פיוט "ירד דודי לגנו" עם פירוש

בית א

יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ
לְהִתְעַלֵּס עִם בַּת נָדִיב וְלִפְרוֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ
אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

פירוש: אהובי, הקדוש ברוך הוא, ירד ממקום מושבו הרגיל אל הגן. מיוסד על שיר השירים (ו, ב). יציאת הדוד לגנו נועדה לאפשר לו להתחבר לכלתו, כנסת ישראל. 'בַּת נָדִיב' - כינוי לישראל על פי שיר השירים (ז, ב). חיבור הדוד והרעיה מאפשר לו לגונן עליה - "ופרוס עלינו סוכת שלומך" מברכת השכיבנו. הקדוש ברוך הוא הכין מיטה מפוארת לחתונתו עם כנסת ישראל, על פי שיר השירים (ג, ט).

בית ב

שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים נָטַשׁ וּפָרָשָׁיו וְרִכְבּוֹ
וּבֵין שְׁדֵי אַיֶּלֶת אֲהָבִים שָׂם מְסִבּוֹ
בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ

פירוש: האל עזב למען אהובתו את צבא מלאכי השמים המשרת אותו תדיר, ואת מרכבתו השמימית. תיאור הפמליה של מעלה מבוסס על דברי הנביאים. הוא עזב את מלאכיו כדי לשהות בחיק אהובתו, ככתוב בשיר השירים (א, יג). 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים' - כינוי לאהובה על פי משלי (ה, יט). שיבוץ מתוך שיר השירים (ג, יא), ואף כאן דרשו חז"ל על הקשר המיוחד בין הקב"ה לישראל.

בית ג

רַעְיָתִי יוֹנָתִי בֹּאִי אִתִּי לִדְבִיר וְאוּלָם
כִּי לְמַעֲנֵךְ אֶעֱזֹב כָּל הֲמוֹנֵי מַעְלָה וְחֵילָם
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם

פירוש: לאחר דברי ההקדמה, מביא המשורר מדברי האל עצמו, הפונה לאהובתו ומבקשה להתייחד עמו במשכן. 'רַעְיָתִי יוֹנָתִי' - כינויי הרעיה-ישראל בפי הדוד-הקב"ה במגילת שיר השירים (ה, ב). 'דְבִיר וְאוּלָם' - כינויים לקודש הקודשים ולבית המקדש. עבורך, אומר האל לרעייתו, אני מוכן לנטוש את כל הפמליא של מעלה שלי. משאעזוב את פמלייתי, אני נכון לייחד אותך לי לנצח נצחים, על פי נבואת הושע (ב, כא-כב).

בית ד

אָמְרָה אֲיֻמָּה אֶת שִׁמְעַת דּוֹד שְׁמַעְתִּיהוּ
וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיהוּ
יִשָּׁקֵנִי מִנְשִׁיקוֹת פִּיהוּ

פירוש: כעת מביא הפייטן את תשובת כנסת ישראל, האומרת כי שמעה את קול דודה האהוב. 'אֲיֻמָּה' - המטילה אימה ויראת כבוד על כל רואיה; כינוי לישראל על פי שיר השירים (ו, ד). עוד ממשיכה כנסת ישראל ואומרת, כי היא אוהבת את הקב"ה אהבת נצח, ככתוב בירמיהו (לא, ב). אני מחכה ומצפה לנשיקות אהובי - שיבוץ קטע פסוק משיר השירים (א, ב).

בית ה

לְחֻפָּה נִתְרַצְּתָה מְחוֹלַת הַמַּחֲנָיִם
וּכְנֶגֶד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע לָקְחָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא עֲדִי עֲדָיִים
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

פירוש: במחרוזת זו חוזר הפייטן לשאת דברי עצמו, ומתאר כיצד אכן נתרצו ישראל להתחתן עם הקב"ה. 'מְחוֹלַת הַמַּחֲנָיִם' - כינוי לישראל על פי שיר השירים (ז, א). ישראל אמנם ענו בקיצור רב למעמד הר סיני, ואמרו רק שתי מלים - 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע', אך כנגדן התקשטו כביכול בעשרות אלפי תכשיטים, מבוסס על דברי חז"ל. ישראל באו בברית הנישואין כביכול שלושה חודשים לאחר צאתם ממצרים, שאז התייצבו לפני הר סיני.

