מטרת מצוות ספירת העומר - לפי העולה מהמקרא - באור חדש ומיוחד

שלום וברכה לכולם. אנחנו מתחילים היום שיעור על ספירת העומר. נראה מה מטרת ספירת העומר על דרך הפשט, לפי המקרא, ואחרי זה נראה גם איך בונים על זה את המדרש - שני דברים שונים מפשוטו של מקרא.

בשיעור הקודם כבר דנו בשאלה מה מטרת מצוות ספירת העומר לפי המבואר בתורה, אשר חג השבועות (חג הביכורים) הוא סיומה ותכליתה. בתורה מתוארת הספירה מהיום הראשון של הקציר החדש: "מהחל חרמש בקמה" עד סוף שבעה שבועות, שאז "תביא מנחה חדשה לה'" ("וברכך ה' אלוקיך"). זו ספירה מיום הראשון של הקציר, כשמביאים קורבן להשם כהודיה על הקציר.

וכן כספירה מיום הקרבת קורבן העומר: "מיום הביאכם את עומר התנופה... מנחה חדשה לה'". משמעות הדברים היא שהספירה היא ספירת ימי הקציר - זו פשטות המילים. לכן גם מאוד נפלא הלשון "ספירת העומר". למה זה נקרא ספירת העומר? כי סופרים מהיום שבו קוצרים, שבו מתחילים את הקציר, את העומר - את מה שמביאים למקדש. וזה הטעם לשם המצווה, כי זו המטרה: לספור את ימי הקציר, את הימים שבהם אוספים את העומרים.

זה לא סתם שהמצווה נקראת על שם הקורבן. בדרך כלל לא קוראים לקורבן על שם המידה. מה פירוש? מה זה העומר? עומר הוא מידה, אבל איזה קורבן אחר נקרא על שם המידה שלו? כאילו שנקרא לקורבן "קורבן העשרונים". כמה עשרונים מקריבים בו? שנים-עשר. אבל לא קוראים לקורבן על שם המידה שלו. לדוגמה, לא קוראים "קורבן חג הסוכות" - "קורבן לוג", למרות שמנסכים בו לוג מים. אף פעם לא קוראים לקורבן על שם המידה - לא "קורבן מים" ולא "קורבן שתי הלחם".

אלא מה? העומר מסמל דבר נוסף. מה הוא מסמל? העומר הוא מה שאדם קוצר - עומר תבואה. "עומרים" - כפי שמופיע בהלכות שכחה: "ושכחת עומר בשדה". עומר זו גם חבילת שיבולים שנקראת עומר. לכן "ספירת העומר" זה לא רק על שם כמות המידה שהביאו; יש כאן ספירה שסופרים בה את הימים שבהם קוצרים את העומרים. זה מאוד יפה שכך נקרא "עומר" - מלשון "עומרים".

השאלה היא: מה החשיבות של ספירת ימי הקציר מתחילתם ועד סופם? למה כל כך חשוב לתורה שנספור את ימי הקציר? עכשיו, אחרי שבשיעור הקודם למדנו מה בדיוק מטרת חג השבועות (חג הביכורים), כמו שראינו שהוא נועד לצמוח ולהודות להשם על הארץ הטובה שנתן לנו - שזו המטרה על "ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש", זו השלמות והתכלית של הגאולה - אחרי שלמדנו את זה, עכשיו יהיה הרבה יותר קל להבין מה מטרת מצוות ספירת העומר.

ארבע קושיות על ספירת העומר

אבל לפני כן, נציג ארבע קושיות, כמו בשיעור הקודם:

שאלה ראשונה: בכל יום בספירת העומר אנו מזכירים את קורבן העומר - "היום 14 ימים לעומר". חשוב מאוד להדגיש בכל פעם כמה ימים עברו מאז קורבן העומר, שהוקרב ביום השני של פסח. זה צריך ביאור: מדוע כל כך חשוב לזכור כל יום מפסח ועד שבועות את קורבן העומר? אם המטרה הייתה רק בשביל מתן תורה, היה הרבה יותר מתאים להגיד "עוד כך וכך ימים למתן תורה". למה בכל יום אתה מזכיר את העומר, את קורבן העומר - "כך וכך ימים לעומר"? מה החשיבות המיוחדת לזכור בכל יום את קורבן העומר?

