המזמור שנכתב על גאולתנו - פירוש חדש למזמור ק"ז בתהילים

פתיחה: התגלית המפתיעה

השיעור היום יעסוק בנושא מרתק - "ארבעה שחייבים להודות" - נושא הקשור לפרשת השבוע, לחג הפסח, ובאופן מפתיע מאוד, לדור שלנו ממש.

יש מנהג בין הספרדים לומר את פרק ק"ז בתהילים בפסח. מדוע? כי בפסוק הראשון כתוב "יאמרו גאולי ה'". יש כמה מנהגים בקשר לזה - יש האומרים אותו בליל הסדר, ויש האומרים אותו במשך כל החג.

אבל האם ידעתם שיש במזמור זה תגלית מדהימה? האם ידעתם שהוא לא נכתב בעיקר על יציאת מצרים, אלא על גאולתנו אנו, בדור הזה ממש?

הקשר המסורתי: ארבעה שחייבים להודות

בהתחלה, בואו נבין את הקשר המסורתי. בנוסח הברכה "הגומל", שמברכים אחרי שניצלים מסכנה, מוזכרים ארבעה סוגי אנשים שחייבים להודות: 1. חולה שהתרפא 2. יוצא מבית האסורים 3. יורדי הים 4. עוברי מדבריות

ראשי התיבות שלהם הם ח-י-י-מ: חבוש, ים, ייסורים, מדבר. וכפי שכתוב ב"נזר התפילה", כנגד ארבעה אלו יש ארבע לשונות של גאולה מיציאת מצרים: - בהתחלה יצאו משעבוד קשה - כמו חולה שהתרפא - לאחר מכן יצאו ממצרים - כמו יוצא מבית האסורים - לאחר מכן עברו את ים סוף - יורדי הים - לאחר מכן באו להר סיני במדבר - עוברי מדבריות

זו הסיבה שנוהגים לומר את המזמור בחג הפסח - כי מזמור ק"ז מתאר את ארבעת המצבים הללו, וביציאת מצרים עם ישראל עבר את כל ארבעת הסוגים שחייבים להודות.

התעלומה במזמור: פירוש שמתגלה רק בדורנו

עד כאן הפירוש המסורתי. אבל יש כאן תגלית מרעישה, פירוש שהתגלה רק בדורנו. אני עד היום מתרגש בכל פעם שאני חושב על הפירוש הזה.

כשקוראים את פרק ק"ז, רוב האנשים חושבים שהוא מדבר על יציאת מצרים, על דורו של משה, או אולי על גאולות אחרות בעבר. אבל בואו נבחן את הפסוקים בעיון:

"הֹדוּ לַה' כִּי-טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד-צָר. וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם."

שימו לב למילים: "ומארצות קיבצם, ממזרח וממערב מצפון ומים". המזמור מדבר על קיבוץ גלויות מכל קצוות תבל - ממזרח, ממערב, מצפון ומים (דרום).

האם היה אי-פעם בהיסטוריה האנושית אירוע שבו הייתה גאולה שכללה קיבוץ גלויות מכל קצוות תבל? האם זה קרה ביציאת מצרים? לא. ביציאת מצרים כל העם היהודי יצא ממקום אחד - ממצרים - והלך בכיוון אחד לארץ ישראל.

מה לגבי שיבת ציון מבבל? גם שם, לא. רק מבבל עלו לארץ ישראל, לא ממצרים, לא מתימן, לא מצרפת - רק מבבל.

למעשה, בכל ההיסטוריה היהודית מעולם לא היה קיבוץ גלויות המוני מכל קצוות תבל - עד לדור שלנו!

רק בדור שלנו, בעשרות השנים האחרונות, התרחש לראשונה בהיסטוריה קיבוץ גלויות מכל קצוות תבל - ממזרח (עיראק, תימן, אירן), ממערב (אירופה, ארה"ב), מצפון (רוסיה) ומים (אפריקה).