בית ו

וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ עִם עַם זוּ קָנָה בְּסִינָי
וְאֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה וְהֶחָתוּם אֶקְרָא בְּאָזְנֵי הֲמוֹנָי
הִנֵּה הִיא כְּתוּבָה לְפָנָי

פירוש: במעמד הר סיני נרקם קשר בל-ינתק בין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל. תיאור ישראל כקניינו של הקב"ה מיוסד על שירת הים. את שטר הקניין שבין הקב"ה וישראל, אקרא באזני כל הקהל. תיאור השטר מבוסס על שטר שמסר הנביא ירמיהו. הפייטן הדובר מכריז כי השטר כתוב לפניו, וכעת יקראנו באזני הקהל. מכאן ואילך פורט הפיוט את נוסח ה'כתובה' שחתמו כביכול הקב"ה וישראל במעמד הר סיני.

בית ז

בְּשִׁשִּׁי בַשַּׁבָּת אַגִּיד אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן
יוֹם לְהַנְחִיל אוֹהֲבָיו תּוֹרָה אֵל חַי נִתְכַּוָּן
שִׁשָּׁה יָמִים לְחֹדֶשׁ סִיוָן

פירוש: ככל כתובה, גם כתובה זו מתחילה בציון זמן חתימתה ומסירתה לכלה; הכתובה שלפנינו נחתמת, נמסרת ומוכרזת ביום השישי של השבוע, על פי מסורת חז"ל הקובעת כי מעמד הר סיני חל ביום שישי. הכתובה נחתמה ביום שבו ביקש הקב"ה להעניק את התורה לעמו. מעמד הר סיני אירע, לפי מסורת חז"ל, בתאריך ו' בסיון, שבו מציינים את חג השבועות מדי שנה בשנה.

בית ח

בְּיוֹם מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר אֵל נֶעְלָם
הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן עַל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם
בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וָשֵׁשׁ לִבְרִיאַת עוֹלָם

פירוש: ככל כתובה, גם כתובה זו מציינת את תאריך חתימתה ומסירתה; התאריך הוא היום שבו הקב"ה נגלה אל עמו בסיני, לאחר שהגיע מהר שעיר, כמתואר בדברים (לג, ב). בהמשך לפסוק, ממשיך הפייטן ומציין את תאריך הכתובה כתאריך שבו נגלה הקב"ה על האומות. על סמך פסוק זה דרשו חז"ל כי הקב"ה הציע תחילה את התורה לאומות העולם. על פי הפייטן, מעמד הר סיני התרחש בשנת תמ"ד לאלף השלישי מבריאת העולם.

בית ט

לְמִנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִין וּקְהַל עֲדָתִי בְּכָל תְּפוּצוֹתֶיהָ
פֹּה בָּאָרֶץ הַלֵּזוּ בְּיַד אֵל נִתְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ
כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ

פירוש: בשל אופיה הציבורי הרחב של ה'חתונה' המתוארת בפיוט מתייחס הפייטן לכל קהל עדת ישראל כ'מקום' שבו נמנה מניין השנים. מניין השנים משותף הן לקהילות ישראל שבתפוצות, והן לקהילה שבארץ ישראל, הארץ שיסודותיה הונחו על ידי הקב"ה עצמו. את הארץ הקים האל מעל לימים ולנהרות - שיבוץ פסוק מתהלים (כד, ב).

בית י

אֵיךְ הֶחָתָן שַׂר שָׂרִים וּנְגִיד נְגִידִים
יָחִיד וּמְיֻחָד הוּא מוֹשִׁיב יְחִידִים
חִכּוֹ מַמְתַּקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים

פירוש: בנוסח הכתובה הרגיל מצוין כאן שם החתן, אלא שהחתן בכתובה שלפנינו אינו אלא מלך מלכי המלכים, וכך גם מתארו הפייטן. החתן, האל, הוא יחיד בעולמו. 'מוֹשִׁיב יְחִידִים' - כינוי לאל על פי תהלים (סח, ז) - פסוק שנדרש על ידי חז"ל כביטוי לכך שהקב"ה הוא שמזווג זיווגים בעולם. תיאורים לגדלותו ונועם מעלתו של הקב"ה; שיבוץ קטע פסוק המתאר את הדוד האהוב במגילת שיר השירים (ה, טז).

