סוד המלח
מדוע המלח מגן מן הפורענות – וסוד הכיסופין לקדוש ברוך הוא
מאת: הרב יהודה טאוב שליט"א | קרית אתא
פרשת ויקרא – "על כל קרבנך תקריב מלח"
"על כל קרבנך תקריב מלח" – פסוק אחד, פשוט לכאורה, אך מאחוריו עומד
עולם שלם של כיסופין, קרבה, ורצון להידבק בבורא עולם.
מדוע בדווקא המלח? מה הקשר בין המלח, שאור ודבש, ובין יצר הרע?
ומה סוד המלח שמגן מן הפורענות?
בשיעור זה נלמד את אחד היסודות הנפלאים ביותר שיש בתורה –
הכיסופין לקדוש ברוך הוא, כפי שהם מסתתרים בפסוקי פרשת ויקרא.
א. מלח מגן מן הפורענות – מה הסוד?
מִצְוָה לְהַנִּיח עַל כָּל שֻׁלְחָן מֶלַח קֹדֶם שֶׁיִּבְצַע, כִּי הַשֻּׁלְחָן דּוֹמֶה לְמִזְבֵּח
וְהָאֲכִילָה לְקָרְבָּן, וְנֶאֱמַר: עַל כָּל קָרְבָּנְך תַּקְרִיב מֶלַח –
וְהוּא מָגֵן מִן הַפֻּרְעָנוּיּוֹת.
רמ"א – אורח חיים, סימן קסז
כותב הרמ"א שיש מצווה להניח מלח על השולחן לפני הבציעה, כי השולחן דומה למזבח.
ומוסיף: המלח מגן מן הפורענות.
מה פשר הגנה זו?
מקור הדין הוא בדברי תוספות במסכת ברכות (מ, א), שם דנה הגמרא האם מותר להפסיק
בין נטילת ידיים למוציא. אומר תוספות:
"רבי מנחם היה מדקדק מאד להביא מלח על השולחן – כדאיתא במדרש:
כשישראל יושבין על השולחן וממתינין זה את זה עד שיטלו ידיהם, והן בלא מצוות –
השטן מקטרג עליהם, וברית מלח מגן עליהם."
— תוספות, מסכת ברכות מ, א
🏠 תמונה שכולנו מכירים
יושבים אנשים ליד שולחן שבת – אב המשפחה, עשרה ילדים נשואים, עשר כלות, שלושים נכדים...
כולם מחכים שכולם יסיימו ליטול ידיים. כמה זמן זה לוקח? רבע שעה.
בעל הבית יושב בשקט – לדבר אינו יכול, כולם יושבים... שקט מוחלט...
ובא השטן ואומר לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, ראית אותם?!
שלושים איש יושבים ליד השולחן, ולא עושים כלום! מקטרג..."
אומר המדרש: תשים מלח על השולחן – זה יגן עליך מן הקטרוג!
אבל שואל הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן זצ"ל בספר "ימלא פי תהילתך" שאלה עצומה:
🤔 שתי שאלות קשות:
ממה נפשך – אם יש כאן עבירה, מה עוזר המלח? לא שמענו שמלח מגן מעבירות!
ואם אין כאן עבירה, אז בשביל מה צריך מלח?
שאלה שנייה: מדוע השטן בא דווקא בזמן האוכל? מה מפריע לו שמחכים לנטילת ידיים?
כדי להבין את סוד הגנת המלח, עלינו ללמוד תחילה את כל הסוגיה מתחילתה.
ב. שאור ודבש לא תקטירו – הכלי של יצר הרע
🔑 מדוע נאסרו שאור ודבש על המזבח?
כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ
אִשֶּׁה לַה'... וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְך בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיך מֵעַל מִנְחָתֶך
עַל כָּל קָרְבָּנְך תַּקְרִיב מֶלַח.
ויקרא ב, יא–יג
לכאורה, יש כאן שלוש מצוות: איסור להקריב חמץ, שאור ודבש; וציווי למלוח כל קרבן ומנחה.
האם יש קשר בין האיסור לחיוב? הראשונים נחלקו:
🔎 דעת הרמב"ם
כותב הרמב"ם (מובא ברמב"ן): אומות העולם מקריבים שאור ודבש – לכן נאסר להביאם.
לעומת זאת, האומות אסרו להקריב מלח – לכן אנחנו חויבנו לשים מלח.
