כיבוש ארץ ישראל וקבלת התורה: הסדר הנכון והקשר לזמננו

הקשר לחג הביכורים

אנחנו נכנסים עכשיו לשלושת ימי הגבלה של ישפך. יש פה חיבור בין העניין של הניסים של ששת הימים להכנה לחג השבועות - חג הביכורים.

רוצה פה להזכיר שני פסוקים שהם מאוד דומים ושהם מאוד דומיננטיים בכל התורה כולה:

פסוק אחד כתוב אצל אברהם אבינו: "ויאמר אליו אני השם אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה."

פסוק דומה לזה: "אנכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני."

שני הפסוקים המקבילים ומשמעותם

יש פה שני פסוקים דומים שהקדוש ברוך הוא אומר פה יסוד דומה בין: "אני השם שהוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה" ו"אני השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים."

מה אומר פה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו? "אתה יודע למה יצאת מאור כשדים? למה הוצאתיך מאור כשדים?" - אם הפשט הוא מעיר אור כשדים או מן הכבשן של אור כשדים אותו דבר. אבל מה המטרה של זה? הוא אמר לו: "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה" - שאתה תכבוש את ארץ ישראל, זאת אומרת הצאצאים שלך יכבשו את ארץ ישראל. זה המטרה שהוציא אותך מאור כשדים.

זאת אומרת שאם אין כאן המטרה הזו - לכבוש את ארץ ישראל - אז אברהם אבינו לא יצא מאור כשדים. הוא היה נשאר באור כשדים, נשאר בתוך הכבשן ונשרף שם. למה הוא יצא משם? בגלל שיש כאן מטרה של לכבוש את ארץ ישראל. "כיבוש" - זה "לרשתה", זה כיבוש.

פסוק אחר שהזכרנו: "אנכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים." ומה המטרה שהוציא אותנו מארץ מצרים מבית עבדים? "לא יהיה לך אלהים אחרים" וכולי, כל הערן עשרת הדברות אחר כך, שכולל כל התורה כולה.

השאלה הגדולה: מה קודם?

אנחנו צריכים פה לשאול איזו שאלה. רש"י הראשון של התורה ידוע - שרש"י אומר: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים - שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, יכולים לומר להם: כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו."

השאלה מה רש"י מתרץ? הרי שואל: למה הצריכה התורה להתחיל ב"בראשית" שמענו ראשונה, אז מה רש"י מתרץ על הקושיה הזו? אז מתחיל עכשיו עם כיבוש ארץ ישראל.

הרי אנחנו מחפשים עכשיו מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל - זה לא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. רק מה הפשט? הוא שיש כאן שני דינים.

יסוד עם ישראל: כיבוש ארץ ישראל

יש קודם דבר שהבסיס של עם ישראל - אברהם אבינו היה המייצג. הקדוש ברוך הוא דרך אברהם אבינו מייצר את המושג של כלל ישראל, וזה כיבוש ארץ ישראל. אם לא כיבוש ארץ ישראל - אין כלל ישראל.

התורה ניתנה לעם ישראל כדי שאפשר יהיה לקיים תורה. לתת את התורה לעם ישראל צריך להיות קודם המציאות של עם ישראל. אם אין מציאות של עם ישראל - אין למי לתת תורה. ממילא כל ספר בראשית מבוסס על זה שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאבותינו, אברהם יצחק ויעקב, לתת להם את ארץ ישראל.

כבר אברהם אבינו בבחינה מסוימת כבר קיבל. חז"ל אומרים "ירושה שהניח לנו", זה כבר אז היה במציאות מסוימת. רק למעשה התבצע רק אחר כך, אבל השורש כבר היה - עם ישראל, ארץ ישראל וכל עניין יציאת מצרים.

כתוב מפורש: "הנה אני השם אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם ממצרים לתת לכם את ארץ כנען." יוצא לכם, לא לגויים. המטרה - לתת את ארץ כנען. אחד מן המטרות, יש עוד מטרות. על כל פנים, המציאות שבה עיקר הבניין של עם ישראל זה כיבוש ארץ ישראל.

הסדר הלכתחילה והמציאות

אחרי שיש מציאות של כיבוש או לקראת הכיבוש, התשוקה וההכנה לכיבוש של ארץ ישראל, אז אפשר לתת להם מציאות של עם ישראל - אז אפשר לתת להם את התורה.

אומר רש"י: נכון, צריך להתחיל קודם התורה על המצוות שנצטוו ישראל, אבל כדי לתת להם את התורה צריך כל להיות מציאות של עם ישראל. מה המציאות של עם ישראל? "אני השם אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה."