שאלה שנייה: רוב הפוסקים סוברים שבימינו, שאין קורבן העומר ואין מנחת שתי הלחם בשבועות, ספירת העומר היא מדרבנן (זכר למקדש). זה נושא שלם בהלכה - האם הספירה מדאורייתא או מדרבנן, ויש לכך נפקא מינה לגבי הספירה בבית הכנסת. האם אפשר לספור בבין השמשות או רק בצאת הכוכבים? אצל הספרדים, שמתפללים מוקדם, זה מאוד משמעותי (אצל האשכנזים שמתפללים מאוחר יותר, זה פחות משנה).

יש מקומות ספרדיים שמתפללים מוקדם מאוד. הם עושים מנחה ומיד לאחר מכן ערבית. אצלם ספירת העומר נספרת כשנגמרת התפילה. למשל, התפללתי השבוע במקום כזה ב-7:23, כאשר צאת הכוכבים לפי שיטת 13.5 דקות הוא בקושי הגיע. קריאת שמע אין קוראים בשעה כל כך מוקדמת, אבל ספירת העומר מותר. למה מותר? כי היום אנחנו פוסקים להלכה שזה מדרבנן, וספק דרבנן לקולא. לכן אפשר בבין השמשות, ואפילו בצאת הכוכבים הראשון.

למה ספירת העומר היא מדרבנן בימינו? כי אין את הקורבן. אם אין קורבן העומר, הספירה היא מדרבנן. גם דבר זה צריך ביאור: מה הקשר בין ספירת הימים לקראת מתן תורה לבין הקרבת הקורבנות? אם חסרים קורבנות, אין מצוות ספירה מן התורה? אם העומר היה דבר שולי, איך ייתכן שהיעדרו הופך את הספירה לדרבנן? משמע שהעומר הוא דבר כל כך מרכזי, שאם לא מקריבים את הקורבן ההוא, מצוות הספירה היא רק מדרבנן.

שאלה שלישית: שואל החינוך - מדוע אנו מונים כמה ימים עברו ("היום ... ימים לעומר") ולא מונים עוד כמה ימים נותרו עד חג השבועות, כדרך המצפה לדבר, שסופר כמה ימים נשאר לו לחכות? איך אתה סופר לקראת טיול שאתה מצפה לו? אדם שעומד להשתחרר או חייל שעומד להשתחרר - איך הוא סופר? כל אדם שמצפה לדבר סופר "מתי יגיע כבר", "עוד שעתיים", "עוד יומיים", "מחר". הוא סופר כמה נשאר, ולא כמה עבר. ואנחנו סופרים הפוך - כמה ימים עברו מאז העומר. זה חידוש עצום ומיוחד שצריך להבין.

שאלה רביעית: (שכנראה לא נספיק להגיע אליה בשיעור הזה) - מדוע לחג השבועות אין תאריך קבוע בתורה? לא רק שאין תאריך בתורה, אלא בעבר באמת לא היה לחג השבועות תאריך קבוע. יש מחלוקת האם חל בה' בסיון, בו' בסיון או בז' בסיון. איזה חג מעניין! אין את אותה מחלוקת עם הצדוקים.

לחג השבועות, למשל, לא היו צריכים לשלוח שלוחים להודיע מתי יחול החג. למה? היו שולחים שלוחים בעבר כדי להודיע על קידוש החודש, אבל לגבי שבועות, הרי הוא תמיד חמישים יום אחרי הפסח, אז אין צורך בשלוחים. אתה יודע מראש מתי יחול - חמישים יום מהבאת העומר.