שתי המצוות קשורות ועניינן הבדלה מדרכי האומות.
🔎 דעת זקנים מבעלי התוספות
הקדוש ברוך הוא רצה שישימו מלח על הקרבנות.
דבש מבטל את טעם המלח – לכן כל דבר שמבטל את טעמו נאסר.
הקשר הפוך: בגלל חיוב המלח נאסרו שאור ודבש.
אך כותב בעל הטורים ביאור עמוק יותר:
"לא תעשה חמץ – לפי שיצר הרע דומה לשאור.
ומטעם זה גם כן הזהיר על הדבש – שיצר הרע מתוק לאדם כדבש."
— בעל הטורים, ויקרא ב, יא
היצר הרע משתמש בשני כלים:
🍞 השאור = גאווה
השאור תופח ומתנפח – כך הגאווה מנפחת את האדם ומרחיקה אותו מן הקדוש ברוך הוא.
🍯 הדבש = תאווה
הדבש מתוק ומושך – כך התאווה מושכת את האדם אחריה ומסיטה אותו מעבודת ה'.
💡 המסר:
שני הכלים שמשמשים את היצר הרע – תאווה וכבוד – לא יכולים לבוא על המזבח.
אם אלו הכלים שמשמשים את היצר הרע, אני לא אתן להביא אותם על המזבח.
ג. קרבן ראשית – לשמה ושלא לשמה
🔑 הבכורים והשתי הלחם – מה מותר בהתחלה?
אבל התורה אומרת ש"קרבן ראשית" אפשר להביא – שתי הלחם בשבועות, ובכורים.
מה הפשר?
קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַה' וְאֶל הַמִּזְבֵּח לא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ.
ויקרא ב, יב
כותב הכלי יקר יסוד נפלא בעניין שתי הלחם:
שתי הלחם חמץ, שנאמר "חמץ תאפינה" – כי היצר הרע נמשל לשאור. ובמקום שהתורה מצויה,
אין היצר יכול להזיק. ואלמלא היצר הרע, לא היינו מקבלים את התורה!
שהרי כך נצח משה רבינו את המלאכים: "כלום יש יצר הרע ביניכם?"
לכן בחג השבועות, שאנחנו מקבלים את התורה, מותר להביא שאור אל בית המקדש –
רק לא אל המזבח. כי על ידי התורה, יצר הרע שהוא השאור מתבטל ואינו רע,
ולולא היצר הרע לא היינו מקבלים את התורה.
— הכלי יקר, ויקרא כג, טז
בא התולדות יעקב יוסף ומוסיף ביאור נוסף בדברי הרמב"ם:
🍦 הגלידה שבדרך לתהילים
אדם רוצה למשוך ילדים לקרוא תהילים... מה הוא עושה?
"ילדים, תבואו לקרוא תהילים – מי שיבוא יקבל גלידה!"
הילד בא. הוא מגיע לקרוא תהילים כי הוא מרגיש תשוקה גדולה להתקרב לקדוש ברוך הוא? לא!
הוא מרגיש תשוקה גדולה לגלידה. רק בדרך לגלידה, הוא לוקח גם תהילים.
אומר הרמב"ם: כל ילד והדרגה שלו – בתחילה בקליות ואגוזים, אחר כך בכסף...
כל אחד – תתן לו מה שמענין אותו.
📌 המסקנה:
"קרבן ראשית, תביא שאור ודבש" – בהתחלה, מותר להשתמש בכבוד ובתאווה כדי למשוך פנימה אל עולם התורה.
אבל: "על המזבח לא יוקרב" – שלא תחשוב לרגע שעל הזמן הזה שלמדת שלא לשמה, תקבל שכר!
זו רק הדרך המכינה אותך, לא התכלית.
לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
שֶׁמִּתּוֹך שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.
מסכת פסחים נ, ב
ד. קרבן קירבה – לב שבור לפני ה'
🔑 מה רוצה הקדוש ברוך הוא מהקרבן?
כדי להבין את יסוד המלח – נלמד תחילה מהו קרבן.
הקרבנות נקראים "קרבנות" כי הם מקרבים בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא.
אָמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְבִלְעָם: לָמָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מַקְרִיבִין לוֹ
קָרְבָּנוֹת, וְלָנוּ לא אָמַר כְּלוּם?
