרס את האחר, הוא הרס את עצמו! הוא נהיה מהות של רע, אין לו פה שיודע להודות ולהלל!

הפה שלו, במקום להודות ולהלל, מה הוא עושה? מקטר, נהיה קוטר, הפה שלו מדבר דברים רעים. את מי הוא הרס? את עצמו! אין לו פה שיודע להודות ולהלל, הפה שלו מתכוון בדיוק הפוך מלהודות ולהלל, הפה שלו מדבר דברים רעים - איך הוא ישיר לפני בורא עולם עם כזה פה? אדם צריך שיהיה לו פה צח, פה צח בעבודת השם.

🧠 תובנות עמוקות בתפילה

אם זה כך, בואו נלך ונבין הכל. מתוק מאוד!

אנחנו אומרים בתפילה כל יום: "התהללו בשם קודשו, ישמח לב מבקשי השם". שאלנו מה זה "התהללו"? היה צריך לומר "הללו שם קודשו".

לפי מה שאמרנו, אומר רבי אריה לייב שטיינמן (מופיע בספר "שלמי תודה"): כאשר יהודי שר לבורא עולם, מודה ומהלל לבורא עולם - לבורא עולם הוא מועיל? ודאי שכן, אבל לעצמו מועיל! "התהללו" - תהיו אתם מהוללים, אתה עצמך נהיה מהולל. "אתה תתהלל" - "התהללו", תהיו אתם מהוללים כאשר אתם משבחים את בורא עולם.

שאלנו: "הושיענו השם אלוקינו וקבצנו מן הגויים להודות לשם קודשך, להשתבח בתהילתך". שאלנו, מה זה "להשתבח"? צריך לומר "לשבח תהילתך".

נפלא מאוד! כאשר אתה אומר תהילות השם, ודאי שאתה משמח את בורא עולם ו"אתה קדוש יושב תהילות ישראל", אבל דע לך - "להשתבח" - אתה השתבחת עכשיו, אתה יהודי משובח!

אומר הרמב"ם: "כל המרבה להודות ולהלל הרי זה משובח". הוא עצמו נהיה משובח! הוא עצמו נהיה משובח - "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". ואמרו רבותינו: הוא עצמו יהודי משובח! מי שיודע להודות, לספר סיפורי בורא עולם, יודע להוסיף - זה שמדובר כאן ב"הושיענו".

"להשתבח" - שאנחנו נהיה משובחים. מה זה יהודי משובח? מי שיודע להגיד תהילות השם, הוא נקרא יהודי משובח, הוא משתבח. כאשר אדם עוד מוסיף עוד הלל, עוד הודיה לבורא עולם, הוא נהיה יהודי משובח.

🌓 זה לעומת זה: לשון הרע מול התהללות

זה לעומת זה - כאשר אדם מדבר רע, מה קורה? ודאי שהוא הזיק לשני, אבל למי בעיקר הזיק? לעצמו! לכן לא אומרים "לשון רע" - לא זה הבעיה. "לשון הרע" - אתה עצמך נהיית הרע, אתה נהיית חפצא של דבר רע! אתה מדבר רע, אתה רואה רע, מדבר רע - אתה נהיה את הלשון של אדם רע, הוא נהיה רע בעצם, כי הפה שלו לא מודה ומהלל אלא מדבר דברים רעים.

"וילונו העם על משה" - אומר רש"י: "כל מקום שמדברים על תלונה, לא מדברים על אחרים אלא על 'הסב דיבור על האדם', הוא עצמו נהיה מתלונן". למה? כפי שהסביר רש"י, "מסב דיבור על האדם". ומה פשט בזה? לא אומרים, אומר רש"י, "לונן האחרים", אלא "מתלונן", שהוא עצמו נהיה חפצא של מתלונן, הוא הרס את עצמו!

🌷 מרים - אמא של השירה

עכשיו נבין כמה נפלא. פעמיים בתורה הקדושה מופיעה מרים. מרים הייתה "אמא שירה" ביהדות, היא האמא של השירה! היא לימדה את הנשים "ותצאנה כל הנשים אחריה". כל הנשים מאז ועד עכשיו הולכות אחריה להשיר ולהודות למלך מלכי המלכים!