בית יא

אָמַר לַיְקָרָה וּנְעִימָה הַבַּת רַבַּת מַעֲלוֹת
נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו מִכֹּל הַנָּשִׁים וְהַבְּתוּלוֹת
יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת

פירוש: הפייטן משבח את כנסת ישראל, הכלה, על נעימותה ומעלותיה המיוחדות. כנסת ישראל מצאה חן בעיני הקב"ה יותר מכל אומה אחרת. הטור מבוסס על תיאור אהבת המלך אחשוורוש את אסתר, ככתוב במגילה (ב, יז). מתיאורי הרעיה האהובה במגילת שיר השירים (ו, י).

בית יב

יָמִים רַבִּים תִּהְיִי לִי וַאֲנִי אֵלַיִךְ לְגוֹאֵל
הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לָךְ פְּקוּדִים נֶחֱמָדִים מִזָּהָב עַל יַד יְקוּתִיאֵל
הֱוִי לִי לְאִנְתּוּ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל

פירוש: מכאן ואילך מפרטת הכתובה את דברי החתן לכלה; החתן דנן, הקב"ה, המבטיח לרעייתו שהיא תהא אשתו, ושהוא יהיה גואלה בכל עת. וכמעין נדוניה או כסף-קידושין שלח הקב"ה לעמו את המצוות, היקרות יותר מזהב, על ידי משה. 'פְּקוּדִים נֶחֱמָדִים מִזָּהָב' - כינוי למצוות על פי תהלים (יט, ט-יא). יְקוּתִיאֵל הוא כינוי למשה על פי מדרש חז"ל. היי לי לאשה על פי כללי הדת היהודית - שיבוץ מדויק מנוסח הכתובה המקובל בישראל.

בית יג

וַאֲנָא אוֹקִיר וְאֵזוּן יָתִיכִי וַאֲכַסֶּה
כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ לְמִסְתּוֹר וּלְמַחֲסֶה וְלִמְכַסֶּה
וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא

פירוש: ואני אכבד ואזון אותך ואכסה אותך בבגדים; פרפראזה על נוסח הכתובה הרגילה. אני אגן עלייך, ותוכלי להסתתר ולחסות תחת כנפי מכל פגע, ברוח נבואת ישעיהו (ד, ה-ו). או אז, כשאגונן עלייך ואציל אותך, תיכון מחדש מלכות בית דוד ומשיחו; שיבוץ קטע פסוק מישעיהו (טז, ה).

בית יד

וִיהִיבְנָא לֵיכִי מֹהַר בְּתוּלַיְכִי
תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים תִּחְיִי אַתְּ וּבָנַיְכִי
הָרוֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי

פירוש: ואתן לך את מוהר בתולייך (שיבוץ מלשון הכתובה), היינו - סכום הכסף הניתן לאישה בתולה. אלא שבחתונת הקב"ה וישראל אין מדובר בכסף ממש, אלא בתשלום מסוג אחר. התורה, היא היא ה'כסף' שנותן הקב"ה-החתן לישראל-הכלה, והיא תשמש כמקור חיים לכנסת ישראל ולבניה עד סוף כל הדורות. כינויים לקדוש ברוך הוא, המרפא את ישראל וגואלם תמיד - שיבוץ קטע מפסוקים מתהלים (קג, ג-ד).

בית טו

וּצְבִיאַת כַּלְתָא דָא וַהֲוַת לֵיהּ לְאִנְתּוּ
וּבְרִית עוֹלָם לְקֶשֶׁר אַמִּיץ בֵּינֵיהֶם שׁוֹת שָׁתוּ
יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ

פירוש: ונתרצתה כלה זו ותהי לו לאשה - כלשון כל כתובה. ישראל-הכלה והקב"ה-החתן כרתו ביניהם ברית נצחית. ברית האהבה שבין ישראל והקב"ה לעולם לא תיפסק - שיבוץ קטע פסוק מבראשית (ח, כב).