אָמַר לָהֶם בִּלְעָם: הַקָּרְבָּנוֹת אֵינָן אֶלָּא שָׁלוֹם – מִי שֶׁקִּבֵּל אֶת הַתּוֹרָה הוּא מַקְרִיב קָרְבָּנוֹת.
— מדרש תנחומא, פרשת צו, אות ד
אך למרות חשיבות הקרבנות, נביאי ישראל הזהירו שהקרבן עצמו אינו יעד:
הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'?
הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.
שמואל א', טו, כב
שאול המלך חשב שיביא את צאן עמלק לקרבן... ואמר לו שמואל: "הקדוש ברוך הוא אמר לך להשמיד הכל.
אין שום מטרה בקרבנות כשאין שומעים לציוויו של הקדוש ברוך הוא!"
❌ קרבן ללא לב
אדם שחוטא ומביא קרבנות – אין לקדוש ברוך הוא טעם בקרבנות האלה. הם "לעון" ולא לכפרה.
✅ הלב שמאחורי הקרבן
כותב הזוהר הקדוש: הקדוש ברוך הוא מוציא מהקרבן דבר אחד –
את רצון הלב ושיברונו של האדם!
זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה – לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לא תִבְזֶה.
תהילים נא, יט
אומרים חז"ל בגמרא (מנחות קד, ב): "אדם עני שמביא קצת סולת –
אומר הקדוש ברוך הוא: הסולת הזאת חשובה לי, כי היא באה מנפשו של העני!"
המטרה איננה בקרבן עצמו – המטרה היא בלב, בשפלות, בשברון לב שמסתתר מאחורי הבאת הקרבן.
ה. מיהו המלח – בריתו של ים
🌊 ברית כרותה למלח מששת ימי בראשית
כותב רבינו בחיי (פרשת ויקרא) את סוד המלח:
בְּרִית כְּרוּתָה לַמֶּלַח מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית – שֶׁהּוּבְטְחוּ מַיִם הַתַּחְתּוֹנִים לִיקָּרֵב בַּמֶּלַח וּנְסוּך הַמַּיִם בֶּחָג.
— רבינו בחיי, ויקרא
ומה הסיפור? כך אמרו במדרש (בראשית רבה ה, ג):
💧 מים התחתונים – בכייה של כיסופין
בשעה שחלק הקדוש ברוך הוא את המים – נתן אלו למעלה ואלו למטה.
התחילו מים התחתונים בוכים:
"אוי לנו שלא זכינו לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו!"
מה עשו? העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות –
עד שגער בהן הקדוש ברוך הוא. אמר להם:
"הואיל ולכבודי עשיתן כל כך – אין להן רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם.
ועוד – עתידים אתם להיקרב על גבי המזבח במלח ובניסוך המים!"
עמד ים לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: "ריבונו של עולם! במדבר נתנה תורה, בישוב נבנה בית המקדש –
אני מה תהא עלי?"
אמר לו: "עתידין ישראל שיקריבו מלח על גבי המזבח!"
(לכל זה זכו בזכות הכיסופין העצומים שלהם להתקרב לה'.)
— רבינו בחיי, שם
ו. המים והגלים – כיסופין שאינם נרגעים
🌊 למה הגלים מתרוממים? – הסוד הגדול
עומד הזוהר הקדוש (תיקוני הזוהר יט, ב) על מחלוקת שלשם שמים ועל סוד המים התחתונים:
בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם.
תהילים פט, י
כותב הזוהר הקדוש: המים התחתונים בוכים ואומרים – "אנן בעיין למהוי קדם מלכא" –
אנחנו רוצים להיות לפני הקדוש ברוך הוא!
— תיקוני הזוהר יט, ב
ובמקום אחר בזוהר: המים התחתונים כל הזמן רוצים להתרומם למעלה.
תסתכלו בים – כל הזמן הגלים מתרוממים!
ולמה? כי המים רוצים לחזור בחזרה לשמים, והקדוש ברוך הוא משבח אותם.
💡 יסוד גדול:
המים לא נרגעו עד עצם היום הזה! כל הזמן הם רוצים לחזור למעלה.
והקדוש ברוך הוא פיצה אותם בשלושה דברים:
א. שירה – המים למעלה אינם אומרים שירה עד שאתם תאמרו שירה.