"אמא שירה" - זה היה כל מהותה, תמיד רק לראות טוב. אפילו במצרים, שהכל רע ופרעה גוזר, היא כבר רואה את המשיח שיבוא, כבר את הגאולה שמגיעה. "אחות אהרן" - כשהייתה אחות אהרן התנבאה שיבוא יום וניגאל.

כל מהותה הייתה תמיד רק לראות טוב, לשיר ולהודות לבורא עולם. גם כשהיה לה מר (שהייתה "מרים" והיה לה מר), היא ראתה תמיד את הטוב וידעה לשיר ולהודות למלך מלכי המלכים. היא הייתה "אם שירה" ביהדות, כל מהותה הייתה תמיד לראות את היופי בבריאה ולהשיר לבורא עולם.

כשאותה אישה צדיקה, "אם שירה", פעם אחת פירשה לא טוב - היא התכוונה נכון, לתועלת, התכוונה לעזור לאחיה שהיא ראתה שהוא עזב את אשתו, רצתה להוכיח אותו, אמרה לאהרן: "תראה למה הוא עזב", התכוונה לתועלת - אבל מה? היה חסר פה דק מן הדק בפירוש הטוב, לראות טוב בעולם.

זה היא לא ראתה מספיק טוב. היא הייתה צריכה לפרש את הדבר המסותם שהקדוש ברוך הוא אמר לו, והיא לא ראתה טוב. לרום מעלתה של מרים, היה זה נקרא "לשון הרע"!

לכן התורה מציינת לך פעמיים, את זה מול זה: את מרים הנביאה שכל מהותה שירה - דע לך, לכזה אדם אפילו חטא דק מן הדק בלשון הרע זה דבר נורא, כי הורס את מהותו שכל מהותו זה מה? להודות ולהלל למלך מלכי המלכים.

זה מול זה - מה שאומר המגן אברהם בשם האר"י ז"ל: "להודות לך - יזכור שלא נברא הפה רק להודות, ולא לדבר לשון הרע, וזהו זכירת מעשה מרים". זכירת מרים שהייתה מהותה להודות, ושפעם אחת היא דיברה לשון הרע - כמה זה היה נורא!

🌟 סיכום: כוח השירה באמונה

ונסיים בדברי השפת אמת על המילים "אז ישיר". אומר השפת אמת: "הנה בני ישראל נבראו להעיד ולזמר לגבורת הבורא, כדכתיב 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו'. ובמדרש, וכן מנו 'אז ישיר' - עתידים ישראל לומר שירה לעתיד לבוא, דכתיב 'שירו להשם שיר חדש'. ובאיזה זכות אומרים שירה? בזכות האמונה, שנאמר 'תשורי מראש אמנה'".

מסביר השפת אמת: "כי עיקר השירה יהיה לעתיד לבוא, כמו שכתוב 'ישמח השם במעשיו' - עתיד לשמוח. כי בעוד שיש תערובת רע בעולם הזה, אין השירה בשלמות, כי עיקר פירוש שירה הוא הבירור בשלמות כמו שיהיה לעתיד [לבוא]. אבל בני ישראל בכוח האמונה שהכל לטובה יכולים למצוא הארת שירה גם בעולם הזה, ובזכות אמונה נמשכים אחר הקדוש ברוך הוא".

בני ישראל למדנו: שבתוך הרע שבעולם הזה הם רואים את הטוב, הם מוצאים גם את הארת השירה בעולם הזה!

איך קוראים לנו? "עם ישראל" ו"יהודים". זה מרמז לנו על כל תפקידנו בעולם: "יהודים" - שתפקידנו להודות לבורא עולם, ו"ישראל" - שתפקידנו "שיר א-ל", לשיר למלך מלכי המלכים.

מה זה שירה? שירה מלב העולה על גדותיו מרוב טוב שבורא עולם נותן לנו, כי אנחנו יודעים למצוא את הארת השירה בעולם הזה על ידי "ויאמינו בהשם ובמשה עבדו, אז ישיר" - על ידי שמאמינים שהכל לטובה, אז אפשר לשיר לבורא עולם.

יזכנו השם יתברך לזמן את פינו רק להודות ולהלל למלך מלכי המלכים!

נערך על ידי יהודה טאוב - מומחה לעריכת ותמלול שיעורי תורה על ידי בינה מלאכותית בצורה מאוד מדויקת.
לפרטים: 052-7139520