בית טז

וּצְבִי חֲתָנָא דְנָא וְהוֹסִיף עַל עִקַּר כְּתֻבָּתָהּ
מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ בְּאוֹרַיְתָא
וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְאַגָּדָה וְתוֹסֶפְתָּא

פירוש: והסכים חתן זה והוסיף עוד על סכום הכסף המוגדר כעיקר ההתחייבות הממונית שבכתובה; אלא שבכתובה זו התוספת כמובן אינה כספית, אלא היא התורה בעצמה. התוספת על התורה שבכתב שניתנה בסיני, הוא התורה שבעל פה, הכוללת את כל מה שעתידים חכמים לחדש בתורה - כדברי האמורא רבי יהושע בן לוי. חלקים מספרות חז"ל, כלומר - מן התורה שבעל פה.

בית יז

הִקְדִּים לָהּ בְּתוֹרַת מֻקְדָּם רְמַ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה מֵהֶן לֹא יְמִישׁוּן
כִּי אוֹתָם יוֹם יוֹם יִדְרוֹשׁוּן
אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן

פירוש: תחילה נתן הקב"ה לישראל את מצוות העשה, שעל פי מניין חז"ל מגיעות למאתים ארבעים ושמונה (בגימטריה: רמ"ח) מצוות. על ישראל ללמוד ולעיין יום יום במצוות העשה. ומתוך מצוות העשה ילמדו ישראל כיצד לנהוג בכל דבר ועניין; שיבוץ קטע פסוק משמות (יח, כ).

בית יח

וְעוֹד כָּתַב לָהּ בְּתוֹרַת מְאֻחָר מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה נִקְדָּשׁוּ
לְמִנְיַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה פָּשׁוּ
מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ

פירוש: נוסף על מצוות העשה הוסיף הקב"ה לישראל גם מצוות 'לא-תעשה', ואף הן הוקדשו בקדושת התורה. סך הכל מצטרפות ('פָּשׁוּ' - נוספות, בארמית) כל מצוות הלא-תעשה למניין שלוש מאות ששים וחמש (בגימטריה: שס"ה), כפי שנכתב בדרשת רבי שמלאי. מצוות הלא-תעשה כוללות את כל אותם מעשים שאין לעשותם.

בית יט

וְדָא נְדוּנְיָא דְהַנְעֵלַת לֵיהּ כַּלְּתָא דָא לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת
מֵאֵת אָבִיהָ אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת
לֵב לָדַעַת וְאָזְנַיִם לִשְׁמוֹעַ וְעֵינַיִם לִרְאוֹת

פירוש: וזו הנדוניה שהביאה הכלה לבית החתן: שתעלה לרגל אליו, ותיראה על ידו מדי חג. הכלה מקווה לקבל מאת הקדוש ברוך הוא, המחולל כל פלא בעולם, את הדברים שיפורטו בטור הבא. הכלה מבקשת לקבל מאת הקב"ה איברים קשובים כדי שתזכה לראותו בהם ולהשיגו בדעתה; שיבוץ פסוק מדברים (כט, ג).

בית כ

נִמְצָא סָךְ הַכֹּל בֵּין כְּתֻבָּה וּנְדוּנְיָא וְחֵקֶר כְּבוֹדָם
וְתוֹסֶפֶת וּמְאֻחָר וּמֻקְדָּם
אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם

פירוש: כעת מסכם הפייטן את 'סכום' הכתובה הכולל, וכנגדו גם את סכום הנדוניא, כלומר - את ההתחייבויות ההדדיות של שני הצדדים זה לזה, לרבות מה שנכלל בכל אחד משלבי התהליך ואף התוספות שעל גבי עיקר הכתובה. את הכתובה כולה אפשר לסכם במשפט אחד, הממצה את חובת יראת ה' ושמירת מצוותיו, כלשון הפסוק המופיע בחתימת ספר קהלת (יב, יג).

בית כא

וְרָצָה הֶחָתָן לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל עַם גּוֹרָלוֹ
וּלְהַעֲלוֹת נְכָסִים אֵלּוּ בִּפְרִי יְשַׁוֶּה לוֹ
שֶׁאִם פִּחֲתוּ פִּחֲתוּ לוֹ וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לוֹ

פירוש: רצה הקב"ה לזכות את ישראל-כלתו ולפיכך הוסיף לה סעיף מיוחד ב'חוזה', בכתובת הנשואין. הטור מנוסח כפרפראזה על דברי רבי חנניא בן עקשיא. הקב"ה זיכה את ישראל באופן כזה ששינוי בהיקף ה'נכסים' הרוחניים במהלך הנשואין, יהיה 'על חשבונם', ולכן יהיה להם אינטרס להשתפר במעשיהם ולזכות במצוות. לשון הטור מיוסדת על מימרא הלכתית-משפטית המופיעה בדברי חז"ל.