המסקנה המתבקשת היא שמזמור ק"ז, על-פי פשוטו, יכול להתפרש רק על דור ה-2000, על הדור שלנו. אין שום אפשרות אחרת לפרש אותו על דורות קודמים.

כבר המאירי כתב: "נראה לי שזה המזמור נאמר בנבואה על הגאולה העתידה, אשר בה יקבץ השם את עמו מכל הארצות", ובהמשך הוא מסביר את הפסוק "יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר וממארצות קיבצם" - שזהו תיאור של קיבוץ גלויות ממש.

הפתרון לקושיה הגדולה: מבנה המזמור

כשלומדים את המזמור, יש קושיה גדולה שהמפרשים התקשו בה. הפסוקים הראשונים מדברים על "גאולי ה'" ועל "מארצות קיבצם". אבל אז המזמור מיד עובר לתיאורים של אנשים ש"תעו במדבר", "ישבו בחושך וצלמוות", "יורדי הים באוניות", וכו'. הקושיה היא - מה הקשר? אם מדובר בגאולי ה', מדוע פתאום מדברים על הולכי מדבריות, אסירים ויורדי ים?

המפרשים השונים ניסו לתרץ זאת בדרכים שונות. אבל בדור שלנו התגלה התירוץ האמיתי - והוא פשוט מדהים:

מזמור ק"ז לא מתאר סתם "ארבעה שחייבים להודות" באופן כללי. הוא מתאר את המסע של "גאולי ה'" - של היהודים שעלו לארץ ישראל בדור האחרון. ובדרכם לארץ ישראל, הם עברו ממש את כל ארבעת המצבים של "ארבעה שחייבים להודות"!

סיפור עלייה אמיתי: יומן המסע שמוכיח את הפירוש

וכאן מגיע סיפור מרגש שמוכיח את הפירוש הזה. לפני שנים, בעת סידור הבית של הסבא שנפטר, מצאו בני המשפחה יומן מסע שהוא כתב בזמן העלייה שלו לארץ ישראל. למרות שבקושי ידע עברית באותה תקופה, הוא בחר לכתוב את היומן בעברית כי רצה להתחיל להרגיש עברי.

והנה, ביומן הזה, בלי שהסבא התכוון לכך, הוא מתאר כיצד בדרכו לארץ ישראל, הוא עבר את כל ארבעת המצבים שעליהם מדובר במזמור ק"ז!

בואו נקרא קטעים מהיומן (בקיצור):

המסע במדבר - "תעו במדבר בישימון דרך"

"הנסיעה ברומניה הייתה נוראה... הייתי משוכנע שזה סוף החיים. נסעתי כשרק רגל אחת עמדה על הרכבת ורגל אחת באוויר... לא יודע איך ניצלתי ממוות..."

חולי - "כל אוכל תתעב נפשם"

"הסערה הייתה נוראה ואנשים כולם חלו על מחלת הים... כולנו היינו מותשים... האוכל היה גרוע, הלחם היה מקולקל... לא התרחצנו ולא אכלנו ולא שתינו... היינו מוכרחים לשכב כי לא היה לנו כוח... כולנו היו כמעט מתים, רק נשמתנו הייתה בנו."

ישיבה בחושך ובית האסורים - "ישבי חושך וצלמוות"

"הגענו למעל חיפה, והאנגלים הכריחו אותנו לעבור לאוניות שלהם כדי להפליג לקפריסין... התחילו מלחמות, זרקו על האנגלים... המלחמה נמשכה שעתיים עד שהאנגלים הרגו שני אנשים והשליכו פצצות חניקה ודמעות עלינו... הגז החניק, צרב את הגוף... ויקחו אותם ויעבירו אותם... היה כפסוק 'יושב חושך וצלמוות'."

חלק ג' במזמור - התהפכות הארץ

החלק השלישי של המזמור, שוב, הפליא את המפרשים. הוא מדבר על "ארץ פרי למלחה" ו"ישם מדבר לאגם מים". שוב, המפרשים התקשו - מה הקשר של זה לחלקים הקודמים? ומדוע המזמור מתאר דבר והיפוכו?

