הלכות דיבת הארץ - פרק ראשון- חומרת החטא והשלכותיו

== הלכות דיבת הארץ ==

=== פרק ראשון: החטא שמעכב את הגאולה ===

==== הכמיהה לגאולה ==== כולנו רוצים כבר לראות עין בעין בשוב ה' ציון, לראות את קיבוץ הגלויות ואת השבת שופטינו כבראשונה. השאלה המתבקשת היא: מה אנו יכולים לעשות כדי לקרב את הגאולה?

==== החפץ חיים ומפעל חייו ==== הכהן הגדול מאחיו, רבי ישראל מאיר מראדין, כתב את ספרו הנודע 'חפץ חיים'. ספר זה היה מפעל חייו המרכזי, עד כדי כך שהוא עצמו נודע בכל העולם היהודי בכינוי "החפץ חיים" על שם הספר.

==== דברי החפץ חיים על עיכוב הגאולה ====

בהקדמה לספרו הוא כותב:

וכאשר נחפשה דרכינו ונחקורה, איזה עוונות הם מהעיקרים הגורמים לאריכת גלותנו, נמצאם הרבה. אך חטא הלשון הוא על כולו מפני כמה טעמים. אחד, כיוון שזה היה העיקר לסיבת גלותנו, כמו שהבאנו מגמרא יומא ומירושלמי הנ"ל. אם כן כל כמה שלא נראה לתקן זה החטא, איך תוכל להיות גאולה, כיוון שזה החטא פגם כל כך, שעל ידי זה גלינו מארצנו, על אחת כמה וכמה שאינו מניחנו לבוא לארצנו.

ועוד הלא ידוע הוא שנגזר עלינו גלות מכבר מעת מעשה המרגלים, וחטא המרגלים הלא היה עוון לשון הרע, וכמו דאיתא בערכין (דף ט"ו.) אם כן אנו מוכרחין לתקן זה החטא קודם הגאולה.

==== תיקון החטא בחיבת הארץ ====

===== הבנת מהות חטא המרגלים ===== אם נשאל: האם עיקר חטאם של המרגלים היה חטא לשון הרע באופן כללי? אמנם המרגלים דיברו לשון הרע על ארץ ישראל, אך מדוע עלינו להתמקד דווקא בלשון הרע על ארץ ישראל?

===== שני חלקי החטא ===== כשמתבוננים בחטא המרגלים, מתגלים בו שני חלקים מובחנים:

'''1. חטא הלשון הכללי'''

לשון הרע בו עוסק ספר 'חפץ חיים', אותו מתקנים על ידי זהירות מלשון הרע באופן כללי.

'''2. חטא דיבת הארץ'''

לשון הרע על ארץ ישראל, כמאמר הכתוב "וימאסו בארץ חמדה" (תהלים ק"ו). האור החיים בפרשת שלח (פרק יד פסוק לו) מדגיש את חומרת העניין:

"להוציא דבה על הארץ - מי זה אמר ותהי שיאמר על הארץ כלילת יופי כי רעה היא? אין לך רשע רחוק מעשות כזה, כי איך מין האנושי יעיז פניו כל כך לדבר דברים הפכיים בתכלית ההפכיות לומר דבה רעה על השלימות הטוב"

חטא זה היה של העם כולו, כפי שנאמר: "וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ" (במדבר יד, לא). את חטא זה יש לתקן דווקא על ידי חיבת הארץ.

==== העוון החמור בתורה ====

===== חומרת חטא המרגלים ===== העוון החמור ביותר המתואר בתורה הוא חטא המרגלים – דיבת ומאיסת הארץ. חומרה זו באה לידי ביטוי בכמה היבטים:

'''1. עונש חסר תקדים לכל הדור'''

לא מצאנו על אף עוון חומרה כזאת של עונש מיתה לכל הדור כולו:

• על חטא העגל מחל ה'

• על המתלוננים ושאר העוונות נענשו עם ישראל באופן נקודתי

• אך על חטא דיבת ומאיסת הארץ נגזר על הדור כולו מיתה והפסד הכניסה לארץ ישראל

כפי שנאמר (תהלים צה, יא): "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי"

'''2. עונש המרגלים עצמם'''

על המרגלים עצמם נגזר עונש כפול:

• מיתה בעולם הזה

• איבוד חלקם לעולם הבא

כדברי המשנה (סנהדרין קח, א): "מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר 'וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'' – 'וימתו' בעולם הזה, 'במגפה' לעולם הבא"

'''3. השפעה לדורות'''

חומרת החטא משתקפת גם בהשלכותיו ארוכות הטווח:

• יום תשעה באב נקבע כיום של בכיה לדורות

• בו חרב בית ה' פעמיים

• אירעו בו צרות גדולות נוספות השנויות במשנה בתענית

• והוא ממשיך להיות יום של פורענות לאורך דפי ההיסטוריה של עמנו

==== הגרי"ז – חקירה בגדר בכייה לדורות ====

===== חקירת הגרי"ז בסיבת החורבן =====

בחידושי הגרי"ז (סוטה לה, א) מובא חידוש עצום על דברי הגמרא (תענית כט, א):

"אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם (בחטא המרגלים) - ואני קובע לכם בכיה לדורות"

===== שני צדדי החקירה ===== הגרי"ז מציג שתי אפשרויות להבנת הקשר בין חטא המרגלים לחורבן:

'''האפשרות הראשונה''': עיקר גזירת החורבן היה על שאר עבירות המבוארות בגמרא (עבודה זרה ושנאת חינם), אלא שנקבע זמנו לתשעה באב בגלל בכיית דור המדבר.

'''האפשרות השנייה''': כל עיקר גזירת החורבן היה מפני חטא המרגלים עצמו.

===== הכרעת הגרי"ז =====

הגרי"ז מראה שהדבר מפורש בתהלים (קו, כד):

"וימאסו בארץ חמדה... וירגנו באהליהם... וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות"

מפסוקים אלו עולה שכל עיקר גזירת הגלות וחורבן בית המקדש בא מפני חטא המרגלים.

===== משמעות החידוש ===== חידושו של הגרי"ז מחדש הבנה עמוקה: * אמנם בגמרא מבואר שבית שני נחרב בגלל שנאת חינם * אך לא זו הייתה הסיבה העיקרית לגלות * עיקר הסיבה היא חטא דיבת ומאיסת הארץ * שנאת חינם רק עוררה את המקטרג להעניש את עם ישראל על חטא דיבת ומאיסת הארץ

===== הסבר נוסף - כוח חיבת הארץ ===== יש שביארו את הדברים באופן אחר: * אכן ישראל גלו מחמת העבירות המבוארות בגמרא * אולם אילו הייתה להם חיבת הארץ, הייתה זכות הארץ מגינה עליהם * כך הם לא היו מגיעים לעבירות כה חמורות

==== עת לחננה – עפרה יחוננו ====

===== חן כנגד חן - הקשר בין חיבת הארץ לגאולה =====

כתב '''הכוזרי''' (מאמר ה, כז):

"ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש, ונחץ הענין המיוחל (באור: לבקש בנחיצה על ענין המקום הקדוש והחזרה לארץ ישראל), שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר: 'אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, (מתי? -) כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו', רוצה לומר, כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף, עד שיחוננו אבניה ועפרה"

וכן כתב בספר '''החרדים''' (מצוות התלויות בארץ - פרק ב, והובאו דבריו גם בשל"ה (שער האותיות - קדושת המקום):

"צריך כל איש ישראל '''לחבב את ארץ ישראל''' ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו '''כי תחלת עונינו שנקבעה לנו בכיה לדורות, יען מאסנו בה שנאמר וימאסו בארץ חמדה''', ובפדיון נפשנו, מהרה יהיה, כתיב '''כי רצו''' עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, ושם נאמר אתה תקום תרחם ציון".

החרדים מתכוון לדברי הרמב''ן (במדבר יד, א), הכותב: כי בחטא המרגלים נגזר על עם ישראל, כל הגלויות של בית ראשון ובית שני, כמו שאמרו (תענית כט) אותה לילה תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני קובע לכם '''בכיה לדורות''' (חרבן בית ראשון ובית שני). לכן גאולת ישראל מהגלות תלויה בעיקר בתיקון זה החטא, כאשר יחבבו את ארץ ישראל.

