שיעור בנושא "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה"
מבוא
בשיעור הקודם עסקנו בחינוך לעשיית מצוות לשמה, והיום נעמיק בעיקרון החשוב "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". עיקרון זה, שמקורו בדברי חז"ל, מהווה יסוד מרכזי בחינוך ובעבודת ה'. נבחן את משמעותו העמוקה, את יישומו בחיי היומיום, ואת חשיבותו הקריטית בחינוך ילדינו.
חלק ראשון: העיקרון "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה"
המקור והמשמעות
העיקרון "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה" מבוסס על דברי חז"ל שמלמדים אותנו שאדם רשאי להתחיל בעשיית מצוות גם ממניעים שאינם טהורים לגמרי, מתוך הבנה שבסופו של תהליך הוא יגיע לעשייה לשמה - לשם שמים.
זה עיקרון מוסכם על כל המפרשים, ולמעשה אין חולק על כך שאין דרך אחרת להגיע לעבודת ה' אמיתית - לשמה, מבלי לעבור קודם את השלב של "שלא לשמה". כל מי שטוען שאפשר להגיע ישירות לשמה, בלי לעבור את השלב של שלא לשמה, אינו מבין את טבע האדם ואת תהליך ההתפתחות הרוחנית.
ההבדל בין "לשמה" ו"שלא לשמה"
"לשמה" פירושו לעשות מצוות ומעשים טובים אך ורק מתוך אהבת ה' ורצון לעשות את רצונו, ללא שום מניע אחר, ללא שום רצון לקבל תמורה או הכרה.
"שלא לשמה" פירושו לעשות מצוות ומעשים טובים ממניעים אחרים - רצון לקבל הכרה, לקבל שכר, להרגיש טוב עם עצמך, פחד מעונש, רצון להרשים אחרים, וכיוצא באלה.
חלק שני: טבעו של האדם והצורך בתהליך מדורג
ההכרה בטבע האדם
עלינו להכיר בכך שטבע האדם הוא לחפש סיפוק אישי ותחושת הישג. אין אדם בעולם שפועל אך ורק לשם שמים, ללא שום מניע אישי. אפילו הצדיקים הגדולים ביותר מרגישים סיפוק ושמחה במעשיהם הטובים, וזה דבר טבעי ונכון.
הקדוש ברוך הוא יצר את האדם עם מערכת מניעים מורכבת, שכוללת גם את הרצון להרגיש טוב, לקבל הכרה, ולחוות סיפוק. המטרה אינה לבטל את המניעים הללו, אלא לנתב אותם לאפיקים חיוביים.
הנעה מעשית לעבודת ה'
בגלל טבעו של האדם, אי אפשר לצפות ממנו לפעול אך ורק מתוך מניעים טהורים לחלוטין. לכן, המסלול הטבעי והנכון הוא להתחיל ממניעים של "שלא לשמה" - לעשות דברים טובים כי זה גורם לנו להרגיש טוב, כי אנחנו רוצים שיעריכו אותנו, כי אנחנו מקווים לקבל שכר, וכדומה.
ככל שאנחנו מתמידים בעשיית המצוות, גם אם ממניעים של "שלא לשמה", המניעים שלנו מזדככים בהדרגה, ואנחנו מתקרבים לעשייה "לשמה" - לשם שמים.
חלק שלישי: יישום העיקרון בחיי היומיום
דוגמה מעשית: קימה בבוקר לתפילה
ניקח דוגמה פשוטה מחיי היומיום - קימה בבוקר לתפילה. זוהי מצווה שקשה לרבים, במיוחד לצעירים. איך מעודדים אדם לקום בבוקר לתפילה?
ראשית, אפשר להתחיל מ"שלא לשמה" - להסביר לו שקימה בבוקר בזמן היא מיומנות חיונית לכל אדם בעולם, לא רק בהקשר הדתי. אדם שאינו מסוגל לקום בבוקר בזמן יתקשה להצליח בכל תחום בחיים - בלימודים, בעבודה, במשפחה. זהו צורך מעשי, לא רק דתי.
אפשר גם לייצר סיפוק ותחרות חיובית - "אנו משכימים והם משכימים, אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר". זה אמנם מניע של "שלא לשמה", אבל זה מניע שעשוי לגרום לאדם לקום בבוקר.
לאחר שהאדם מתרגל לקום בבוקר בזמן, גם אם ממניעים אחרים, הוא עשוי להתחיל להרגיש את ההתעלות הרוחנית שבתפילה, את הקשר עם הקדוש ברוך הוא, וכך להגיע בהדרגה למצב של "לשמה" - קימה לתפילה לשם שמים, מתוך אהבת ה'.
דוגמה נוספת: לימוד תורה
דוגמה נוספת היא לימוד תורה. אפשר להתחיל ב"שלא לשמה" - ללמוד תורה כדי להיות תלמיד חכם, להרשים אחרים, לקבל הערכה, או אפילו לקבל תפקיד מכובד בקהילה.