בית כב

וְקִבֵּל עָלָיו הֶחָתָן אַחֲרָיוּת שְׁטַר כְּתֻבָּה
לְאִתְפְּרָעָא מִכֹּל שְׁפַר אֲרַג נִכְסִין אִישׁ לֹא יֶהְנֶה בָּהּ
מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה

פירוש: הקב"ה קיבל על עצמו אחריות לפריעת שטר הכתובה מכל מיטב נכסיו, כך שאיש אחר, או עם אחר, לא יוכל ליהנות מן העושר השמור לישראל-כלתו. נוסח הטור הוא על פי נוסח הכתובה הרגילה. כינוי לקדוש ברוך הוא, על פי תהלים (קי, ו).

בית כג

וְקִבְּלוּ תַרְוֵיהוֹן תְּנָאִים נָאִים הַכֹּל בִּכְתָב נֶאֶסְפוּ אָסוֹף
כָּל אֶחָד מֵהֶם כַּאֲשֶׁר יִכְסוֹף
תְּנָאֵי בֵּית דִּין מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף

פירוש: וקבלו עליהם שני הצדדים את כל התנאים הרשומים ומקובצים בשטר הכתובה. כל אחד מן הצדדים, בהתאם לחשקו בצד השני. הכתובה כולה היא חיוב המוטל על הזוג ממילא על ידי בית דין; כלל הלכתי זה נועד למנוע מצב שבו בעלים מתחמקים מאחריותם כלפי נשותיהם; אלא שבמקרה של הכתובה שלפנינו מגדיר הפייטן את כל ענייני הכתובה כחלק מהסכם שכולו אינו בר-הפרה.

בית כד

מַעֲשֶׂה יָדֶיהָ לוֹ וְעָלָיו כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ
בַּלַּיְלָה שִׁירֹה עִמָּהּ וּבַיּוֹם חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלֶיהָ
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלֲלוּהָ בַּשְׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

פירוש: מעשה ידי ישראל-הכלה יהא שייך מעתה לקב"ה-החתן, והוא יהיה חייב לספק לה תכשיטים. בלילה נהנית ישראל-הכלה משירו-תורתו של הקב"ה, וביום היא זוכה לחוט של חסד ממנו. הטור מיוסד על דברי חז"ל בתלמוד הבבלי (חגיגה יב, ע"ב). מעשי ישראל-הכלה, ופרי ידיה, הם המשבחים ומכבדים אותה בקרב הבריות. שיבוץ פסוק מלא כצורתו מפרק 'אשת חיל' שבספר משלי (לא, לא).

בית כה

וְהַיְרֻשָּׁה כְּמִנְהַג דָּת וָדִין עַל לוּחַ חֲרוּתָה
מִטּוֹבָה הַצְּפוּנָה לַצַּדִּיקִים עַיִן לֹא רָאָתָה
עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אוֹתָהּ

פירוש: גם הירושה השמורה לישראל כתובה ומתועדת בשטר. ירושה זו אינה אלא הטוב השמור לצדיקים לעתיד לבוא, טוב כזה שעין איש עוד לא חזתה כמותו. מיוסד על תהלים (לא, כ) - פסוק שעליו דרשו חז"ל במדרש תנחומא. הפייטן מכריז, בשם העם, כי טובה זו היא ברת-השגה, בדיוק כשם שארץ ישראל היתה ברת-השגה עבור בני ישראל הנודדים במדבר, ככתוב (במדבר יג, ל).

בית כו

וְהַדִּירָה תּוֹרָה בְּקֶרֶן זָוִית מְעוֹנָהּ
כֹּל הָרוֹצֶה לִטּוֹל יִטּוֹל סַחֲרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ
וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה

פירוש: בדירה שמעניק הקב"ה-החתן לישראל, מונחת התורה בקרן זווית, כך שכל הרוצה לבוא וללומדה יכול לעשות זאת. הטור מיוסד על מליצה רווחת בכתבי חכמי ישראל: "תורה מונחת בקרן זווית, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול". התורה נתונה מן המדבר לבוא וליטול אותה, וזה אחד ההסברים על פי חז"ל לכך שהתורה ניתנה במדבר דווקא ולא בארץ ישראל. שיבוץ קטע פסוק מספר במדבר (כא, יח).

