מובא בספר 'זכרון אש תמיד' (עמוד שצ): בעיר בריסק היה מלמד שיכל ללמד לתלמיד אחד, או לאב או לבנו ושניהם היו צריכים למלמד, ושניהם היו נבונים ומשכילים בשוה.
פסק הגר"ח שהבן קודם לאביו - דאע"ג דהוי שלא כפשטות הגמרא שדווקא אם הבן נבון ומשכיל הבן קודם, מ"מ ידע הגר"ח את מגבלות ותכונות האב במסירת התורה:
אם האב ילמד אצל המלמד הוא ילמוד רק בעצמו ולא יהיה לו היכולת למסור לבנו, אבל אם הבן ילמד הוא ימסור את התורה לדורות הבאים.
ולכן פסק שהבן קודם - כי האב יכול רק ללמוד ואילו הבן יכול ללמוד וללמד, כי עיקר חיוב לימוד התורה הוא ללמֵד.