הבנת מהות קורבן העומר

ספר החינוך מאיר את עינינו בהבנת המצווה היקרה של קורבן העומר. מה המטרה של הקרבת קורבן העומר? וזה לשונו: "משורשי המצווה - כדי שנתבונן מתוך המעשה בחסד הגדול שהשם ברוך הוא עושה עם בריותיו לחדש להם שנה שנה תבואה למחיה". אדם צריך להודות לבורא עולם שיש לו ארץ שנותנת תבואה למחיה.

היום אנחנו התרגלנו, ברוך השם, שיש חיטים ויש אוכל והכל בשפע. אבל צריך לדעת שעד לפני 100 שנה היו אנשים בארץ ישראל שמתו ברעב. למה? כי לא היה מה לאכול. הארץ לא נתנה אוכל. היום זה נראה לנו כל כך מובן מאליו שיש הכל ויש שפע ויש אוכל. מי מדבר בכלל על אוכל בסיסי? אנחנו כבר מדברים רק על בשרים משובחים ודגים. אבל עד לפני 100 שנה, פה בארץ, אנשים מתו מרעב כי פשוט לא היה מה לאכול לפני גאולת ארץ הקודש.

לכן הייתה מצווה להביא קורבן העומר - להודות לקדוש ברוך הוא שברוך השם יש אוכל למחיה. לכן גם ממשיך החינוך: "כדי שנזכור חסדו וטובו הגדול טרם נהנה ממנה, ומתוך שנהיה ראויים לברכה באמצעות מעשינו הטובים לפניו, תתברך תבואתנו ותושלם חפץ השם בנו, שחפץ מרוב טובו בברכת בריותיו".

על ידי שאדם מודה לאלוקים על התבואה שהקדוש ברוך הוא מביא לו, הוא נהיה כלי מסוגל לברכה. ואלוקים רוצה מאוד מאוד, אומר החינוך, להטיב לבני אדם. וכשאתה נותן לו אפשרות להטיב לך - זו מצווה גדולה מאוד. הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לך, רק תהיה כלי ראוי לברכה. איך תהיה כלי ראוי לברכה? על ידי שאתה מודה להשם על התבואה שקיבלת, אתה נהיה כלי ראוי לברכה. זו מטרת קורבן העומר - להודות לקדוש ברוך הוא שהארץ נותנת תבואה.

לפי דברי החינוך, מתברר שזמן הקרבת קורבן העומר מתאים ביותר להיות למחרת היום הראשון של חג הפסח. שהרי כל מטרת סיפור הניסים הגדולים שהיו ביציאת מצרים (ביום הראשון של פסח) היא להגיע לידי הכרה שאותו בורא עולם, שהוא מקור כל החסד והטוב המופלאים שהתגלו ביציאת מצרים, דואג עם אותה מידה של אהבה וחסד לכל צרכינו בכל יום ויום.

מה המטרה של חג הפסח ושל הניסים והנפלאות? המטרה היא שאדם יעבור גם לחיי היום-יום הפרטיים ויראה בהם את יד ההשגחה האלוקית. שלא רק בניסים הגלויים הקדוש ברוך הוא נמצא; מתוך הניסים הגלויים אדם מכיר שגם בדברים הפרטיים אלוקים נמצא ועוזר בכל דבר ודבר.

בנוסף, בגאולת מצרים נקבע שקודם מגיע היום הראשון של פסח - שבו היו הניסים הגלויים, ורק אחר כך, ביום השני, מגיעים הניסים הנסתרים והטבעיים עם קורבן העומר. כפי שכתב הרמב"ן בסוף פרשת בא: "מהניסים הגלויים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה".

וביום השני הזה אכן נעשו הניסים הנסתרים של פורים וכן של גדעון. ביום השני של פסח תלו את המן על העץ. זה לא במקרה! אחרי הניסים הגלויים של ליל הסדר, מגיעים גם הניסים הפרטיים והנסתרים.