אבל לנו בדור שלנו, הפירוש כבר ברור. המזמור ממשיך לתאר מה קורה אחרי שגאולי ה' מגיעים לארץ ישראל. הוא מתאר את השינוי הדרמטי שחל בארץ:

"ישם נהרות למדבר... ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה"

זה מתאר את מצב הארץ לפני 150 שנה. הארץ הייתה שוממה, חרבה, ללא עצים, ללא צמחייה, עם ביצות ומחלות (מלריה), בדיוק כפי שכתוב בתורה: "גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח... על אשר עזבו את ברית ה'".

ואז המזמור ממשיך:

"ישם מדבר לאגם מים... ויזרעו שדות ויטעו כרמים, ויעשו פרי תבואה. ויברכם וירבו מאד"

וזה מתאר את מה שקרה בארץ ישראל בדור שלנו! ממדבר וביצות, הפכה הארץ לגן פורח. ארץ ישראל היום היא ממובילות העולם בחקלאות, נמצאת במקום הראשון בעולם ביחס לתנובת חלב לפרה, מייצאת פירות וירקות לכל העולם, הופכת מדבריות לשדות פוריים - בדיוק כפי שמתאר המזמור!

הגידול המשפחתי - "וישם כצאן משפחות"

והמזמור מסיים בתיאור מדהים נוסף של מה שקורה בדור שלנו:

"ויתגב אביון מעוני, וישם כצאן משפחות"

כולנו מכירים משפחות רבות שהגיעו כעולים בודדים, פליטי שואה שאיבדו את כל משפחתם באירופה, ובארץ הקימו משפחות גדולות ומסועפות. תחשבו - כמה אנשים היו בבר המצווה שלכם? בחתונה? ותחשבו על הבר מצווה של הנכדים שלכם היום - כמה אנשים מגיעים? "וישם כצאן משפחות"!

סיכום: המזמור שנכתב עלינו

המזמור מסיים במילים: "מי חכם וישמור אלה, ויתבוננו חסדי ה'". בחג הפסח, כשאנחנו רגילים לזכור את החסדים שהיו לפני אלפי שנים במצרים, ראוי שנזכור גם את החסדים האדירים שאירעו בימינו ממש - קיבוץ הגלויות, פריחת הארץ והפיכתה מארץ שוממה לארץ פורייה, והגידול העצום של משפחות ישראל.

המזמור הזה, שהספרדים נוהגים לומר בפסח, לא נאמר רק על יציאת מצרים, אלא נאמר בעיקר על הדור שלנו! יש בו רק רמז ליציאת מצרים, אבל במיוחד הוא נאמר על הדור שלנו.

וכדברי ה"פלא יועץ", מצוות זכירת יציאת מצרים אינה דווקא יציאת מצרים בלבד, "אלא כל נסי ה', נפלאותיו ונוראותיו שעשה, בין לכללות, בין ליחידים, בין לעצמו, בין לאחרים - המספר בהם מצווה קעביד. וזהו רובו של ספר תהילים, ובא בהזכרה כמה פעמים 'זכרו נפלאותיו אשר עשה'... והכל פונה למקום אחד - להכיר טובו והשגחתו יתברך, אהבתו וחמלתו, לעורר את האהבה ואת היראה."

ככל שאנחנו יותר נתבונן במה שהיה, ונודה לקדוש ברוך הוא בחג הפסח ובכל השנה, נזכה שהגאולה תמשיך עוד ועוד. "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו" - כל העולם כולו מתמלא בחסד ה' עלינו.

תהיה לנו פסח כשר ושמח, ונזכה להודות על העבר ועל כל העתיד, במהרה בימינו, אמן.

נערך על ידי יהודה טאוב - מומחה לעריכת ותמלול שיעורי תורה על ידי בינה מלאכותית בצורה מאוד מדוייקת. לפרטים: 052-7139520