אין ספק שאלו אינם המניעים האידאליים, אבל הם עדיפים על אי-לימוד. ובמשך הזמן, ככל שהאדם מעמיק בלימוד, הוא עשוי לגלות את היופי והעושר שבתורה, את החכמה העמוקה שבה, ולהתחיל ללמוד לשם שמים, מתוך אהבת התורה ואהבת ה'.
חלק רביעי: חשיבות העיקרון בחינוך
הלקח החינוכי
בחינוך, חשוב להבין שאין זה נכון לצפות מילדים לפעול מיד "לשמה". עלינו לקבל את העובדה שילדים, כמו מבוגרים, פועלים מתוך מגוון של מניעים, וחלק גדול מהם הם מניעים של "שלא לשמה".
במקום לבקר את הילדים על כך שהם אינם פועלים "לשמה", עלינו לעודד אותם לעשות מעשים טובים גם ממניעים של "שלא לשמה", מתוך הבנה שזהו שלב הכרחי בדרך להגיע ל"לשמה".
הימנעות מציניות
אחת הסכנות בחינוך היא ביקורת צינית על מניעים של "שלא לשמה". כאשר אנחנו מבקרים ילד שעושה מעשה טוב "כדי להרשים" או "כדי לקבל פרס", אנחנו עלולים לשדר לו מסר שגוי - שעדיף לא לעשות כלל מאשר לעשות ממניעים שאינם טהורים לחלוטין.
המציאות היא שכולנו, כולל המבוגרים, פועלים ממניעים מעורבים. אין אדם שפועל אך ורק לשם שמים. לכן, במקום לבקר את המניעים, עלינו לעודד את העשייה החיובית, גם אם המניעים אינם מושלמים.
חלק חמישי: הדגמה דרך סיפורים
סיפור ראשון: התפילה המרגשת
פעם אחת, בישיבה, החלטתי לערוך משהו שונה בתפילה. הודעתי לבחורים: "חבר'ה, חמש דקות לפני סיום התפילה, אני רוצה שתתכוננו. יש לי משהו מיוחד להראות לכם." בסוף התפילה, הכנתי הפתעה קטנה - כיבוד מיוחד או פעילות מהנה.
מה קרה? פתאום ראיתי את כולם מתפללים בריכוז וכוונה. הבחורים שבדרך כלל התקשו להתרכז בתפילה, פתאום התפללו כמו שצריך. מדוע? כי הם ציפו למשהו בסוף. זה היה "שלא לשמה", אבל התוצאה הייתה תפילה טובה יותר.
עם הזמן, חלק מהבחורים התרגלו להתפלל בצורה טובה יותר, והם המשיכו לעשות זאת גם כשלא הייתה הפתעה בסוף. זוהי דוגמה מצוינת ל"מתוך שלא לשמה יבוא לשמה".
סיפור שני: חוג הדרמה בישיבה
פעם אחת פתחתי חוג דרמה בישיבה. זה היה מאוד לא שגרתי, אבל ראיתי שיש בחורים שהתקשו להתחבר ללימוד הרגיל, ומצד שני, היו להם כישרונות דרמטיים.
בתחילה, בחורים רבים הצטרפו לחוג מתוך "שלא לשמה" - הם רצו להופיע, להרשים, ליהנות. אבל עם הזמן, דרך החוג, יצרנו הצגות עם תוכן יהודי עמוק, ובחורים רבים התחברו דרך זה לערכים ולתכנים שקודם לא הצליחו להתחבר אליהם. זוהי דוגמה נוספת ל"מתוך שלא לשמה יבוא לשמה".
סיכום
העיקרון "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה" הוא עיקרון יסודי בחינוך ובעבודת ה'. הוא מכיר בטבעו של האדם ומציע דרך מעשית להתקדם בעבודת ה' - להתחיל במניעים שאינם מושלמים, ודרכם להגיע למניעים טהורים יותר.
עלינו לקבל את העובדה שכולנו, מבוגרים וילדים כאחד, פועלים ממניעים מעורבים, ושאין אדם שפועל אך ורק לשם שמים. במקום לבקר את המניעים, עלינו לעודד את העשייה החיובית, גם אם המניעים אינם מושלמים.
כאשר אנחנו מיישמים את העיקרון הזה בחינוך, אנחנו מאפשרים לילדים להתקדם בהדרגה, לפי טבעם ויכולתם, ולהגיע בסופו של דבר למצב שבו הם עושים מצוות ומעשים טובים "לשמה" - לשם שמים.
יש לזכור שאין קיצורי דרך בעבודת ה'. התהליך של "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה" הוא תהליך הכרחי, שכל אחד מאיתנו עובר, וזו הדרך היחידה להגיע לעבודת ה' אמיתית.