ב. ניסוך המים – פעם בשנה בסוכות.
ג. מלח על המזבח – כל השנה, כל הקרבנות.
ובמדרש נוסף: אמרו המים – "ריבונו של עולם, ניסוך המים פעם בשנה – זה לא פיצוי!"
אמר הקדוש ברוך הוא:
וְכָל-קָרְבַּן מִנְחָתְך בַּמֶּלַח תִּמְלָח –
מלח כל השנה!
ויקרא ב, יג
ז. המלח כהגנה – סוד ההמתנה למצווה
🔑 2500 שנות המתנה – וזה הפיצוי?!
עתה נוכל להבין את יסוד הגנת המלח, על פי ספר שערי אורה:
מתי הקדוש ברוך הוא הבטיח למלח פיצוי? ביום השני לבריאה, כשהופרדו המים.
ומתי קיבלו המים את הפיצוי? רק משנבנה בית המקדש!
כמה זמן חיכו?
⏳ 2500 שנה המתינו המים לפיצוי!
עתה, בא השטן ואומר: "ריבונו של עולם, ראית אותם?! שלושים איש יושבים ומחכים בלי לעשות כלום!"
אומר המדרש: תשים מלח על השולחן!
כשהשטן יתחיל לקטרג – נגיד לו:
"אתה רואה את המלח הזה?!
הוא חיכה 2500 שנה – אז אסור להם לחכות חצי שעה?!"
— שערי אורה, פי' על יסוד המלח
אבל למדנו כאן עוד יסוד גדול יותר:
💡 חידוש עצום:
אמרנו שהקדוש ברוך הוא רוצה את הרצון של האדם, את הנפש שלו.
המים חיכו 2500 שנה – אומר הקדוש ברוך הוא: זו ממש קיום מצווה! גם ההמתנה למצווה – היא חלק מן המצווה!
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ – וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ.
ויקרא כו, ג (ופירש"י: שתהיו עמלים בתורה)
🌿 סיכום היסוד הגדול
א
שאור ודבש = הכלי של יצר הרע
גאווה ותאווה – שני כלי היצר – לא יעלו על המזבח, כי הם מרחיקים מן הקדוש ברוך הוא.
ב
המלח = כיסופין
המלח מייצג את המים התחתונים שכספו להיות לפני ה'. הוא סמל הרצון להתקרב לבורא!
ג
הקרבן = קירבה, לא טקס
הקדוש ברוך הוא אינו חפץ בקרבן כשלעצמו – הוא חפץ בלב שנמצא מאחורי הקרבן.
ד
ההמתנה = חלק מהמצווה
אדם שמשתוקק למצווה ומחכה לה – ה"חיכוי" הזה עצמו הוא קיום מצווה!
ה
המלח מגן = מראה הגנה אמיתית
כשהשטן מקטרג על ה"בטלה" – המלח מראה: הם אינם בטלים! ה"חיכוי" הוא עצמו קיום מצווה!
ח. סיכום – המלח ובערת החמץ
🌿 אמירה יפה לסיום – חמץ, גאווה, ותשוקה
ומסיים השיעור בנקודה נפלאה לקראת פסח:
🔥 בשעה שאדם מבער את החמץ מביתו:
אם יחשוב באותו זמן על התשוקה שלו לבער את היצר הרע מליבו –
את התשוקה האדירה להתקרב לבורא עולם –
הרי זה בבחינת: "בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם."
שנשתוקק: כשם שאנו מוציאים את החמץ מביתנו – כך יעזור ה' ויוציא את הגאווה מליבנו!
"אומר הקדוש ברוך הוא: שאור ודבש – שמרחיקים אתכם ממני – לא תקריבו אותם לפני.
אבל המים שרצו לעלות לפני – הם לנצח יהיו על המזבח.
לכן: וְכָל-קָרְבַּן מִנְחָתְך בַּמֶּלַח תִּמְלָח – כי קרבן מלשון התקרבות!"
— עיקרון מרכזי בשיעור
🌅 ברכה:
יזכנו הקדוש ברוך הוא שתמיד נשתוקק אליו כמים התחתונים שכספו למעלה –
שלא נרגע, שלא נשקוט, שנרצה תמיד יותר להתקרב אל בורא עולם.
ושנזכה לשמוע בקולו בכל מעשינו ולהיות קרובים אליו בכל עת.
חג פסח כשר ושמח!