בית כז

וְשֶׁלֹּא יִשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ מִיַלְדֵי נָכְרִים הַנְּלוֹזוֹת
כִּי אִם בְּבַת שַׁעֲשׁוּעִים יִדְבַּק וְאוֹתָהּ יָשִׂים בַּלֵּב וּבֶחָזוֹת
לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקָּחָה זֹאת

פירוש: מחרוזת זו ניתנת לפרשנות דו-משמעית: אפשר שהיא מתייחסת עדיין להתחייבויות הקב"ה כלפי ישראל, ואפשר שהיא מתייחסת להתחייבות ישראל לתורה. על פי האפשרות הראשונה, נאמר כן כי הקב"ה מתחייב שלעולם לא יעזוב את ישראל לטובת אשה אחרת מן הנוכרים; על פי האפשרות השנייה, ישראל הם אלה שמתחייבים שלא להחליף את התורה בתורה אחרת. בהתאם לשתי האפשרויות: הקב"ה ידבק תמיד בישראל, או לחילופין ישראל עצמם ידבקו תמיד בתורה. לפי שתי האפשרויות הפרשניות: לישראל יקרא שם אישה, או לחילופין לתורה יקרא שם אישה, משום שנלקחה מן האיש (= הקב"ה); שיבוץ קטע פסוק מסיפור בריאת האישה (בראשית ב, כג).

בית כח

וְשֶׁלֹּא יַנִיחֶנָּה מִתּוֹךְ כַּעַס וְהִתְרַשְּׁלוּת
וְלֹא יֹאכַל עִמָּהּ לֶחֶם עַצְלוּת
נוֹהֵג בְּחָכְמָה וְלֶאֱחוֹז בְּסִכְלוּת

פירוש: בהמשך למחרוזת הקודמת, גם כאן שתי פרשנויות אפשריות: לפי הראשונה, הקב"ה מתחייב שלא להניח את ישראל לבדה מתוך כעסו עליה; ולפי השנייה, ישראל מתחייבים שלא להניח את התורה, אלא לעמול בה. בהמשך לאמור בטור הקודם: החתן, ויהא זה הקב"ה או ישראל, מתחייב שלא יאכל עם כלתו - ישראל או התורה, בהתאמה - לחם עצלות, אלא תמיד לחם שמקורו בעמל ובעבודה. תמיד ינהג עמה הבעל בחכמה; שיבוץ קטע פסוק מקהלת (ב, ג).

בית כט

וְשֶׁלֹּא יְמַשְׁכֵּן כְּלֵי חֶמְדָּה וְלֹא יִמְכּוֹר
אַךְ לְהַרְבּוֹת סְפָרִים תָּמִיד יִזְכּוֹר
אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכּוֹר

פירוש: החתן מתחייב לשמור על הרכוש המשותף, ולא לאבדו עבור רווח-ממון. בצד השמירה על הרכוש, מתחייב החתן להרבות ברכישת ספרים - תורה - ולא במכירתם. הטורים מיוסדים כשילוב של שני פסוקים - הראשון מקהלת (יב, יב) (אמנם בפיוט הוא משמש בהיפוך חלקי של המשמעות), והשני ממשלי (כג, כג).

בית ל

וְשֶׁלֹּא יֵצֵא לְמָקוֹם רָחוֹק אוֹ בַיָם יָשִׂים נְתִיבוֹ
כִּי אִם סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח נֶגֶד לִבּוֹ
וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ

פירוש: החתן מתחייב שלא להרחיק נדוד מבלי שהתורה עמו. התורה תהא עם החתן תמיד, כדי שלא יפסיק מלימודה וישכחנה, כפי שמצוּוה גם המלך, על פי הכתוב בדברים (יז, יט).

בית לא

וְכָל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ שְׁרִירִים וְקַיָּמִים
כִּצְבָא הַשָּׁמַיִם בַּשַּׁחַק נִרְשָׁמִים
לַעֲדֵי עַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים

פירוש: כעת מגיעה הכתובה לשלב הסיכום: כל התנאים הכתובים בה עומדים בתוקף. לשון הטור מיוסדת על נוסח חתימת הכתובה הרגילה: "והכל שריר ובריר וקיים". תוקף תנאי הכתובה קבוע כפי שהכוכבים קבועים בשמים, ואינם זזים משם לעולם.