מהות ספירת העומר

אם זה תפקידו של קורבן העומר, עכשיו נבין באופן נפלא מה היא ספירת העומר. עכשיו מתבארת באופן נפלא כוונת התורה ומטרת ספירת העומר: הזמן של ספירת העומר הוא זמן מאוד מיוחד בשנה לאהבת ארץ חמדה. האביב הוא התקופה שבה יש את הגילוי הגדול ביותר של מתנת החסד והטוב ששם יתברך במתנת ארץ ישראל, מתוך כל ימות השנה.

התקופה הנפלאה ביותר בשנה היא תקופת האביב. במיוחד מבחינת מזג האוויר. יש לך חיסכון של 1000 שקל בחודש בחשבון החשמל (כל אחד לפי צריכתו). זו התקופה הטובה ביותר בשנה - לא חם ולא קר. לא צריך מזגן ולא צריך חימום. אין לך דבר יותר טוב ממזג האוויר עכשיו. מה צריך יותר מאוויר נעים?

זו התקופה הטובה ביותר לטיולים בארץ ישראל. אתמול הייתי בטיול - מאה אחוז! בבוקר היה חם, אחרי הצהריים היה תענוג. בין ההרים אפילו הייתה צינה קלה, אבל נעימה. היה שמש, היה נעים מאוד, ממש תענוג של טיול - לא חם ולא קר, אין זיעה ואין קור.

בנוסף לכך, התקופה הזאת מיוחדת הן מצד מזג האוויר הנהדר ששורר בארץ ישראל, הן מצד מתת שפע התבואה שהיא הבסיס הקיומי שלנו בעולם הזה, והן מצד הפרחים מרהיבי העין הגדלים בתקופה זו, המשמחים את לב כל רואיהם.

בזמנם, התקופה הזאת הייתה תקופה שבה האדם דאג למחייתו לכל השנה כולה. בואו ננסה לדמיין את החיים בעבר: התבואה הייתה הדבר החשוב ביותר שיש לאדם. אם היה לאדם תבואה, הוא היה עשיר במושגים של פעם. פעם, בית לא עלה הרבה כסף. לא תמצא בספרות הקדומה שמישהו התעניין כמה עולה בית - זה פשוט לא עניין אף אחד.

אתמול הייתי ב"מצפה אסתר", מאחז מאחורי כוכב השחר. זה מאחז חדש שהקימו שם על שם אסתר הורגן. שאלנו את אחד המתיישבים כמה עלה לו לבנות את הבית שלו, והוא אמר שהוא והחברים שלו בנו אותו יחד. נחשו כמה עלה להם הבית, כולל הכל? הבית כולו עלה 25,000 ש"ח! אמרתי לו: "אתה יכול לתת דירה לכל הילדים שלך בלי צורך לחלוק עם השכנים מהצד השני. גם אם יש לך עשרה ילדים תוכל לעמוד בזה".

זה בית מבטון, 25,000 ש"ח, כולל הקרקע. אין מחיר לקרקע שם כי זה מאחז - שטח עצום שלא ברור למי הוא שייך משפטית. יש שם עשרות דונמים, הכל שממה. יש להם מים ויש להם חשמל - הם הביאו כבל חשמל מכוכב השחר.

בכל אופן, בעבר הדבר היחיד שהעסיק את האנשים היה האם יהיה תבואה או לא. אם הייתה תבואה, האדם היה עשיר ומסודר לכל השנה הקרובה. מפסח ועד שבועות היה העונה שבה האדם קצר את התבואה, ואם הייתה תבואה, האדם היה מסודר לכל השנה. זה היה אומר "יש לך פרנסה, אתה מסודר" - שמחה גדולה מאוד.

בעבר, הגמרא אומרת שרב לא הרשה לאמוראים לחזור לישיבה לפני ראש חודש אייר. למה? הוא אמר להם: "אם תחזרו עכשיו, בחודש תמוז לא יהיה לכם מה לאכול". זה יהיה מאוחר מדי. לכן אף אחד לא יחזור לישיבה לפני ראש חודש אייר - עכשיו צריך לדאוג שיהיה אוכל. מכאן הגיע מנהג "חופשת חודש ניסן" בישיבות.