ניתן לראות כי דברי הכוזרי והחרדים מדויקים מאוד בפסוקי התהילים (קב, יד-טו):

"אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ"

===== משמעות הכפילות בפסוק ===== הפועל 'חנינה' מופיע פעמיים בפסוקים אלו, ללמדנו כי זה תלוי בזה: * אימתי נזכה למצוא חן בעיני ה' לגואלנו ("אתה תקום... כי עת לחננה")? * כאשר ארץ ישראל תמצא חן בעינינו לגואלה! ("כי רצו... יחוננו" – שעפר ארץ ישראל ימצא חן בעיניהם)

===== פירושי המפרשים =====

'''פירוש הרד"ק'''

הרד"ק מביא את דברי הכוזרי ומפרש: "אתה תקום מתי? כי רצו, כלומר, כי ירושלים תבנה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ ישראל לה תכלית הַכֹּסֶף עד שיחוננו אבניה ועפרה."

'''דברי הרמ"ד ואלי'''

הרמ"ד ואלי (תהלים קו, כד) מדגיש:

"ולא יתוקן עוון המאיסה של האבות, עד שהבנים יביאו את עצמם לחשוק בה בחשק גדול, כענין שנאמר: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד – כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, כלומר דהא בהא תליא, שלא יבא עת חנינה לציון, עד שבניה יחמדוה בתכלית החמדה והתשוקה"

===== גילוי המגיד למרן הבית יוסף ===== בספר הקדוש 'מגיד מישרים' (פרשת שלח) מובא גילוי מיוחד למרן הבית יוסף: כוונת משה רבינו בשילוח המרגלים הייתה שהם יחזרו ויספרו בשבח ארץ ישראל ומעלותיה. מטרת הדבר הייתה לעורר בלבות עם ישראל תשוקה, חמדה וכסיפה לארץ ישראל, עד שיבער בלב כל אדם מישראל חשק וחמדה עזה להיכנס לארץ בעת היותר מוקדמת. על ידי אש התשוקה הזאת לארץ ישראל יהיו ראויים לרשת את הארץ, אף שמצד עצמם לא היו ראויים לכך.

==== וכל מנאצי הארץ לא יראוה ====

===== חומרת חטא המרגלים והשוואה לזמננו =====

'''בזמן המרגלים'''

• החטא היה חמור ביותר מחמת שדיברו נגד דברי ה'

• ה' אמר שהיא ארץ טובה, והם כפרו בדבריו

'''בזמננו'''

• יתכן שאין זה נחשב כמדבר נגד ה' באותה חומרה

• שכן ה' לא אמר שתמיד תהיה ארץ טובה

• הדבר תלוי בשמירת המצוות, כמבואר בפרשת "והיה אם שמוע"

• עם זאת, גם היום יש בזה איסור שיש להיזהר בו

===== דברי המהר"ם חאגיז =====

בספר שפת אמת למהר"ם חאגיז (פרק י') מבואר גודל העונש של המדברים בגנות יושבי ארץ ישראל. וזה לשונו:

"כי יצאה הגזירה מלפניו יתברך, דכשם שכל האנשים הרואים את כבודי, דהיינו הדור ההוא [של יוצאי מצרים], אני גוזר עליהם שלא יהיו רואים את הארץ. כן לדורות הבאים - כל מי שיוציא שם רע על הארץ ילקה בגופו ויכנס בעונש זה, והיינו 'וכל מנאצי לא יראוה' [במדבר יד, כג] דקאי על העתיד ג"כ."

===== ביאור כפילות הפסוק =====

'''הקושי בפסוק'''

הפסוק כפול בלשונו:

"כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ"

הקושי:

• תחילה נאמר "אם יראו את הארץ" (כלומר שלא יראו)

• ושוב נאמר "וכל מנאצי לא יראוה"

• קושי זה כבר העלו הראשונים (האבן עזרא, הרמב"ן ורבינו בחיי)

'''תירוץ המהר"ם חאגיז'''

• הכפילות באה לרבות

• לא רק המרגלים נענשו על הוצאת דיבה

• אלא גם במשך כל הדורות

• מי שינאץ את ארץ ישראל יענש בגופו

==== החטא שממשיך לדורות ====

===== ביאור הגרי"ז בכפילות הפסוק =====

הגרי"ז ממשיך ומבאר את כפילות הלשון בפסוק (במדבר יד, כג):

"אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה"

===== שתי גזירות בשבועה אחת ===== לפי הגרי"ז, השבועה כוללת שתי גזירות:

'''1. "אם יראו את הארץ"'''

• מתייחס לאלו שחטאו במדבר

• אף אם יחזרו בתשובה לא יועיל להם

'''2. "וכל מנאצי לא יראוה"'''

• מתייחס לגזירת הגלות העתידה

• נובע מהמשך חטא המרגלים בדורות הבאים

• כך גם פירש הרמב"ן

===== המשמעות המעשית ===== משמעות הדברים היא: * כל עוד שעם ישראל מנאצים את ארץ ישראל, לא יזכו לראותה * לא תבוא הגאולה עד שיעשו תשובה על חטא דיבת ומאיסת הארץ

==== חשיבות לימוד הנושא בעיון ====

===== מטרת הלימוד והאתגרים ===== הלימוד בספר נועד לתת כלים להתמודדות עם שאלות מעשיות כגון: * האם זה אסור או מותר? * האם האיסור הוא רק על הארץ עצמה או גם על תושביה? * האם לתועלת מותר? * האם דבר מפורסם מותר?

אין בנושאים אלו דברים מוחלטים, שכן הם נוגעים לרגש ולדעות. עם זאת, הלימוד בספר יעניק כלים ומפתחות לנושא חשוב ויסודי זה.

===== פליאה בדבר פער הכתיבה =====

'''בתורה'''

• איסור לשון הרע בין אדם לחברו נכתב בכמה פסוקים בלבד

• חטא המרגלים נכתב באריכות רבה:

** פירוט בפרשת שלח

** שנוי בקצרה בפרשת מטות

** חזרה בפרשת דברים

'''בספרות ההלכה'''

• לא מוזכר ברמב"ם

• לא מוזכר בשולחן ערוך

• לא מוזכר בחפץ חיים

• עד היום לא נכתב חיבור הלכתי בנושא "דיבת הארץ"

===== הסבר התופעה =====

'''אופי כתיבת ספרי ההלכה'''

מתקופת המשנה ועד השולחן ערוך, התמקדו הספרים בדברים מעשיים:

• זמני קריאת שמע

• הלכות מועדים

• דיני מזיק

• וכדומה

'''השמטת הלכות הלבבות'''

לא נכתבו כמעט הלכות בנושאים כגון:

• לשון הרע

• אהבת ה'

• אהבת ישראל

• אהבת הגר

• שנאת ישראל

• לא תקום ולא תטור

• ועוד עשרות מצוות ומידות

==== סיכום והוראה למעשה ==== מדברי הגרי"ז והמפרשים האחרים אנו למדים: * עד כמה חמור חטא דיבת ומאיסת הארץ * מנגד, עד כמה חביב בעיני ה' יתברך: ** המדבר בשבח הארץ ** המחבב את הארץ ** המודה לה' על הארץ הטובה

כל המתבונן בפרטי החטא ועונשו מבין עד כמה חמור היה החטא הזה בעיני ה', עד שהשפעתו ניכרת לאורך כל הדורות. גאולת ישראל מהגלות תלויה בעיקר בתיקון חטא זה - כאשר יחבבו את ארץ ישראל.

=== ראו גם === * {{דף ויקיפדיה|המרגלים}}, באתר ויקיפדיה * {{דף ויקיפדיה|ישראל מאיר הכהן}}, באתר ויקיפדיה * {{דף ויקיפדיה|חפץ חיים (ספר)}}, באתר ויקיפדיה * {{דף ויקיפדיה|לשון הרע}}, באתר ויקיפדיה * {{דף ויקיפדיה|ארץ ישראל}}, באתר ויקיפדיה * {{דף ויקיפדיה|גאולה (יהדות)}}, באתר ויקיפדיה

=== מקורות === * ישראל מאיר הכהן, ספר חפץ חיים, הקדמה * תלמוד בבלי, מסכת יומא * תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ו * תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט * תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ח * חידושי הגרי"ז, מסכת סוטה, דף ל"ה * ספר הכוזרי, מאמר ה', סימן כ"ז * אור החיים הקדוש, במדבר פרק י"ד * רבי משה דוד ואלי, פירוש לתהלים * רמב"ן, במדבר פרק י"ד * ספר שפת אמת למהר"ם חאגיז, פרק י' * ספר מגיד מישרים, פרשת שלח