בית לב

וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן לְקַיֵם כָּל דָּבָר לַהֲמוֹנוֹ
וּלְהַנְחִיל יֵשׁ לְאוֹהֲבָיו וּלְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ
נִשְׁבַּע אֲדֹנָי בִּימִינוֹ

פירוש: החתן התחייב בשבועה לקיים את כל התחייבויותיו להמון בית ישראל. ולהעניק להם מכל טובו וחסדו. מיוסד על מאמרו של ר' יהושע בן לוי על הפסוק במשלי (ח, כא). כך נשבע הקב"ה, כביכול ביד ימין שלו, ככתוב בישעיהו (סב, ח).

בית לג

וְקָנָה הֶחָתָן קִנְיָנִים חֲמִשָּׁה
וּמֵהֶם תּוֹרָה וּתְעוּדָה וּסְגֻלָּה מְאֹרָשָׂה
וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה

פירוש: לאישור הכתובה והענקת התוקף לה, מקובל לערוך הליך של 'קניין' סמלי, באמצעותו מבטא החתן את מחויבותו לשטר הכתובה. קנייניו של החתן-הקב"ה הם חמשת חומשי התורה, המעידים על נישואיו לישראל. 'חמשה קניינים' מיוסד על פרקי אבות (ו, י). שיבוץ קטע פסוק מזכריה (ד, ז). בהקשר של פיוטנו כוונת הפייטן, כנראה, היא שעל התורה יווסד הבית המשותף של הקב"ה וכנסת ישראל, ואותה ישבחו כל הבריות.

בית לד

יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ וְיֹאכְלוּ אֶת פִּרְיָם
בִּתְעוּדָה אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם
וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָם

פירוש: הצדיקים ישמחו ודאי בכתובה זו ובחוזה המופלא שנרקם בין הקב"ה לישראל, והם שיזכו לאכול מפרי כל הטוב שעתיד הקב"ה להרעיף על ישראל. לשון הטור מיוסדת על תפילת מוסף לימים נוראים. התעודה המעידה על חתונת ישראל והקב"ה היא התורה, הארוכה ורחבה יותר מן הארץ והים. על פי הכתוב באיוב (יא, ט). וכל תנאי הכתובה עומדים בתוקפם ומבוררים היטב. כך לשון חתימת כל כתובה.

בית לה

וַיָקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל בְּמֶרֶץ
וְאָמַר לְהָקִים גְּדֵרֶיהָ מֵאֵין פּוֹרֵץ פֶּרֶץ
וְאָעִידָה לִי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ

פירוש: מחרוזת זו מסכמת את הכתובה בחתימת עדים, כפי שמקובל בכל כתובה בישראל. העדות על הנשואין היא התורה; מיוסד על תהלים (עח, ה). העדות נועדה לגדור ולשמור את קדושת הנשואין, כדי שלא ייפגעו; פרפראזה על פסוק שמשמש דווקא כקובלנה על הקב"ה, ומובא בתהלים (פ, יג). לא רק התורה מעידה על הקשר בין ישראל והקב"ה, אלא גם השמים והארץ בכבודם. הטור מיוסד על שילוב בין שני פסוקים, הראשון מישעיהו (ח, ב), והשני מדברים (ל, יט).

בית לו

יִשְׂמַח חָתָן עִם כַּלָּה לְקָחָהּ לוֹ לְגוֹרָלוֹ
וְיִשְׂמַח לֵב כַּלָּה בְּבַעַל נְעוּרֶיהָ וְתֹאמַר לְמַהֲלָלוֹ
אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ

פירוש: הפיוט נחתם באיחולי הפייטן לזוג, שיזכו לשמוח זה עם זו, החתן עם הכלה שלקח לנחלה לו, והכלה עם בעל-נעוריה המוכר משכבר, הראוי לכל שבח והלל; המחרוזת בנויה כתמונת ניגוד לתמונת האבל המתוארת בנבואת יואל (א, ח). ואכן, שבח לו לעם שזכה לכך, להתאחדות של נישואין עם הקב"ה, ככתוב בתהלים (קמד, טו).