בתקופה הזאת, האנשים שקצרו היו פשוט מאושרים - יש להם פרנסה לכל השנה כולה! זה היו החיים בעבר. ולכן, בספירת העומר, אתה צריך לספור בכל יום את הימים שעברו מאז קורבן העומר. מה הכוונה? אלוקים רוצה שבזמן שאתה קוצר בכל יום ושמח, אל תשכח את קורבן העומר. מה היה קורבן העומר? הודיה לאלוקים שנתן לך תבואה.

אתה לא מקריב בכל יום קורבן - זה לא הגיוני. אבל כשאתה אומר "היום עשרה ימים לעומר", אתה נזכר מה היה קורבן העומר - הודיה לאלוקים על התבואה הנפלאה שנתן לנו. אתה אומר "10 ימים לעומר" ונזכר שלפני 10 ימים הודית לאלוקים על התבואה שהוא נתן לך. תזכור למי צריך להודות ולשמוח שנתן לך את כל השפע.

תקופת ספירת העומר כזמן להתחזקות באהבת הארץ

תקופה מיוחדת זו בשנה היא זמן להתחזק בכל שנה באהבת ארץ חמדה, ובהכרת טובו הנפלא של ה' יתברך ואהבתו הגדולה אלינו, הניכרים מתוך מתנת ארץ חמדה טובה ורחבה. עלינו בתקופה זו לפתוח את ליבנו להסתכל ביופי של הארץ והפרחים שסביבנו, ולהרגיש את טובו הנפלא של השם יתברך ואת אהבתו הגדולה אלינו. מתוך כך, "כמים פנים לפנים", נרצה לגרום לו נחת רוח גדולה על ידי קיום רצונו מתוך אהבה וחפץ לב. כך נזכה לקבל תורה בשמחה ובאהבה מחדש בחג השבועות.

אדם סופר את הימים ומחכה מתי כבר יבוא להקריב את הקורבן השני בגמר התבואה, ובימים האלה הוא מתמלא בשמחה והודיה לקדוש ברוך הוא על הארץ הטובה שנתן לו. זו הייתה מטרת הימים האלה.

כאשר אדם היה בבית המקדש בחג הפסח והודה להשם יתברך על התחלת הקציר בקורבן העומר, אחר כך עזב את בית המקדש וחזר לביתו כדי להספיק לקצור. והוא סופר את הימים מאז הקרבת קורבן העומר עד שצריך לחזור להודות להשם בקורבן שתי הלחם על מתנת ארץ ישראל ועל כל החסדים הנפלאים שנובעים ממתנה נפלאה זו.

תורת הקציר, שהוא חי עכשיו ורואה בעיניו, מזכירה לו על ידי הספירה - מיום ההודיה הראשון ועד ליום ההודיה השני - לא להסיח דעת מטוב הארץ ומההודיה להשם. כך הוא מכניס את קרבת השם המורגשת בבית המקדש לתוך חיי ההשתדלות הגשמית שלו. שתמיד טוב השם יהיה נוכח בעיניו, אף בעיצומם של טרדותיו הרבות ומאמצי עסקיו. כל התבואה שהוא קוצר בתקופה זו, הוא יקצור עם אהבת ארץ חמדה והודיה להשם, והכרה בחסדו וטובו המופלגים שנתן לנו.

ביאור הקושיות לאור ההבנה החדשה

זהו דבר נפלא שמתרץ הכל בצורה יפה:

1. מה מטרת ספירת העומר? אתה סופר את הימים בהם יש לך קציר, כי בחג השבועות אתה תקריב קורבן הודיה לקדוש ברוך הוא על ארץ ישראל שנתן לך - ארץ טובה.

2. איך תגיע מוכן להודות להשם על הארץ? צריך להרגיש כמה הארץ טובה. וכך בכל יום אתה סופר ושם לב כמה ד