עכשיו יש איזו שאלה: מה קדום? מה צריך לעשות קודם - הכניסה לארץ ישראל או קבלת התורה? מה צריך להיות מוקדם - הכיבוש בפועל או קבלת התורה?

מה שרואים בשטח: אנחנו רואים שקודם היה עם ישראל בסיני, קיבלו את התורה, ואחר כך רק כבשו את ארץ ישראל בזמן יהושע בן נון.

השאלה: אם זה באמת ככה המטרה לכתחילה, או זה בדיעבד?

התוכנית הלכתחילה

יש פסוק מפורש בתורה בתחילת פרשת בשלח: "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרים."

זאת אומרת שבעצם ההנהגה לכתחילה הייתה שכן יכבשו את ארץ ישראל, ואז היו הולכים ישר לארץ ישראל ואז היו מקבלים את התורה.

זה שואל החתם סופר: שואל את השאלה מה היה אם לא היו חטא העגל? נכנסים ישיר לארץ ישראל, היו מוכנים ללחום. מה היה עם כל התורה? הוא אומר: היה מקבלים אותה אחר כך. הוא מסתפק אם זה היה בארץ ישראל או אחר כך היו הולכים לסיני לקבל את התורה.

על כל פנים, הנראה לכתחילה היה לכבוש את ארץ ישראל ואחר כך לקבל את התורה.

אולם עם ישראל לא היה מוכן לזה פנימית. מה אומרים? הכוונה בני אפרים שיצאו ונהרגו על ידי פלשתים. הם מפחדים מזה, לא היו מוכנים לזה. אז אמר הקדוש ברוך הוא: "טוב, ודאי צריכים כיבוש ארץ ישראל - בלי זה לא שייך - אבל לא מוכנים. אז אנחנו נעשה בסדר אחר: קודם נקבל את התורה ואחר כך נכבוש את ארץ ישראל."

גם אחר קבלת התורה עדיין לא היו מוכנים לכבוש את ארץ ישראל. מה עשה הקדוש ברוך הוא? "אתם לא מוכנים, אתם עקשנים, אין מה לעשות איתכם. הדור הזה הולך להיגמר והדור הבא יכנס לארץ ישראל."

אבל על כל פנים רואים מזה שהנורמה האחת הייתה: קודם כיבוש של ארץ ישראל ואחר כך קבלת התורה.

הגלות והחזרה

עכשיו מה קרה? עם ישראל הלך לגלות לאחר החורבן. הלכו לגלות. מה עם כל היסודות של עם ישראל - זה כיבוש ארץ ישראל? אבל הקיום באופן זמני היה שמצפים כל הזמן לחזור לארץ ישראל, מצפים כל הזמן. היה מצב שעם ישראל היה בתוך שבר נוראה, בתוך שבר נוראה ברוחניות ובגשמיות. זה נקרא זמן של גלות.

בזמן הזה אומר הקדוש ברוך הוא: "אנחנו נתחיל עוד פעם איזה תהליך מחדש. צריכים - בלי ארץ ישראל אין עם ישראל. אנחנו צריכים עוד פעם לעשות את כיבוש ארץ ישראל ואת קבלת התורה מחדש. צריך עוד פעם לקבל את זה - התורה מחדש."

כיבוש ארץ ישראל וקבלת התורה בדורנו

נראה מה הפשט "קבלת התורה מחדש." מה עשה הקדוש ברוך הוא? מה הסדר - קבלת התורה או כיבוש ארץ ישראל?

נראה אם יש יהודים שמוכנים לכבוש את ארץ ישראל בלי קבלת התורה, ויש אולי מוכנים לקבל את התורה בלי ארץ ישראל. יש אנשים שמוכנים לכבוש את ארץ ישראל? אם כן, אם מוכנים, אז זה קודם. אז כובשים קודם את ארץ ישראל בלי לקבל את התורה, אבל לאחר כך צריכים לקבל את התורה מחדש - כל התורה כולה.

זה מה שקרה בדורנו. היה ודאי היו קצת יהודים שכן שמרו את התורה מחוץ לארץ - זה מעט. אבל היהודים שמוכנים לכבוש את ארץ ישראל - אף על פי שזה לא בני אדם מן הדרגה הראשונה ברוחניות ולא שומרי תורה - אבל כובשים את ארץ ישראל.

