יְסוֹד הַשְּׁאֵלָה — הצגת הסוגיה
שאלה זו נוגעת בכמה נקודות הלכתיות שזורות זו בזו:
א. פסוקים קודם ברכות התורה: השולחן ערוך (אורח חיים סימן מ"ו, סעיף ט') פוסק שלא יקרא פסוקים קודם ברכות התורה, אף אם אומרם דרך תחנונים — ו"נכון לחוש לסברא ראשונה". אולם יש אומרים שמותר לאומרם דרך תחנונים ללא ברכה.
ב. האם החוזר לישון חייב בברכה: נחלקו הפוסקים האם מי שקם בלילה בדעתו לחזור לישון — נחשב שהתחיל "יומו" ומחויב בברכות התורה, וכן האם שינת הלילה השנייה תיחשב הפסק שיחייב ברכה נוספת בבוקר.
ג. הרהור לעומת דיבור: השולחן ערוך (סימן מ"ז, סעיף ד') פוסק ש"הרהור לאו כדיבור דמי" לעניין ברכות התורה, ולכן המהרהר דברי תורה אינו מחויב בברכה — אך מפסיד את מעלת האמירה בפה.
פֵּרוּט הַשִּׁיטוֹת — ניתוח הטעמים
המשנה ברורה (סימן מ"ז, ס"ק כ"ט) פוסק להדיא: שינת קבע על המיטה הוי הפסק וחייב בברכת התורה. ולגבי הספק אם יצטרך לברך שוב בבוקר — פסק המשנה ברורה שאינו חוזר לברך, כי "מסתמא דעתו של אדם לפטור בברכה זו עד שינת הלילה שאחריו". ממילא, אין כאן שום ספק ברכות.
כיצד מעשית? בשעת אזעקה שאין מים — ישפשף ידיו היטב בשמיכה או בגד המנקה, ויברך את שלוש ברכות התורה ("על דברי תורה", "הערב נא", "אשר בחר בנו"), ויאמר תהילים בפה מלא.
בבוקר: אינו מברך ברכות התורה (את שאר ברכות השחר — מברך כרגיל).
מ"ב מ"ז ס"ק כ"ט, ל"ג; מ"ו ס"ק כ"ז; ביאור הלכה ד"ה "המשכים" ו"המהרהר"
כיוון שברכת התורה היא מדאורייתא, ובספק דאורייתא הולכים לחומרא — יש לברך לפחות "אשר בחר בנו" בלילה. אך כדי שלא ייכנס לספק בבוקר, יתנה בדעתו שברכה זו פוטרת אותו רק עד שישן שוב, ויכוון שבבוקר יצטרך לברך את "על דברי תורה" ו"הערב נא".
בבוקר: מברך "על דברי תורה" ו"הערב נא" בלבד.
שו"ת ספריא; בשם פרי חדש ואחרונים; רא"ש על שינת קבע כהפסק
יסוד שיטה זו: כיוון שדעתו לחזור לישון, הרי ברכה כעת תכניסו לספק חמור בבוקר (האם שנת הלילה השנייה היא הפסק). ו"ספק ברכות — להקל". לכן עדיף לסמוך על דעת המקילים בשולחן ערוך שמותר לאמור פסוקים דרך תחנונים ללא ברכה, ובפרט:
(א) בשעת אזעקה ופחד — כל המטרה היא זעקה לה', וזו "תחנונים" מובהקת.
(ב) תהילים נאמרים כבקשת שמירה והצלה, לא כלימוד תורה לשמה.
(ג) הגר"א סובר שמעיקר הדין מותר לאמור פסוקים כתפילה ללא ברכה.
בבוקר: מברך ברכות התורה כרגיל.
ילקוט יוסף; מאגר אוצר התורה; שו"ע מ"ו:ט' לשיטת המקילים; שיטת הגר"א
מי שאינו מסוגל לברך מאיזו סיבה — יכול לאמור תהילים בהרהור הלב ללא ברכה. המהרהר פטור מברכת התורה לפי שיטת השולחן ערוך ("הרהור לאו כדיבור דמי").
חסרון: מפסיד את עיקר מעלת האמירה בפה. הגר"א סובר שגם הרהור חייב בברכה. לכן אין לנקוט שיטה זו אלא בהכרח.
שו"ע מ"ז:ד'; משנה ברורה שם ס"ק ה'; שיטת הגר"א ד"ה "המהרהר"
✦ פְּסַק הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה ✦
א
כשיש פנאי ויישוב הדעת (למשל, יושב בממ"ד):
ישפשף ידיו בשמיכה או בגד (אין חובת נטילה במים), יברך את שלוש ברכות התורה, ויאמר תהילים בפה מלא. כשיקום בבוקר — לא יברך שוב ברכות התורה. זו הדרך המהודרת לדעת המשנה ברורה.
ב
כשיש חשש לספק ברכות — שיטת האמצע:
יברך בלילה רק "אשר בחר בנו" ויכוון שפוטרת עד שישן שוב. בבוקר יברך "על דברי תורה" ו"הערב נא". יאמר תהילים בפה.
ג
כשאין יישוב הדעת לברך, או שחושש לספק בבוקר:
יאמר תהילים בפיו ממש, ללא ברכת התורה, בתורת "תחנונים" ובקשת רחמים. זהו היתר גמור לדעת הגר"א והמקילים, ובשעת דחק ואזעקה — מותר לכל הדעות. כשיקום בבוקר — יברך ברכות התורה כרגיל.
ד
הרהור: מותר לכל הדעות ואינו מחייב ברכה (לדעת השו"ע), אך עדיף לא להסתפק בכך כשיש אפשרות לאמור בפה — שכן עיקר מעלת התהילים הוא בביטוי השפתיים.
ה
לגבי איסור קריאת תנ"ך בלילה (מתורת הסוד):
בשעת צרה ואמירת תהילים דרך בקשה ורחמים — הדבר מותר לחלוטין, גם לפני חצות הלילה, לדעת רוב הפוסקים.
סוכם על פי: משנה ברורה, ביאור הלכה, ילקוט יוסף, מאגר אוצר התורה, שו"ת ספריא | י"ג אדר ב' תשפ"ו
״וְהָיָה בְּצָרָתוֹ אֶקְרָאֵהוּ אֶחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ״ (תהלים צ"א:טו)