אבל עכשיו זה לא מספיק. זה החלק הראשון. עכשיו יש החלק השני - צריכים לקבל את התורה. מה הפשט "לקבל את התורה מחדש"? לא מספיק את ההמשך של שמירת התורה שנהגו בגלות. זה התורה בגלות - זה תורה מאוד מצומצמת. יש הרבה הרבה חלקי התורה שלא היה אפשרות לקיים בחוץ לארץ - ממילא אין שאלה, אבל גם ענייני שבת, חגים, חנוכה בית המקדש - כל אלו.

עוד דבר - מה שלא היה במשך הגלות של אלפיים שנה שהתגלה בדורנו: דבר כיבוש ארץ ישראל - זה נתגלה. זה מצווה שלא היו נוגעים אבל עכשיו זה כן. אז ממילא צריכים לקבל את התורה - זה לא רק החלק התורה שהיו נוגעים אלא גם החלק יותר שלא היו נוגעים. לקבל את כל כולה התורה - כל מה שאפשר.

סדר תהליך הגאולה

אז איך הגאולה? אנחנו מתפללים כל יום שלוש פעמים לגאולה. בחז"ל במגילה דף יז כתוב: "קיבוץ גליות ואחר כך ומלשינים, מינים אחרים על הצדיקים ובנה ירושלים עירך מחדש."

יש זאת אומרת מחדש שני שלבים. זה שלב השישי של תפילת שמונה עשרה - שלב השישי. וקודם כל יש קיבוץ גליות ואחר כך "ושיבה שופטינו."

עדיין במצב של קיבוץ גליות עדיין. "ושיבה שופטינו" - לא מתכוון ששופט יתחילו לעשות ממנו גוי ונטוען כל היועצים ואנעה זה בא מהשופטים הרשעים - זה בא לירדן. אבל זה שלב השני: שיש כבר קיבוץ גליות, חלק גדול של קיבוץ גליות, אבל עדיין "ושיבה שופטינו."

אנחנו עכשיו במבצע "ושיבה שופטינו" ואחר כך "ומברך שהעמיד רשעים על הצדיקים" ואחר כך "ירושלים עירך" - זה רש"י אומר זה כולל גם בית המקדש - כך על "כסא דוד".

זה הסדר. זה לא כמו שחושבים הרבה שכל הגאולה מתחילה עם משיח - זה לא כן, זה לא ככה. משיח זה שלב השישי של תהליך הגאולה שכבר בגמרא שאנחנו מתפללים כל יום.

דילמה של ימינו: פדיון שבויים מול כיבוש ארץ ישראל

יש עכשיו בתוך כיבוש ארץ ישראל - ודאי שיש כיבוש, יש בעיה. בפועל הכיבוש נעשה בשלב הזה על ידי מנהיגים שהם רחוקים, אז ממילא יש בעיה. יש בעיה של להשתמש ב... לא רוצה להיכנס לפרטים על זה, יש בעיה. כל אחד יודע זה - הדברים לא פשוטים.

אבל על כל פנים, מי שכן נמצא הוא צריך לעשות את הכל. המנהיגים צריכים להחליט לכבוש את ארץ ישראל. אבל זה גם מי שלא משתתף בפועל - הוא צריך לדעת שיש חובה לכבוש את ארץ ישראל. הוא צריך לחזק את העניין של כיבוש של ארץ ישראל, הוא צריך לחזק את זה.

יש עכשיו איזו דילמה, איזה נושא שכל העולם כולו מדבר על זה. יש נושא - כולם מדברים על זה - יש לצערנו שבויים בעזה ויש דיונים ודעות על זה על המצווה הגדולה, על המצווה הגדולה של פדיון שבויים.

חז"ל אומרים זה מצווה גדולה מאוד מאוד מאוד. אולם יש פה איזו בעיה: מה משלמים על זה? יש בחז"ל שאומרים: "אפילו עשרה כמדן, פודים שבויים גיבל לדמיהן." מה זה "גבל לדמיהן"? זה כסף.

מה עכשיו אם תמורת השחרור הזה, תמורת הפדיון הזה, משחררים רוצחים - דבר אחד - ומפסיקים אפילו במפח כל זמן את המלחמה? שבשלב של הפסקת מלחמה מה הכוונה? כניעה לאויב ויתר על זה כאילו שבאופן זמני - אולי לגמרי גם כן - חלק של ארץ ישראל.

אז זה אחד עומד נגד השני. אז מה עדיף? אני רוצה פה לקרוא איזה רמב"ם בהלכות רוצח, שתדעו מה זה שחרור רוצחים, מה המשמעות של שחרור רוצחים.

דברי הרמב"ם על שחרור רוצחים

אומר הרמב"ם בהלכות רוצח פרק ב' הלכה ה': פה מדבר על רוצח שבאמת צריכים להרוג אותו, מה קורה עם איזו סיבה לא יכולים להרוג אותו או אין איזו סיבה שיהיה?

אומר הרמב"ם: "הרי שלא נהרג המלך ולא היתה השעה צריכה לחזק הדבר, הרי בית דין חייבים מכל מקום להקשותם מה שיכולים ולמאסו ולצערו באיסור ובמצער רעב ולצמאו בכל מיני תלאות, כדי על ידי הייסורים שלא יהיה לו תקווה לפוצה ולמרד ולהשחיל לב. ונוהגין בו כדרך שעושין לנותן רמאי."

אומר פה הרמב"ם שרוצח שמאיזו סיבה שהיא - מוצדקת או לא מוצדקת - לא הורגים אותו, צריכים לעשות אותו בייסורים עצומים הרבה הרבה זמן, כדי שלא יאמרו אחרים: "מי שרוצה להרוג מה נפגע? הרי אחר כך משחררים אותי - מה הבעיה?"

זאת אומרת ששחרור רוצחים המשמעות: לא רק שהרוצח הזה עתיד להרוג עוד פעם - אלא זה מחליש את ההרתעה לפני כל הרוצחים שיבואו עוד פעם. זה מה שכתוב ברמב"ם.

יוצא שהמצווה פדיון שבויים - עם כל המצווה הגדולה שיש בזה - אבל יש בצד הנגדי שיש כאן שחרור רוצחים שהורגים עוד פעם, שזה מה שראינו כמה בלי ספור פעמים שהם עצמם הורגים. ואנחנו גם לא יודעים כמה רוצחים אחרים שלא היו בכלא אבל הם הורגים בגלל שרואים את השחרור, את ההתרפות הזה.

דבר שני של הפסקת המלחמה. חז"ל אומרים: "מלחמת רשות - תחילתה נפילה." חז"ל הופכים את זה: "תחילתה נפילה, אם לא תחילה - נפילה." אם אנחנו לא מתחילים - נפילה, אם אנחנו לא ממשיכים - זה סכנה. ממילא יש פה עכשיו שני חלקים.

אם אנחנו שמים במשקל המאזניים: צד אחד פדיון שבויים, צד שני שחרור רוצחים שהורגים המון והפסקת מלחמה של חס ושלום זה ביטול כיבוש ובסכון וכל הבחינות - אז ודאי שהחשבון עדיף זה יורד במשקל עצום לעומת שחרור עם הפדיון שבויים.

אז זה חז"ל אומרים: "פיקוח נפש אין עליו דבר עומד", אולם איך זה?

הסבר העניין

אני שואל שאלה - זה היה לי מקשה מאוד: איך יש רבנים שחושבים פה הפוך? שאומרים תמיד, תמיד נהגו פדיון שבויים עולה על פיקוח נפש על פדיון שבויים. מה עם הצד השני של זה? מה קורה עם זה? למה זה לא נד? למה המשקל הזה לא נד? רק מדברים על העניין הזה של פדיון שבויים גדולה - שזה חז"ל עצמם אומרים, יש איזו הגבלות.

אני חשבתי ככה להסביר את העניין: במילה מאיסורי תורה אנחנו יודעים שמגילת תענית יש בה דרגות חזקות - אפילו מי שזה רק 90%, זה מספיק לחייב. אבל יש רבנים אומרים מפורש: אנחנו לא מקיימים רק המצוות שהיו מורגלות ולא דברים שנתחדשו עכשיו. יש הלכות - זה מפורש אומרים, זה מפורש. יש לא לעשות דברים חדשים כל כך.

אז אני מסביר על פי הגישה הזאת: אותו דבר פדיון שבויים היה נהוג בכל הדורות. עכשיו האיסור של שחרור רוצחים לא היה נהוג מחוץ לארץ, שעם ישראל לא היה להם כאלה שחרור שואים שהם עושים את הרוצחים. ממילא היה מציאות של איסור רוצחים כאילו שבארץ ישראל לא היה, לא היה נהוג. ממילא, כי אם שלא היה נהוג, לא היה מלחמה כמו שלא נוגע מלחמה. וממילא גובר העניין של פדיון שבויים.

אבל זה שחסר בעניין הזה שאנחנו צריכים לקבל את כל חלקי התורה - כל חלקי התורה של ארץ ישראל - מה ששייך לכל אחד, מה ששייך לעשות - עד שנגיע לבנין בית המקדש בימינו אמן.

נערך על ידי יהודה טאוב - מומחה לעריכת ותמלול שיעורי תורה על ידי בינה מלאכותית בצורה מאוד מדויקת.
לפרטים: 052-7139520